שירה | שירים חדשים מאת אורי מליניאק, לורן מילק, יונתן ברג ולאה שפיגלר

וּמְנַתַּחַת לִנְתָחִים אֶת הַמִּלִּים וְשָׂמָה בְּצִנְצְנוֹת פוֹרְמָלִין שֶׁל שֵׁמוֹת / וּבוֹחֶנֶת בְּמִיקְרוֹסְקוֹפּ יְצִירוֹת שֶׁנִּכְתְּבוּ בְּדָם וּבִדְמָעוֹת / וּבְאִזְמֵל וּבְסַכִּין נִרְגֶּשֶׁת לַחְתֹּךְ אֶת גְּזַר דִּינָן

shira_45_715-537
בעז נוי, חמסין בעין הוד, שמן על פשתן, 130X100 ס"מ, 2018

.

אורי מליניאק

מלכות שמַים

מִתַּחַת לְרִצְפַּת הַיּוֹם
יִתְגַּלֶּה מַרְתֵּף.
הֲרֵי לֹא בְּשֶׁל נוּרָה שֶׁנִּשְׂרְפָה
מַחְשִׁיךְ הַבַּיִת.
וּמִתַּחַת לוֹ
יוֹפִיעַ בֶּקַע.
שֶׁבְּקָצֵהוּ שָׁמַיִם
בִּמְהֻפָּךְ.

 

*

לִנְשֹׁף
בַּקַּשׁ
הָרֵיק.
אַחַר כָּךְ לִשְׁאֹף.

חַיִּים דַּקִּים
מְלֵאִים חֲלַל.

 

אורי מליניאק, בן 48, גר בקריית טבעון, עובד כגנן בגן ילדים.

 

 

לורן מילק

זונה של חיילים

הִיא בָּאָה זְרוּעַת כּוֹכָבִים,
הָאַמְבּוּלַנְס חָנָה בִּקְסַרְקְטִין.
יָצָאנוּ אַט לְזַיֵּן אֶת הַזּוֹנָה,
חִוֵּר הָיָה הַלֵּיל,
בַּמֶרְחַקִּים הִבְלִיחָה מִדְרָכָה זְרוּעַת רוֹבִים.

מִי אוֹהֵב אוֹתָךְ?
זוֹנָה שֶׁל חַיָּלִים
מִי רוֹקֵד אִתָּךְ?
זוֹנָה שֶׁל חַיָּלִים.
אַחְרֵי שֶׁמֵּתִים שׁוֹכְבִים בָּךְ
חוֹרִים רְטֻבִּים.

הִיא בָּאָה זְרוּעַת כּוֹכָבִים,
מוֹצֶצֶת דֶּגֶל כָּחֹל חָלָב
שׁוֹכֶבֶת הַזּוֹנָה שֶׁלָּנוּ בְּפֶה רָחָב
וְהִיא יָפָה כִּשְׁתֵּי עֵינֶיהָ.
יֵשׁ מִישֶׁהוּ שֶׁעוֹמֵד עִם קָנֶה דָּרוּךְ עַל יַד הַגָּדֵר,
זֶה רַק מִישֶׁהוּ,
אֲבָל הִיא נוֹתֶנֶת עֵינַיִם, לוֹקַחַת רוֹבֶה בַּיָּד, וְיוֹרָה הַיְשֵׁר לַשָּׁמַיִם.
זוֹנָה מְקֻפֶּלֶת רַגְלַיִם, פּוֹגְעִים לָהּ בְּאֵיבָר דָּרוּס, זָמִין,
כִּי לָנוּ בַּצָּבָא אֵין מִין, אֵין, אֵין מִין, אֱלוֹהִים.

 

לורן מילק, ילידת תל אביב, משוררת. פרסמה עד כה שני ספרי שירה: "דם הבתולה" (גוונים, 2000) ו"פרפר פרלין" (ספרא, 2012), שזכה בפרס אס"י לשירה. בקרוב יֵצא אלבום משיריה, שהלחינה קורין אלאל.

 

 

יונתן ברג

קריאה

(צ'יילד הסאם, אור שמש קייצי [איי שולס], 1892)

עִדָּנִים חָלְפוּ מֵאָז הַבֹּקֶר.
יֶלֶד סִינִי בְּנוֹף יְרֵחִי שׁוֹמֵם,
בְּיָדוֹ יוֹנַת אֵבֶל וַאֲפַרְסֵק זוֹהֵר.
גֶּבֶר מְזֻקָּן וּטְרוּף מַבָּט
מְשׂוֹחֵחַ עַל גֶּשֶׁר בִּתְנוּעוֹת יָדַיִם
פְּרוּעוֹת עִם אָבִיו
שֶׁיָּרָה לְעַצְמוֹ בֶּחָזֶה כְּשֶׁהַיּוֹנָה שָׁרָה.
בַּחוּרָה צְעִירָה מְנוֹפֶפֶת בְּכָל כּוֹחָהּ
לַסְּפִינָה הַנּוֹשֵׂאת אוֹתָהּ, מְבַקֶּשֶׁת
שֶׁתָּשׁוּב, אוֹחֶזֶת עָלֶה.
חֲבֵרַי שֶׁנִּסּוּ לִפְתֹּחַ אֶת הַמַּנְעוּל הֶחָלוּד
שֶׁבֵּין הָאָדָם לְעַצְמוֹ.
מִבַּעַד לַחַלּוֹן יְלָדִים מְנַצְּחִים הָאֶחָד אֶת הַשֵּׁנִי
צַעֲקוֹת הַשִּׂמְחָה שֶׁלָּהֶם
הוֹפְכוֹת סִירוֹת עֵץ זְעִירוֹת
אֲנִי מִתְיַשֵּׁב בְּאַחַת
לְאַחַר שֶׁקָּרָאתִי שִׁירָה כָּל הַבֹּקֶר
וְנָע בִּמְתִינוּת לַגָּדָה הָאַחֶרֶת.

 

שדות האור של ארץ ישראל*

(מיכאל גרוס, טרקטור בשדה 2, 1969–1987)

אֲנַחְנוּ עוֹצְמִים אֶת עֵינֵינוּ וְרוֹאִים אֶת הַצִּיּוּר:
חִטָּה צוֹבַעַת אֶת הַמֶּרְחָק בִּצְבָעִים בְּהִירִים,
מָה שֶׁנָּע מָצוּי רַק בִּתְחוּם
תִּפְקוּדוֹ שֶׁל הַפָּתוּחַ – חֲרָקִים תּוֹסְסִים
בְּדַרְכָּם לַסֻּכָּר, רוּחַ מְנַגֶּנֶת עַל הָעֵשֶׂב
נוֹקְטוּרְנוֹ הָפוּךְ שֶׁל פְּרִיחָה,
שִׁירָה נִלְהֶבֶת שֶׁל שְׁעוֹת יוֹם צְלוּלוֹת.
גַּבּוֹ שֶׁל הַחַקְלַאי רוֹעֵד עִם הִתְקַדְּמוּת הַמְּכוֹנָה,
תָּרָה אַחַר יְבוּל – הַצּוּרָה שֶׁבָּהּ הַיֵּשׁ גּוֹלֵשׁ מִתּוֹךְ עַצְמוֹ,
מְהַמְהֵם לְעַצְמוֹ שִׁירֵי עַם,
עוֹצֵם אֶת עֵינָיו וּמַתִּיר לַחֹם לְעַרְסֵל,
אִמָּא רַחֲבַת גּוּף מַקִּיפָה אוֹתוֹ, מַקִּיפָה אוֹתָנוּ,
כֻּלָּהּ נְדִיבוּת, בִּגְדֵי הָעוֹנוֹת נָחִים עַל בְּשָׂרָהּ.
הָעֵשֶׂב נִרְאֶה כְּמַיִם כְּשֶׁהוּא פּוֹתֵחַ אֶת עֵינָיו,
הַמְּכוֹנָה, מִפְרָשִׂית בָּאוֹר,
מִתְקַדֶּמֶת בְּאִפּוּק לְעֵבֶר הַיַּבָּשָׁה.
שָׁם מַמְתִּין בַּיִת, וּמֵחַלּוֹן הַבַּיִת עוֹלֶה אֵד חַם.
הִגַּעְנוּ חֲזָרָה, לוֹחֵשׁ הַצִּיּוּר, אֶפְשָׁר כָּעֵת לְהִתְרַוֵּחַ.
לַעֲסֹק בְּצִנּוֹרוֹת הַשְׁקָיָה, הַשְׁבָּחַת הַקַּרְקַע,
לְאַלֵּף אֶת הַשָּׂדוֹת.
כַּמָּה חֲבָל שֶׁעָלֵינוּ לִפְקֹחַ אֶת הָעֵינַיִם.

 

* אהוד בנאי, מתוך השיר "ער או חולם" באלבום עוד מעט.

 

צליינות

(יהושע בורקובסקי, צליינות, 1982)

דֶּרֶךְ מִתְפַּתֶּלֶת מִסְתַּיֶּמֶת בְּכוֹחַ מְבֻשָּׂם.
שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת רוֹחֲצִים
אֶת הָאֵם וְיַלְדָּהּ, אֶת רַגְלָיו הַפְּגוּעוֹת
וְאֶת בִּגְדֵי הָעֹנִי וְלֵב הָעֹנִי.
שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים נָשְׁקָה לַזְּכוּכִית
וּבַפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה הֵנִיחָה לְרַגְלֶיהָ לְהִתְמַסֵּר לַכֹּבֶד.
כְּשֶׁיָּצָאתִי מָשַׁךְ הַנָּהָר
אֶת פִּרְחֵי הַבַּלְקָן בְּמַיִם עֲכוּרִים, הָאוֹר בֻּזְבַּז
כֻּלּוֹ וּמִשְׁלַחַת קוֹדֶרֶת יָרְדָה מֵהָהָר,
צֶמֶד סְפִינוֹת גָּרְרוּ מַתֶּכֶת הֲרוּסָה:
כָּל זֶה הִתְרַחֵשׁ גַּם בַּצַּלְיָן שֶׁפָּנָה לְאָחִיו
בְּשָׂפָה גְּלִילִית, בְּעֶרֶב יוֹם שִׁשִּׁי, נָתוּן לִמְצוּקָה

וּמְאֻשָּׁר.

 

יונתן ברג, משורר וסופר, פרסם עד כה שלושה ספרי שירה, רומן וממואר. רומן חדש שלו, "הרחק מעצי התרזה", ראה אור לאחרונה בהוצאת עם עובד. השירים מתוך הספר "לפצוע את הצבע: שירים מול תערוכת הקבע של מוזיאון ישראל", שיראה אור ב-2019.

 

 

לאה שפיגלר

מצאתי לפתע את קולי

הָיָה שָׁם מַשֶּׁהוּ מְשַׁתֵּק
בַּחוּג לְתוֹרַת הַסִּפְרוּת הַכְּלָלִית
וַאֲנִי שֶׁנּוֹלַדְתִּי לְתוֹךְ מַגֵּפַת הַפּוֹלְיוֹ שֶׁל שְׁנוֹת הַחֲמִשִּׁים
לֹא יָדַעְתִּי שֶׁשָּׁם
נִתְקַפְתִּי גַּם אֲנִי.

הָיָה שָׁם מַשֶּׁהוּ מְשַׁכֵּר
בַּחוּג לְתוֹרַת הַסִּפְרוּת הַכְּלָלִית
כִּמְעַט מִתְבַּקֵּשׁ לוֹמַר מְשַׁקֵּר,
נָכוֹן לוֹמַר מְמַכֵּר –
וַאֲנִי, שֶׁרְגִילָה הָיִיתִי בְּמִצְווֹת, רָאִיתִי שָׁם בַּיִת, בֶּאֱמוּנָה,
כִּי חַלּוֹנוֹת וּדְלָתוֹת פָּתַחְתִּי שָׁם בְּעַצְמִי
וְאָהַבְתִּי.

הָיָה שָׁם מַשֶּׁהוּ מִתְנַשֵּׂא
בַּחוּג לְתוֹרַת הַסִּפְרוּת הַכְּלָלִית.
יַלְדָּה טוֹבָה מִבַּיִת טוֹב בָּאָה בְּמִסְדְּרוֹנוֹתָיו
נַעֲנֵית לַדְּרִישׁוֹת וּמְרִיעָה לְדוֹקְטְרִינוֹת חֲדָשׁוֹת
וּמִצְטַיֶּנֶת בִּפְסִילַת מוּמִים בַּאֲחֵרִים, כַּנִּדְרָשׁ עַל יְדֵי פְּקֻדּוֹת שִׁעוּרֵי הַיְּסוֹד,
וּמְנַתַּחַת לִנְתָחִים אֶת הַמִּלִּים וְשָׂמָה בְּצִנְצְנוֹת פוֹרְמָלִין שֶׁל שֵׁמוֹת
וּבוֹחֶנֶת בְּמִיקְרוֹסְקוֹפּ יְצִירוֹת שֶׁנִּכְתְּבוּ בְּדָם וּבִדְמָעוֹת
וּבְאִזְמֵל וּבְסַכִּין נִרְגֶּשֶׁת לַחְתֹּךְ אֶת גְּזַר דִּינָן
לִבְרֹר וּלְהַפְרִיד וּלְהַגְדִּיר.

וְלֹא יָדַעְתִּי שֶׁבְּמוּמִי פָּסַלְתִּי
וְעוֹד לֹא יָדַעְתִּי.
וַאֲנִי, שֶׁפָּחַדְתִּי מִן הַשִּׁגָּעוֹן וּמִן הָרִחוּף הַסּוֹחֵף שֶׁל הַמְּשׁוֹרְרִים
לֹא יָדַעְתִּי עַד כַּמָּה
יָדַי מָשַׁכְתִּי מִן הֶחֳמָרִים הַדַּקִּים.
לֹא יָדַעְתִּי עַד כַּמָּה מַשֶּׁהוּ שָׁם מְשַׁתֵּק אֶת קוֹלִי,
בַּחוּג לְתוֹרַת סִפְרוּת הַכְּלָלִים.

וְלֹא יָדַעְתִּי שֶׁאֶגְלֶה שְׁנוֹת גָּלוּת אֲרֻכּוֹת מִתּוֹךְ קִנִּי.

וְעֵת עֵדָה הָיִיתִי לְנִשְׁמַת אָבִי מְשַׁחְרֶרֶת אֶת בֵּיתוֹ הַסָּגוּף וְיוֹצֵאת לַחָפְשִׁי
מָצָאתִי לְפֶתַע אֶת קוֹלִי.
וַיֵּצֵא לְפָנַי מְהַלֵּךְ עַל פְּנֵי הָעוֹלָם וְצוֹעֵק וְצוֹעֵק וְצוֹעֵק
אֶת כָּל הַקּוֹלוֹת שֶׁצָּמְתוּ
מֵאָז הֻכֵּיתִי בְּסַנְוֵרִים וְאִבַּדְתִּי אֶת מְאוֹר עֵינַי.
וְאֶת יִעוּדִי וְיַעֲדִי לִשְׁכֹּחַ אֶת הַתּוֹרָה וְלָחוּג לִי שִׁירָה יְשָׁרָה
וּבָא תּוֹרָהּ

וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצִי

(20.4.2011)

 

לאה שפיגלר נולדה וחיה בתל אביב. בוגרת החוג לתורת הספרות הכללית באוניברסיטת תל אביב. שימשה עוזרת הוראה ומחקר, ועוסקת שנים רבות בתחום הפרסום כרעיונאית וכותבת עצמאית. החלה לכתוב שירה לפני כעשרים שנה. השיר הזה שופך אור על נסיבות היוולדו של ספר ביכוריה, "מחזור ראשון", שיצא השנה בהוצאת פרדס וזכה למענק קרן רבינוביץ'.

 

» במדור שירה בגיליון המוסך הקודם: שירים חדשים מאת שני פוקר, אפרת ניסימוב, יחזקאל רחמים וזמירה פורן ציון

 

 

לכל כתבות הגיליון לחצו כאן

nehita_45_420-315

להרשמה לניוזלטר המוסך

לכל גיליונות המוסך לחצו כאן

הַמּוּסָךְ מוסף לספרות

חברות מערכת: תמר וייס, ריקי כהן, דפנה לוי, טל ניצן, לאה קליבנוף־רון, מיכל קריסטל, דורית שילה. אוצרת אמנות: הדר גד ▪ רכז מערכת: מיכאל מקרובסקי ▪ התמחות: נגה שיאון. מערכת מייסדת: תמר וייס, ריקי כהן, לי ממן, טל ניצן, גיא פרל, לאה קליבנוף־רון, דורית שילה, נטלי תורג'מן. גיליונות המוסך רואים אור אחת לשבועיים בימי חמישי.

לכתבות נוספות של הַמּוּסָךְ מוסף לספרות >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו