.
אורית נוימאיר פוטשניק
על הווידוי
"Your business is watching my words. But I
admit nothing. I work with my best"
Anne Sexton
לֹא הֵבַנְתִּי בַּזְּמַן, זוֹ תְּשׁוּקָה מְאַכֶּלֶת,
שֶׁצּוֹרֶבֶת כְּמוֹ הָרָעָב, כְּמוֹ הַמִּין,
לִפְרִיצַת הַמַּנְעוּל, לַנִּתּוּץ שֶׁל הַדֶּלֶת,
לַעֲמֹד עֵירֻמָּה, שֶׁתִּרְאִי לִי, בִּפְנִים.
שֶׁתִּרְאִי לִי, עָמֹק, תִּנְעֲצִי בִּי עֵינַיִם
לֹא תַּשְׁאִירִי אַף סוֹד נֶעֱלָם וְחָבוּי,
שׁוּם דָּבָר שֶׁיִּתְסֹס בְּתוֹכִי כְּמוֹ יַיִן
כָּבֵד וְרָעִיל, אַל תִּתְּנִי לִי סִכּוּי
לְהַמְשִׁיךְ וְלִשְׁתֹּק, לְהַמְשִׁיךְ לְכַסּוֹת.
מִתְחַנֶּנֶת, תּוֹרִידִי אוֹתִי עַל בִּרְכַּי,
לִצְלִיפַת מַבָּטֵךְ, לַקְּרִיעָה שֶׁל הַסּוֹד,
כְּמוֹ אֶת בְּכִי הַתִּינֹקֶת מִבֵּין יְרֵכַי.
לֹא הֵבַנְתִּי בַּזְּמַן, זוֹ תְּשׁוּקָה מְאַכֶּלֶת
רַק הִמְשַׁכְתִּי לָשֶׁבֶת מוּלֵךְ לְהַמְתִּין.
מְחוֹגֵי הַשָּׁעוֹן הֱבִיאוּנִי לַדֶּלֶת.
הִיא צוֹרֶבֶת כְּמוֹ הָרָעָב, כְּמוֹ הַמִּין.
.
שוב בטיפול
אֲנִי רוֹצָה לַחְצוֹת אֶת הַגְּבוּלוֹת הַמִּזְדַּיְּנִים שֶׁלָּךְ.
אֲנִי רוֹצָה אֶת פְּעִימוֹת הָעוֹרֵק בַּצַּוָּאר שֶׁלָּךְ.
אֲנִי רוֹצָה אֶת הֶעָשָׁן שֶׁאַתְּ חוֹשֶׁבֶת שֶׁנִּקִּית מֵהָרֵאוֹת שֶׁלָּךְ.
(אֲבָל אֲנִי שׁוֹמַעַת, הוּא פּוֹרֵט עַל מֵיתְרֵי הַקּוֹל שֶׁלָּךְ).
אֲנִי לֹא רוֹצָה לְהַגִּיעַ לָאֱמֶת.
אֲנִי רוֹצָה שֶׁתַּעַזְרִי לִי לְשַׁקֵּר,
שֶׁתִּבְרְחִי אִתִּי הַחוּצָה לְסִיגַרְיָה בֶּחָצֵר.
אֲנִי רוֹצָה שֶׁתְּמַזְמְזִי אוֹתִי עַל הַגָּדֵר.
בְּבַקָּשָׁה, אֲנִי רוֹצָה לְהִשָּׁאֵר.
הִנֵּה: נְקֻדַּת מִפְנֶה. אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁאֲנִי אַחֲרוֹנָה.
אַתְּ מִתְפַּתָּה. נִצַּחְתִּי. אֶת הַשָּׁעוֹן הַבֵּנְזוֹנָה.
עוֹד נִצָּחוֹן דּוֹקֵר וּמַר
שֶׁל שֵׂכֶל יַלְדוּתִי, מֻגְבָּל וְקַר
שֶׁלֹּא יוּכַל אַף פַּעַם
לָרָעָב שֶׁלֹּא נִגְמַר.
.
אורית נוימאיר פוטשניק, ילידת תל אביב 1973, משוררת ומתרגמת שירה. שירים ותרגומים פרי עטה התפרסמו בכתבי העת הו!, מאזניים והמוסך. ספר שיריה הראשון, "עינה של האורקל", ראה אור ב־2019 בהוצאת פרדס. שירים פרי עטה התפרסמו בגיליון 47 של המוסך.
.
.
יהודית אוריה
דיוניסוס
כְּשֶׁהִזְכַּרְתְּ אֶת הַבַּקְכוֹת
רָאִיתִי אוֹתָהּ שׁוּב –
מִתְמוֹסֶסֶת לְנֶגֶד עֵינַי,
בּוֹרֵאת מִתּוֹךְ יָדֶיהָ בַּשְּׁהִי שֶׁבָּאֲוִיר
אֵיךְ נָמֵס
כּוֹכָב,
אֵיךְ מֵמִיס דְּיוֹנִיסוּס
אֶת סוֹרְגֵי כִּלְאוֹ.
וְעַכְשָׁו בַּסֹּמֶק הָעוֹבֵר
בָּעֲרָפֶל הַמִּתְרוֹנֵן מִגְּרוֹנִי,
הַסּוֹרָגִים הוֹפְכִים לְאֶשְׁכּוֹלוֹת עֲנָבִים.
זֶה קָרָה לִפְנֵי זְמַן רַב,
בִּשְׁנַת 1976.
זֶה קוֹרֶה שׁוּב כְּשֶׁאַתְּ נוֹלֶדֶת –
דְּיוֹנִיסוּס תּוֹפֵס אוֹתִי
בַּקַּרְסֻלַּיִם, זֶה דְּיוֹנִיסוּס –
אָהַבְתִּי אוֹתָהּ עַד פִּיק בִּרְכַּיִם
וְאָבְדַן כֹּשֶר הַדִּבּוּר,
לְכִי לִישֹׁן.
.
"הבקכות" היא טרגדיה יוונית עתיקה שחיבר המחזאי האתונאי אוריפידס בשנותיו האחרונות. היא עוסקת בקונפליקט בין הטבע לבין התרבות, המגולם במאבק המלך פנתאוס נגד האל דיוניסוס, ומתארת את הטרגדיה של ניסיון האדם לשלוט בטבעו שליטה ללא מצרים.
.
יהודית אוריה היא משוררת, מתגוררת בישראל ובקליפורניה. ספריה: "חלל מושלם" (תמוז/אגודת הסופרים, 1994), "רשימותיה של חווה" (כרמל, 2003) ו'צבאים" (פרדס, 2016). שירים פרי עטה פורסמו בגיליון 14 של המוסך.
.
.
מרקו סרמונטה
רק קור טבעותיה
וְלֹא בִּקְּשָׁה "אֱחֹז בְּיָדִי"
וְאָחַזְתִּי בְּיָדָהּ
וּכְמוֹ יָבְשָׁה יָדָהּ בְּיָדִי
רַק קֹר טַבְּעוֹתֶיהָ.
וְלֹא אָמְרָה "נַשֵּׁק"
וְלֹא נָשַׁקְתִּי
.
•
אַל תִּטְעִי.
זֶה לֹא סְתָם סֶקְס
וְגַם אֵין כָּאן מַעֲשֵׂה אַהֲבָה
אֲנִי רַק נֶאֱחָז בַּעֲלוּמַיִךְ
נִצּוֹל שֶׁלּוֹפֵת אֶת מָתְנֵךְ
כְּאִלּוּ הָיָה
קוֹרָה מִסְּפִינָה טְרוּפָה
וְכָל דַּקָּה שחוֹלֶפֶת
כְּבֵדָה וְתַכְלִיתִית
כְּמוֹ אֶבֶן שֶׁצּוֹלֶלֶת לַמַּיִם
מְשַׁלַּחַת אַדְווֹת
סוֹגֶרֶת סְבִיבֵנוּ
טַבָּעוֹת שֶׁל זְמַן
וּבְאֹפֶק לֹא רָחוֹק
חֲרֵבַת־הַחוֹף שֶׁל סוֹף יָמַי
.
מרקו סרמונטה, איש שירות החוץ, נולד ברומא ומתגורר בירושלים. בוגר כיתת השירה של הליקון, שנת 2001. שירים פרי עטו ותרגומים מאנגלית ואיטלקית התפרסמו בין השאר בהליקון, בעתון 77 ובשבו.
.
.
יודית שחר
הזמיר
זֶה הָיָה עִדַּן הַנְּכָסִים סִים סִים
עִדַּן הַמִּגְדָּלִים לִים לִים
שֶׁפָּשְׁטוּ אַרְבֶּה עַל פְּנֵי שָׁמַיִם
זֶה הָיָה עִדַּן הַמִּקְדָּשִׁים הַמִּתְנַצְנְצִים
שָׁם כָּרְעוּ הַהֲמוֹנִים נִים נִים בֶּרֶךְ
זֶה הָיָה עִדַּן הַנְּכוֹנִים נִים נִים
עִדַּן הַתַּדְמִיתָנִים
עִדַּן הַיָּפִים פִים פִים
עִדַּן הַמְּשַׁוְּקִים הַמְּעַצְּבִים הַדּוֹבְרִים
עִדַּן הַמַּעֲלִים לִים לִים בַּסֶּקֶר
זֶה הָיָה עִדַּן הָעוֹרְבִים הַמְּזַמְרְרִים
עִדַּן הַטַּוָּסִים הָרְהַבְתָּנִים
מְאַחֲזֵי עֵינַיִם הִגְרִילוּ יוֹנִים נִים נִים
אִיְּדוּ שְׁפַנִּים נִים נִים
כַּזְבָנִים נִים נִים הִפְרִיחוּ
שַׁרְשְׁרוֹת מִלִּים לִים לִים
זֶה הָיָה עִדַּן מְפֻרְכָּס
עִדַּן מְפַרְכֵּס
הַמַּשְׁחִיתִים שָׁחֲטוּ
הַחֲזִירִים הִתְחַזְּרוּ
הָעֲנִיִּים הִתְעַנּוּ
הַמְּצוּקוֹת הִתְמַצְּקוּ קוּ קוּ
וְרַק נֶפֶשׁ הַזָּמִיר
לֹא אָבְתָה
לְהַפְסִיק
לָשִׁיר
.
פקעות של אלוהים
סוֹחֲרִים חֲרוּצִים הַפְּרוֹטֶסְטַנְטִים
יְרֵאִים, אוֹהֲבֵי אֱלֹהִים
וֶאֱלֹהִים בִּתְמוּרָה אוֹהֵב אוֹתָם בַּחֲזָרָה,
נָטְלוּ אֶת מַעֲשֵׂה יָדָיו וְהִתְעַלּוּ עָלָיו
הַכֹּל סָחִיר: נַרְקִיסִים צִבְעוֹנִים יָקִנְתּוֹנִים
מֻכְלָאִים בְּרִבְבוֹת גְּוָנִים וְזַנִּים
וְהַפְּקָעוֹת שָׁווֹת זָהָב
גַּם פְּקָעוֹת אֱנוֹשִׁיּוֹת נִסְחָרוֹת וְאֵין בּוֹחֲלִים,
בֵּין חֲנוּיוֹת לְמִמְכַּר טַבָּק, חֲטִיפִים, גּוּמִי לְעִיסָה
מְמֻיֶּנֶת עַל פִּי צֶבַע גִּיל וּמִדָּה
מֻצֶּגֶת סְחוֹרָה מְעֻרְטֶלֶת בְּחַלּוֹנוֹת רַאֲוָה,
אַטְרַקְצְיָה תַּיָּרוּתִית מְנִיבָה
לֹא הַרְחֵק מִשָּׁם מֵעֵבֶר לַפִּנָּה
נִצֶּבֶת קָתֶדְרָלָה נִשָּׂאָה
וְיֵשׁ הַפְרָדָה
אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְהַבָּשָׂר לָאֲדָמָה.
לוּ שָׁכַן אֵל בְּצֵל אוֹתָן אֲבָנִים
הָיָה יוֹצֵא מִמִּשְׁכָּנוֹ עוֹטֵף בִּבְגָדִים חַמִּים
וּמֵשִׁיב אֶל חֵיקוֹ אֶת הַזּוֹנוֹת הָאֲבוּדוֹת
מֵרְחוֹב הַחַלּוֹנוֹת הָאֲדֻמִּים
.
יודית שחר, משוררת חברתית, מורה ומחנכת נוער בסיכון, מתגוררת בפתח תקווה. פרסמה את הספרים "זו אני מדברת" (בבל, 2009) ו"לכל רחוב משוגעת משלו" (קשב, 2013). זכתה בפרס טבע לשירה, בפרס דוד לוויתן ובפרס ראש הממשלה. בקרוב יראה אור ספרה "אשליה קדושה", בהוצאת אפיק. שירים פרי עטה התפרסמו בגיליון 40 של המוסך.
.
» במדור שירה בגיליון הקודם של המוסך: שירים מאת ליאור מעין, רוני פינקרפלד, נצר לאו וורד דור
לכל כתבות הגיליון לחצו כאן
לכל גיליונות המוסך לחצו כאן
