קומיקס | תשובה חתולית טיפוסית

אילנה זפרן מספרת על החיות המדברות בסיפוריה ומגיעה למסקנה בלתי נמנעת

אילנה זפרן, מתוך "חיות או לא להיות"

.

חיות או לא להיות

מאת אילנה זפרן

.

.

אילנה זפרן היא קומיקסאית ומאיירת, יוצרת המדור ״פינת ליטוף״ במוסף הארץ. הרומן הגרפי הראשון שלה, ״סיפור ורוד״, ראה אור ב־2005, ומאז פרסמה עשרות סיפורי קומיקס, ובהם אסופת הטורים ״רישומון״ ועיבוד לסיפור ״יגון״ של צ׳כוב. ספר הילדים ״נמוכונות״ שאותו כתבה ואיירה ראה אור לאחרונהבהוצאת טל-מאי. רצועות קומיקס פרי עטה פורסמו בגיליונות המוסך 61, 76 ו־93.

.

לכל כתבות הגיליון לחצו כאן

להרשמה לניוזלטר המוסך

לכל גיליונות המוסך לחצו כאן

שירה | כל השט בשניים בשקט

לקט שירי בעלי חיים מגיליונות המוסך, מאת שחר מריו מרדכי, שי שניידר־אֵילת, משה דביר, הדר לוטן וצוריאל אסף

יונתן הירשפלד, הדגים המאושרים (פרט), דיפטיך, שמן ועיפרון על נייר, 80X60 ס"מ, 2022

.

שיעור טבע / שחר מריו מרדכי

שָׁעָה לִפְנֵי הַשֶּׁלֶג קָפָאנוּ
עַל עָמְדֵנוּ, הַצְּבִי וַאֲנִי.
כְּלוּאִים זֶה בְּשִׁבְיוֹ שֶׁל זֶה.
דָּרוּךְ לְהִמָּלֵט, בְּכָל זֹאת הִשְׁתָּהַה לְמַעֲנִי
לוֹטֵשׁ עַד קְצֵה יְכָלְתּוֹ אֶת חוּשָׁיו,
שֶׁאֶרְאֶה: אִם חַיָּיו יְקָרִים לוֹ כָּל כָּךְ
יְקָרִים לִי חַיָּי מֵעַכְשָׁו.

.

 14 במרס 2017 (סופת שלג בבולטימור)

.

שחר מריו מרדכי, משורר. ספרו החדש, ״עבור את הלילה בלוע האש״, ראה אור השנה בהוצאת עם עובד. קדמו לו הספרים ״תולדות העתיד״ (אבן חושן, 2010), ״מי בעניין שלנו״ (עם עובד, 2013) ו״תפוס מקום לגשם״ (פרדס, 2019), שזכה במקום הראשון בקטגוריית השירה של פרס גולדברג מטעם קק״ל. שירים פרי עטו פורסמו בכתבי עת שונים, בכללם המוסך.

.

.

שני דגים / שי שניידר־אֵילת

הֵם קְשׁוּרִים בַּמְּכוֹנִית הַחַמָּה עַל בִּרְכֵּי הַיַּלְדָּה בְּתוֹךְ שַׂקִּית
שֶׁל מַיִם מְתוּקִים: שְׁנֵי כִּתְמֵי זָהָב מְרַצְּדִים, נוֹשְׁמִים בְּעַד חֲתָךְ,
בַּמַּרְאָה הַמַּבִּיטָה לְאָחוֹר. רַחַשׁ גַּלְגַּלִּים, הַחַיִּים הָעֲדִינִים הָאֵלּוּ
עַכְשָׁו הֵם שֶׁלָּנוּ, נָתַנּוּ לָהֶם שֵׁמוֹת, כְּשֶׁנַּגִּיעַ נִשְׁפֹּךְ אוֹתָם בַּסָּלוֹן
וְנַבִּיט וְנַבִּיט בָּהֶם, שׂוֹחִים בַּצִּנְצֶנֶת סְבִיב אַצָּה מְדֻמָּה, וְתָמִיד
תִּהְיֶה בֵּינֵינוּ זְכוּכִית. פַּעַם (הָיִיתִי עַצְמִי יָלְדָּה), הִתְנַפֵּץ אַקְוַרְיוּם
בְּפָנַי מֵרֹב שֶׁהִתְבּוֹנַנְתִּי בַּדָּגִים. אוּלַי מָשַׁכְתִּי בּוֹ מִבְּלִי דַּעַת. אֲנִי
זוֹכֶרֶת אוֹתָם, מְפַרְפְּרִים בְּעַד הַדָּם, חוֹבְטִים בָּרִצְפָּה וְאֶת אָבִי.
וְאַחַר־כָּךְ הַהַרְדָּמָה הַכְּלָלִית, עַפְעַף תָּפוּר וּלְחִישָׁה (שַׂק הַדְּמָעוֹת
נִצַּל). דָּגִים אֵינָם יוֹדְעִים לַעֲצֹם אֶת עֵינֵיהֶם. הֵן פְּעוּרוֹת תָּמִיד
אֶל הַמַּיִם שֶׁלִּפְנֵיהֶם וַאֲנַחְנוּ מְבַקְּשִׁים וּמְבַקְּשִׁים דְּבַר מָה שֶׁיָּבוֹא
וְיַעֲמֹד בֵּינֵינוּ וּבֵין הַיֹּפִי, כִּי מָה יִהְיֶה עָלֵינוּ אִם יִתְהַפֵּךְ לְפֶתַע
עַל צִדּוֹ, כָּל הַשָּׁט בִּשְׁנַיִם בְּשֶׁקֶט, כָּל מָה שֶׁקָּשַׁרְנוּ, שֶׁשָּׁפַכְנוּ
(שֶׁאָמַרְנוּ: שֶׁלָּנוּ) שֶׁהֵבֵאנוּ הַבַּיְתָה, שֶׁנָּתַנּוּ לוֹ שֵׁם.

.

שי שניידר־אֵילת, משוררת. ספרה האחרון עד כה, "כל מה שהיא שרה מעלה עשן", ראה אור ב־2021 בסדרת "כבר" בהוצאת מוסד ביאליק. ספרה הראשון, "הוא היה כאן, אני בטוחה בזה" (אפיק והליקון), ראה אור בשנת 2019. זוכת פרס הליקון על שם רמי דיצני לשירה 2019. שירים וטקסטים קצרים פרי עטה התפרסמו בגיליונות 70 ו־95 של המוסך.

.

עדר / משה דביר

בְּאַמְבַּט קֵרוּר בַּסּוּפֶּר

פָּרוּס עֵדֶר בָּקָר לִנְתָחִים, כְּרוּכִים

בְּנַיְלוֹן נִצְמָד.

מַדְבֵּקוֹת מְשַׁיְּכוֹת פֶּלֶג גּוּף

לְנֵתַח דּוֹמֵם.

.

כָּתֵף שְׁמוּטָה עַל צְלָעוֹת

וְלָשׁוֹן חֲרוּצָה בִּמְלוֹאָהּ

מִפֶּה, שֶׁלִּחֵךְ מִסְפּוֹא, אוֹ

גָּעָה.

.

זָקֵן

שֶׁהֶעֱלָה גּוּשׁ בְּיָדוֹ

מִתְקַשֶּׁה לִקְרֹא בַּפְּרָטִים,

אֵיךְ יִשְׁמַע אֶת גְּעִיַּת הַבְּעָתָה

כְּשֶׁמְּבַתֵּר לַהַב

קָנֶה וּוֶשֶׁט.

.

משה דביר מתגורר בירושלים, חבר בוועד עמותת מקום לשירה. שיריו פורסמו בגיליונות הליקון ועתון 77.

.

.

צבוע / הדר לוטן

יֵשׁ לוֹ רַק פַּרְצוּף אֶחָד

וְהוּא נִתְחָב וּמוֹשֵׁךְ בְּפִטְמוֹת אִמּוֹ

וְנוֹשֵׁךְ קַלּוֹת אֶת אֶחָיו בְּמִשְׂחָק

וְהוּא אֵינוֹ עוֹמֵד בִּפְנֵי רִבּוּי פָּנֵינוּ

וּבְסִנְווּרֵי הַכְּבִישׁ נִלְכָּד

.

אָנוּ מוֹחֲקִים לְאַט אֶת תָּוֵי פַּרְצוּפוֹ הָאֶחָד.

הוּא סוֹמֵר רַעֲמָתוֹ, לְהֵרָאוֹת גָּדוֹל מִן הַשִּׁכְחָה

.

לִסְתּוֹ חֲזָקָה, עֵינָיו כֵּהוֹת וַעֲמֻקּוֹת, אוֹהֲבוֹת

אֶת עֶצֶם הַלַּיְלָה.

צוֹדְקִים הַמַּאֲמִינִים בְּמַבָּטוֹ הַמְּהַפְּנֵט, צוֹדְקִים

הַמַּאֲמִינִים בִּסְגֻלּוֹתָיו הַמְּרַפְּאוֹת:

.

אֵיבָרָיו הַשְּׁלֵמִים אֲחוּזִים כִּקְמֵעוֹת

בְּלִבּוֹ הַחַי.

.

הדר לוטן היא אמנית יוצרת בתחומי הציור, האיור וההדפס, ומלווה אנשים עם צרכים מיוחדים בשיקום ובהדרכת אמנות משקמת. ספר שיריה השני, "נראה אותך חוצה את זה בחיים", יצא לאור בשנה שעברה (אפיק והליקון). שירים פרי עטה התפרסמו בגיליונות המוסך, בין היתר בגיליון 60 ובגיליון מיום 8.7.21.

.

.

 * / צוריאל אסף

"מקום יפה מכאן? איפה?"
(ישראל אלירז)

.

בְּתוֹךְ צוּפִיּוּתוֹ לָכוּד

יוֹנֵק הַדְּבַשׁ הַמְּמַהֵר

יוֹדֵעַ סוֹד הֱיוֹת

בִּתְנוּפַת הָעַכְשָׁו

חוֹרֵךְ בָּאֲוִיר שְׁבִילִים

שֶׁהָעַיִן אֵינָהּ מַצְלִיחָה לְהַדְבִּיק

תּוֹזֵז מִסְתַּר הָעַלְוָה אֵיכוּיוֹת

טַל מוּפָז

מְטַלְטֵל בְּשִׁדְרָתִי מֵעֵין

בְּלִימַת רַכֶּבֶת בִּמְסוֹף

הַיַּעַד הָאַחֲרוֹן

קוֹרַעַת אֵדֵי קֶשֶׁב

וּמֵאֵיזֶה עֹמֶק נִשְׁקָף

יְסוֹד אֵלֵמֶנְטָרִי רוֹחֵץ

בְּעֵירֹם הַדְּבָרִים

.

צוריאל אסף, יוצר ומחנך, תושב אשחר בגליל, בעל תואר שני בפילוסופיה יהודית מאוניברסיטת בר־אילן. זכה בפרס כליל לאקו־פואטיקה 2019 על ספר ביכוריו, "לדובים שהיו כאן פעם" (הקיבוץ המאוחד, 2020), וזכה במקום הראשון בתחרות הכתיבה הארצית "מילה במקום" מטעם הליקון לשנת 2021. שירים פרי עטו פרסמו בגיליון 95 של המוסך.

.

» במדור שירה בגיליון הקודם של המוסך: שירים מאת יעל סטטמן, ריטה קוגן ואורית נוימאיר פוטשניק

לכל כתבות הגיליון לחצו כאן

להרשמה לניוזלטר המוסך

כאוס בנתב"ג: מה עבר על נמל התעופה שלנו במלחמת העצמאות?

מאבדים מזוודות? ב-1948 המכס הפסיק לשמור על סחורות. קשה לטוס לחו"ל? ב-1948 שותק נמל התעופה למשך חודשים. כך נפתחה ההיסטוריה התעופתית של מדינת ישראל הצעירה…

עולים חדשים נוחתים בישראל עם פתיחתו מחדש של נמל התעופה בלוד. צילום: בנו רותנברג

"אי-סדר, רעש והיעדר כשירות", היו המילים שנבחרו לתאר את נמל חיפה בכתבה בעיתון "Palestine Post" בשנת 1947. "מודרני, אך כבר לא הולם את הצרכים", נכתב על אחד מ"שערי הים התיכון שמנצל ולא משרת את התעבורה שעליה הוא מתבסס". לעומתו, נמל התעופה בלוד (היום נמל התעופה בן גוריון), אז כבן עשר שנים, תואר כמקום של "סדר, אדיבות ויעילות".

אבל אז תקופת המנדט הבריטי התקרבה לסופה, מלחמת העצמאות צברה תאוצה, והאנדרלמוסיה השתלטה על המרחב הציבורי – וגם על נמל התעופה החשוב באזור. רק קצת יותר משנה אחרי אותה כתבה בעיתון, הסדר והארגון של נמל התעופה נשכחו כלא היו.

סר אלן קנינגהאם, הנציב העליון האחרון בארץ ישראל, בנמל התעופה בלוד

בבוקר שאחרי קבלת החלטת החלוקה בעצרת האו"ם בנובמבר 1947, חמישה נוסעים באוטובוס של "אגד" נהרגו אחרי שהותקף על ידי ערבים, לא רחוק מנמל התעופה. אלו היו, ככל הנראה, הקורבנות הראשונים של המלחמה.

נמל התעופה, שאויש על ידי עובדים יהודים, ערבים ובריטים, המשיך לפעול פחות או יותר כרגיל. למרות זאת, ועל אף שסוף המנדט התקרב, גורלו העתידי של נמל התעופה לא הוכרע סופית – מה שיצר קרקע מושלמת לתוהו ובוהו.

והבלאגן אכן הגיע. איך ומתי בדיוק פרצו הכאוס והבלבול? מקורות התקופה לא מספקים תשובה נחרצת. הדיווחים מאותם ימים משתנים תדיר ולעיתים אף סותרים אחד את השני.

כך למשל, ב-21 באפריל 1948, מנהל המכס בנמל התעופה שחרר "הודעה פתאומית" בשם השלטונות הבריטיים, לפיה "כי מעתה אילך פורקת מעל עצמה מחלקת במכס כל אחראיות עבור סחורות שיוחסנו במשרדי המכס". סחורות שנשמרו בנמל התעופה ננטשו לגורלן, אפילו אם לא יועדו להיכנס כלל לארץ ישראל המנדטורית, אלא אוחסנו שם בדרכן ליעדים אחרים כמו המזרח הרחוק. בהודעתו המליץ מנהל המכס לכל בעלי הסחורות להוציא "ללא דיחוי" את חבילותיהם מהמחסנים ב"אווירודרום לוד", כפי שנקרא אז המקום לפעמים, אך הדגיש גם ש"לפני הוצאת הסחורה חייבים הבעלים לשלם את דמי המכס" ומי שלא "ישא בעצמו את האחריות".

הבלבול נמשך גם לתוך השבוע שלאחר מכן. נמל התעופה הפסיק לפעול לחלוטין. באופן מפתיע, בתקשורת דווח על כמה וכמה טיסות "אחרונות" שהמריאו מלוד באותם ימים סוערים.

סוכנות הידיעות איי.פי. דיווחה ב-26 באפריל 1948 שהטיסה האחרונה, של חברת אייר פראנס, יצאה בבוקר שלפני. אף על פי כן, יומיים לאחר מכן התפרסמה באחד העיתונים ידיעה בלשון זו: "פינוי האזרחים הבריטים מפלשתינה יושלם היום כמעט לחלוטין, כשכל הבריטים מלבד 20 פקידים בכירים ימריאו לממלכה המאוחדת. טיסתם שתצא מלוד תהיה האחרונה מאותו נמל תעופה תחת הממשל הבריטי".

אי הבהירות, הסתירות והמלחמה המשתוללת (שלא לדבר על קשיי התקשורת והטכנולוגיה באותה תקופה) תרמו לערפל השמועות שסבבו סביב נמל התעופה.

באותו שבוע נשמעו טענות שהבריטים מסרו את הנמל לכוחות הלגיון הערבי, אם כי מהר מאוד התברר שהבריטים עצמם המשיכו להחזיק בו – לפחות לעוד זמן קצר – ואף הרגו כמה ערבים שניסו לפלוש לאתר ולבזוז אותו.

מימין לשמאל: סר ג'ון באגוט גלאב, מפקד הלגיון הערבי; מלך ירדן עבדאללה הראשון; סר אוולין בארקר, מפקד הכוחות הבריטיים בארץ ישראל ובעבר הירדן, 1947. מתוך אוסף התצלומים הלאומי ע"ש משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית

גם הנסיבות שהובילו לכך שנמל התעופה הפסיק לפעול לא היו ברורות כלל וכלל. מהצד הציוני דיווחו שעובדים יהודים של הנמל נטשו את עמדותיהם לאחר שהבריטים סירבו להתחייב להגן עליהם. תיאור דומה מופיע גם בספר "בשערי מדינה", אלבום לתולדותיו של נתב"ג. שם מוסיפים ששלושה עובדים יהודים סירבו להתפנות, אך כל השאר עזבו עוד ב-23 באפריל ולקחו עמם ציוד רב. בין העובדים שעזבו היו חברי היחידה הסודית של "ההגנה", "ציפורה", שהוקמה זמן קצר לאחר פרוץ הקרבות כדי להגן על יהודים בנמל התעופה ובסביבתו.

הבריטים מצידם סיפרו שנמל התעופה "הפסיק לפעול סדיר בשל מספר עובדים יהודים שחיבלו בפעולתו וגנבו 18 משדרים". 

למשבר התחבורתי הזה היו השלכות רבות. שירותי דואר האוויר, למשל, הופסקו לחלוטין. השירות היה אז אמצעי תקשורת חיוני ליצירת קשר עם העולם הרחב. באפריל דיווחו העיתונים ששירות הדואר יופסק ב-10 במאי, ימים בודדים לפני סוף המנדט. אולם מרגע שנמל התעופה הפסיק לעבוד כליל בסוף אפריל, פסק גם משלוח המכתבים והחבילות באופן פתאומי. המכתבים נערמו, ורבים מהם ככל הנראה לא הגיעו לעולם ליעדם.

כשעזבו לבסוף הבריטים את הארץ, אכן השתלטו הכוחות הערביים על נמל התעופה. הם שלטו בו במשך מספר חודשים, עד שנכבש על ידי צה"ל ביולי 1948, במהלך אחד המבצעים המשמעותיים והחשובים ביותר במלחמה: מבצע "דני", עליו פיקד יגאל אלון.

נמל התעופה בלוד לאחר שנכבש על ידי צה"ל, יולי 1948. מתוך אוסף מיתר, אוסף התצלומים הלאומי ע"ש משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית
טנקים וחיילים בנמל התעופה בלוד במהלך מבצע "דני", יולי 1948. נדב מן, ביתמונה. מאוסף חטיבה 8 במלחמת העצמאות. האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית

בספר "בשערי מדינה" מתואר הקרב על נמל התעופה בלוד ממקור ראשון: "…דרך פרדסים, גדרות, תעלות, מתקני שדה התעופה מתקרבים. לפתע נפתחה עלינו אש תותחים ומכונות ירייה. אנו מתקדמים לאט לאט. פתאום והתנגדות האויב פוסקת. אנו נמצאים כבר על מסלולי ההמראה. מרחוק נראות מכוניות הלגיון נסות לעבר לוד העיר…האלחוטאי מודיע: שדה התעופה בידינו! שדה התעופה בידינו!".

רק כמה חודשים מאוחר יותר, ביום רביעי, 24 בנובמבר 1948, חזר נמל התעופה לפעילות.

"מכתב מספר אחת בשירות דואר האוויר הישראלי שנחנך מחדש נשלח לשר התקשורת, מר דוד רמז… כשנמל התעופה נפתח מחדש לטיסות אזרחיות תחת שלטון ישראל", נכתב בעיתון.

לא הייתה נציגות בריטית בנמל התעופה המחודש. בין דלפקי הכרטיסים אפשר היה למצוא חברות תעופה כמו אייר פראנס, צ'כיה איירליינס ו-TWA. הנמל התגאה גם בציוד רדיו ותקשורת חדיש. לצד החברות הזרות, לא אחת, אלא שתי חברות תעופה ישראליות חתמו הסכמים עם נמל התעופה: "אל על" והחברה שכבר פורקה מאז, "אווירון". 

מטוס של חברת "אווירון", שנות ה-40. צילום: בוריס כרמי, מתוך אוסף מיתר, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית

 

מימין לשמאל: עמנואל צור, הטייס הראשי של חברת "אווירון"; טייס אלמוני; אורי מיכאלי, מנהל החברה, 1946. צור יהפוך לאחר מכן למנכ"ל הישראלי הראשון של נמל התעופה בלוד ומיכאלי יהיה מנהל מחלקת התעופה האזרחית במשרד התחבורה. צילום: פול גולדמן. התמונה היא חלק מפרויקט רשת ארכיוני ישראל (רא"י) וזמינה במסגרת שיתוף פעולה בין יד יצחק בן צבי, משרד ירושלים ומורשת והספרייה הלאומית

בחודשים ובשנים שיבואו יקבל נמל התעופה בלוד את פניהם של אלפי ניצולי השואה, עולים חדשים מקצווי תבל ותיירים רבים. הוא נקרא במשך שנים "נמל התעופה לוד", עד שקיבל את שמו של ראש הממשלה הראשון לאחר מותו ב-1973.

כמה חודשים אחרי הפתיחה המחודשת בסוף 1948, הכריז אורי מיכאלי, אז מנהל מחלקת התעופה האזרחית במשרד התחבורה: 

"ונקווה שלא רחוק היום, כאשר תיגמר המלחמה, ונראה תעופה מסועפת גם בתוך הארץ עצמה, מדן ועד אילת ומן הארץ לארצות השכנות. לא תהיה הארץ יותר לשדה ניצול על-ידי חברות-תעופה זרות בלבד… אנו רשאים לצפות לימים טובים, כאשר מפעל התעופה של מדינת ישראל יביא את בשורת ישראל לעם ישראל באשר הוא שם ויהיה לברכה ולתפארת למדינתנו".

 

 

שירה | רעל בטעם פטל

שירים מאת יעל סטטמן, ריטה קוגן ואורית נוימאיר פוטשניק

מרב קמל וחליל בלבין, כלה, בד, 57X32X20 ס"מ, 2018

.

יעל סטטמן

*

"שלהי דקייטא קשיא מן קייטא"

 

הַכֹּל הָיָה בָּרוּר בַּמִּדָּה הַמְּצֻפָּה,

יָשַׁבְנוּ עַל הַסַּפָּה,

הַדְּבָרִים הָיוּ יְדוּעִים בַּהַתְחָלָה

.

הַשִּׁלְהוּב שֶׁשֻּׁלְהַבְתִּי, הַחֹם שֶׁהִשְׁתַּגַּעְתִּי

וְכָל הַשֻּׁלְחָן אֶקְסְטָזָה מִבַּעַד לְעֵינַי

.

הַמַּיִם שֶׁשָּׁתִיתִי לֹא עָזְרוּ

לַלֶּהָבָה, לַמּוּכָנוּת שֶׁהָיִיתִי מוּכָנָה

.

לָבַשְׁתִּי שִׂמְלָה. וְהָיוּ רַגְלַי, הַמַּיִם,

הָרַעַד שֶׁרָעַדְתִּי יֶתֶר עַל הַמִּדָּה

.

הַכֹּל הָיָה לֹא בָּרוּר כְּמוֹ שֶׁהָיָה

אֶפְשָׁר לְצַפּוֹת, לַמַּיִם הָיָה טַעַם

שֶׁל מַיִם, כָּאן יָדַעְתִּי שֶׁזֶּה הַסּוֹף.

.

אֲנִי לֹא יוֹדַעַת, זֶה בִּלְתִּי נִתָּן

לְתֵאוּר, בַּקַּיִץ לָבַשְׁתִּי שִׂמְלָה

לָגַמְתִּי מַיִם, נִצַּת חַשְׁמַל עָדִין

.

בְּרֵאשִׁית הַקַּיִץ, כְּשֶׁיָּדַעְתִּי מָה אֲנִי רוֹצָה

וּמָה שֶׁרָצִיתִי הָיָה זָמִין.

.

עכשיו אתה תשמע אותי

עַכְשָׁו אַתָּה תִּשְׁמַע אוֹתִי. מֵהַמְּבוּכָה לֹא תֵּדַע

לְאָן לְהִסְתַּכֵּל, כִּי אַתָּה תִּשְׁמַע מָה שֶׁלֹּא שָׁמַעְתָּ מִמֶּנִּי

מֵעוֹלָם, זֶה יְטַפֵּס עָלֶיךָ מִלְּמַטָּה, מַהֵר כְּמוֹ עַקְרַבִּים

וּתְנַסֶּה לְהָזִיז אֶת הָרַגְלַיִם אֲבָל לֹא

תָּזוּז, בַּמֶּרְחָק תִּצְרַח דַּיָּה וְהַשָּׁמַיִם יִתְכַּעֲרוּ

אַיָּלוֹת רַכּוֹת יְשַׁנּוּ אֶת פְּנֵיהֶן

וְיַחְשְׂפוּ שִׁנַּיִם, אַתָּה לֹא תֵּדַע לְאָן

לְהִסְתַּכֵּל, חַיּוֹת קְטַנּוֹת שֶׁלֹּא חָשַׁבְתָּ שֶׁיָּרֵעוּ לְךָ

אֲדֻמּוֹת עֵינַיִם, יִפְּלוּ מוּלְךָ עַל פְּנֵיהֶן מֵרֹב צְחוֹק

אָבָק יְמַלֵּא אֶת פִּיךָ, אֶת הַשָּׁמַיִם,

רֹאשְׁךָ, הַשֵּׂעָר יִפָּרַע, עִקְבוֹת הָעַקְרַבִּים

יַאֲדִימוּ בִּבְשָׂרְךָ, צִוְחַת הַצִּפּוֹר תִּתְעַרְבֵּב

בְּצַעֲקָתְךָ, בִּשְׂפַת הַסֵּבֶל, בִּשְׂפַת הַחֲרָטָה,

אֲנִי רוֹצָה לְהָכִין אוֹתְךָ כִּי כָּכָה זֶה יִהְיֶה,

עַכְשָׁו אַתָּה תִּשְׁמַע.

.

יעל סטטמן היא פסיכולוגית חינוכית והתפתחותית. ספר השירים שלה, "בעניין הבערה", ראה אור בינואר 2021 בהוצאת הקיבוץ המאוחד. שירים פרי עטה התפרסמו בגיליונות המוסך 35 ו-63.

.

.

ריטה קוגן

רצח אפל

הַקּוֹד בִּשְׂפַת סִי לֹא מַכְתִּים יָדַיִם.

אֲנִי, לֶיְדִּי מֶקְבֵּת מִמְּחוֹז מֵצְנְסְק,

טוֹמֶנֶת אוֹלָר בְּמִקְלַעַת שָׁדַיִם,

שׁוֹלַחַת רַגְלַיִם בְּדֵנְס-דֵנְס-דֵנְס.

.

בְּחַנְיוֹן מַרְתְּפִי אֶלְכֹּד בְּכִיר אֶפֶּל,

אֲרַתֵּק צַוָּארוֹ בְּקוֹלָר שֶׁל כְּלָבִים,

וְאַשְׁקֶה אוֹתוֹ רַעַל בְּטַעַם פֶּטֶל —

וְאֶקְרָא לוֹ בְּקוֹל שִׁיר אֲהָבִים.

.

לחש

אֶבְצַע כְּאֵב וֶסֶת

בְּלַהַב נְחֹשֶׁת,

בְּיָד מְהֻסֶּסֶת

אַנִּיחַ תַּחְבֹּשֶׁת,

תּוֹכָהּ יַאֲדִים,

חוּצָהּ יִמָּחֵץ,

בְּעַד הַבַּדִּים

תַּבְלִיחַ כְּחֵץ

טִפָּה מְחֻצֶּפֶת,

תִּנְשֹׁר עַל מִרְצֶפֶת,

תִּפְשֹׁט צוּרָתָהּ,

תִּתְפַּשֵּׁט לְאִטָּהּ.

הַכְּאֵב יִכָּבֵשׁ

בִּנְחֹשֶׁת וּבַד,

בְּכַדּוּר מְאַלְחֵשׁ,

בְּחָרוּז מְקֻדָּד:

דָּם, דֹּם —

דֹּם, דָּם —

Redrum,

Redrum.

.

אַשְׁרֵי

אַשְׁרֵי הַבְּטוּחִים בְּעוֹלָמָם

וּבִמְקוֹמָם אֲשֶׁר בְּעוֹלָמָם.

אַשְׁרֵי הַמִּתְהַלְּכִים בְּרֹב אַדְנוּת

בְּעוֹלָמָם הַמְּבֻטָּח מְאוֹד,

בְּעוֹלָמָם הַמְּבֹרָךְ מְאוֹד,

עוֹלַם הַבְּטוּחִים בְּעוֹלָמָם,

וּבִמְקוֹמָם אֲשֶׁר בְּעוֹלָמָם.

.

ריטה קוגן נולדה בסנט פטרבורג וגרה בתל אביב. הוציאה לאור שני ספרי שירה: "רישיון לשגיאות כתיב" (אלרום, 2015) ו"סוס בחצאית" (עיתון 77, 2018), וכן ארבעה ספרי תרגום מן הקלאסיקה הרוסית, בהוצאת קדימה. ספר הפרוזה הראשון שלה, "ארץ־סלע", ראה אור בשנת 2021 בהוצאת כנרת זמורה דביר. השירים שכאן לקוחים מתוך כתב יד לספר "מחלת יבשה", העתיד לראות אור השנה בהוצאת עיתון 77.

.

.

אורית נוימאיר פוטשניק

מאז'ור 

גְּבָרִים כְּבֵדִים בָּאִים בַּלַּיְלָה,

הוֹלְמִים בִּי כְּמוֹ מַקְדֵּחַ,

נוֹבְרִים בְּלִי לַעֲצֹר.

מִישֶׁהוּ דּוֹפֵק עַל הַפְּסַנְתֵּר,

אָקוֹרְד נָמוּךְ חוֹדֵר

לַבֶּטֶן, הָעֵינַיִם נִפְקָחוֹת

פִּתְאוֹם. מֻקְדָּם מִדַּי.

הִתְעוֹרַרְתִּי בְּלִי לִגְמֹר.

הָרִצְפָּה קָרָה אֲבָל אֲנִי

חַיֶּבֶת לְהַשְׁתִּין.

תָּמִיד מֻקְדָּם, תָּמִיד דָּחוּף

וְשׁוּב יֵשׁ דָּם עַל הַסָּדִין.

הַבֹּקֶר בָּא לְלֹא תּוֹחֶלֶת,

עוֹד יוֹם תָּפֵל, עוֹד יוֹם אָפֹר.

אֲנִי חַיָּה רַק בַּלַּיְלָה

בַּחֲלוֹם חוֹזֵר, הוֹלֵם בִּי

בְּמָאז'וֹר.

.

מלחמת אזרחים מאי 2021

זֶה עֶלְבּוֹן שֶׁזּוֹרֵם וְגוֹעֵשׁ בַּוְּרִידִים.

זוֹ בּוּשָׁה שֶׁשּׁוֹצֶפֶת בְּכָל הָרְחוֹבוֹת

בְּזֵעָה מַבְהִיקָה עַל שְׁרִירִים מִשְׂתָּרְגִים

וּבְנֶתֶז הָרֹק הֵם יָבוֹאוּ לִגְבּוֹת

.

אֶת אֲשֶׁר לֹא הִבְטַחְתִּי לָהֶם מֵעוֹלָם.

מִי הֶחְדִּיר אֶת הָרַעַל הַמְּפַעְפֵּעַ?

בְּיָד עֲדִינָה אֶל תּוֹךְ כְּלֵי הַדָּם,

לַנָּתִיב הֶעָלוּם הַסּוֹדִי שֶׁל הַזֶּרַע?

.

זֶה עֶלְבּוֹן שֶׁזּוֹרֵם וְגוֹעֵשׁ בַּוְּרִידִים,

מְחַזֵּר אַחֲרֵי אַשְׁמָתִי הַשְּׁתוּקָה,

אַחַר רֶטֶט מֵבִישׁ תַּחַת עוֹר מַאֲדִים.

הִמָּלְטוּ אִם תּוּכְלוּ. אֲנִי מְחַכָּה.

.

אורית נוימאיר פוטשניק היא משוררת ומתרגמת שירה. שירים ותרגומים פרי עטה התפרסמו בכתבי העת הו!, מאזניים והמוסך. ספר שיריה הראשון, "עינה של האורקל", ראה אור ב־2019 בהוצאת פרדס. שירים פרי עטה התפרסמו במוסך, בין היתר בגיליון 88 ובגיליון מיום 16.12.21.

.

» במדור שירה בגיליון הקודם של המוסך: שירים מאת צביה ליטבסקי ועדנה גורני

 

לכל כתבות הגיליון לחצו כאן

להרשמה לניוזלטר המוסך

לכל גיליונות המוסך לחצו כאן