.
קוּר העכביש / רִיוּנוֹסוּקֶה אָקוּטָגָאווה
תרגמו אירית עקרבי ואיתי פרל
.
1
יום אחד טייל המכובד שָקיָאמוּני* לבדו בגן עדן לאורך הגדה של בריכת הלוטוס. הפרחים על פני הבריכה היו כפנינים לבנות, ומן הליבה המוזהבת של כל פרח עלה ניחוח נפלא שאין לתארו כלל, והוא הציף בלי הרף את הסביבה כולה. הייתה זו שעת בוקר מוקדמת בגן עדן.
לאחר זמן מה השתהה מעט שקיאמוני על שפת הבריכה והביט תחתיו, מבעד לעלי הלוטוס הפרושים על פני המים, אל המתרחש למטה. היישר מתחת לבריכת הלוטוס היה המדור הנמוך ביותר בגיהינום, וכשהשקיף מבעד למים הצלולים כבדולח, יכול היה לראות כעל כף ידו את כל העולם התחתון, על נהר שלושת המעברים והר המחטים שבו, והכול בבהירות, כאילו הביט דרך תיבת הצצה.
שם למטה נתקל מבטו באדם ושמו קַנְדָטָה, שהתפתל והתחבט בגיהינום יחד עם שאר החוטאים. הוא היה שודד גדול, שגרם הרבה מאוד רעה בעולם, ואף רצח אנשים ושרף בתים. אך דומה כי קנדטה עשה פעם אחת ויחידה מעשה טוב. יום אחד, כשפסע בתוך חורש צפוף, הבחין בעכביש קטן זוחל לצד השביל. מחשבתו הראשונה הייתה למעוך אותו למוות, אך בעודו מרים את רגלו באוויר חשב בליבו פתאום: "לא, לא כדאי. אפילו דבר זעיר כזה מְפַעמים בו חיים. חבל לגזול אותם ממנו סתם כך." והוא חס על העכביש והניח לו להסתלק בלי פגע.
והנה, כשהביט מטה אל העולם התחתון, נזכר המכובד שקיאמוני איך קנדטה הציל את העכביש, וחשב לעצמו: אם אוכל, אציל את האיש הזה מן הגיהנום, כגמול על המעשה הטוב היחיד שעשה. למרבה המזל הביט הצידה וראה עכביש של גן עדן טוֹוֶה קור כסוף יפהפה על עלה לוטוס בגון אבן ירקן בוהקת. הוא הרים בעדינות את קוּר העכביש ושלשל אותו היישר מטה, דרך הפריחות דמויות הפנינים, אל מעמקי הגיהינום.
.
2
כאן, בבריכת הדם שבמדור הגיהינום הנמוך ביותר, היה קנדטה צף ושוקע חליפות לצד שאר החוטאים. בכל כיוון שהביט ראה רק אפלה מוחלטת, ואם בצבץ דבר־מה מבעד לחשיכה, היה זה הֶבזֶק של אחת המחטים על הר המחטים הנורא, שרק הֶעֱצים את תחושת הייאוש שלו. בסביבת הבריכה שררה דומייה מוחלטת, כמו בתוך קבר. ואם בקע איזה צליל רפה מתוך הדממה, הייתה זו אנחה חלושה של אחד החוטאים. אלה שנפלו עמוק כל כך אל תוך הגיהינום היו ודאי כה מותשים מן העינויים השונים והמשונים, עד שלא היה בכוחם אפילו לפלוט יבבה. ועם כל היותו שודד גדול, יכול היה קנדטה רק לפרכס כמו צפרדע גוססת, כשגרונו נשנק שוב ושוב מן הדם שבבריכת הדם.
והנה, כשנשא קנדטה במקרה את ראשו והביט אל השמיים, מעל לבריכת הדם, ראה קור עכביש כסוף מנצנץ, דק ועדין עד מאוד, מחליק מטה בהיחבא מן השמיים הרחוקים כל כך וחוצה את החשיכה הדוממת: האין הוא מגיע היישר אליו? קנדטה מחא כפיו מרוב שמחה. אם רק יוכל לתפוס את הקוּר ולטפס עליו מעלה־מעלה, יעלה בידו בוודאי להימלט מן הגיהינום. ואולי, אם תצלח דרכו, יוכל אפילו להיכנס לגן העדן. אז לא ייגרר עוד לעולם במעלה הר המחטים, ולא יוטבע בבריכת הדם.
מיד כשחלפה המחשבה הזאת במוחו, אחז קנדטה בחוזקה את הקוּר בידיו והחל לטפס עליו, יד אחר יד, מעלה־מעלה, בכל כוחו. כיוון שהיה שודד גדול, היה רגיל בפעולות כגון אלה.
אך הגיהינום והרקיע רחוקים זה מזה אלפי מילין, ואפילו לאדם כמו קנדטה לא היה קל להגיע למעלה ולהיחלץ, למרות כל נחישותו. כעבור זמן־מה התעייף כל כך, עד שלא יכול עוד להרים את זרועו אפילו טֶפח אחד. לא נותרה לו ברירה אלא לעצור ולנוח, ובעודו נתלה על הקוּר הביט תחתיו, הרחק מטה.
אז נוכח כי היגיעה הרבה שהשקיע בטיפוס – שְֹכרהּ בצידה: בריכת הדם אבדה עתה אי שם במעמקי האפלה, ואפילו הנצנוץ העמום של הר המחטים הנורא היה הרחק מתחת לרגליו. אם ימשיך לטפס בקצב הזה, אין זה רחוק מן הדעת שיצליח לעלות מעלה ולצאת אל מחוץ לגיהינום. בעוד שתי ידיו חובקות את קוּר העכביש, צחק קנדטה בקול רם – הקול שלא השתמש בו כל אותן שנים מאז הגיע למקום הזה:
"הצלחתי!" לפתע הבחין הרחק למטה בתחתית הקור בהמוני חוטאים המטפסים בנחישות מעלה־מעלה בעקבותיו, כמו טור של נמלים ממש, על קור העכביש.
הוא נבהל והתמלא פחד כה נורא, עד שזמן־מה נשאר פיו פעור ושיווה לו מראה מטומטם; רק עיניו זעו. הקור הדק כבר חישב להיקרע רק מכובד משקלו שלו, ואיך יוכל לסבול משקל של אנשים רבים כל כך? אם יתרחש הגרוע מכול והקור ייקרע באמצע הדרך, כי אז הוא, קנדטה בכבודו ובעצמו, יצנח מטה חזרה אל הגיהינום, אחרי שעשה במאמץ רב את כל הדרך עד כאן. כמה נורא יהיה הדבר! בעודו חושב כל זאת, זחלו מעלה מן התחתית של בריכת הדם האפלה מאות ואולי אלפי חוטאים, ובטור מתארך והולך טיפסו בנחישות על הקור הדק והבוהק. הוא ידע שעליו לעשות מעשה בטרם יהיה מאוחר מדי, וָלא – יפקע החוט, והוא עצמו ייפול מטה.
אז צעק אליהם קנדטה: "הֵי, חוטאים! קור העכביש הזה הוא שלי! מי הרשה לכם לטפס עליו? תרדו ממנו! תרדו!"
באותו רגע ממש, בקול פצפוץ, נקרע קוּר העכביש שהחזיק מעמד יפה עד עתה, ונחצה לשניים בדיוק במקום שבו נתלה עליו קנדטה. לכן לא היה לקנדטה כל סיכוי. כהרף עין ניתַק ממנו, פילח את האוויר, הסתחרר כסביבון, וצנח במהירות הבּזק כשראשו מטה אל המעמקים האפלים.
מאחוריו נותר רק קצהו הקצוץ של קור העכביש של גן עדן, משתלשל מלמעלה, דקיק ונוצץ בשמיים נטולי ירח ונטולי כוכבים.
.
3
מן הגדה של בריכת הלוטוס בגן העדן צפה המכובד שקיאמוני, במבט מרותק, בכל אשר אירע. וכאשר בסופו של דבר צלל קנדטה כאבן כבדה אל בריכת הדם, חידש המכובד את טיולו, אך עתה היו פניו אפופות עצב. קנדטה התכוון להציל את עצמו בלבד, וכעונש על היעדר החמלה שהפגין שב ונפל אל הגיהינום. בוודאי היה כל זה מביש בעיני המכובד שקיאמוני.
ואולם בבריכת הלוטוס, היו פרחי הלוטוס שווי נפש לכל אשר התרחש. פרחיהם הלבנים כפנינים פרשו את גביעיהם והניעו אותם אנה ואנה לרגליו של המכובד שקיאמוני, ומן הליבה המוזהבת של כל פרח עלה ניחוח נפלא שאין לתארו כלל, והוא הציף בלי הרף את הסביבה כולה. היה כבר קרוב לשעת צהריים בגן עדן.
.
16 באפריל 1918
__________________________________
* שקיאמוני – אחד משמותיו של הבודהה, שהיה בן שבט שאקיה ההודי.
.
רִיוּנוֹסוּקֶה אָקוּטָגָאווה (1892–1927), מגדולי כותבי הסיפור הקצר ביפן, מחבר הסיפור "ראשומון", שהיה הבסיס לסרטו הידוע של אקירה קורוסוואה, ורבים אחרים. הסיפור "קור העכביש" תורגם לפי כמה גרסאות אנגליות ונערך מול המקור היפני.
אירית עקרבי, מתרגמת ותיקה של ספרות קלאסית מצרפתית, תרגמה את "מאדאם בובארי" מאת פלובר (הקיבוץ המאוחד, הספריה החדשה, 1991), "הווידויים" מאת ז'אן ז'אק רוסו (כרמל, 1999), "אדולף" מאת בנז'מן קונסטאן (כרמל, 2018), ועוד.
איתי פרל, עובד היי־טק, חובב התרבות והשפה היפנית, לומד ומתרגל קליגרפיה יפנית.
.
» במדור "וּבְעִבְרִית" בגיליון המוסך הקודם: שירים מאת אוסטפ סליווינסקי, בתרגום אלכס אוורבוך
לכל כתבות הגיליון לחצו כאן
