שירה | זרות אנחנו לכל אדם

שירים מאת יעל סטטמן, ליאור שטרנברג וסיגל נאור פרלמן

האדי חליל, מקבילים, טכניקה מעורבת, 190X150 ס"מ, 2016

.

יעל סטטמן

מה שנותר

הָעוֹרְבִים הַשְּׁחֹרִים שֶׁשְּׁמָם פַּחַד
לָקְחוּ אֶת חֲבֶרְתִּי.
הַיּוֹנִים הַטִּפְּשׁוֹת שֶׁשְּׁמָן בּוּשָׁה
לָקְחוּ אֶת חֲבֶרְתִּי.
הַחוֹחִית הַיָּפָה שֶׁשְּׁמָהּ גַּאֲוָה
לָקְחָה אֶת חֲבֶרְתִּי.
קָרָאתִי לָהּ עִם הַדְּרָרוֹת בַּיּוֹם
וְעִם הָעֲטַלֵּפִים בַּלַּיְלָה.
אַתְּ אָמַרְתְּ שֶׁנִּתְרָאֶה,
צָעַקְתִּי לָהּ

מָה שֶׁנּוֹתַר מִגּוּפִי
הָיָה הָרָעָב
לִמְצֹא
נוֹצָה רַכָּה
בְּתוֹךְ שֶׁקֶר הַקָּפֶה וְהָעוּגָה

הָיָה הַצִּמָּאוֹן
לִהְיוֹת
חֲבוּקָה וּרְצוּיָה
בְּתוֹךְ עֵינֶיהָ

 

יעל סטטמן, מתמחה בפסיכולוגיה חינוכית והתפתחותית, גרה כעת בארצות הברית. בוגרת מסלול הכתיבה של הליקון. שיריה פורסמו באנתולוגיות, כתבי עת ומוספים לספרות, וכן בגיליון 35 של המוסך.

 

.

ליאור שטרנברג

מתוך: פתח דבר

 כָּל הָרְחוֹבוֹת בָּהֶם הָלַכְתָּ
הוֹבִילוּ אוֹתְךָ עַד כָּאן –
אֶל הַמִּרְפֶּסֶת הַזּוֹ מוּל בָּתִּים
הַיּוֹרְדִים מִזְרָחָה,

אוֹרוֹתֵיהֶם
מְרוּחִים בָּאֹפֶק כְּכוֹכָבִים
מְצֻיָּרִים בְּגִיר צִבְעוֹנִי.

מוּטָב שֶׁתִּפְנֶה אֲלֵיהֶם
בִּמְקוֹם לְהַבִּיט בַּכְּבִישׁ הַדּוֹמֵם תַּחְתֶּיךָ –
מָה עָשׂוּ לוֹ הַבֹּקֶר פּוֹעֲלֵי הָעִירִיָּה
אֵיךְ בָּצְעוּ שׁוּב אֶת בְּשָׂרוֹ
מוֹתִירִים אַחֲרֵיהֶם
צַלֶּקֶת שְׁחֹרָה.

כָּךְ נוֹהֲגִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה.
מַסְפִּיק לְהִתְפַּלֵּא, אַתָּה לֹא יֶלֶד כְּבָר.

אַל תְּמַצְמֵץ בָּאוֹר הַכּוֹזֵב,
וְאַל תַּחְמִיץ פָּנִים
נֹכַח הַפַּח הַצִּבּוּרִי
שֶׁשּׁוּב עָלָה עַל גְּדוֹתָיו,
רַק שַׁקַּע אֶת רַגְלֶיךָ
עָמֹק יוֹתֵר,
אֶל תּוֹךְ אֲדָמָה מְנִיבַת סוּסִים
וַעֲצֵי תַּפּוּחַ

הַצָּפוֹן הַפּוֹרֶה,
הַמֵּיטִיב,
הַלּוֹחֵךְ בְּשַׁלְוָה
אֶת בְּשָׂרְךָ,
וְאֶת חֲלוֹמוֹתֶיךָ.

 

ידיים

גּוּרִי נִקְבַּר.
גַּם לִלְוָיָתוֹ לֹא הָלַכְתִּי.
עָמַדְתִּי בַּכִּתָּה וְאָמַרְתִּי אֶת שְׁמוֹ
וְקָרָאתִי מִשִּׁירָיו
עוֹשֶׂה אַזְכָּרָה מִמִּלִּים,
גּוּף וְשֵׁם.

יָדוֹ הַגְּדוֹלָה הַחַמָּה
זְכוּרָה לִי
פְּרוּשָׂה מֵעָלַי עַכְשָׁו

כְּמוֹ יְדֵיהֶם
שֶׁל אוֹרִי
וְשֶׁל יִשְׂרָאֵל

וְיָדַיִם אֲחֵרוֹת
שֶׁלֹּא לָחַצְתִּי בְּחַיֵּיהֶן

יְדֵי יְהוּדָה
וְיָדֶיהָ שֶׁל דָּלִיָּה.

בַּשָּׁמַיִם יָרֵחַ עָגֹל וְחָזָק
שֶׁל אֶמְצַע הַחֹדֶשׁ.

הַכֹּל מְבֹרָךְ

 

שביל החלב

אָדָם מִתְעוֹרֵר אֵי שָׁם
בַּלַּיְלָה בָּעִיר לְהָגִיף אֵיזֶה תְּרִיס,
אוֹ לְכַסּוֹת אֶת רַגְלֵי יַלְדוֹתָיו הַמִּתְעַקְּשׁוֹת
לְהַשְׁלִיךְ מֵעֲלֵיהֶן אֶת הַשְּׂמִיכָה בַּשָּׁעוֹת הַקְּטַנּוֹת,
וְשׁוּב אֵינוֹ מַצְלִיחַ לְהֵרָדֵם.

הוּא מְדַשְׁדֵּשׁ הָלוּם לַמִּטְבָּח,
מוֹזֵג לְעַצְמוֹ כּוֹס חָלָב וְאָז יוֹשֵׁב
בְּהֶסַּח הַדַּעַת אֶל שֻׁלְחַן הָאֹכֶל הַגָּדוֹל
וּבוֹהֶה בַּחַלּוֹן הַמּוּגָף לְמֶחֱצָה,
שֶׁאֲוִיר שְׁכוּנָתִי מְתַעְתֵּעַ
מֵגִיחַ בַּעֲדוֹ לְסֵרוּגִין.

מִשָּׁם קְצָרָה הַדֶּרֶךְ אֶל הַכּוֹכָבִים
הַבּוֹהֲקִים עַתָּה בְּכָל כֹּחָם עִם שְׁקִיעַת הַיָּרֵחַ,
וְאֶל הִשְׁתַּקְּפוּת פָּנָיו הָעֲמוּמָה
הַמַּמְתִּינָה בַּזְּגוּגִית.

הוּא נִלְפָּת פִּתְאוֹם, וְהֶחָלָב
שֶׁבְּכוֹסוֹ מַרְעִיד. הֲרֵי לֹא תִּכְנֵן לִפְגֹּשׁ
אֶת כּוֹכַב הַצָּפוֹן, אוֹ אֶת הָעֲגָלָה הַגְּדוֹלָה
שֶׁיְּצוּלָהּ נָעוּץ בִּמְלוֹא הֲדָרוֹ בַּאֲפֵלַת הַשָּׁמַיִם
שֶׁטֶּרֶם שַׁחַר. גַּם לֹא כָּךְ, בְּאִבְחָה
שֶׁל הֶכֵּרוּת צוֹנֶנֶת,
אֶת עַצְמוֹ.

 

ליאור שטרנברג, יליד 1967, הוא משורר, מתרגם ומורה לספרות. פרסם עד כה שישה ספרי שירה, שזיכו אותו בין היתר בפרס ראש הממשלה ובפרס דוליצקי מטעם האוניברסיטה העברית. מרבה לתרגם מן השירה האירית. לאחרונה ראה אור בהוצאת קשב לשירה "שלושה מראות של האי", מבחר משירת טוני קרטיס בתרגומו. השירים כאן לקוחים מהספר "הלחם, המלח", שיראה אור בקרוב בהוצאת מוסד ביאליק.

 

.

סיגל נאור פרלמן

אנא מחלוטה אנא

אַנַא מַחְלוּטָה אַנַא,
אַנַא מַחְלוּטָה, תַּאְרִיבָּן מַבְּסוּטָה, תַּאְרִיבָּן
מַבְּסוּטָה, אַנַא
מַחְלוּטָה מַבְּסוּטָה.
אֶגַ'ארָה בִּתְאוּל לִגַ'אר:
"זיי זיינען גאַס קינדער. די מאַמע דרייט
זיך אַרום מיט מענער"
אַנַא מוּשׁ מַבְּסוּטָה, לַחַאלִי אַנַא וַאְפֶה.
בַּאוּל אִגַ'ארָה: "גַּ'ארְדוֹן חַאמֶל פָארָה"
וּבַּאוּל לִגַ'אר: " כּוּל חַנְפוּס בְּעֵינֵי אִמוּ עַ'זַאל"
אַנַא מִן קִרְיַת אֱלִיעֶזֶר, חַיְפָה חַמְרָה, מַחְלוּטָה. לוֹז מִיר אוּפּ.

[אֲנִי תַּעֲרֹבֶת אֲנִי,
אֲנִי תַּעֲרֹבֶת, בְּעֵרֶךְ מַּבְּסוּטָה, בְּעֵרֶךְ
מַבְּסוּטָה, אֲנִי
תַּעֲרֹבֶת מַבְּסוּטָה.
הַשְּׁכֵנָה אוֹמֶרֶת לַשָּׁכֵן:
"הֵם יַלְדֵי רְחוֹב. אִמָּא שֶׁלָּהֶם מִסְתּוֹבֶבֶת
עִם גְּבָרִים".
אֲנִי לֹא מַבְּסוּטָה, לְבַדִּי אֲנִי עוֹמֶדֶת.
אוֹמֶרֶת לַשְּׁכֵנָה: "עַכְבָּר מַחֲזִיק עַכְבָּרוֹן"
וְאוֹמֶרֶת לַשָּׁכֵן: "כָּל פִּשְׁפֵּש בְּעֵינֵי אִמּוֹ הוּא צְבִי"
אֲנִי מִקִּרְיַת אֱלִיעֶזֶר, חַיְפָה אֲדֻמָּה, תַּעֲרֹבֶת. תַּעַזְבוּ אוֹתִי.]

 

שיר לניצן

הִבְרַחְתִּי אוֹתָךְ אֶל מֵעֵבֶר לַגְּבוּל שֶׁלֹא יִגְּעוּ בָּךְ יְדֵי
הַשָּׂשִֹים לַמְּלָאכָה וְלָעֲבוֹדָה כִּי רַבָּה, וִידֵי הָעוֹשִׂים
בַּדָּם
אַף אָדָם
אֵינוֹ מִתְגַּעְגֵּעַ אֵלַיךְ כָּמוֹנִי, אוּלַי אָבִיךְ,
אוֹ אַחַיִךְ, הִצַּלְתִי אוֹתָךְ כְּשֶׁאָמַרְתְּ לִי:
אִמָּא, הֵם מְכִינִים אוֹתָנוּ כְּמוֹ לַחְמָנִיוֹת בַּתַּנּוּר
שֶׁנֵּצֵא בָּרֶגַע הַנָּכוֹן
מוּכָנִים לְשָׁרֵת אֶת הַחֶרֶב, וְאַף כִּי
בְּלִי הֶרֶף, כָּל עֶרֶב
אֲנִי מִתְגַּעְגַּעַת אֵלַיִךְ וְסוֹפֶרֶת אֶת יָמַיִךְ הַטּוֹבִים הַרְחֵק מִכָּאן.

לִבֵּך הַטּוֹב עוֹמֵד בִּגְבוּרָה בְּפֶרֶץ
מְרִימֵי הַגָּבַּה, אֲבַל זוֹ אֲנִי בִּתִּי שֶׁהִצַּלְתִּי אוֹתָךְ
כִּי מִיּוֹם שֶׁנּוֹלַדְתְּ לָחַשְׁתִּי לָךְ:
שֶׁלֹא תִּפְּלִי, בִּתִּי, אֶל הַדִּבּוּר הַמֻּקְסָם מֵהַהֶרֶס.
זָרוֹת אֲנַחְנוּ לְכָל אָדָם.

וּכְשֶׁסֵּרַבְתְּ לָשִׁיר לִהְיוֹת עַם חָפְשִׁי, לֹא יָכֹלְתְּ לוֹמַר
חָפְשִׁי, כִּי יָדַעְתְּ שֶׁלֹּא חָפְשִׁי כְּמוֹ כַּדּוּר מְנֻתָּב דֶּרֶךְ הַכַּוֶּנֶת
אֶל הָרַקָּה, כִּי רַב פֹּה הָאֵבֶל וְרַבָּה הַהַקְרָבָה
וְגַס הַלֵּב בַּסֵּבֶל
כְּאִלּוּ לֹא שְׁמוֹנִים שָׁנָה מְנָת חַיָּיו שֶׁל אָדָם עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה

בִּתִּי, נֵדַע שְׁתֵּינוּ כִּי מִיּוֹם שֶׁנּוֹלַדְתְּ הִרְחַקְתִּי אוֹתָךְ מִמֶּנִּי
שֶׁתֵּדְּעִי לִחְיוֹת בִּלְעָדַי מֵעֵבֶר לַגְּבוּל
עִם חָבֵר אוֹ אָהוּב וְלִבִּי הֶעָזוּב
לַחְמָנִיָּה אַחַת שֶׁנִּצְּלָה מֵהַתַּנּוּר הַמְכַלֶּה הַכֹּל

 

כה וכה

הַנָּשִׁים מְפַטְפְּטוֹת עַל כָּל מַה שֶּׁיָּכוֹל לָבוֹא
לְתוֹךְ הַפֶּה, עוּגִיָּה מֵהַבּוּפֶה אוֹ שִׂמְלָה מֵהַיַּרְחוֹן
אוֹ מְקוֹר הַיְקוּם שֶׁל קוּרְבֶּה בְּמוּזֵאוֹן דְּ'אוֹרְסֵיי
אַחַת מֵהֶן הָיְתָה שָׂם בַּקַּיִץ שֶׁעָבַר עִם הַבַּעַל
שֶׁעָבַר, מָה דַּעְתְּכֶן בָּנוֹת
עַל הַחַיָּל הַיּוֹרֶה, יָכוֹל הָיָה לִהְיוֹת הַבֵּן שֶׁלִּי, שֶׁלָּךְ,
שֶׁלָּהּ, קְרָאתֶן אֶת גְּרוֹסְמָן הָאַחֲרוֹן, כָּרִים מָרוֹקָאִים
מֻנָּחִים עַל הַסַּפָּה כְּמוֹ אוֹרְחִים בָּסָלוֹן, מַשְׁגִּיחִים
עַל הַדֶּלֶת, מִי זֶה בָּא, הָבָה נִקְרָא, לֹא הֵבַנְתִּי אַף פַּעַם
שִׁירָה, אֲבָל אֶת עַגְנוֹן אֲנַחְנוּ אוֹהֲבוֹת הָמוֹן,
עוֹד מֵהַתִּיכוֹן

 

פה ושם

1. במציאות
יָרֵחַ מֻשְׁחָל עַל חוּט זָהָב קָשׁוּחַ בַּרְזִלִּי.
אֶתְלֶה עַל חוּט זָהָב קָשׁוּחַ בַּרְזִלִּי
אֶת כְּבִיסַת הַבַּיִת:
מִכְנָסַיִם, שְׂמָלוֹת, חֻלְצוֹת, תַּחְתּוֹנִים,
חָזִיּוֹת, גַּרְבַּיִם וְצִפַּת כָּרִית אַחַת
מְנֻקֶּבֶת עָלֶיהָ מוּטָל חֲלוֹמִי הַמְרֻסָּס
בְּאֶקְדַּח טִפּוֹת הַבֹּקֶר לִפְנֵי שֶׁאֲנַעֵר

 

2. ובחלום
הַמַּזְכִּירָה הִקְלִידָה בִּמְכוֹנַת כְּתִיבָה אוֹתִיּוֹת
עַל קֻבִּיּוֹת עֵץ – מִצַּד אֶחָד שֶׁל הַקֻּבִּיָּה
הָאוֹת ז' וּמֵהַצַּד הַשֵּׁנִי הָאוֹת מ' (לְמָשָׁל).
הִיא כָּתְבָה: "הִזְדַּיְּנָה הַרְבֵּה שָׁעוֹת בַּיּוֹם
וְהָלְכָה". וּמַה שֶּׁיָּצָא:
"נָא שִׁלְחִי בְּמֵיְל חוֹזֵר אֶת אִשּׁוּרֵךְ".

 

סיגל נאור פרלמן, מנהלת שותפה ומייסדת ארגון "דרך רוח" לקידום מדעי הרוח בישראל, מלמדת בחוג לתולדות ישראל באוניברסיטת חיפה. ספרה "נח שטרן – כל השירים; לברוח מהחיות המכוערות – מונוגרפיה" ראה אור בהוצאת פרדס בשנת 2018. השירים מתוך ספר שיריה הראשון, "מחלוטה", שיראה אור בקרוב בהוצאת פרדס. שירים פרי עטה פורסמו בגיליון 27 של המוסך.

 

 

» במדור שירה בגיליון המוסך הקודם: שירים מאת גל נתן, עודד ניב, ענבל קליינר ומיכאל מקרובסקי, ותרגום לשיר מאת יוסיף ברודסקי

 

לכל כתבות הגיליון לחצו כאן

להרשמה לניוזלטר המוסך

לכל גיליונות המוסך לחצו כאן

הַמּוּסָךְ מוסף לספרות

חברות מערכת: תמר וייס, דפנה לוי, טל ניצן, לאה קליבנוף־רון, מיכל קריסטל, דורית שילה ▪ אוצרת אמנות: הדר גד ▪ רכז מערכת: מיכאל מקרובסקי ▪ מערכת מייסדת: תמר וייס, ריקי כהן, לי ממן, טל ניצן, גיא פרל, לאה קליבנוף־רון, דורית שילה, נטלי תורג'מן ▪ גיליונות המוסך רואים אור אחת לשבועיים בימי חמישי.

לכתבות נוספות של הַמּוּסָךְ מוסף לספרות >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו