.
יודית שחר
עולמי ומלואו
שָׁם אִישׁ לֹא שָׁאַל לִשְׁמִי וְתִקֵּן
בְּלָשׁוֹן צְפוּדָה: יְ – הוּ – דִית
וְהִטְרִיחַ וְהִסְבִּיר שֶׁהֲרֵי לֹא הֵבַנְתִּי
שֶׁהָאֵל שׁוֹכֵן בִּשְׁמִי
וְחָלִילָה לִי מִלְּהַשְׁמִיטוֹ
שָׁם אַף לֹא אַחַת
דָּחֲפָה לִי נֵרוֹת לְשַׁבָּת
בְּיָשְׁבִי בְּעָמְדִּי בְּבוֹאִי וּבְצֵאתִי
כִּי סָבְרָה שֶׁיֵּשׁ בִּי פְּגָם לְתַקֵּן
וּלְהָאִיר בִּי חֹשֶׁךְ
שָׁם הִשְׁכַּמְתִּי וְהָיִיתִי אֲנִי
אֲנִי עוֹלָמִי וּמְלוֹאוֹ הָיִיתִי
בַּחֲדָרָיו צְמֵאָה שׁוֹטַטְתִּי
שָׂמַחְתִּי בְּחַצְרוֹתָיו וּפְלָאָיו
שָׁם הָיִיתִי אֲנִי
כְּפִי שֶׁאֱלֹהִים בָּרָא
סופים טובים
נַפְשִׁי יוֹצֵאת לְסוֹפִים טוֹבִים
מְזַפְּזֶפֶּת בִּלְתִּי נִלְאֵית בַּעֲרוּצֵי הַסְּרָטִים
לֹא פּוֹסַחַת עַל סְפָרִים
צוֹפָה בּוֹרֶרֶת בְּקַנָּאוּת מֵהַסּוֹף לַהַתְחָלָה,
יַם פְּלַסְטִיק מִצַּלָּם ה־BBC
חֶלְקִיקֵי חֶלְקִיקָיו מִתְפּוֹרְרִים לְפֵרוּרִים
שֶׁאוֹתָם בּוֹלְעִים הַיְּצוּרִים הַזְּעִירִים
הַנִּבְלָעִים עַל יְדֵי הַגְּדוֹלִים שֶׁאוֹתָם בּוֹלְעִים אֲנַחְנוּ.
וּבְהֹדּוּ גּוֹאִים נַהֲרוֹת צֶבַע שׁוֹצְפִים
מַרְעִילִים אֶת הָאֲדָמָה, הַצְּמָחִים, הַחַיִּים
בִּשְׁיָרֵי תַּעֲשִׂיַּת הַבַּדִּים
בְּפֶתַח תִּקְוָה הֵקַמְתִּי לִי בַּיִת
אֶת קִירוֹתָיו צָבַעְתִּי אוֹר,
עַל כְּתָלָיו תָּלִיתִי עֵץ צִבְעוֹנִי
וְאַקְוֶדוּקְט בִּתְכוֹל וְאָדֹם,
אַךְ סוּס טְרוֹיָאנִי הַסַּרְטָן
חָדַר לְבִטְנִי וּלְתוֹכוֹ
וְלֹא כֹּתֶל וְלֹא קִיר
יוּכְלוּ לְהַפְרִיד בֵּינִי לְבֵין
הַכַּדּוּר הֶעָגֹל הַתָּכֹל.
וּבְכָל זֹאת אֲנִי מִתְעַקֶּשֶׁת
עַל סוֹפִים טוֹבִים
יודית שחר, משוררת חברתית, מורה ומחנכת נוער בסיכון, מתגוררת בפתח תקווה. פרסמה את הספרים "זו אני מדברת" (בבל, 2009) ו"לכל רחוב משוגעת משלו" (קשב, 2013). זכתה בפרס טבע לשירה, בפרס דוד לוויתן ובפרס ראש הממשלה.
דביר שרעבי
זמן שמש־אב
עַד אָנָה ה' תִּשְׁכָּחֵנִי נֶצַח
עַד אָנָה תַּסְתִּיר אֶת פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי
(תהילים יג, ב)
בְּסוֹף הַקַּיִץ שֶׁל שְׁנַת תשע"ד
זְמַן שֶׁמֶשׁ־אָב
הָלַכְתִּי יָחֵף לַיָּם:
סוֹחֵר מוֹכֵר כַּרְטִיס לָאֳנִיָּה
רֵיחַ מָוֶת דָּגִים
וּמֶלַח אֲבָנִים נֶאֱסָף בָּאַף
קֵץ נִטְמָן
פָּחַדְתִּי לַיְלָה
הָיִיתִי לְבַד מְאֹד בָּרוּחַ הַגְּדוֹלָה
לֹא הָיְתָה חֶמְלָה בְּכוֹכָב נוֹפֵל
אוֹ בְּטַעַם לֶחֶם
אֶל־בְּרִית, אֲנִי לְשִׁמְךָ אֲהַלֵּל
אָנָּא, הֱיֵה לִי לְצוּר
מְבַשֵּׂר לְבֶן אַבְרָהָם
גּוֹאֵל נִבְרָא
חָנֵּנִי בִּמְהֵרָה
פְּדֵה יְהוּדִי נִקְרָע
סימן ראשון לאי־שפיות: חלום
וַיְהִי רוּחַ קָדִים חֲרִישִׁית וַתַּךְ הַשֶּׁמֶשׁ וָאֶפֹּל לְשֵׁנָה
בְּאַשְׁמֹרֶת גָּלוּת הַלַּיְלָה הִתְנַבְּאוּ עָלַי פֻּרְעָנוּת קָשָׁה:
"דְּבִיר בֶּן שְׁלֹמֹה, מֶלֶךְ אֱלֹהִים בִּירוּשָׁלַיִם,
עַל־אַף שֶׁאֵינְךָ מִזֶּרַע בֵּית דָּוִד וּמִדַּם הַכֹּהֲנִים"
קַמְתִּי נִבְהָל בַּשָּׁרָב הַכָּבֵד בּוֹר הַלֵּב מֶרֶד
וְלֹא יָדַעְתִּי אִם נִשְׂרְפָה יְרוּשָׁלַיִם כְּמוֹ בִּסְדוֹם וַעֲמֹרָה
אוֹ שֶׁאֲנִי בּוֹעֵר מִמַּחֲלָה
רָצִיתִי מַיִם
וּמֶלַח לְהַמְתִּיק אֶת הַכְּאֵב
וידויים
עוֹד אַרְבָּעִים יוֹם וְנִשְׁמָתִי נֶהֱפֶכֶת לְפֶחָם אֵשׁ
כֹּל מָה שֶׁיֵּשׁ בִּי זֶה בּוֹר חָלָל
חַיַּי כִּסּוּ אוֹתִי בְּמָבוֹי פַּחַד
אַפְשֵׁר לִי לְהִתְיָאֵשׁ
לְהַדְהֵד וִדּוּיִים אַחֲרוֹנִים
עוֹד אַרְבָּעִים יוֹם וְנִשְׁמָתִי נֶהֱפֶכֶת לְפֶחָם אֵשׁ
דביר שרעבי, פועל בניין, מתגורר בירושלים. שיריו התפרסמו לראשונה בגיליון 8 של המוסך.
יוני יחיאלי
בין יבשות
בֵּין יוֹרְדִים וְעוֹלִים,
שְׁעָרִים וְשַׁרְווּלִים, בִּסְקְווִיטִים
עֲבֵשִׁים מִתּוֹךְ
קֻפְסְאוֹת קַרְטוֹן פַּסְטוֹרָלִיּוֹת
בְּפִינוּ
וַאֲנַחְנוּ בְּאֶמְצַע הַשָּׁמַיִם,
לֹא נוֹפְלִים.
נָשִׁים בַּחֲצָאִיּוֹת וְכוֹבָעִים
מַרְאוֹת לָנוּ אֵיךְ לִנְשֹׁם מִמַּסֵּכוֹת צְהֻבּוֹת
בְּמִדָּה וְכֹל הַקֶּסֶם הַזֶּה יִתְפּוֹגֵג
וְיַהֲפֹךְ בִּן רֶגַע לִטְרָגֶדְיָה נוֹרָאִית.
אִם זֶה יִקְרֶה, דְעוּ שֶׁשָּׂנֵאתִי אֶת הַשִּׁירָה
וְאָהַבְתִּי אֶתְכֶם
וּבִמְיֻחָד אוֹתְךָ,
הַיָּחִיד שֶׁאִתּוֹ אֲנִי רוֹצָה לִשְׁכַּב
לִישֹׁן כֹּל לַיְלָה,
עַד סוֹף הַלֵּילוֹת.
יוני יחיאלי, בת 29 מתגוררת בחיפה. עוסקת בחינוך חברתי וסטודנטית למדעי הרוח ולהיסטוריה של עם ישראל. שיריה פורסמו בכתבי העת הליקון, מגפון ועלטה.
ראג'אא נאטור
לעזאזל
תרגום־עיבוד: רחל פרץ
לַעֲזָאזֵל אֲבַק הָאַהֲבָה הַזּוֹ שֶׁבָּהּ אֵינְךָ שׁוֹכֵחַ אוֹתִי, רוֹעֵד בְּמִלּוֹתַי,
וְקָמָה בְּךָ הִיא, הָאַחֶרֶת, קְרוֹבָה מִמֶּנִּי לְשִׁכְחָתִי אוֹתְךָ,
מַשְׁקִיפָה עַל מִטָּתְךָ מִמֶּרְחָק שְׁנֵי קְרוֹנוֹת
מַבִּיטָה בַּקָּצֶה הַמְּעַוֵּר, הַקּוֹטֵל, שֶׁמִּמֶּנּוּ גָּמַעְתָּ אוֹתִי בְּחִפָּזוֹן כְּעָנָן.
לֹא הָיָה בְּךָ דַּי כְּדֵי לְהַאֲכִיל אֶת בִּעוּתַי,
לְהַיְשִׁיר מַבָּט אֶל הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁשָּׁחַטְתִּי בְּשִׁבְרֵי זְכוּכִית,
לָרֶדֶת אֶל הַבְּאֵר הַסְּדוּקָה שֶׁלִּי.
אָבָק הָיְתָה אַהֲבָתֵךְ, אָבָק הָיִיתָ
גַּם כְּשֶׁצָּבַעְתָּ אֶת שְׂפָתֶיךָ בִּכְחֻלּוֹ שֶׁל טַבַּק הַוִּירְגִ'ינְיָה שֶׁלִּי,
גַּם כְּשֶׁהִשְׁתַּעַלְתָּ רַחֲשֵׁי סָטֶן וְרָקַקְתָּ אֶת תְּעוּזַת הַלַּיְלָה עַל שְׁנֵינוּ,
גַּם כְּשֶׁלִּקַּקְתָּ שׁוּרָה אַחֲרוֹנָה מֵעַל פִּטְמַת פַּחֲדֵנוּ.
אֵיךְ לֹא שִׁלַּחְתִּי בִּשְׂדוֹתֶיךָ חָתוּל בּוֹעֵר.
אֵיךְ לֹא מָעַכְתִּי עַל גּוּפְךָ אֶת הַבְּדָלִים שֶׁצָּרְדוּ אֶת כְּסִיסַת נְחָשַׁי.
אֵיךְ לֹא אָרַבְתִּי בְּמַרְתְּפֵי הַשְּׁקָרִים,
מוֹתִירָה לָעוֹרְבִים אֶת קְרָעֶיךָ, אֶת פְּצָעַי.
וַעֲדַיִן סוּסֶיךָ בּוֹטְשִׁים, עֲיֵפִים וּמְפֻחָדִים, עַל סַף תְּהוֹמִי.
קַח אֶקְדָּח וּמְחַק מֵהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ אֵלַי.
סוּסִי שֶׁלִּי אֵינוֹ יוֹדֵעַ שָׂבְעָה. הוּא מִתְמַתֵּחַ
וּבִבְשַׂר הַלַּיְלָה חוֹתֵר, מִתְנַשֵּׁם, מֵעַצְמוֹ נוֹלָד.
فتافيت
فتافيت هذا الحب الذي لا تنساني فيه وتجلس ساعات في رسائلي ترتعش
وتقوم فيكَ امرأة غيري أقرب مني الى نسيتكُ وسريرك بقطارين.. .وعلى حافة فيكَ
فتافيت هو , فتافيت أنتَ
لأنك غيرتَ شفتيكَ للأزرق فقط لتدخنَ تبغي "فرجينيا" أزرق
لتسعلَ الساتان
جرأة الليلة اثنينا
وتلعقَ السطر الأخير عن حلمةِ , خِفنا, انكسرنا وبقيتُ فيكَ أكثر مني
فتافيت هذا الحب الذي فيه تلهثُ فيه كل خيولك
لتصل هناك لبحَةِ عطري
عنقي الذي مليونَ مرة غيرتُ بَحةَ النبيذ فيه
بطرفِ عُنقي أراها خُيولك تَعود
خائفةُ هاوية النبيذ فيَّ
خذ مُسدسا وامحِ منها الطريق اليَّ
فتافيت لا تُشبع حتى الشفة السفلى التي تَسقط كَسُرةِ النهار
وبالليل تتمدد
حالكة تتنفس ..وتُجذف الظلمة
ראג'אא נאטור היא עיתונאית, משוררת ומתרגמת פלסטינית שחיה ביפו. השיר מתוך ספרה הראשון שיראה אור השנה בהוצאת הליקון.
» במדור שירה בגיליון קודם: שירים חדשים מאת עידית ברק, אלינור יוסף, מרואן מח'ול וחוה ניסימוב
לכל כתבות הגיליון לחצו כאן
לכל גיליונות המוסך לחצו כאן
