שירים מאת עמוס נוי, מאיה ויינברג, הדר לוטן, ענת לוין, יונתן קונדה, מירלה משה אלבו, שחר ברם וצילה זן־בר צור
הקיץ ההוא
הַקַּיִץ הַהוּא הִכָּה אוֹתָנוּ בְּסַנְוֵרִים
הִכָּה אוֹתָנוּ בְּסַנְוֵרִים וּבְבוּשָׁה
הִכָּה אוֹתָנוּ בְּסַנְוֵרִים וּבְאַשְׁמָה
בַּקַּיִץ הַהוּא חָנָהלֶ'ה בָּאָה מֵעֲפוּלָה
תֵּל אֲבִיבָהּ וְתִסְרוֹקֶת לְרֹאשָׁהּ
בַּקַּיִץ הַהוּא שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה מָלְאוּ
לְגַבִּי שׁוּשָׁן וְלִבּוֹ הָמָה
הַקַּיִץ הַהוּא בָּעַר וּבָעַר עַד הַמִּלְחָמָה
הָיְתָה לָנוּ מוּזִיקָה אֲבָל הַמּוּזִיקָה לֹא עָזְרָה
הַמּוּזִיקָה לֹא עָזְרָה לָנוּ בְּקַו בַּר־לֵב
הַמּוּזִיקָה לֹא עָזְרָה לָנוּ כְּשֶׁהַסּוּרִים
הִגִּיעוּ כִּמְעַט לְגֶשֶׁר בְּנוֹת יַעֲקֹב
וַאֲנִי הִתְפַּלֵּאתִי בְּבֵית הַחוֹלִים פּוֹרִיָּה
גֶשֶׁר בְּנוֹת יַעֲקֹב? כִּי כְּכָל הַיָּדוּעַ לִי
לְיַעֲקֹב הָיְתָה רַק בַּת אַחַת בְּשֵׁם דִּינָה
שֶׁנֶּאֶנְסָה פַּעֲמַיִם: פַּעַם בְּמַעֲשֶׂה וּפַעַם בְּמִלָּה
הַקַּיִץ הַהוּא הִכָּה אוֹתָנוּ בְּסַנְוֵרִים
עַפְנוּ וְעַפְנוּ וּסְמָדַר עָפָה רָחוֹק מִדַּי
וְהָאִשָּׁה שֶׁבִּתִּי הַבְּכוֹרָה קְרוּיָה עַל שְׁמָהּ
לָקְחָה אֶת הָאֶקְדָּח שֶׁל אַבָּא שֶׁלָּהּ וְיָרְתָה בְּעַצְמָהּ
וְזוֹ שֶׁנָּתְנָה לִי יָד בַּלַּיְלָה שֶׁלֹּא אֶתָּקֵל בַּחֲפָצִים
הָלְכָה אֶל תּוֹךְ הַמַּיִם מֵחוֹף סִידְנִי עָלִי וְעַד אֶרֶץ הַמֵּתִים
אַחַר כָּךְ בָּא הַסְּתָו וּבָאָה מִלְחָמָה
וְהַסְּתָו הִכָּה אוֹתָנוּ בַּחֲשֵׁכָה
הִכָּה אוֹתָנוּ בַּחֲשֵׁכָה וְשָׁכַחְנוּ
שָׁכַחְנוּ לְגַמְרֵי שֶׁהַקַּיִץ הַהוּא
הִכָּה אוֹתָנוּ בְּסַנְוֵרִים
.
.
*
רֵאשִׁית קַיִץ.
נִזְקֵי הַחֹרֶף עוֹד
נִכָּרִים.
עֲצֵי הַשַּׁלֶּכֶת יוֹדְעִים
שֶׁבְּקָרוֹב טוֹב
אַךְ נִרְאֶה שֶׁעַצְמָם
אֵינָם מַאֲמִינִים.
הַחַיִּים שֶׁצְּרִיכִים
לָצֵאת מֵהַמְּחִילוֹת.
אַתְּ רוֹצָה לִחְיוֹת
מִבְּלִי לְהֵחָשֵׂף
לָגַעַת בְּלִי כְּאֵב
בְּלִי לְהִנָּגַע כְּלָל בַּחֲזָרָה.
אֵין לָךְ בְּרֵרָה.
.
.
*
הַיּוֹם אַתְּ מַנִּיחָה לִי לִרְאוֹת בַּעֲדֵךְ
בְּשִׂמְלַת קַיִץ קַלָּה
שֶׁקָּנִית פַּעַם בָּעִיר הָעַתִּיקָה,
אַתְּ פּוֹשֶׁטֶת בַּחֹם זְרוֹעוֹת
וְרַגְלַיִם שְׁקוּפוֹת, מְסֹעֲפות וְרִידִים.
כְּמוֹ שֶׁסְנוּנִית רוֹאָה מִלְּמַעְלָה
אֶת הָאָרֶץ שֶׁלָּךְ, מְפֹרֶצֶת נְהָרוֹת וּנְחָלִים.
בַּמַּחְשׂוֹף הָרָחָב פּוֹעֵם בְּכָחֹל
נְהַר הָאָלָזַנִּי,
מֵצִיף אֶת חָזֵךְ בִּקְרִירוּת
מֵי שְׁלָגִים נְמַסִּים.
הֶבֶל חַם עוֹלֶה מֵעִשְׂבֵי הֶחָצֵר:
הִנֵּה הָאָרֶץ הַזֹּאת פּוֹרֶצֶת בְּעַד הַחַלּוֹן
לִשְׁדֹּד אוֹתָךְ שׁוּב.
אֲבָל הַיּוֹם אֶת מַשִּׁילָה אֶת מִשְׁקַל מֵתַיִךְ,
לְבַדֵּךְ, קַלָּה בְּשִׂמְלַת הַקַּיִץ,
וַאֲנִי רוֹאָה בַּעֲדֵךְ
שֶׁאַתְּ בּוֹעֶרֶת
וְאֵינֵךְ כָּלָה.
בוהיניה
א.
כָּל כֻּלּוֹ מְרַפְרֵף
צִמְדֵי כְּנָפַיִם
וַאֲפִלּוּ עַל קְלִפָּתוֹ לוֹבֵשׁ
זֵרֵי פַּרְפָּרִים.
נוֹדֵף סֻכָּר וָרֹד,
פּוֹתֵחַ יָדָיו לְשַׁחְרֵר
פַּרְפָּרִים שֶׁקְּמֵלִים בָּעֵשֶׂב.
תַּרְמִילָיו מִתְפַּקְּעִים בְּחֹם
בִּתְנוּעַת סִחְרוּר שֶׁנֶּאֶצְרָה
כָּל הָאָבִיב,
בְּכוֹחַ הַמָּעוֹף שֶׁנּוֹתַר כָּבוּל לַקַּרְקַע.
ב.
בְּהוֹנְג־קוֹנְג שׁוֹמְרִים תַּלְמִידִים אֶת עָלָיו
כְּסִימָנִיָּה בֵּין עֲלֵי סֵפֶר.
הוּא סֵמֶל לְחָכְמָה וּלְדַעַת.
לָכֵן סְבִיבוֹ תּוֹזֶזֶת כָּל הַקַּיִץ
עֲדַת מַעֲרִיצָיו
וְאֶת תּוֹרָתוֹ
מוֹצֶצֶת מִמֶּנּוּ בְּרָעָב.
*
הָרוֹעִים קְשׁוּרִים בַּעֲבוֹתוֹת הַשֵּׁבֶט,
הַגְּמַלִּים בְּחַבְלֵי־אֲדוֹנָם,
וַאֲנִי בְּשׁוֹשֶׁלֶת הָעוֹמְדִים מִנֶּגֶד
וּמַשְׁפִּילִים מַבָּטָם.
שַׁבָּת חַמָּה מְסַמֵּאת עֵינַיִם,
עֲצֵי הַיַּנְבּוּט מַגִּירִים שְׂרָף שָׁחֹר.
גְּמַלִּים עוֹבְרִים
לְאַט בִּתְוַאי הַנַּחַל הַמַּצְחִין.
רַגְלֵיהֶם הַקִּדְמִיּוֹת קְשׁוּרוֹת
בְּחֶבֶל קָצָר, קַרְסֻלֵּיהֶם
פְּצוּעִים וְכָל צוּרָתָם מְעֻוֶּתֶת.
בְּקֹשִׁי פּוֹסְעִים
וְרוֹכְנִים לְלַחֵךְ בַּדֶּרֶךְ.
עַפְעַפַּיִם אֲרֻכֵּי־רִיסִים וּדְמָעוֹת
שְׂרָף שָׁחֹר
מַדְבִּיקִים אֶת רַגְלַי לַמִּדְרָכָה.
שַׁרְשֶׁרֶת אֲצִילִים מֻכְנָעִים
חוֹתֶכֶת בָּעֵינַיִם,
עַלְעוֹל אָבָק לָבָן מְכַסֶּה
רַק לְרֶגַע.
.
.
יחד אנחנו
קַלִּים, נוֹצָה וְנוֹצָה, צִפּוֹרִים,
הַלַּיְלָה מַקְדִּים וְשׁוֹכֵב
הַבֹּקֶר בָּא פָּשׁוּט וּפָרִיךְ,
נַעֲשָׂה קַר (חַבֵּק אוֹתִי)
וְקַר מְאוֹד וּפָחוֹת קַר
וְחַמִּים, חַם, בַּקַּיִץ אֲנַחְנוּ שׂוֹחִים
עַד עֹמֶק הַיָּם, מְגַדְּלִים חֻלְיוֹת,
שְׁלָדִים צְפוּפִים, זִימִים, סְנַפִּיר.
יַחַד אֲנַחְנוּ שְׁנֵי דָּגִים כְּסוּפִים.
בְּמַיִם אֲנִי שָׂרָה לְךָ בְּפֶה עָגֹל
שִׁיר כָּחֹל. אֲנַחְנוּ שְׂמֵחִים.
.
.
כמעט סתם
נוֹתַרְנוּ כָּךְ כִּמְעַט סְתָם בְּכוֹבְעֵי קַיִץ, כְּמוֹ זִכְרוֹנוֹת
לֶאֱסֹף פֵּרוּרֵי פְּנִימִיּוּתֵנוּ
עַל סַפְסָל לְיַד הַיָּם
לְנַגֵּב אֶת הַשְּׂפָתוֹן
אֶת נְשִׁיקוֹת פִּיהוּ
מֵהַלְּחָיַיִם
לָשִׁיר לַחֲלַל
הַפָּעוּר בְּקִרְבֵּנוּ שֶׁיֵּדַע
שֶׁאָנַחְנוּ מְאֻשָּׁרִים
לַמְרוֹת הַכֹּל
בְּכָל מָקוֹם
שֶׁמֵּי תְּהוֹם
עֲדַיִן מְנַצְנְצִים בֵּין קִפְלֵי הַמֹּחַ הַנֶּאֱהָב
.
.
תל אביב בקיץ
נוֹעַ תָּנוּעַ כְּמוֹ לַהֲקוֹת עוֹרְבִים כְּמוֹ בָּשָׂר בְּתוֹךְ קֻפְסַת
שִׁמּוּרִים
בָעַיִן הַחוֹתֶכֶת
אֶת הַכְּתָרִים מֵאוֹתִיּוֹת
צֵל סָמִיךְ אֲנַחְנוּ מֵטִילִים בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת
וּבְפִינוּ הַטִּיל
הֶחָכָם שֶׁל הָעִבְרִית
נִנְעַל
עַל מַּטָּרָה בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִית
.
.
בשעת ההתאיידות
בְּשָׁעָה שֵׁשׁ לִשְׁאוֹן הָאֵשׁ
לוּאִיס קוֹאָלַת חֲלוֹם
בַּכִּיס, עִם עֲשָׁנָהּ אֶת הַשְּׂרֵפוֹת תֶּחֱצֶה
וּתְדַמֶּה, הַכֹּל הִיא תְּדַמֶּה
לְשֶׁמֶשׁ.
וּבַסְּבַךְ הַיָּרֹק הַמִּתְכַּהֶה שֶׁל הַפְּלָאוֹת
הִיא גֶּחָלִים
תִּשְׁתֶּה וּתְדַמֶּה
לְכוֹס שֶׁמֶשׁ. אֲבָל
אִם תַּרְחִיק שָׁעוֹת מִסְפָּר
יַרְאוּ לְלוּאִיס קוֹאָלַת חֲלוֹם
אֶת רֶמֶץ הַצֵּל,
יַרְאוּ לָהּ אֶת רֶמֶץ הַצֵּל,
יַרְאוּ לְלוּאִיס קוֹאָלַת חֲלוֹם אֶת רֶמֶץ הַצֵּל
בִּשְׁעַת הַהִתְאַיְּדוּת.
.
.
.
יום שחלף
כְּפִרְחֵי כְּמוּרָה הַמּוֹדִים לָאָדוֹן עַל יוֹם שֶׁחָלַף
מַשְׁפִּילוֹת הַחַמָּנִיּוֹת אֶת רֹאשָׁן, נִפְרָדוֹת מֵהָאוֹר,
מְקַפְּלוֹת אֶת חֲלוֹמוֹת הַזָּהָב.
מִסְדָּר דּוֹמֵם נוֹסֵעַ עִם הַגְּבָעוֹת אֶל חֲשֵׁכָה,
מִתְמַסֵּר לִדְרָשָׁה עַל מַחְזוֹר וְעוֹנָה
שֶׁלֹא רָצִינוּ לִשְׁמוֹעַ.
רַצְנוּ חַסְרֵי נְשִׁימָה, חוֹלְמִים בְּעַיִן פְּקוּחָה
בְּמֶשֶׁךְ הַיּוֹם, וּבְמַמְלֶכֶת הַשִּׁכְחָה מִצְטַנְּפִים
בְּמֶשֶׁךְ הַלַּיְלָה. דִּמִּינוּ שֶׁחַיֵּי הַמֵּתִים לֹא יִתַּמּוּ,
שֶׁעִם בֹּקֶר יִפָּתְחוּ כְּתָמִיד חַלּוֹנוֹת הַזָּהָב
הַשּׁוֹמְרִים עַל סוֹד שֶׁדִּמִּינוּ לָדַעַת,
וְאוּלַי אָכֵן יָדַעְנוּ, אֲבָל לֹא יָדַעְנוּ
שֶׁהַסֶּדֶר מוֹלִיד אֶת הַסּוֹד,
לֹא עָצַרְנוּ, רַצְנוּ עַד תּוֹם.
סוֹף הַקַּיִץ קֵרֵב בֵּינֵינוּ. רֹאשֵׁי הַפְּרָחִים שָׁחוּ,
יְרֵאֵי אָב, אֶל הָאָרֶץ, עַצָרְנוּ בַּשָּׂדֶה לְהַקְשִׁיב.
שָׁמַעְנוּ אֶת הַזָּהָב מַעֲכִיר.
.
.
שיר אחרון
הִיא הָלְכָה בִּשְׂדֵה בָּטְנִים
זֶה הָיָה בַּקַּיִץ
אִשָּׁה זְקֵנָה
בַּת מֵאָה וְשֶׁבַע שָׁנִים.
הִיא עָטְפָה אֶת שְׁתֵּי
צַמּוֹתֶיהָ הָרָזוֹת הַלְּבָנוֹת
בְּמִטְפַּחַת חוּמָה
עִם פִּרְחֵי פֵּיגָם.
אָמְרוּ שֶׁהִיא לָבְשָׁה
מֵעַל שִׂמְלָתָהּ
סְוֵדֶר יָרֹק
עִם כַּפְתּוֹרֵי עֵץ.
נִשְׁמְרָה מִפְּנֵי הָרוּחוֹת.
הִיא שָׂרָה לְמוּראָד
בְּנָהּ הַתִּינוֹק
שִׁיר בְּשָׂפָה רְחוֹקָה
בְּטַעַם חָלָב אֵם.
מִישֶׁהוּ שָׁמַע.
הָיוּ אֵלֶּה
עֲצֵי אֵקָלִיפּטוּס בּוֹדְדִים
שֶׁהָיוּ גְּבוֹהִים מֵהַזְּמַן.
הִיא הִסְפִּיקָה לֶאֱסֹף
אֶל תּוֹךְ הַסַּל
שְׁנֵי קִילוֹ בָּטְנִים
קְלִפָּתָם הָיְתָה חַמָּה
בְּשֶׁמֶשׁ הַצָּהֳרַיִם.
בַּשִּׁבְעָה קָלִינוּ בְּמַחֲבַת בְּדִיל
בָּטְנִים עִם מֶלַח.
[מִישֶׁהוּ אָמַר שֶׁהִיא
דָּאֲגָה לְהַשְׁאִיר כִּבּוּד
לִפְנֵי שֶׁעָזְבָה לְגַן עֵדֶן.]
מִישֶׁהִי תָּלְתָה אֶת הַסַּל
עַל מַשְׁקוֹף דֶּלֶת בֵּיתָהּ
כְּקַמֵּעַ.
זוֹ הָיִיתִי אֲנִי.
.
» במדור שירה בגיליון הקודם של המוסך: שירים מאת סמדר פלק־פרץ, רוני צורף וטובי לין קמנץ
תגובות על כתבה זו