שירים חדשים מאת שלומית נעים נאור, אורי מליניאק, יעל צבעוני ויפעת גלבר
עולש
אֲנִי עוֹקֶדֶת אוֹתָךְ בִּתִּי
לַמּוֹרִים הַשּׁוֹתְקִים מוּל חָכְמָתֵךְ
לְתַאֲרִיכִים מְחֻסְּרֵי תַּהֲלִיךְ
לְמֶטָפוֹרוֹת חַסְרוֹת תַּחְתִּית
לִשְׁעוֹנִים הָעוֹמְדִים עַל מְכוֹנָם
לְמַשָּׁאִיוֹת שֶׁלֹּא יַגִּיעוּ לְיַעֲדָן
לְל"ט אֲבוֹת מְלָאכָה וְאֵין סוֹף תּוֹלָדוֹת
לְאַטְלָסִים לֹא מְעֻדְכָּנִים
לְאֶבוֹלוּצְיָה מְגֻמְגֶּמֶת
מַדָּעִים חֲדָשִׁים וְנוֹאָשִׁים.
אֲנִי אֶגְמֹל לָךְ בִּתִּי
(זֶה נֶדֶר מוּזָר)
בִּסְפָרִים חַיִּים וְרוֹעֲשִׁים
אֲנִי אַמְתִּיק אֶת צַעֲרֵךְ בְּמִלִּים מִתְחָרְזוֹת
בִּשְׁאֵלוֹת עַל סוֹף הָאוֹקְיָנוֹס וְכֵיצַד אֲרָצוֹת נֶאֱרָזוֹת.
כָּל שֶׁמּוֹרַיִךְ יַעֲלִימוּ מִמֵּךְ אֲנִי אַגְנִיב לְכִיסֵךְ
אֲנִי אֶגְמֹל לָךְ בְּפָּלִינְדְּרוֹם:
כָּל הַלַּיְלָה פַּרְפַּר מְרַפְרֵף הַלַּיְלָה לָךְ!
אֲנִי מְחַנֶּכֶת אוֹתָךְ
לִמְרֹד וְלִקְרֹא
וְלִמְרֹד
תמיד נישאר מהגרים
כְּאֵב נִסְפָּג בְּתַבְשִׁילֵי מְהַגְּרִים
שֶׁפָּג זְמַנָּם שְׂרוּעִים בְּאַבְטָלַת
הַסַּפָּה מַמְתִּינִים לִפְרוּסַת לֶחֶם קִימֶל
בְּחֶמְאָה
בָּצָל שֶׁל דָּג מָלוּחַ.
תָּמִיד נִשָּׁאֵר מְהַגְּרִים
מִתַּחַת לִקְלִפַּת הַלְּבוּשׁ תְּבַצְבֵּץ הַמִּזְוָדָה
שַׁאֲגוֹת הַזְּאֵבִים וּמִסְדְּרוֹנוֹת אֲרֻכִּים
וְיַלְדָּה כּוֹתֶבֶת מִכְתָּבִים לְבִטּוּחַ לְאֻמִּי
בַּעֲבוּר אִמָּא שֶׁלֹּא יְכוֹלָה
יְרֻשּׁוֹת שֶׁהֻבְטְחוּ
וְלַשָּׁוְא
יֵשׁ נְכָסִים שֶׁאֵינָם זוֹכִים
לְתַרְגּוּם.
הגיל הרך
קָשֶׁה שֶׁל לֶחֶם לֹא אוֹהֶבֶת
קָשֶׁה לִפְשֹׁט חֻלְצָה לְבַד
אוֹהֶבֶת חֲרוּזֵי פְּלַסְטִיק
רוֹצָה לָשׁוּט בְּאֳנִיָּה
וְלִהְיוֹת גְּבוֹהָה כָּמוֹךְ,
אִמָּא.
הִנֵּה אִמָּא תִּרְאִי,
פֵּרוּרִים שֶׁל שֶׁמֶשׁ, הִנֵּה שֻׁלְחָנִית, מַזְגָנִית וּמִסְּחָבָה!
אַתְּ בּוֹנָה אֶת עוֹלָמֵךְ בִּתִּי
מֵאָלֶף בֵּית שֶׁל
אַהֲבָה
בֵּיצָה רַכָּה
גִּנָּה אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם וּמִקְלַחַת אֲרֻכָּה
אֲנִי רוֹכֶנֶת לְגָבְהֵךְ
לִבְדֹּק מַה נִּרְאֶה.
הַזְּמַן הָרַךְ הַזֶּה
שֶׁלָּךְ
איך זה שאין לך זיכרונות מבית הספר התיכון?
אָמַרְתִּי כְּבָר בֶּעָבָר. לֹא זוֹכֶרֶת דָּבָר מִלְּבַד
גב' נָאוֹר, לִשְׂעָרֵךְ גְּוָנִים רַבִּים. גַּם לִשְׂעָרֵךְ הַמּוֹרָה.
הַלְוַאי שֶׁהָיָה לִי מַסְפִּיק כֶּסֶף לְמִכְחוֹל חָדָשׁ
וֶסֶת מֻקְדֶּמֶת מִדַּי
זֵעַת נְעָרוֹת בַּקַּיִץ
חֲרָמוֹת לֹא מֻסְבָּרִים
טֶרְפֶּנְטִין
יָא אַשְׁכֶּנָּאצִית מֵאֵיפֹה נַעֲלֵי הַנַּיְק שֶׁלָּךְ, בֶּטַח אַבָּא שֶׁלָּךְ עוֹבֵד בַּבַּנְק
כִּתָּה שְׁלֵמָה יוֹצֵאת מֵהַשִּׁעוּר אַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ דַּקּוֹת
לְאַחַר שֶׁהִתְחִיל אַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ דַּקּוֹת מֻקְדָּם מִדַּי.
מוֹתִירָה מוֹרָה מֵאָחוֹר.
נִשְׁבְּרוּ לִי הַמִּשְׁקָפַיִם בַּטִּיּוּל הַשְּׁנָתִי, בְּאַכְסַנְיַת מְיֻחָס בִּטְבֶרְיָה.
סִפּוּרִים עַל הַהִיא שֶׁעוֹשָׂה כָּכָה וְכָכָה וְגַם כָּכָה עִם הַהוּא
עֲטִיפוֹת סְפָרִים פִּצּוּי עַל תְּחִלַּת שָׁנָה
צִרְצָרִים בָּרֹאשׁ
קַנְבָס חָדָשׁ
רֵיחַ קְלֵמֶנְטִינוֹת
שְׁלוֹמִית, אֵיפֹה אַתְּ חוֹשֶׁבֶת שֶׁאַתְּ נִמְצֵאת עַכְשָׁו?
תַּחְבּוֹשׁוֹת סוֹתְמוֹת אֶת הָאַסְלָה
מֵחַלּוֹן הַכִּתָּה נִשְׁקְפוּ פַּרְדֵּסִים עַד לַיָּם
הֵם יִגְדְּלוּ לִהְיוֹת שְׁכוּנַת יֻקְרָה.
וּמַה יִּהְיֶה אִתִּי
חולד
יָמִים, לֹא צָץ בָּהּ דָּבָר.
עֵינַי עֲצוּמוֹת.
בִּמְחִלּוֹת הָאָזְנַיִם
צוֹלֵל הֶעָפָר
וּבְכָל זֹאת, כַּפּוֹתַי הַסְּדוּקוֹת
נַעֲנוֹת לַקְּרִיאָה:
חֲפֹר.
אֲדָמָה –
לֹא אוֹר לֹא קָצֶה.
יֵשׁ וְאֶחֱלֹם:
מֵעָלַי,
תְּלוּלִית רַכָּה נֶעֱרֶמֶת.
בוץ וקש
לְהָקִים
מֵהַנּוֹפֵל בְּלִי הֶרֶף
בַּיִת.
חָלָל אֵין־סוֹף לִתְחֹם
בְּבֹץ וְקַשׁ.
לִתְלוֹת תְּמוּנָה.
לוֹמַר: יֶשְׁנוֹ.
לִשְׁמֹעַ נְקִישָׁה רֵיקָה.
בין היכל להיכל
שֹׁרֶשׁ.
פֶּרַח.
שָׁם, בֵּין הֵיכָל לְהֵיכָל,
בְּגָלוּת הַגִּבְעוֹל.
דרוּש סנֵגור
דָּרוּשׁ סָנֵגוֹר
שֶׁיְּסַפֵּר אֶת כָּל מָה שֶׁעָשִׂיתִי
בְּלִי שֶׁאֶעֱמֹד לְמִשְׁפָּט
שֶׁיָּבִיא רְאָיוֹת
לְכָל מָה שֶׁרָאִיתִי
בְּלִי שֶׁאֶצְטָרֵךְ לְהָעִיד
דָּרוּשׁ סָנֵגוֹר
שֶׁיַּגִּיד אֶת מָה שֶׁמִּלְּבַדִי
רָאָה רַק אֱלֹהִים
דָּרוּשׁ סָנֵגוֹר
לַנֶּפֶשׁ שֶׁלִּי
שֶׁיְּהַלֵּךְ לְצִדָּה
וִיתַרְגֵּם לָעוֹלָם
אֶת שְׂפַת הַסִּימָנִים
בְּעוֹד אֲנִי
שׁוֹמֶרֶת עַל זְכוּת הַשְּׁתִיקָה
גבולות הבית
צִפּוֹר נִכְנְסָה אֶל הַבַּיִת שֶׁלִּי
חָבְטָה בַּקִּירוֹת
וּבַחַלּוֹנוֹת הַמּוּגָפִים
אוֹ הֵם חָבְטוּ בָּהּ
עַד שֶׁבָּרַחְתִּי.
מִמָּה פָּחַדְתִּי
כְּשֶׁרָאִיתִי צִפּוֹר
מְטִּיחָה עַצְמָהּ בְּחַלּוֹנוֹת הַבַּיִת שֶׁלִּי
מְבַקֶּשֶׁת לָצֵאת.
אלבומים
אַלְבּוֹמֵי תְּמוּנוֹת יְשָׁנִים, חוּטֵי עַכָּבִישׁ,
שְׁלַחְתֶּם לְהַתִּיר מִפְּקַעַת גָּלְמִית פַּרְפַּר שֶׁהִסְתַּבֵּךְ
אֲנִי זָחַלְתִּי תַּחַת גַּלְגַּלֵּי שָׁמַיִם, רְמוּסָה
הַזְּמַן כָּרַךְ בִּי שָׁנִי
לִפֵּף שָׂדוֹת נְבוֹכִים
עֲשָׂבִים דְּשֵׁנִים עָלוּ בִּלְחָיַי
לַעֲנָה וְאֶשְׁחָר וּמְרוֹר הַבַּיִת
אֲבָל צִלּוּמִים – נִתְחֵי נְצָחִים
הֵשִׁיבוּ כְּנָפַיִם
השנים
זֶה קָרָה לִפְנֵי שָׁנִים, אֲנִי מְסַפֶּרֶת,
עוֹד לִפְנֵי הֱיוֹתְכֶם יְלָדַי
כָּאן עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה
וְאַתֶּם מְחַיְּכִים כְּמוֹ שֻׁתְּפֵי הֲבָנָה
לְמֻשַּׂג הַשָּׁנִים הַמְּרַוֵּחַ אֶת הַדְּחִיסוּת
הַבִּלְתִּי מֻשֶּׂגֶת שֶׁל הָאֵרוּעִים
הַשּׁוֹהִים בֵּין מֶרְחָב לְבֵין זְמַן
פַּעַם, אֲנִי מְסַפֶּרֶת, וּמַבְטִיחָה:
לִפְנֵי עֶשְׂרִים שָׁנָה
וּבֶאֱמֶת עָבְרוּ הַיָּמִים בִּזְחִילָה
אֲבָל אֲנִי מַרְגִּישָׁה בַּדְּחִיפוּת הָעַזָּה
שֶׁל הָעַתִּיקִים הַצָּרִים עָלַי
מַכִּים בכַּנְפֵיהֶם לְהֵחָלֵץ מֵרֶחֶם נְשִׁיָּה
תּוֹבְעִים אֶת קִיּוּמָם עַכְשָׁו וּמִיָּד
אוֹמְרִים קָדוֹשׁ עָלֵינוּ בְּכָל הַזְּמַנִּים
אֶת זֶה לֹא אַסְבִּיר לָכֶם, יְלָדַי
וְלֹא אֶקְרַע אֶת רְצוּעוֹת הַתֶּמֶךְ
פּוֹרְשׂוֹת הַקַּרְקַע
עַל שְׁלֹשֶׁת מְמַדֶּיהָ הַכּוֹזְבִים
» במדור שירה בגיליון המוסך הקודם: שירים מאת רחל מדר, משה עזוז, קים מידן וחיה משב
תגובות על כתבה זו