שירים מאת קרן להמן, דעאל רודריגז גארסיה ומרב פיטון
•
מֶרְחַק הַמַּגֵּפָה
אוֹמֵד הֵיטֵב אֶת הַמֶּרְחָק
בֵּינֵנוּ, אִמָּא
אֲנִי שְׂמֵחָה שֶׁאַתְּ עֲדַיִן יָפָה מִמֶּנִּי
גַּם בַּחֲרִיצִים
זוֹ הַדֶּרֶךְ שֶׁלָּנוּ לֶאֱהֹב
יוֹתֵר
פָּחוֹת
מְעַט.
כְּמוֹ אָצָנִיּוֹת בְּטֶרֶם הַזְנָקָה
אָסוּר לָנוּ לִפְרֹץ קָדִימָה.
.
•
לָאִישׁ הָרִאשׁוֹן בַּשּׁוֹשֶׁלֶת שֶׁלִּי
קָרְאוּ שְׁמוּאֵל.
בְּמַגֵּפַת הַדֶּבֶר הַשָּׁחֹר
מֵתוּ כָּל הַמּוֹהֲלִים בְּמִילָאנוֹ.
שְׁמוּאֵל לָקַח סַכִּין
וְיָצָא לַדֶּרֶךְ
אַחֲרֵי חָמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנִים
אֲנִי מְגוֹנֶנֶת עַל דּוֹר הַהֶמְשֵׁךְ
וְיוֹלֶדֶת רַק בָּנוֹת
בַּחוּץ שׁוּב מִשְׁתּוֹלֶלֶת מַגֵּפָה.
אוֹמְרִים שֶׁהָיָה זֶה אָדָם
שֶׁנָּגַס בָּעֲטַלֵּף הָאָסוּר.
שִׁירַת הָעֲטַלֵּפִים
הִיא הַתֶּדֶר
הַבִּלְתִּי נִשְׁמָע שֶׁל נָשִׁים
הַחוֹסְמוֹת דַּרְכּוֹ
שֶׁל אִישׁ עִם סַכִּין
.
.
מתוך המחזור "במראות הלילה"
*
הַחֹשֶׁךְ עוֹבֵר כְּמוֹ תַּעַר
עַל קַצְווֹת הַכּוֹכָבִים
לַיְלָה מְאַלְחֵשׁ אֶת הַזֹּהַר
שֶׁאֵינֶנּוּ כָּבֶה.
בָּעֲלָטָה בַּלָּאט עוֹלֶה חִוֵּר
גַּלְגַּל הָעַיִן הַעִוֵּר.
כִּמְעַט רָאִיתָ
תַּנִּין הַבּוֹלֵעַ אֶת הַיָּרֵחַ
כִּמְעַט שָׁמַעְתָּ
מֵנִיעַ בִּלְתִּי מִתְנוֹעֵעַ
חוֹצֶה כְּמוֹ אִוְשָׁה בַּלֵּב.
הָיִיתָ מִתְעוֹרֵר
כִּמְעַט
וְהָיִיתָ אֶחָד
כִּמְעַט הָיִיתָ חֹשֶׁךְ שֶׁאֶפְשָׁר
לָמוּשׁ בְּיָד.
.
*
הַחֹשֶׁךְ מְכַסֶּה אֶרֶץ
מְעַרְסֵל אֶת מְנוֹעָהּ
הַמִּסְתּוֹלֵל
בְּקוֹל שְׁרִיקַת אֲוִיר צוֹנֵחַ
נִּכְנָעוֹת הַדְּלָתוֹת
גּוֹוֵעַ הַחַשְׁמַל
הַמְּסַכְסֵךְ בַּמְּנוֹרוֹת.
צוֹפָר לֹא צִיֵּץ
אִישׁ לֹא צָרַךְ
פִּרְסוֹמוֹת הָעֲנָק
מִתְכַּסּוֹת בְּטַל קָרִיר
חִלָּזוֹן אַלְמוֹנִי
דָּבֵק בָּהֶן לְאַט
.
*
כַּמָּה כְּמִיהָתֵךְ,
כַּמָּה פְּגִיעָה.
מִתְנוֹעַעַת עַל גַּגּוֹת,
חַשּׂוּפִית שֶׁל חֹשֶׁךְ,
בּוֹלְעָן אֱמוּנָה.
בֶּטֶן רַכָּה כְּבֶכִי,
רֵיקָה כְּאֹרֶךְ הַנְּפִילָה.
קְלוּשָׁה כְּמוֹ אֵד תְּפִלָּה
בָּאָה בַּלֵּילוֹת הָאַיָּלָה,
בָּאָה בֶּהָרִים הַמְּרַצְּדִים בַּנֶּשֶׁף
שָׁם פִּי הַכּוֹכָבִים כִּבְאֵרוֹת
בְּמֶרְחָק צָלוּל
מִצְּמָא הַצִּפּוֹרִים.
.
.
שני שירים שחורים
.
הכלב של צ'רצ'יל
"לְעוֹלָם לֹא תַּגִּיעַ לַמַּטָּרָה שֶׁלְּךָ
אִם תַּעְצֹר לִזְרֹק אֲבָנִים עַל כָּל כֶּלֶב שֶׁנּוֹבֵחַ", רָעַם רֹאשׁ הָאֻמָּה,
מִמְחָטָה מְגֹהֶצֶת בְּכִיסוֹ, הַמִּגְבַּעַת זְקוּפָה בִּמְקוֹמָהּ.
אֲבָל מִתַּחַת לִמְלֶאכֶת הַמַּחְשֶׁבֶת שֶׁל מִלִּים וּמַחְשָׁבוֹת
פָּעַם הַדָּם בִּשְׁנוֹת כֶּלֶב, הָלַם
עַד קְצוֹת הַחֲלִיפָה, מִבַּעַד לְגַּלֵּי הָאֶתֶר,
עַד שֶׁלַּמַּאֲזִינִים נִדְמָה שֶׁנְּאוּמוֹ אֵינוֹ
אֶלָּא אוֹסֵף נְבִיחוֹת מֵעֵבֶר לַגִּבְעָה.
מַקֵּל הַהֲלִיכָה צִמְצֵם אֶת הַפַּעַר בֵּינֵיהֶם לְרֶגֶל אַחַת בִּלְבַד.
לְחָיָיו הִדַּלְדְּלוּ מִשְׁנֵי צִדֵּי הַלֶּסֶת וְהַסִּיגָר
בֵּין הַשִּׁנַּיִם, כְּמוֹ עָנָף שֶׁרַץ לִתְפֹּס בַּפַּארְק.
בְּכָל פָּעַם שֶׁהִבִּיט מִן הַחַלּוֹן בְּדָאוּנִינְג 10
פָּגַשׁ אוֹתוֹ – בְּמַרְאַת הַשִּׁמְשָׁה הַקָּרָה,
בְּקִיר הַלְבֵנִים הָאֲדֻמּוֹת מִמוּל, מִתַּחַת לְפָנָס חָלוּשׁ,
מְקַצֵּר אֶת נְשִׁימָתוֹ, חוֹרֵץ לָשׁוֹן.
הוּא נִסָּה לְרַפֵּד אֶת יְצוּעוֹ בְּכָרִיּוֹת
שֻׁמַּן אֲוָז וּפַאי כְּלָיוֹת בְּמָלוֹן סָבוֹי. לְהַרְדִּים
אֶת אִי הַשֶּׁקֶט הַמֵּרִים רֹאשׁוֹ בַּלַּיְלָה
וְנִדְרָךְ, אֶת הַכַּפּוֹת הַנִּמְתָּחוֹת.
אַךְ לִבּוֹ הַמְּנַתֵּר מִבַּעַד לִמְעִיל הַגּוּף
נִלְכַּד שׁוּב וְשׁוּב בִּידֵי צַיָּד אֲרֹךְ רוּחַ.
הוּא כָּתַב, מִשְׁתַּדֵל לְאַלֵּף אֶת הַחַיָּה. הוֹפֵךְ
אֶת הַסִּיגָר לְמַשְׁרוֹקִית עַל־אֱנוֹשִׁית,
אֶת הַשּׁוּרוֹת לְסוֹרְגֵי מְלוּנָה מְרֻשֶּׁתֶת.
אִם יִקְשֹׁר עַצְמוֹ בִּרְצוּעָה לְתֹּרֶן הַשֻּׁלְחָן
יוּכַל לְהָסִיחַ אֶת דַּעַת הַסִּירֵנוֹת
בְּתִקְתּוּק מְכוֹנַת הַכְּתִיבָה.
אִם לֹא יַחֲרֹג מִמַּעְגַּל הַמְּנוֹרָה
יוּכַל לַחֲצוֹת אֶת יַם הַיָּמִים הַנִּבְקָע תַּחְתָּיו,
לְהָמִיר
שְׁחוֹר לֹעַ בִּשְׁחוֹר דְּיוֹ.
.
זה בכלל לא כלב
הַשָּׁחֹר הַזֶּה. אֵין שׁוּם רֹךְ פַּרְוָתִי
אוֹ לִקּוּקִים עִם פְּקִיחַת עֵינַיִם. שׁוּם זָנָב אֵינוֹ
צוֹהֵל אוֹ מְכַשְׁכֵּשׁ. אִם מִישֶׁהוּ כָּאן צַיְתָן
בְּעַל כָּרְחוֹ, הֲרֵי זֹאת אַתְּ
קְשׁוּרָה בִּרְצוּעָה שְׁקוּפָה לִנְהָמָה.
מִתַּחַת לָעוֹר עוֹמֵד אִתָּךְ שׁוֹר, עוֹקֵב
אַחַר עֲקֵבָיִךְ. שְׁנֵיכֶם
בּוֹטְשִׁים בֶּעָפָר הַשִּׁגְרָה.
זֶה לֹא כֶּלֶב אֶלָּא רָעַם כָּלוּא
בִּמְעִיל עוֹר מַבְהִיק
מִזֵּעַת הָרִיצָה שֶׁל מֵאוֹת קִילוֹגְרָמִים
מִקָּצֶה לְקָצֶה בְּמַעְגַּל הַיּוֹם
בּוֹ אַתְּ הַמָטָאדוֹר
מִן הַבֹּקֶר וְעַד שֶׁאַחַד הַצְּדָדִים יִכָּנַע.
בְּכָל יוֹם נִצֶּתֶת מַעֲרָכָה חֲדָשָׁה
בִּגְלִימוֹת אֲדֻמּוֹת, בַּחֲנִיתוֹת מְצֻחְצָחוֹת וּבְדִגְלֵי זָהָב
שֶׁל רְמִיָּה –
מֵאֲחוֹרֵי כָּל תְּנוּפָה מְאֻמֶּצֶת
נוֹשֶׁבֶת רַק רוּחַ רֵיקָה.
כְּכָל שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ נוֹקֶפֶת קַרְנַיִם קְרֵבוֹת וּבָאוֹת
וּרְקִיעַת הָרַגְלַיִם עוֹלָה
מִן הָאֲדָמָה עַד לְשָׁרְשֵׁי שַׂעֲרוֹתַיִךְ.
מִתַּחַת לִקְטִיפַת הָעֹרֶף שְׁרִירִים נִדְרָכִים,
אֶצְלֵךְ וְאֶצְלָהּ, הַחַיָּה הַכֵּהָה, הַצֵּל הַשּׁוֹעֵט.
חֵץ שָׁלוּחַ בָּאֲוִיר וְהַקָּהָל נֶעֱמָד עַל רַגְלָיו
וּבְזֵנִית הַשֶּׁמֶשׁ אֵין לָדַעַת מִיהִי הַדּוֹעֶכֶת
בַּזִּירָה שֶׁקֹּטְרָהּ כֻּלּוֹ עִוָּרוֹן – אַתְּ
אוֹ הִיא.
» במדור שירה בגיליון הקודם של המוסך: שירים מאת גיא פרל, איריס רילוב ויערה בן־דוד
תגובות על כתבה זו