שירה | שריקה, שריקה, תינוק אחד

שירים מאת גיא פרל, נדיה אייזנר, שחר־מריו מרדכי ורוני אלדד

הַמּוּסָךְ מוסף לספרות
13.04.2022

ציבי גבע, אש, אקריליק על בד, 240X178 ס"מ, 1993

.

גיא פרל

ילדי מריופול ישנים בבניין התיאטרון

שֵׁנָה שְׁקֵטָה, כִּמְעַט בִּלְתִּי מֻפְרַעַת,

וְגַם אִם לְרֶגַע נִשְׁמַעַת צְרָחָה,

אוֹ יְבָבָה, אוּלַי שִׁעוּל קָצָר,

מִיָּד חוֹזֵר הַשֶּׁקֶט,

כָּעֵת הֵם יְשֵׁנִים

אַחַת חוֹלֶמֶת שֶׁאַבָּא, שֵׁנִי שׁוֹאֵף עָמֹק, יָשֵׁן

מִבְּלִי לַחְלֹם. שְׁלִישִׁית חוֹלֶמֶת שֶׁעָפָה

מֵעַל גַּגּוֹת הָעִיר, מֵעַל הַיְּעָרוֹת הַלְּבָנִים, מֵעַל הָעֲנָנִים,

מֵעַל מְטוֹס הַקְּרָב

עָפָה גָּבוֹהַּ גָּבוֹהַּ לֹא שׁוֹמַעַת

נְקִישַׁת שִׁחְרוּר קְצָרָה

וְלֹא שְׁרִיקָה, שְׁרִיקָה, שְׁרִיקָה, תִּינוֹק אֶחָד,

מִתּוֹךְ שֵׁנָה, דַּוְקָא שָׁמַע שְׁרִיקָה

הוּא הִתְעוֹרֵר לְרֶגַע וּמִיָּד נִרְדַּם, חָלַם

שֶׁזּוֹ שְׁרִיקַת הָרוּחַ

חָלַם שֶׁבֹּקֶר, אִמָּא נִכְנֶסֶת לַחֶדֶר, פּוֹתַחַת חַלּוֹן

וְהִיא נוֹשֶׁבֶת פְּנִימָה

גיא פרל, משורר, אנליטיקאי יונגיאני ועובד סוציאלי. הוא מלמד בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב, בתוכנית לפסיכותרפיה יונגיאנית של המכון הישראלי לפסיכולוגיה יונגיאנית ע"ש אריך נוימן ובמקומות נוספים. הוא הוציא לאור שני ספרי שירה. לאחרונה ראה אור ספרו "הדבורים של הבלתי נראה: אל שפת השירה בעקבות יונג ונוימן" (רסלינג, 2021). חבר המערכת המייסדת של המוסך. שירים פרי עטו התפרסמו במוסך בין היתר בגיליונות 52 ו־67.

נדיה אייזנר

המדונה של צ'רניהוב

כָּאן שׁוֹכְבִים בְּתַחְתִּית הַבְּאֵר הַקְּפוּאָה, נִצְמָדִים

זֶה לָזֶה, רוֹעֲדִים, לֹא בּוֹכִים – הֲמוֹנֵי יְלָדִים,

לֹא יוֹדַעַת אֲפִלּוּ שֶׁל מִי, אַךְ כֻּלָּם מְחַכִּים

לַדָּבָר הַשּׁוֹרֵק הָרוֹעֵשׁ שֶׁנּוֹפֵל. וַחֲסַל.

בָּרִבּוּעַ הַקָּט שֶׁל הַתְּכֵלֶת יֵשׁ עָב יְחִידִי,

כְּמוֹ בְּפֶתַח לֵדָה שֶׁמִּמֶּנּוּ נוֹבֵעַ הָאוֹר.

הַגּוֹסֵס בַּמִּדְבָּר עוֹד הוֹזֶה עַל הַמָּן וְהַטַּל.

וּבֵינְתַיִם הַלַּיְלָה יוֹרֵד וְאִתּוֹ מְטוֹסִים,

יְלָדִים רְעֵבִים מַתְחִילִים לְיַלֵּל, רוֹעֲדִים.

וַאֲנִי רַק רוֹצָה שֶׁיֵּלְכוּ כְּבָר לִישֹׁן. אֵיזֶה קֹר.

הַתִּינוֹק שֶׁאֲנִי מַחְזִיקָה בָּא לִפְתֹּחַ אֶת פִּיו

לְחַפֵּשׂ נֶחָמָה בְּחָזִי הַיָּבֵשׁ, הֶעָקָר.

וְאֵינֶנִּי יוֹדַעַת, נִדְמֶה לִי – הוּא בֶּן הַשְּׁכֵנָה

עֲגֻלַּת הַפָּנִים, בַּשְׁלָנִית וְשׁוֹפַעַת תָּמִיד,

וְאֵינֶנִּי יוֹדַעַת הַאִם הוּא שֶׁלִּי אוֹ שֶׁלָּהּ.

מַחְזִיקָה עַל בִּרְכַּי אֶת רַכּוּת יַנְקוּתוֹ הַפִּלְאִית

וְאֵינֶנִּי יוֹדַעַת אִם יֵשׁ עוֹד דְּבַר־מָה מֵעָלַי

חוּץ מֵרֵיחַ מָתוֹק וְנוֹרָא שֶׁל בְּשַׂר הָאָדָם,

חוּץ מִפִּיחַ וּבוֹר וְקָצֶה שֶׁל יָרֵחַ מֻשְׁחָר.

נדיה אייזנר-חורש, מתרגמת ועורכת תוכן במקצועה, מתגוררת בירושלים ועובדת בתחום התקשורת הדיגיטלית. היא תלמידת תואר שני לספרות באונ' בן גוריון. יצירותיה פורסמו בכתבי-עת "הו!" "המוסך" ו"משיב הרוח". סיפור ביכורים פרי עטה, "לייק", התפרסם בגיליון המוסך מיום 21.10.21.

שחר־מריו מרדכי

מריה פרימצ'נקו

אַחֲרֵי 25 שְׁנוֹת הִסְתַּגְּרוּת

יוֹצֵאת מָרִיָּה פְּרִימָצֶ'נְקוֹ לָרְחוֹב.

לֹא הָיְתָה כָּזוֹ אֶפְשָׁרוּת,

אֲבָל בְּלַיְלָה קַר שֶׁל פֶבְּרוּאָר מָרִיָּה נָסָה וְקוֹפֵאת

עַל מְקוֹמָהּ שָׁעָה שֶׁהַחַיִּים מַפְצִירִים בָּהּ לָנוּעַ

לְהַסְדִּיר נְשִׁימָה מוּל הַנּוֹף הַמֻּכָּר אַךְ כָּנוּעַ

בְּצִנַּת הַחֹרֶף הַנִּשֵּׂאת בָּאֲוִיר.

הַלַּיְלָה בָּא אֶל קִצּוֹ, וְהַבֹּקֶר בִּלְתִּי עָבִיר –

קוֹרֶנֶת מִמֶּנּוּ רוּחוֹ הָרָעָה שֶׁל הַמָּוֶת

כְּאִלּוּ גָּזַר הַזְּמַן לְעַרְטֵל מִנְּכָסָיו אֶת

שׁוֹחֵר הַתַּרְבּוּת.

מִשְׁכָּנָהּ שֶׁל מָרִיָּה מֻפְצָץ, וְאוֹצְרוֹתֶיהָ הוֹלְכִים לְאִבּוּד

אֲבָל מָרִיָּה מְאִיצָה צְעָדֶיהָ, מִזְדַּהֶרֶת כְּמַטְמוֹן

הִיא נִתְלֶשֶׁת מִן הַקִּיר אֶל הַשֻּׁלְחָן

בְּרַק מִכְחוֹלֶיהָ מְשַׁנֶּה תְּנוּחָה

וּמִתְמַלֵּט מִבֵּין כָּתְלֵי הַמּוּזֵאוֹן

מָרִיָּה פְּרִימָצֶ'נְקוֹ יוֹצֵאת לָרְחוֹב אַחֲרֵי 25 שְׁנוֹת הִסְתַּגְּרוּת.

מִי הֶעֱלָה כָּזוֹ אֶפְשָׁרוּת?

וּבְכֵן, מָרִיָּה פְּרִימָצֶ'נְקוֹ.

חַסְרַת תְּנוּעָה וּמִטַּלְטֶלֶת

בִּזְרוֹעוֹת שׁוֹחֲרֵי הַחֵרוּת,

וְיֵשׁ לָהֶם תָּכְנִית: לִדְבֹּק בָּאָמָּנִית

מָרִיָּה פְּרִימָצֶ'נְקוֹ

הַמֵּתָה, הַמְּמַלְמֶלֶת:

"תְּקֻלַּל הַמִּלְחָמָה הַגַּרְעִינִית"

מריה פרימצ'נקו, אמנית שיצירותיה הן מסמלי האמנות האוקראינית, הלכה לעולמה לפני 25 שנה, בגיל 88. ב־27 בפברואר 2022, בהפצצה רוסית על מוזיאון באיוונקיב (מצפון־מזרח לקייב), נשרפו כ־25 מיצירותיה. אחרות, שהיו במוזיאונים בקייב, הוסרו מהקירות והועברו למקום מסתור. ליצירתה הנודעת משנת 1978 קראה "מי ייתן ותקולל המלחמה הגרעינית".

שחר־מריו מרדכי, משורר. ספרו החדש, ״עבור את הלילה בלוע האש״, עתיד לראות אור בקרוב בהוצאת עם עובד. קדמו לו הספרים ״תולדות העתיד״ (אבן חושן, 2010), ״מי בעניין שלנו״ (עם עובד, 2013) ו״תפוס מקום לגשם״ (פרדס, 2019), שזכה במקום הראשון בקטגוריית השירה של פרס גולדברג מטעם קק״ל. שירים פרי עטו פורסמו בגיליון 4 של המוסך.

רוני אלדד

רעב

נוֹלַדְתְּ מִתּוֹךְ מַחְסוֹר בְּכוֹחַ אָדָם, בְּיָמִים עֲנִיִּים, רָצוֹן הֻחְלַף בְּרָעָב, נְסִיכִים וּנְסִיכוֹת רָכְסוּ כַּפְתּוֹרִים בְּיָדָם. אֲנָשִׁים

רָחֲקוּ מֵהַגְּבוּל לִמְצֹא כָּל דָּבָר, לִטְרֹף וְלִגְמֹעַ. כָּרוֹז עָבַר בָּעוֹלָם וְקָרָא בִּשְׁמוֹת כָּל הַיְּלָדִים, אֲבָל הַנְּפָשׁוֹת

קָצְרוּ מִלִּשְׁמֹעַ וְהָאָזְנַיִם פָּקְעוּ. תִּשְׁעָה יְרֵחִים חָצִית עֲרָבָה בַּדֶּרֶךְ אֶל עִיר, הָלַכְתְּ עַל שֶׁלֶג שָׁחֹר, כִּתְמֵי בֶּכִי וְדֶלֶק,

שְׂרוֹכִי שְׂרָף אֲרֻכִּים. הָלַכְתְּ וּבְתוֹךְ רֵאוֹתַיִךְ נְשִׁימַת נָשִׁים בְּהוּלָה, אֲחוּזַת בְּכִי תִּינוֹקוֹת עַתִּיקִים

נָע גַּלְגַּל, נָע גַּלְגַּל, נִשְׁכַּחְנוּ בְּתוֹךְ הַדְּרָכִים

הֵיכָן שֶׁנִּכְנַע הֶעָפָר וְנִבְקַע לַפְּרָחִים

בִּתְעָלַת הַכְּבִישִׁים פָּנָסִים נֶחְשָׁכִים

דָּג וּשְׁמוֹ מְצוּלוֹת זוֹלֵל אוֹר

לְאֹרֶךְ הַדֶּרֶךְ הָלְכוּ לְצִדֵּךְ אֲנָשִׁים יְשֵׁנִים, מִדֵּי פַּעַם הֵרִימוּ יָד לְצַלֵּם אֶת פְּנֵיהֶם עַל רֶקַע הָרִים, בִּנְיָנִים עֲשֵׁנִים,

עַד שֶׁבָּאת אֶל הָעִיר וְהַבַּהַט, מַכַּת הָאוֹרוֹת בְּעֵינַיִךְ, כִּמְעַט וְשָׁכַחְתְּ לָמָּה בָּאת. שָׂרַטְתְּ אֶת כָּל הַפְּתָחִים לְהָעִיר

אֶת יוֹשְׁבֵי הַבָּתִּים וְלֹא עָלָה בְּיָדֵךְ. וּמִתּוֹךְ הַבָּתִּים עָלָה שִׁיר

נָע גַּלְגַּל, נָע גַּלְגַּל, רָאשֵׁינוּ כְּבֵדִים,

צִפּוֹרִים אִלְּמוֹת נִרְדָּמוֹת עַל בַּדִּים

חֹשֶׁךְ בָּאָרֶץ, דָּג גָּדוֹל בַּמְּצוּלוֹת בָּלַע אוֹר

כְּשֶׁהַבֹּקֶר עָלָה הִקִּיפוּ אוֹתָךְ יְלָדִים חֲתוּמִים, יְתוֹמִים, לֹא יָדַעְתְּ מָה שְׂפָתָם. סִפַּרְתְּ בִּלְשׁוֹנֵךְ סִפּוּר שֶׁהִכַּרְתְּ

מִלֵּילוֹת רְחוֹקִים עַל הַצְּבִי הַפָּצוּעַ, עַל אָחִיו הַבָּרִיא, עַל צַיָּד, עַל צַוָּאר לָפוּף בְּצַוָּאר. אָחַזְתְּ בְּכָל רְאָיוֹת הַטּוֹב

כְּמוֹ גֶּשֶׁר מֵעַל לְנַחַל אָדֹם. מָתַי רָחַצְתְּ וְרֵיחַ הַדֶּרֶךְ הוּמַר בְּרֵיחַ הָדָר? וְכָל אוֹתוֹ זְמַן לַהֲקַת זְאֵבִים מְרִיחָה אַחֲרַיִךְ,

בְּרֹאשָׁהּ צֵלְכֶּלֶב שַׁכּוּל וְנוֹהֵם. רַצְתְּ מֵהֶם וּבְתוֹךְ הַשְּׁרִיקָה, שָׁמַעְתְּ יְלָדִים שָׁרִים שִׁירֵי עֶרֶשׂ לַשּׁוֹטְרִים שֶׁהֵטִילוּ

צֵל עַל פְּנֵיהֶם

נָע גַּלְגַּל, נָע גַּלְגַּל, הָעוֹלָם בַּחֵיק אִם

נָע גַּלְגַּל, הַשּׁוֹטֵר הָאַמִּיץ יֵרָדֵם,

רַק הַדָּג בַּמְּצוּלוֹת יֵעוֹר

רוני אלדד, עורכת ומבקרת ספרות ילדים. זוכת פרס שר התרבות למשוררים בראשית דרכם. ספר שיריה הראשון הראשון, "יבוא", ראה אור בשנת 2018 בהוצאת פרדס. ספר שיריה השני, "יממה", עתיד להתפרסם בהוצאת פרדס בשנה הבאה. ספר הילדים "מערבולת" ראה אור השנה בהוצאת טל־מאי. שירים פרי עטה פורסמו בגיליונות המוסך מיום 04.11.21 ומיום 30.12.21.

» במדור שירה בגיליון הקודם של המוסך: שירים מאת ערן צלגוב, הדר לוטן ומרב זקס־פורטל

לכל כתבות הגיליון לחצו כאן

עוד בנושא:

להרשמה לניוזלטר המוסך

לכל גיליונות המוסך לחצו כאן

תגיות

הַמּוּסָךְ – 14.04.22

תגובות על כתבה זו

טוען כתבות נוספות