שירים מאת צביה ליטבסקי ועדנה גורני
*
כְּחֹד מַחַט הֶחְדַּרְתִּי פְּנִימָה מַבָּט
וּמִקָּצֵהוּ הִפְצִיעָה
חָצֵר
מוּאֶרֶת פָּנָס
סְגַלְגַּלָּה וּגְדוּרָה כְּבֵיצָה. מָקוֹם
לַעֲמֹד בּוֹ. מִבַּחוּץ
צָרִים עָלֶיהָ
שִׂיחִים מְשֻׁלְּחֵי עָנָף.
קְנוֹקְנוֹת גֶּפֶן תְּלוּיוֹת בַּחֲלָלָהּ
וְהִיא נִפְתַּחַת מִכַּפּוֹת רַגְלַי
בְּכָל אֲשֶׁר
אֵלֵךְ
מֻקֶּפֶת פְּנִים
.
*
אוֹר גָּדוֹל מְחַכֶּה לִי.
מִלְּפָנִים.
וְאוּלַי מֵאָחוֹר.
כָּל כִּוּוּן יֵאָלֵם.
כָּל הִתְבּוֹנְנוּת וָדַעַת.
עֵינַי יִמַּסּוּ אֶל עִוָּרוֹן נִכְסָף
בְּשָׂרִי פְּלוּמָה
מִתְפָּרֶקֶת
עֲנַן נוֹצָה בִּמְחוֹל חֶלְקִיקִים
עַד צְלִילוּת
צְרוּפָה, הַצְּלִיל
הָאֶחָד.
.
*
פָּרַשְׂתִּי מֵעָלַי אֶת סוֹכֵךְ הָרֶגַע
וְדֶרֶךְ רִשְׁתּוֹ הַדַּקָּה
חִלְחֵל הָאוֹר,
עָמוּם, עֲצוּם־עֵינַיִם.
לִבִּי
חַלּוּק־נַחַל
מֻשְׁלָךְ שׁוּב וָשׁוּב אֶל חָלָל
וּכְמֵחֹד מְחוּגָה אֱלֹהִית
מִתְפַּשְּׁטִים מַעְגְּלֵי הָרֶטֶט
אֶל דְּפָנוֹת
נְסוֹגוֹת
מִן הַמַּבָּט.
.
*
אֶת הַיָּם הַזֶּה הַמִּתְחַטֵּא לְרַגְלַי
בְּאַדְווֹת חֶמְדָּה מְעֻלָּפוֹת,
אֶת הַיָּם הַזֶּה אֲנִי בָּכִיתִי.
וַאֲנִי יוֹדַעַת שֶׁהוּא יוֹדֵעַ,
אֵי פַּעַם שָׁכַן מֵאֲחוֹרֵי עֵינַי.
אֲסִיר תּוֹדָה הוּא לִי
עַל הַמֶּרְחָב, עַל הָאוֹר, עַל הַשַּׁלְוָה
גַּם אִם
לְעִתִּים
תָּגִיחַ מִקִּרְבּוֹ כַרִיבְּדִיס,
חוֹשֶׂפֶת עֶרְיָה חִוֶּרֶת,
מַטִּילַת אֵימָה –
.
.
.
צלילה
.
סְפִינָה טְרוּפָה נָחָה בַּמַּעֲמַקִּים. עַל צַלְעוֹתֶיהָ אוֹרְבִים דְּגֵי אֶבֶן,
דָּגִים מְאִירִים בַּאֲרֻבּוֹת עֵינֶיהָ. נֹגַהּ חִוֵּר נִשְׁפָּךְ וּמִתְפַּשֵּׁט בַּמַּיִם
הַכֵּהִים וְאוֹבֵד בָּאֵין־אוֹר, כְּמוֹ תַּשְׁלִיל דְּיוֹ שְׁחֹרָה הַמִּתְפַּזֶּרֶת בְּמַיִם
צְלוּלִים, מַסְתִּירָה דְּיוֹנוּן נִמְלָט. הַטּוֹרֵף, שֶׁסּוֹבְבוּהוּ בְּכַחַשׁ, לוֹטֵשׁ עֵינַיִם
בַּדְּיוֹ הַמְּחוֹלֶלֶת מוּל עֵינָיו וּנְמוֹגָה כַּעֲנַן עֲרָפֶל בְּחֹם הַשֶּׁמֶשׁ,
נָסוֹג וְנֶעֱלָם. הַזִּירָה רֵיקָה
חֵלֶק קָטָן מִן הַסְּפִינָה הַטְּבוּעָה חָשׂוּף, בּוֹלֵט מֵעַל טִין הַקַּרְקָעִית,
שֶׁבְּעִדָּן גֵּאוֹלוֹגִי אַחֵר הָיָה פִּסְגַּת הַר. אוֹרָם שֶׁל דְּגֵי הַחַשְׁמַל מְתַעְתֵּעַ.
אֵיךְ הָאֵלֶקְטְרוֹנִים מִתְנַהֲגִים בַּמַּיִם? אוּלַי הֵם נִשְׁבָּרִים וּמִתְנַפְּצִים
וְיוֹצְרִים תְּמוּנָה חֲדָשָׁה? שִׁבְרֵי מַתֶּכֶת מְשֻׁנָּנִים שׂוֹרְטִים בַּבָּשָׂר,
שְׁבָבֵי עֵץ נוֹעֲצִים קְרָסִים בְּכָרִיּוֹת הָאֶצְבָּעוֹת הַמְּגַשְּׁשׁוֹת. כּוֹאֵב
לָגַעַת. אוּלַי רָצוּי לֹא לָדַעַת מָה קָבוּר שָׁם
וּמִמֵּילָא אִי אֶפְשָׁר לִרְאוֹת כִּי אֵין קֶרֶן אוֹר הַמְּסֻגֶּלֶת לַחְדֹּר לְעֹמֶק
רַב כָּל כָּךְ וְאֵין חַיִּים תַּחַת מִשְׁקָלָם שֶׁל אַחַד עָשָׂר קִילוֹמֶטְרִים שֶׁל מַיִם
וְגַם אִם יֵשׁ שָׁם חַיִּים הֵם אֵינָם יְכוֹלִים לְהָעִיד כִּי אִם יַעֲלוּ
אַחֲרֵי שֶׁהִסְתַּגְּלוּ לִחְיוֹת בְּלַחַץ כֹּה רַב – יִתְפּוֹצֵץ גּוּפָם מִבִּפְנִים.
.
המים
.
…בָּאִים מִלְּמַטָּה. עוֹלִים וּמְמַלְּאִים אֶת הַבַּיִת. מִן הַמַּסָּד עַד לַתִּקְרָה. הַדְּלָתוֹת וְהַחַלּוֹנוֹת סְגוּרִים, טִפָּה לֹא זוֹלֶגֶת הַחוּצָה. אֲנִי עוֹבֶרֶת מֵחַלּוֹן לְחַלּוֹן וּמַבִּיטָה פְּנִימָה, כְּמוֹ אֶל אַקְוַרְיוּם. בַּפִּנָּה מוּטֶלֶת טֵלֵוִיזְיָה מְנֻפֶּצֶת. כִּסֵּא נִצָּב בְּדִיּוּק בְּאֶמְצַע הַחֶדֶר. סְפָרִים מְצֻפָּפִים זֶה לְצַד זֶה, כְּמוֹ לֹא נָפַל דָּבָר. צַלָּחוֹת עֲגֻלּוֹת וְסַכִּינִים חַדִּים טְמוּנִים וַדַּאי בִּמְגֵרוֹת הַמִּטְבָּח. יוֹסִי בַּכִּנּוֹר פֶּיְסִי בַּתֹּף מֹשֶׁה בַּחֲצוֹצְרָה, בֻּבּוֹת עוֹפֶרֶת קְטַנְטַנּוֹת, דּוֹמְמוֹת בְּתוֹךְ אָרוֹן שֶׁדַּלְתוֹתָיו הַשְּׁקוּפוֹת מוּגָפוֹת. הַבַּיִת מָלֵא אוֹר
.
» במדור שירה בגיליון הקודם של המוסך: שירים מאת רן שייט ועמנואל פינטו
.
תגובות על כתבה זו