שירה | הסוס ואני חושפים שיניים

שירים מאת יערי שלם, הדר לוטן, אבישי חורי ושחר ברם

בעז נוי, ערב נופל על תל אביב (שד' רוטשילד), שמן על פשתן, 120X90 ס"מ, 2018

.

יערי שלם

היית כאן היית כאן היית כאן

מִתַּחַת לַיְּעָרוֹת כָּל הַלַּיְלָה הָיוּ מִתְאָרְכִים אֵיבְרֵי הַבֶּכִי.
מָה הָיָה חֹם הַפֶּה מֵאָז נֶאֶמְרָה הַמִּלָּה הָאַחֲרוֹנָה, אֵיךְ נִשְׁמְרוּ הַשְּׂפָתַיִם בְּאֵיזוֹ צוּרָה יֵשׁ לַהֶבֶל.
רָאִיתִי מַלְאָכִים שֶׁפָּלְשׁוּ אֶל בּוֹרוֹת הַשֵּׁנָה הֵם כִּסּוּ גּוּפִים שָׁעָה שֶׁשָּׁכַחְנוּ שֶׁיֵּשׁ חֹשֶׁךְ וְיֵשׁ אוֹר. הָיָה חֹשֶׁךְ וְהָיָה אוֹר. מָה שֶׁהָיָה רוֹעֵד הָיָה רוֹעֵד.
בְּעַל פֶּה הַדָּם הָיָה מַעְגָּלִים וְאַף עַל פִּי כֵן הַזֵּעָה נִתְקָרְרָה בִּכְתָבִים שֶׁל זְמַן אַחֵר לְחַכּוֹת לוֹ. לִלְעֹס לֶחֶם כְּמוֹ לְבַקֵּשׁ לְהִשָּׁאֵר. שֶׁיִּהְיֶה הַבָּשָׂר מֵרוּחָם: לַעֲמֹד בְּלִי לְסַפֵּר שֶׁהָיִיתָ. לִכְתֹּב מָה עָלַי לַעֲשׂוֹת בְּרָזוֹן. לַעֲבֹר גּוּף אֶל הָעִיר: הַמִּטָּה הַשֻּׁלְחָן הַמְּנוֹרָה הַפִּרְפּוּר בַּחֶדֶר מַעֲשֵׂה כְּנָפַיִם לְהַפְרִיד בֵּין עוֹר עֲצָמוֹת וּדְיוֹ; רִפּוּי יָבוֹא בְּקָרוֹב. רִפּוּי יָבוֹא בְּקָרוֹב. רִפּוּי יָבוֹא בְּקָרוֹב.
לֹא לִכְתֹּב. צָרִיךְ לִהְיוֹת כְּלִי עֵירֹם לָאֵשׁ וּלְמַיִם, שֶׁתַּתְחִיל תְּפִלָּה.
צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת הַבְדָּלָה בֵּין נֶצַח וְכוֹכָב. מָה שֶׁהָיָה נוֹפֵל הָיָה נוֹפֵל.
צָרִיךְ לְהָעִיד שֶׁיֵּשׁ מַלְאָכִים שֶׁמִּתְפָּרְצִים מִתּוֹךְ עַצְמָם כְּדֵי שֶׁתְּבַקֵּשׁ סְלִיחָה.

 

אִישׁ רְעִידוֹת אֲדָמָה
שָׁכַחְתָּ אֶת הָרוּחוֹת
וְקַר לִי
הַצֶּבַע בֶּהָרִים הָאֵלֶּה
צְעָקָה
מֵהַפֶּה שֶׁלְּךָ
אֲנִי שׁוֹתָה אֶת הַקּוֹל
מָלֵא רְעִידוֹת אָדָם
אֵיזוֹ מִין חַיָּה
רָצִיתָ לִהְיוֹת בִּזְמַן
שֶׁהַגּוּף שֶׁלִּי נִהְיָה לַיְלָה
דָּלוּק בְּעוֹר כּוֹכָבִים
מִמָּה אַתָּה פּוֹחֵד
הַדָּם אֵינוֹ חֹשֶׁךְ
זוֹהִי אַדְמָתְךָ

 

תִּינוֹק צִפּוֹר יוֹנֵק אֵשׁ
מֵאִמִּי הָרַכָּה
אִמִּי הָרַכָּה
אִמִּי מוֹרִידָה גֶּשֶׁם
זָהָב הִיא שָׁרָה
אֶת מִי אֶשְׁלַח
מִי יֵלֵךְ לִי
אֶל הַשֶּׁמֶשׁ
כָּל הַכּוֹכָבִים נוֹפְלִים
אֶל הַשֶּׁמֶשׁ
וְהַשֶּׁמֶשׁ אֵינֶנּוּ נוֹפֵל
אִמָּא
לָשׁוּב אֵלַיִךְ
אִמָּא מָה קָרָה
לַמָּקוֹם מִמֶּנּוּ בָּאתִי
אִמָּא הַצִּפּוֹרִים
אֵין לָהֶן עוֹר
נוֹסָף וְלֹא רוֹעֲדוֹת
כְּנָפַיִם, בַּיִת
הַקֹּר רוֹעֵד
בְּבַיִת שֶׁמִּישֶׁהוּ
יַחֲזִיק אוֹתִי

 

יערי שלם (1985) היא אמנית, בת קיבוץ, חיה ביפו. בוגרת תוכנית המחקר בפרפורמנס a.pass בבריסל ובית ספר מנשר לאמנות בתל אביב. זוכת פרס קרן אמריקה־ישראל לעידוד היצירה. עבודותיה מוצגות בחללי אמנות ותרבות ובטבע, בארץ ובחו״ל, והן משלבות שירה, גוף וחומר.

 

 

הדר לוטן

הִיא רָצְתָה שֶׁאֶרְכַּב עַל הַסּוּס
וְשָׁלְחָה אוֹתִי אֶל הַסּוּסִים
הִיא בִּקְּשָׁה שֶׁאוֹבִיל וְאַחְזִיק בַּמּוֹשְׁכוֹת,
שֶׁאֶרְצֶה חָזָק עֲבוּר הָהָר הַקְּטִיפָתִי הַמִּתְנוֹדֵד.

אָזְנַיִם נְסוֹגוֹת אָחוֹרָה.
הַסּוּס וַאֲנִי חוֹשְׂפִים שִׁנַּיִם.

וְאָז הִיא נָקְשָׁה בְּשִׁנֶּיהָ מִמֶּרְחָק,
מֵחֶדֶר קָטָן וְסָגוּר
שֶׁיֵּשׁ בּוֹ
חַלּוֹן קָטָן וְסוּסִים
אֵינָם רָצִים בּוֹ.
הִיא נָקְשָׁה בְּשִׁנֶּיהָ
מִבְּלִי לְהַאֲזִין
לִצְנִיפָתִי
הַמְּבֹהֶלֶת.

וְהַסּוּס הֵחֵל לִדְהֹר.
וְהַמּוֹשְׁכוֹת נִרְפּוּ מִמֶּנִּי
וְרָץ וְדָהַר תַּחְתַּי מֵעָלַי מִצְּדָדַי וְנִשְׁמַטְתִּי

שְׁדוּדָה מֵהַסּוּס, מֵהַדֶּרֶךְ
כָּל אַנְשֵׁי הַמֶּלֶךְ וְכָל סוּסָיו
לֹא יָכְלוּ לְחַבְּרֵנִי יַחְדָּו
מִלְּבַדִּי מִלְּבַדִּי בִּשְׁתֵּי יָדַי
בְּדֶבֶק עֲצָמוֹת חָזָק.

 

חֹשֶׁךְ בְּחַלּוֹנוֹת הַמַּחְלָקָה הַפְּתוּחָה.
אֲנִי מִתְגַּנֶּבֶת
לַקּוֹמָה הַשְּׁנִיָּה.
חֲדַר רִפּוּי בְּעִסּוּק.

הָיִיתִי צְרִיכָה לָשֶׁבֶת לְמַטָּה.
לְהַמְתִּין לְלֶחֶם לָבָן
וּגְבִינָה לְבָנָה וְרִבָּה
אֲדֻמָּה מִדַּי.
וְתֵה שָׁחֹר מְאוֹד.
כַּדּוּרִים
בְּכָל הַצְּבָעִים.

הַחֶדֶר רֵיק: יָדַיִם כְּבֵדוֹת,
תְּזָזִיתִיּוֹת, יָדַיִם רוֹעֲדוֹת
בַּקּוֹמָה לְמַטָּה.

אֲנִי מוֹשֶׁכֶת סְלִיל צֶמֶר
וּפוֹרֶמֶת עַל הָרִצְפָּה אִשָּׁה רוֹקֶדֶת
בְּחוּט.

בָּרַקְדָנִית
אֲנִי פּוֹרַעַת חוֹב
פּוֹדָה זְכוּתִי בְּמָחוֹל דּוֹמֵם:
מְחָאָה סְבוּכָה, דַּקָּה
שְׁנִלְפֵֶפֶת בַּחֲזָרָה
לִפְקַעַת
קְטַנָּה
וַהֲדוּקָה.

 

שמיים אחרים

יוֹם הָעַצְמָאוּת, רֶגַע לְהָנִיף
לְהִתְבּוֹנֵן לַשָּׁמַיִם וּלְחַפֵּשׂ
מַשֶּׁהוּ לָשֵׂאת אֵלָיו אֶת הָעֵינַיִם.
צְבָעִים אֲחֵרִים,
מַטָּסִים חֲרִישִׁיִּים שֶׁל כּוֹחַ,
אוּלַי לַהַק צִפּוֹרִים.
דָּבָר שֶׁמְּעוֹרֵר יִרְאַת כָּבוֹד
בְּאַחְדוּתוֹ, בְּדִיּוּקוֹ
מִבְּלִי הַצֹּרֶךְ לְדַמְיֵן
טַיָּס יוֹשֵׁב בְּתָאוֹ,
פּוֹלֵט פְּצָצוֹת
עַל אִשָּׁה אַחֶרֶת
מֵחֻפַּת עֵינַיִם.

 

הדר לוטן, ילידת 1980, אמנית אוטודידקטית שעוסקת בהדרכת אמנות ככלי שיקומי. שיריה התפרסמו בכתבי עת שונים ובגיליון 43 של המוסך. ספרה הראשון, "הפוך תהפכי", ראה אור ב־2008 בהוצאת גוונים.

 

 

אבישי חורי

מגבת

הַצְמִידִי פָּנַיִךְ אֶל הַבַּד.
הַטְבִּיעִי רְאִיָּתֵךְ בַּחֹמֶר הָאָפֵל
שֶׁל הַמַּגֶּבֶת.
לַחֲצִי עַל שְׁמוּרוֹת עֵינַיִךְ שֶׁלֹּא נִשְׁמְרוּ הִשָּׁמְרִי
שֶׁלֹּא לְהַעֲמִיק מִדַּי אֶל תּוֹךְ הַגֻּלְגֹּלֶת – –
עַסִּי בַּעֲדִינוּת עַד מְקוֹם הַשִּׁכְחָה
עֲשִׂי בַּעֲדִינוּת, עֲשִׂי בְּשִׁכְחָה
בְּרֶגַע מְיֻתָּר שֶׁהֻתַּר לָךְ, הֻתַּר לָךְ
לֹא לִנְשֹׁם, הֻתַּר לָךְ לֹא לִמְחֹל, הֻתַּר לָךְ לֹא לִרְאוֹת
אַחֵר
לְהִשָּׁמֵר מִטּוּר הַנְּמָלִים הַמַּזִּיקוֹת שֶׁל הַמַּעֲשֶׂה
מֵהַתּוֹבְעָנוּת שֶׁל בִּלְתִּי-מַסְפִּיקוּתֵךְ
בְּחַסְדֵי הַהֶכְרֵחִים הַקְּטַנִּים שֶׁל הַגּוּף
שֶׁל צְרִיבַת הָרִשְׁתִּית מֵרִיסִים סוֹרְרִים בְּלַיְלָה מִלֵּילוֹת
פְּעוּרִים, הִמָּלְטִי עַל נַפְשֵׁךְ מֵהַזְּכוּת
חַסְרַת הָרַחֲמִים שֶׁל הָרוֹאִים.

 

חור

דַּמְיֵן שֶׁהַכֹּל תַּקִּין.
הַסַּח דַּעְתְּךָ אֶל הָאָזְנַיִם, הַנְּחִירַיִם,
פִּתְחֵי הָאִישׁוֹן, הִתְרַכֵּז בַּחֹרִים הַמֻּתָּרִים,
הַמֻּכָּרִים
דַּמְיֵן שֶׁהַבֶּטֶן סְגוּרָה. שֶׁזֶּהוּ טַבּוּר אַחֵר.
כַּוֵּץ אֶת כָּל הַפְּתָחִים
אֶת מָה שֶׁיָּכוֹל לְהִסָּגֵר, הִתְפַּלֵּל שֶׁעַפְעַפֶּיךָ יִשְׁבְּרוּ
אֶת חֹק הַטֶּבַע, יִשְׁאֲבוּ אֶת הַדְּמָעוֹת
בְּמַעֲלֵה לְחָיֶיךָ חֲזָרָה אֶל הַשַּׂקִּים הַמְּדֻלְדָּלִים,

הִתְאַפֵּק. הִתְאַפֵּק.
הַצֵּל אֶת הַלַּיְלָה מִלּוּלְיָנֵי הַשִּׁירִים
כָּל הַמִּטּוֹת הָרֵיקוֹת דּוֹמוֹת זוֹ לָזוֹ. דּוֹמִים הַחֹרִים וְרַבִּים.
הִתְאַפֵּק עַכְשָׁו
כְּאִלּוּ הַצֹּרֶךְ לִישֹׁן דָּחוּף מֵהַצֹּרֶךְ לִצְעֹק
כְּאִלּוּ אִם תִּצְעַק בַּלַּיְלָה תִּתְבַּצֵּר עוֹד יוֹתֵר
הַחוֹמָה בֵּין הָאִי הַבּוֹדֵד בְּמִטָּתְךָ לְבֵין הָאִיִּים
הַחֲבוּקִים בְּמִטָּתָם שֶׁאֵינָם שׁוֹמְעִים
וְאֵינָם נִשְׁפָּכִים.

 

הנה מוטלות אכזבותינו

ל־ש'

הִנֵּה מוּטָלוֹת אַכְזָבוֹתֵינוּ.
הִנֵּה מוּטָלוֹת חֻלְצוֹת
שֶׁלֹּא הוּסְרוּ לְמַעֲנִי,
מְצַלְצְלוֹת שִׂיחוֹת
שֶׁלֹּא נַעֲנוּ לִקְרִיאָתִי,
הִנֵּה נִרְצָעִים תְּנוּכִים
שֶׁלֹּא הֶחְרַשְׁתִּי לְתוֹכָם מִלִּים בְּבֹקֶר חֲלָבִי וּכְמֵשִׁים
עֲלֵי גֶּפֶן שֶׁלֹּא גִּלְגַּלְתִּי בְּרָעָב
לִבְשָׂרְךָ, לִכְשֶׁתַּחְזֹר מֵהָאוּנִיבֶרְסִיטָה.
הִנֵּה מַיִם שֶׁלֹּא רָתְחוּ לִקְרַאת בּוֹאִי
רוֹעֲדִים מִקֹּר.
הִנֵּה אִי-הַתְּנוּעָה, הַהִשָּׁאֲרוּת, שֶׁעוֹד לֹא חָנְתָה
בַּחֲצֵרִי.
וּבְכָל זֹאת תִּקְווֹת
מְהַסְּסוֹת כְּמוֹ עוֹרְקֵי עָלֶה,
הַלֵּב שְׁרִיר תָּפוּס לִקְרָאתְךָ,
מוּכָן לִשְׁאֹב עֲבוּרְךָ דָּם, מַיִם, חֲלַב בְּקָרִים
וְלֵילוֹת, הִנֵּה הַלֵּב שְׁרִיר תָּפוּס בְּמַאֲמָץ לִשְׁכֹּחַ
אֶת הַיֹּבֶשׁ, הָאַכְזָבוֹת, סֻכּוֹת גְּפָנִים שֶׁעֲדַיִן אֵינָן
פּוֹרִיּוֹת, עַכְשָׁו כְּשֶׁהֱיוֹתְךָ מִתְעַלֵּף בִּי
חֲסַר הִגָּיוֹן וְהֶכְרֵחִי.

 

Rewind

אוּלַי נְנַסֶּה לִחְיוֹת לְאָחוֹר אִמָּא.
אוּלַי כָּךְ נַצְלִיחַ

נִתְחַקֶּה אַחַר פְּתִיל הַחַיִּים וּנְגַלְגֵּל אוֹתוֹ
עָקֵב בְּצַד אֲגוּדָל, נִשְׁכַּח אֵיךְ שָׁכַחְתִּי
אֶת הַהִתָּלוּת בְּגוּפֵךְ
כְּמוֹ הָיִיתִי קוֹאָלָה וְאַתְּ הָיִית עֵץ,
נִתְרַחֵק מֵהַמֶּרְחָק שֶׁנִּכְתַּשׁ בֵּינֵינוּ
בּוֹלְעַן בֹּץ וּמֶלַח,
נְחַטֵּא דְּקִירוֹת קְטַנּוֹת שֶׁל רֹעַ
מִכָּרִית הַסִּכּוֹת שֶׁבְּחָזֵךְ,
נִמְחַק אֶת הַהִתְנַצְּלֻיּוֹת, אֶת מְחִילָתֵךְ שֶׁאֵין לָהּ פֵּשֶׁר
אַהֲבָה לְלֹא תְּנַאי הִיא גְּזַר דִּין צַעַר.
אוּלַי נוֹדֶה שֶׁאֵינֶנּוּ מַתְאִימִים אִמָּא,
לִפְעָמִים אֱלֹהִים חוֹמֵד לוֹ לָצוֹן,
נִפְתַּח מֵחָדָשׁ אֶת רַחְמֵךְ
אֶתְכַּדֵּר בּוֹ
וְאָז אֶעֱצֹם.

 

אבישי חורי, יליד 1992, תושב ירושלים, עוסק בכתיבה ובהפקת אירועי תרבות. שיריו פורסמו, בין היתר, בגיליונות 1 ו־14 של המוסך. ספרו הראשון, "איך עושה תהום", ראה אור השנה בהוצאת פרדס. בימים אלו משלים כתיבת רומן ראשון.

 

 

שחר ברם

חיים

אֲנִי מַרְגִּישׁ כְּבָר אֶת הַאֲדָמָה עוֹטֶפֶת אוֹתִי
אָמַר לִי טוּבְיָה בַּטֶּלֶפוֹן, וְדִבֵּר עַל הַדְּמָמָה
וְעַל הַצִּפּוֹרִים שֶׁבִּשְׁבִילוֹ נִשְׁמוֹת הַמֵּתִים,
וְקָרָא לִי שִׁיר שֶׁבָּא בְּעִקְבוֹת רֶקְוִיאֶם
לְצִפּוֹר, אֲבָל גַּם מִמָּקוֹם אַחֵר, שָׁם,
בַּשִּׁיר, שָׁתְקוּ בְּפֶתַח הַבַּיִת שְׁלוֹשָה עוֹרְבִים
שְׁתִיקָה שֶׁנִּתְגַּלְגְּלָה מִבֵּית הַקְּבָרוֹת הַיְּהוּדִי בִּפְּרָאג,
שָׁם עָמַד עִם יוֹסְל פַּעַם וְעַכְשָׁו,
בְּאַרְבַּע לִפְנוֹת בֹּקֶר
(יוֹם רְבִיעִי, 14 בְּפֶבְּרוּאָר),
הִתְעוֹרַרְתִּי עִם הַאֲדָמָה שֶׁדִּבֵּר בְּפִי
וּבִמְקוֹם לְכָסּוֹת אֶת הַדְּמָמָה בַּחֲלוֹם נוֹסָף
קַמְתִּי לִכְתֹּב אוֹתָה וְאֶת צְחוֹקוֹ הָאוֹהֵב
חַיִּים, צְחוֹקוֹ שֶׁל הַצָּב הַמַּבִּיט בְּאָכִילֶס,
שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא הוּא עַצְמוֹ, טוּבְיָה, תָּמִיד
חוֹרֵג מֵעַצְמוֹ וּמַשִּׂיג אֶת עַצְמוֹ וְצוֹחֵק
לְעַצְמוֹ, עָיֵף מֵהַמֵּרוֹץ הַמִּתְחוֹלֵל בּוֹ:
יְדִידְךָ הַזָּקֵן כְּבָר עָיֵף, כָּתַב לִי בְּאִימֵייל
לִפְנֵי יָמִים סְפוּרִים, אוֹ יוֹתֵר, בַּמֵּרוֹץ
הָאִטִּי שֶׁשּׁוֹתֵק הַצָּב, וְאָכִילֶס דּוֹבֵר,
הַסְּפִירָה מִתְבַּלְבֶּלֶת, הַמַּסְלוּל מִתְעַגֵּל,
וּבִכְלָל מִי סוֹפֵר, לְשֵׁם מָה, אֲנִי זוֹכֵר
אֶת הַעוֹרְבִים שֶׁקָּרַא לִי, חֲמִשָּׁה
לְחָמֵשׁ כְּבַר, שְׁעוֹן חֹרֶף, וְחֹשֶׁךְ גָּמוּר,
בַּחוּץ אוֹרְבִים קוֹלוֹת הַבֹּקֶר אֲבָל
קוֹלוֹ שׁוֹתֵק עוֹד מְאֹד בִּפְנִים

14.2.18

 

שחר ברם הוא סופר, משורר, חוקר ומרצה לספרות באוניברסיטת חיפה. כתב בין השאר את הספר "שגרירים אילמים" (קשב לשירה, 2014), העוסק ביחסים בין שירה לציור ובשירתו האקפרסטית של ריבנר. ספריו האחרונים הם ספר השירה "שעון הציפורים" (אפיק, 2016), והרומן "רקוויאם לציפור", בשם העט אלכס חנקין (קדימה, 2017). פרק ממנו פורסם בגיליון 10 של המוסך.

 

 

» במדור שירה בגיליון המוסך הקודם: שירים חדשים מאת שלומית נעים נאור, אורי מליניאק, יעל צבעוני ויפעת גלבר

 

 

לכל כתבות הגיליון לחצו כאן

להרשמה לניוזלטר המוסך

לכל גיליונות המוסך לחצו כאן

הַמּוּסָךְ מוסף לספרות

חברות מערכת: תמר וייס, דפנה לוי, טל ניצן, לאה קליבנוף־רון, מיכל קריסטל, דורית שילה ▪ אוצרת אמנות: הדר גד ▪ רכז מערכת: מיכאל מקרובסקי ▪ מערכת מייסדת: תמר וייס, ריקי כהן, לי ממן, טל ניצן, גיא פרל, לאה קליבנוף־רון, דורית שילה, נטלי תורג'מן ▪ גיליונות המוסך רואים אור אחת לשבועיים בימי חמישי.

לכתבות נוספות של הַמּוּסָךְ מוסף לספרות >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו