.
צוריאל אסף
*
נֹאמַר אֱמֶת –
הַדְּבָרִים שׁוֹתְתִים מֵעָמְקָם כָּעֵת.
בַּל נַפְרִיז בְּאַשְׁמַת הָאָבָק הַמְּכַסֶּה
עֵצִים, דְּרָכִים, לְבָבוֹת.
בַּל נִתְנַעֵר מֵחֲלוֹמוֹת הַמּוֹשְׁכִים בְּשַׁרְווּלֵנוּ
לְבַקֵּשׁ מְעַט אֹמֶץ.
נִהְיֶה כֵּנִים, הַסִּילוֹנִים
הַחוֹרְשִׁים בִּשְׁמֵי הָעֶרֶב תְּלָמִים
בְּזֹהַר מְהַסֶּה
לֹא יֶאֶצְרוּ אֶת הַכֹּבֶד מֵרַגְלֵינוּ
וְלֹא יִבְלְמוּ אֶת הַחֶסֶד
הָרוֹעֵף עַל כְּתֵפֵינוּ
וְאֵינֶנּוּ פּוֹסֵק
.
*
אֲנִי מַצְמִיד רְגָעִים חֲזָקִים וַעֲגֻלִּים
זֶה לָזֶה בְּתוֹךְ אֶגְרוֹף סָגוּר
מְנַסֶּה לִפְצֹחַ מֵהֶם אֹשֶׁר
בְּתוֹךְ דְּבַר־מָה שֶׁאֵין לְהַגִּישׁ לְתִינוֹק
וַאֲפִלּוּ הוּא בּוֹכֶה תַּחֲנוּנִים
בֶּחָצֵר שֶׁלִּי עֵצִים גְּבוֹהִים
שֶׁאֲנִי שֶׁלָּהֶם עוֹשִׂים
בִּי כִּרְצוֹנָם הַכָּמוּס בַּשָּׁרָשִׁים
וַאֲנִי מְרוֹקֵן עֵינַיִם כְּדֵי לְבַקֵּשׁ
לִרְאוֹת אֶת שֶׁלְּפָנַי אוּלַי
אוּכַל
.
*
הַיֹּפִי מַנִּיחַ יָד עַל יָדָהּ שֶׁל הַשִּׂמְחָה
הָאוֹחֶזֶת בְּמַטְאֲטֵא מָרוּט
לְהָזִיחַ אֶת הַכְּאֵב
לְהַעֲרִים אוֹתוֹ וְעָלָיו
הַיָּד הַפְּשׁוּטָה שֶׁל הַיֹּפִי
מְסַמֶּנֶת בִּכְאֵב בְּאֶצְבַּע מוֹרָה
כְּמוֹ נָתִיב בָּדוּק הַמְּכַסֶּה
חַלּוֹן שֶׁדַּרְכּוֹ אֶפְשָׁר לִי לִרְאוֹת-
עוֹמֵד וּבוֹהֶה בַּחוּץ
אוֹתִי
צוריאל אסף, יוצר ומחנך תושב אשחר בגליל, בעל תואר שני בפילוסופיה יהודית מאוניברסיטת בר־אילן, בוגר מסלול השירה שנתי של הליקון. ספר ביכוריו, "לדובים שהיו כאן פעם", זוכה פרס כליל לאקו־פואטיקה, ראה אור השנה בהוצאת הקיבוץ המאוחד. שיריו התפרסמו בבמות שונות.
.
.
אפרת בלום
טאבולה ראסה
אֲנִי מַתְחִילָה לִכְתֹּב מִן הַפִּנָּה הַיְּמָנִית הָעֶלְיוֹנָה
כְּמוֹ מִישֶׁהוּ שֶׁמִּתְיַשֵּׁב בְּכָל בֹּקֶר מוּל אוֹתָהּ צַלַּחַת.
יוֹם אַחַר יוֹם,
אוֹתוֹ שֻׁלְחָן מָרוּט,
אוֹתָם סַכִּין וּמַזְלֵג.
הַשִּׁיר מַתְחִיל מִשָּׁם.
כְּמוֹ עוּגָה, נֶאֱפֶה
מִן הַשּׁוּלַיִם.
אֵיךְ נִרְאִים הַדְּבָרִים
לִפְנֵי הַדִּבּוּר. אֵיךְ נִרְאֶה הַבַּיִת
בְּדִמְיוֹנָהּ שֶׁל אֶבֶן הַפִּנָּה.
אֲנִי טוֹבֶלֶת אֶצְבַּע בַּקֶּמַח הַלָּבָן וְכוֹתֶבֶת:
שֻׁלְחָן. צַלַּחַת. סַכִּין. מַזְלֵג. יָדִית. דֶּלֶת.
.
מה שהתחיל ממקום אחר
שְׁמִי, שֶׁאַתָּה הוֹגֶה
כְּאִלּוּ בָּאתָ אֵלָיו מִמֶּרְחָק.
הַלָּשׁוֹן שֶׁלִּי, שֶׁמְּסָרֶבֶת לִגְזֹר
אֶת מָה שֶׁמְּחַבֵּר אוֹתָהּ אֶל הַצְּרָחָה.
"מוֹפַע הַקּוֹלְנוֹעַ שֶׁל רוֹקִי" בִּמְסִבַּת סִיּוּם
כִּתָּה י"ב. הָעֻבָּר הַהוּא. יוֹם רִאשׁוֹן.
כָּל מָה שֶׁנָּמוּךְ: סַכִּין. מַגֶּבֶת פָּנִים. הַתַּת מוּדָע.
כָּל מָה שֶׁגָּבוֹהַּ: נִימוּסִים. הַקָּפֶה שֶׁלְּךָ. בִּידֶרְמָאיֶר.
הַסִּפּוּר שֶׁאַתָּה מְסַפֵּר לִי עַל הָאַרְיֵה
שֶׁהִרְכִּיב עוֹרֵב עַל גַּבּוֹ.
שְׁתִיקָתִי,
שֶׁנִּדְנַדְתָּ כְּמוֹ עֲרִיסָה.
וְעַכְשָׁו דַּמְיֵן: מִישֶׁהוּ מִלֵּא אֶת כִּיּוֹר הַמִּטְבָּח עַד שְׂפָתוֹ
וְהַבַּיִת עוֹשֶׂה אֶת צְעָדָיו הָרִאשׁוֹנִים.
אפרת בלום, בעלת דוקטורט בספרות השוואתית, עוסקת בכתיבה ובתרגום. עיקר עבודתה עוסק בשירה מודרנית, פסיכואנליזה וספרויות מהגרים. מתגוררת בשיקגו. השירים מתוך ספר בכתובים. שירים פרי עטה פורסמו בגיליונות המוסך 35, 55 ו-72.
.
.
דעאל רודריגז גארסיה
ילדוּת
דְּבָרִים שֶׁאִמָּא אָמְרָה בִּי מְאוֹד,
חָלָב וְדָם שֶׁל עוֹלַם הַיַּלְדוּת.
לְהַגִּיד תּוֹדָה. יוֹתֵר בְּקוֹל.
יוֹתֵר רַע הָיָה בַּגָּלוּת.
לֹא לְהַגִּיד סְתָם.
לֹא לִדְחוֹת לְמָחֳרָתַיִם.
לֹא לְהָשִׁיב פּוֹשְׁטֵי יָד רֵיקָם,
שֶׁקֶל אֶחָד מַסְפִּיק.
עִם אָמָּנוּת לֹא הוֹלְכִים לַמַּכֹּלֶת. תָּמִיד
לִזְכֹּר לָקַחַת מַפְתֵּחַ.
לִרְשֹׁם עַל נְיָר אֶת הַכְּתֹבֶת,
וְאַל תִּשְׁכַּח לְכַבּוֹת אֶת הָאוֹר,
בַּסּוֹף אַתָּה הֲרֵי שׁוֹכֵחַ.
בְּמִדָּה אָמַרְתִּי, בְּמִדָּה,
אֵין טַעַם לְהִתְוַכֵּחַ.
וְלֹא לְהַבִּיט בַּמְּרַתְּכִים,
שׁוֹמֵעַ?
בַּנְּתָזִים הַמְּסַמְּאִים הַחוֹרְכִים בַּזָּהָב.
וְלֹא לְהַבִּיט כְּשֶׁהָאוֹר הֶחָזָק מוֹשֵׁךְ בְּמֶלְקָחַיִם,
וְלֹא לְהַבִּיט
בִּכְלָל,
זֶה הוֹרֵס אֶת הָעֵינַיִם.
.
לעוף
לִמְּדוּ אוֹתְךָ לָעוּף
כְּמוֹ חֲלָלִית, בְּלִי כּוֹחַ כְּבִידָה.
בְּלִי כּוֹחַ לָעוּף, לָעוּף.
לִמְּדוּ אוֹתְךָ לָעוּף
כְּמוֹ מָטוֹס
בְּרַעַשׁ עַל קוֹלִי.
כְּמוֹ מַסּוֹק לִמְּדוּ אוֹתְךָ
לַעֲלוֹת בְּלִי תְּנוּפָה,
יָשָׁר מֵהַמָּקוֹם.
כְּמוֹ כַּדּוּר פּוֹרֵחַ
צִבְעוֹנִי וּמָלֵא חֹם.
כְּמוֹ בָּלוֹן שֶׁבָּרַח
מִיָּדוֹ שֶׁל יֶלֶד שֶׁהָיָה שָׂמֵחַ
וְעַכְשָׁו שָׁכַח.
כְּמוֹ שַׂקִּית רֵיקָה,
כְּמוֹ צִפּוֹר נְדִירָה,
מַקּוֹר כָּתֹם גּוֹזֵר אֶת הַשָּׁמַיִם.
כְּמוֹ מַלְאָךְ
מִתְכַּנֵּף נִשְׂרָף
וְנֶעֱלָם
אֲבָל כְּמוֹ אָדָם לָעוּף,
כְּמוֹ אָדָם.
דעאל רודריגז גארסיה, מוסמך לספרות עברית מאוניברסיטת בן־גוריון, מלמד ספרות ויהדות ומנחה סדנאות כתיבה. על סיפוריו הקצרים זכה בפרס מכללת ספיר ליצירה צעירה ובפרס אופירה בן אריה. זכה בפרס שרת התרבות למשוררים בראשית דרכם לשנת תשע"ט. ספר שירה ראשון שלו, "גילופין", יראה אור בקרוב בהוצאת פרדס. שירים פרי עטו התפרסמו בגיליונות 42 ,64 ו-74 של המוסך.
» במדור שירה בגיליון הקודם של המוסך: שירים מאת הילה להב, רבקה איילון ומירב רוט
לכל כתבות הגיליון לחצו כאן
