בעבודה | חסד סוד העמדת הפנים

"אפילו שאת בוודאי יודעת להזדקן כמוה, כשתלכי לעולמך ייחסך ממני כאב האבל והאובדן, כי אינך באמת". קטע מתוך ספר בכתובים מאת ענת רוסמן

רונית ברנגה, ילדוּת חימר (פרט), פיסול בטכניקה מעורבת, 60X70X60 ס"מ, 2019

.

מסכה

מאת ענת רוסמן

.

ארזתם שתי מזוודות ואמרתם לי שסבתא תשמור עליי למשך שלושה שבועות ויצאתם מהדלת וחלק מהמגנטים שהיו עליה נפלו. אני זוכרת את המספרים שנפלו – 7 כתום, 5 צהוב, פעמיים 1 ירוק ומגנט פטרייה ורודה אחד. ערב קודם סידרתי אותם בטור מעל הידית, ואחרי שיצאתם, סבתא, שעוד יכלה להתכופף אז, אספה את כולם אל תוך ידה והניחה אותם במגירת המטבח. יותר מזה אני כמעט לא זוכרת דבר. רק שהייתי חולה ורגליה של סבתא רצו על המדרכה ואני אחריה. שתינו רצנו להספיק לקופת החולים. נשימותיה היו מהירות והתערבבו בשיעול הקצר שלי. ואחר כך דלת המקרר שנפתחה והסירופ נגד שיעול בטעם בננה כי לא היה בטעם תות.

ואחר כך חזרתם. אבל ידעתי ששום דבר לא יהיה עוד כמו שהיה. חדר השינה שלכם נראה אותו הדבר. הנחת את המזוודה שנראתה פתאום גדולה מזו שלקחת, ואמרת שיש לך בשבילי מתנות, והסתכלתי עלייך ואבא אולי היה במטבח או יצא לעשן במרפסת או אולי לא חזר בכלל.

ובזמן שהוצאת שמלה אחר שמלה הסתכלתי עלייך וידעתי שאת לא אמא שלי. והרי אני בכלל לא אוהבת שמלות.

וחייכת במתיקות מזויפת כששאלת: "את באמת חושבת שאני מכשפה?", ולא עניתי. וציטטת את מה ששיננת בטיסה: "רוצה לנסות להוריד לי את המסכה?", ואני התפתיתי והתחלתי בניסיון להוריד לך אותה מכיוון האוזניים, אבל ידעת היטב איך להדביק את הפנים וידעת שלעולם לא אצליח להסיר. ואולי, אני חושבת עכשיו, הייתי צריכה להתחיל מהמצח או מהסנטר או מכל מקום אחר – זו הייתה הטעות.

אבל אז לא עלו לי בי כל פעולות ההצלה הללו, והדבר היחיד שידעתי לעשות הוא לתפור מסביבי את הקרום. ואף על פי שאמי האמיתית לא לימדה אותי לתפור עדיין, ברגע ההוא היא חזרה בפעם האחרונה ותפרה אותו בשבילי.

וידעתי ללבוש את השמלות שהבאת וידעתי לקרוא לך אמא אבל מעולם לא חשפתי בפנייך שאני את האמת יודעת, שמתחת למסכה שלך המחבקת את המסכה שלי מבצבץ אותו הבית שהיה פעם – בזמן ההוא, לפני שלקחת את אמי. ואפילו שאת בוודאי יודעת להזדקן כמוה, כשתלכי לעולמך ייחסך ממני כאב האבל והאובדן, כי אינך באמת. כי התאבלתי כל הזמן. אבל אזכור לך את חסד סוד העמדת הפנים, שתמיד הזכיר בתוך החיבוק הריק את האהבה שהייתה פעם בתחילת החיים.

 

ענת רוסמן, ילידת 1978, מתגוררת בגבעתיים. בוגרת לימודי תיאטרון ומסיימת M.A בביבליותרפיה. תסריטאית, שחקנית ומנחת סדנאות כתיבה יוצרת. "המסכה", שירה בפרוזה, היא חלק מספר בכתובים.

 

» במדור בעבודה בגיליון קודם של המוסך: קטע מרומן בכתובים מאת שמעון צימר

 

לכל כתבות הגיליון לחצו כאן

להרשמה לניוזלטר המוסך

לכל גיליונות המוסך לחצו כאן

הַמּוּסָךְ מוסף לספרות

חברות מערכת: תמר וייס, ריקי כהן, דפנה לוי, טל ניצן, לאה קליבנוף־רון, מיכל קריסטל, דורית שילה. אוצרת אמנות: הדר גד ▪ רכז מערכת: מיכאל מקרובסקי ▪ התמחות: נגה שיאון. מערכת מייסדת: תמר וייס, ריקי כהן, לי ממן, טל ניצן, גיא פרל, לאה קליבנוף־רון, דורית שילה, נטלי תורג'מן. גיליונות המוסך רואים אור אחת לשבועיים בימי חמישי.

לכתבות נוספות של הַמּוּסָךְ מוסף לספרות >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו