שירה | תנו לי להיות החבל

.

ליאור מעין

תחת השפעה

אַחַר מוֹתִי וַדַּאי אֵרֵד אַט אַט לָאֲדָמָה
פִּסַּת גּוּפִי אָז תִּתְפָּרֵק לְדֶשֶׁן
וְחֹטֶר בַּמְבּוּק רַךְ יִצְמַח מִלְּשַׁד
עַצְמוֹתַי יָחוּשׁ שֶׁמַּשֶּׁהוּ קָרָה אַחַר זְמַן מָה

לַחֲלוּפִין, אֶהְיֶה אָבָק בְּכַד וַאֲפֻזַּר
עַל שְׂפַת נָהָר אוֹ בֵּין כָּרֵי דֶּשֶׁא
כַּלְבַּת רְחוֹב שְׁמוּטָה אָז תִּתְעַטֵּשׁ
כְּשֶׁתָּחוּשׁ בִּקְצֵה אַפָּהּ עִקְצוּץ מוּזָר

אֶת הַשּׁוּרוֹת הָאֵלּוּ אֲנִי רוֹשֵׁם, מַבִּיט
עַל גְּדַת הַבּוּנְד וְשָׁם אִשָּׁה יָפָה
עִם תִּינוֹקָהּ בַּעֲגָלָה בַּדֶּרֶךְ לַתַּחְתִּית

אֲנִי יוֹרֵד בְּמַעֲלִית שְׁקוּפָה, עוֹמֵד וּמְחַכֶּה
מוֹנִית כְּחֻלָּה תִּקַּח אוֹתִי לִשְׂדֵה הַתְּעוּפָה
אַמְרִיא בְּלִי טִפָּה שֶׁל אוֹפְּיוּם, בְּלִי שֶׁאֶבְכֶּה.

.

אסטרטגיית יציאה

גּוּפִי שׁוּב מְשׁוֹטֵט בַּחֲצֵרוֹת אֲחוֹרִיּוֹת
נִתְקָל בּוֹהֶה בּוֹעֵט בַּזֶּבֶל הַנִּזְרָק
כָּרוּחַ הַנּוֹשֵׁב בֵּין לִהְיוֹת לְלֹא לִהְיוֹת

שֶׁל נַעַר בְּהַרְפַּתְקַת בְּתוּלִין, שְׁנִיּוֹת
לִפְנֵי שֶׁיִּזָּכֵר יִשְׁכַּח לִשְׁמֹר מֶרְחָק
גּוּפִי שׁוּב מְשׁוֹטֵט בַּחֲצֵרוֹת אֲחוֹרִיּוֹת

בַּתּוֹדָעָה שֶׁל אָז שֶׁבֵּין הַזֶּהוּיוֹת
בְּנִסָּיוֹן לִמְחוֹת אֶת רֵיחַ הַזֵּעָה וְהָאָבָק
כָּרוּחַ הַנּוֹשֵׁב בֵּין לִהְיוֹת לְלֹא לִהְיוֹת

בְּחַלְלֵי הַזִּכָּרוֹן שֶׁרַק רוֹצִים לִחְיוֹת
יוֹרִים בִּי אֶת הַכֹּל, הַכֹּל כָּךְ מְדֻיָּק
גּוּפִי שׁוּב מְשׁוֹטֵט בַּחֲצֵרוֹת אֲחוֹרִיּוֹת

בְּלִי מַסֵּכָה, חָשׂוּף מוּל הָעֵינַיִם הַגְּלוּיוֹת
וְהָרַגְלַיִם שֶׁרוֹצוֹת אֶל מוּל הָרֹאשׁ שֶׁרַק
כָּרוּחַ הַנּוֹשֵׁב בֵּין לִהְיוֹת לְלֹא לִהְיוֹת

שֶׁבֵּין הַנְּשִׁיפוֹת לַשְּׁאִיפוֹת הַדְּהוּיוֹת
כְּשֶׁאֲנִי מוֹרִיד כְּפָפוֹת וְכָךְ נִכְנָע נֶחְנָק
גּוּפִי שׁוּב מְשׁוֹטֵט בַּחֲצֵרוֹת אֲחוֹרִיּוֹת
כָּרוּחַ הַנּוֹשֵׁב בֵּין לִהְיוֹת לְלֹא לִהְיוֹת.

 

ליאור מעין, יליד תל אביב, בעל תואר ראשון בפיזיקה ומתמטיקה מהאוניברסיטה העברית ותואר שני מהטכניון ומ־INSEAD. עובד בניהול חברות טכנולוגיות. בוגר סדנת השירה הערבית־עברית של עמותת הליקון, תלמיד ומורה במתא"ן. זוכה פרס "שירת חייו" לזכרו של עופר לידר לעידוד היצירה בין מדענים מטעם מכון ויצמן. שיריו התפרסמו בבמות שונות. ספרו הראשון, "הירוק הזה", ראה אור השנה בהוצאת אפיק.

.

.

רוני פינקרפלד

במשתה הגדול

הָיִינוּ שִׁכּוֹרִים
מִנְּעוּרִים וְרוּחַ סְגֻלִּית.
הַיָּד הַסְּגוּרָה
טִלְטְלָה אוֹתָנוּ כְּמוֹ קֻבִּיּוֹת מַזָּל
עַד שֶׁבִּתְנוּפָה נִפְתְּחוּ הָאֶצְבָּעוֹת
וְעָצַרְנוּ –
אַתָּה עַל שֵׁשׁ,
אֲנִי חָמֵשׁ.
הָיִינוּ הִזְדַּמְּנוּת לִזְכִיָּה
אוֹפְּצִיָּה לְדָאבֶּל
מַארְס כּוֹכָבִי

אֲבָל בְּדִיּוּק כְּשֶׁעָמְדוּ לְהַכְרִיז
נִמְזְגָה עוֹד כּוֹסִית
וְשׁוּב בָּאָה יָד
וְהֵטִילָה אוֹתָנוּ בִּפְרָאוּת
עִם שִׁנּוּי כִּוּוּנָהּ שֶׁל הָרוּחַ.

אַתָּה נָפַלְתָּ יָפֶה

אֲנִי הֻשְׁלַכְתִּי מִמְּרוֹמֵי הַמִּגְדָּל.
אִישׁ לֹא רָאָה אֶת זֶה בָּא.
אַף אֶחָד לֹא שָׂם לֵב
שֶׁהָיָה שָׁם חַלּוֹן
פָּתוּחַ.

.

שיר
לָצֵאת אֶל הַשָּׂדֶה, לִצְלֹל אֶל הַבְּאֵר,
לְהִתְמַלֵּא וְלַעֲלוֹת שׁוּב מִמָּקוֹם אַחֵר.
לְהִטָּבֵל, לְהִגָּאֵל, לִהְיוֹת כָּל מָה שֶׁפּוֹעֵל;
כָּל מָה שֶׁאֵינוֹ הָרֹאשׁ הַחוֹשֵׁב, הַפֶּה הַמְּדַבֵּר,
הַנֶּפֶשׁ הַצּוֹלֶפֶת בְּרוּחָהּ לְלֹא הֶכֵּר. רַק לָשׁוּב לִשְׂפַת הַבְּאֵר
וּבִשְׂפָתָהּ לִשְׁתֹּק. לְהָטִיל הַדְּלִי אֶל הַבּוֹר הֶחָשׁוּךְ,
לְהַעֲלוֹתוֹ חֲזָרָה בִּדְמָמָה
וְשׁוּב –

תְּנוּ לִי לִהְיוֹת הַחֶבֶל, תְּנוּ לִי לִהְיוֹת
הַדְּלִי, הַיָּד הַמְּסוֹבֶבֶת, יָדִית הַבַּרְזֶל, לִהְיוֹת הַמַּיִם
הָעֲמֻקִּים וְאֵלֶּה הָרְדוּדִים הַנּוֹגְעִים בָּאֲוִיר וּבָאוֹר.
תְּנוּ לִי לִהְיוֹת הַדְּפָנוֹת הַמְּכֻסּוֹת טַחַב יְרַקְרַק, לִהְיוֹת הָאֶבֶן
הַנּוֹשֶׁמֶת אַלְפֵי שָׁנִים, מְקָרֶרֶת בִּנְשִׁימָתָהּ אֶת הַמַּיִם הָרַכִּים.
רַק לִשְׁמֹר עַל כָּל אֵלֶּה. לֹא לְחַבֵּל, לֹא לְסַכֵּל
לֹא לִגְרֹעַ מִיָּפְיָם. לֹא לְהִתְיָאֵשׁ אוֹ לִשְׁכֹּחַ, לֹא לִשְׁקֹעַ.
תָּמִיד לִשְׁאֹף אֶל פִּתְחוֹ שֶׁל הַדְּלִי. הִנֵּה הוּא
אוֹסֵף בִּתְנוּפָה צְלִילוּת שְׁחֹרָה
וְנוֹשֵׂא אוֹתָהּ מַעְלָה
אֶל פְּנֵי הָאוֹר.

.

רוני פינקרפלד, משוררת ועורכת, מנחה מפגשי כתיבה ועוסקת בליווי תהליכי יצירה אישיים, בין היתר בקרב אוכלוסיות מיוחדות. שיריה התפרסמו בכתבי עת שונים – הליקון, צריף ועוד – ובאנתולוגיות לשירה, ביניהן "את לא נולדת אשה" (מרום תרבות ישראלית, 2016, בעריכת ריקי כהן). 

.

.

נצר לאו

יפה הבהלה לפניה של תום

כְּשֶׁתֹּם תֵּלֵךְ לְבַקֵּר בַּעֲזָאזֵל, תֹּם תִּמְצָא
עֲצָמוֹת שֶׁל עֲגָלִים שֶׁנִּפְּצוּ כֹּהֲנִים מִתְּקוּפַת הַמִּשְׁנָה

תֹּם תִּכָּנֵס לִמְעָרָה חֲשׁוּכָה, שָׁם אִישׁ תָּלוּי עַל קוֹלָב יִבְכֶּה
אִישׁ רְעוּל פָּנִים יִתְנַדְנֵד בַּפִּנָּה וְיָטִיל אֶת עֵינָיו בְּתֹם
הָאֲנָשִׁים יָבוֹאוּ לִקְבֹּר אֶת תֹּם בְּבֵית הַקְּבָרוֹת שֶׁבַּבֶּטֶן
תֹּם תִּקָּבֵר וְתַחְבִּיא אֶת עֵינֶיהָ, בְּתִקְוָה לְהֵעָלֵם עַד תֹּם

תֹּם תִּנְשֹׁב מִשָּׁם אֶל אַנְשֵׁי הַבַּיִת
תַּבִּיט בָּהֶם מְשׂוֹחֲחִים וְשׁוֹתִים וּמֵתִים
אֲבָל תֹּם לֹא תִּהְיֶה. תֹּם רַק תַּבִּיט מִתּוֹךְ הַקֶּבֶר
מִבַּעַד לְיָדַיִם פְּעוּרוֹת וְשֵׂעָר סוֹרֵר, תֹּם לֹא תִּבְכֶּה
לֹא נוֹתְרוּ לָהּ דְּמָעוֹת מֵאַחַר שֶׁסָּפַג הַחוֹל

תֹּם לֹא תִּישַׁן. רַק תִּשְׁכַּב בַּמִּטָּה, בּוֹהָה בַּתִּקְרָה בְּתֹם
אִישׁ עַל קוֹלָב יִשְׁאַל: מָה קָרָה לְתֹם?
אִישׁ רְעוּל פָּנִים יַעֲנֶה: יָפָה הַבֶּהָלָה לְפָנֶיהָ שֶׁל תֹּם

 

נצר לאו הוא משורר, מסאי ומדריך נוער. למד בבית הספר לאמנויות המילה של "מקום לשירה" וכתביו פורסמו בבמות שונות. השיר מתוך ספר ביכורים בכתובים.

.

.

ורד דור

חילוף חומרים

כָּל שֶׁיַּד הָעֶצֶב
לֹא עָקְרָה מִשֹּׁרֶשׁ,
שֶׁקְּדִים־הַזַּעַם
לֹא שָׁדַף עוֹד בִּי.

(רחל בלובשטיין, "שי")

שִכחה

לְהִדָּחֵק בַּחֲשֵׁכָה אֶל תּוֹךְ גּוּפֵךְ, לְתוֹךְ
לָנוּעַ בְּלִי אֲוִיר, לְהִתְמַקֵּחַ:
הַמָּוֶת הַקָּטָן בִּמְקוֹם הַמָּוֶת הַגָּדוֹל,
הַמָּוֶת הַקָּטָן וְלֹא הַמָּוֶת הַגָּדוֹל.
גּוּפֵינוּ הַנָּעִים וְלֹא גּוּפוֹת, בְּלִי מְגוּפוֹת
הַבּוֹר שֶׁמִּתְמַלֵּא מחֻלְיָתֵנוּ עַד שְׂפָתוֹ מָלֵא בְּכַחַשׁ:
אַךְ לְשָׁעָה קַלָּה נִסְחַר בַּדָּם וּבַבָּשָׂר
וְנִשָּׁמֵר מִפְּנֵי הַזְּמַן וְלֹא נִכְלֶה,
רַק לְשָׁעָה קַלָּה נִסְכֹּר בְּדָם וּבְבָשָׂר וְנִשָּׁמֵר מִפְּנֵי הַזְּמַן וְלֹא נִכְלֶה.
גּוּפִי מָלֵא וְגַם גּוּפֵךְ מָלֵא בַּאֲפֵלָה זְמַנִּית בְּרוּכָה
כָּל עוֹד אֲנִי נִדְחֶקֶת אֶל בְּשָׁרָךְ בַּלַּיְלָה,
נִדְחֶקֶת כָּל הַלַּיְלָה אֶל הַשִּׁכְחָה.

 

חילוף חומרים

הָיִיתִי אֲהוּבָתָהּ שֶׁל הַמִּפְלֶצֶת.
בַּבֹּקֶר סֵרַקְתִּי אֶת שְׂעָרָהּ,
בַּלַּיְלָה קִוִּיתִי שֶׁלֹּא תִּשְׁלַח אֶת טְפָרֶיהָ אֶל בִּטְנִי.
קִוִּיתִי שֶׁתִּשְׁלַח.

כְּשֶׁעֵינָהּ הִגְבִּיהָה עַד לְמַעְלָה מֵרָאשִׁי
הָיִיתִי מְאֻשֶּׁרֶת כִּי דִּמִּיתִי שֶׁנָּחָה עָלַי
לִשְׁנִיָּה. עֵין הַמִּפְלֶצֶת, כְּחֻלָּהּ וַאֲפֹרָה
דִּלְּגָה מֵעָלַי כִּקְפִיץ. שִׁיַּפְתִּי אֶת טְפָרֶיהָ וְקָרָאתִי לְכָךְ אָהֲבָה.

לִמַּדְתִּי אֶת לְשׁוֹנִי לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹנָהּ.
בַּדִּיאָלֶקְט שֶׁל בֵּין רַגְלֶיהָ
הָיִיתִי דּוּ שְׂפָתִית, הָיִיתִי דּוּ חָיִית כְּסָלָמַנְדְּרָה.
עוֹרִי הָיָה צָהֹב וְלַח, פָּנַי שְׁחֹרוֹת כִּפְנֵי טְרִיטוֹן. קוֹלִי נִשְׁכַּח.

מַשֶּׁהוּ נִתֵּן וּמַשֶּׁהוּ נִלְקָח, אֲבָל מִחוּץ לַמִּשְׁוָאָה
דָּגְרָה מִפְלֶצֶת עַל בֵּיצִים דְּבִיקוֹת בְּתוֹךְ גּוּפִי.

 

על נהרות (כותרת זמנית)

בַּדֶּלְתָּא הַשּׁוֹמֶמֶת שֶׁל הַנֶּפֶשׁ
בֹּץ גָּלוּת לֶכְתֵּךְ נִצְמָד אֶל הַבָּשָׂר.
מִכָּל מַה שֶׁנִּתְעַב כִּיַּרְתִּי אֶת פָּנַיִךְ
וְשׁוּב אַדְווֹת קַלּוֹת נִקּוּ אוֹתָן.

עֵינַיִךְ נִפְקָחוֹת אֵלַי בְּלֵב בִּצַּת הָעֶצֶב,
עַל שְׂפַת הַשִּׁכְחָה בּוֹרְקוֹת כְּאִזְמַרְגָּד,
רִמַּת הָאֹשֶׁר מְכַרְסֶמֶת גֶּלֶד
וַעֲלוּקוֹת יָפְיֵךְ צוֹבְטוֹת אֶת הַבָּשָׂר.

קוֹלֵךְ יוֹצֵא אֵלַי מִתּוֹךְ רָקָב וְרֶפֶשׁ,
נִשָּׂא בִּנְחִילִים בָּרוּחַ הָרָעָב.
אֶת בֹּץ גָּלוּת לֶכְתֵּךְ מָרַחְתִּי עַל פָּנַיִךְ,
שׁוּב אַדְווֹת קַלּוֹת נִקּוּ אוֹתָן.

בַּדֶּלְתָּא הַשּׁוֹמֶמֶת שֶׁל הַנֶּפֶשׁ
בֹּץ גָּלוּת לֶכְתֵּךְ, בְּתוֹךְ הָאֲפֵלָה
נֶאֱסָפִים כָּל טַפִּילֵי הָעֹנֶג.
יָפְיֵךְ קוֹרֵא אֵלַי מִתּוֹךְ הַחֲשֵׁכָה.

 

ורד דור היא מורה לספרות, תושבת רמת גן. פרסמה בעבר משיריה בכתבי העת מטעם וכתובת.

 

.

» במדור שירה בגיליון הקודם של המוסך: שירים מאת שגיא אלנקוה, הגר יושע, ציפי גוריון ואיתי עקירב

 

לכל כתבות הגיליון לחצו כאן

להרשמה לניוזלטר המוסך

לכל גיליונות המוסך לחצו כאן