גולדה מאיר, אחת הנשים החזקות בהיסטוריה הפוליטית של ישראל אם לא החזקה שבהן, הייתה האישה השלישית בעולם המודרני שעמדה בראש מדינה. בעוד שנהגה לבקר בקביעות את התנועה הפמיניסטית, הייתה גולדה בעצמה מוקד לביקורת ועניין סביב נשיותה. כיצד התמודדה עם הביקורת? מדוע הסכימה להיכנס לבית כנסת במוסקבה אבל לא בתל-אביב? ואיך זה קשור לאיגוד הכובענים הישראלי?
ב-17 במרץ 1969 נפל דבר בישראל: גולדה מאיר התמנתה לתפקיד ראש הממשלה. מאיר הפכה לאישה הראשונה בהיסטוריה הישראלית שעומדת בראש המדינה ולשלישית בהיסטוריה המודרנית שמנהיגה מדינה: קדמו לה סרימאבו בנדרנאיקה (סרילנקה) ואינדירה גנדי (הודו). מינוי אישה לראשות ממשלת ישראל, מדינה צעירה המצויה בסכסוך אלים, שנתיים בלבד אחרי מלחמת ששת הימים, לא היה מובן מאליו; עם זאת, השתלשלות האירועים הפוליטיים לאחר מותו של לוי אשכול הביאה למינויה של מאיר, שהועדפה על פני יגאל אלון, משה דיין ופנחס ספיר.
למינויה של גולדה לראש ממשלה התנגדו באופן רשמי רק חברי הכנסת מטעם אגו"י (אגודת ישראל) החרדים, כאשר ראש הסיעה יצחק מאיר לוין הביע חשש שמא מינוי אישה לעמוד בראשות הממשלה יפגע בהרתעה הישראלית. מלבד ביקורת זו לא הובעה תרעומת רשמית וציבורית על מינויה של גולדה. מאיר עצמה, חרף תדמיתה ותפקידה, לא נודעה כאוהדת גדולה של התנועה הפמיניסטית והתבטאה נגדה לא פעם. כך או כך, עובדת היותה של אישה ראש ממשלת ישראל זכתה לתשומת לב רבה במקרים וסיטואציות שונים, בהם הועברה עליה ביקורת סמויה או גלויה. מאיר בעצמה התבטאה בחריפות לא פעם מתוך מקומה כאישה.
יחסיה של גולדה מאיר עם הדת היו מורכבים שנים רבות לפני שהפכה ראש ממשלה. בעת נסיעתה למוסקבה בסוף שנות ה-40, כשגרירת ישראל בברית המועצות, ביקרה בבית הכנסת הגדול בעיר. תמונות המשלחת בבית הכנסת יחד עם היהודים המקומיים התפרסמו בארץ ובעולם, ועם חזרתה של גולדה לארץ פנה אליה חבר הכנסת בנימין מינץ ואתגר אותה להגיע לבית כנסת גם בישראל. "הנני מזמינך לבית הכנסת הגדול לתפילת ההודייה. האם את מבקרת בבית כנסת רק במוסקבה?". מאיר לא התבלבלה והבהירה שנכנסה לבית הכנסת במוסקבה כי רצתה לפגוש את היהודים המקומיים, ולכן הסכימה גם לשבת בעזרת נשים. אך מבחינתה, ככל שמדובר פה בארץ, היא מוכנה לבוא בכל יום ברגע שישרור שוויון ותוכל לשבת באולם המרכזי בו יושבים הגברים.
כבר בתחילת שנות ה-50 נבחנה גולדה בתור מועמדת אפשרית לתפקיד ראש העיר תל-אביב, מה שהחל דיון סביב יכולתה של אישה לכהן בתפקיד בכיר שכזה; בתקשורת התנהל דיון ענף בנושא ודעות מקצה לקצה הושמעו. מרים שיר כתבה בטורה הקבוע "האשה, מה אומרת?" בעיתון "דבר" כי "אנו כולנו זקוקים לך, גולדה מאירסון, כ'עקרת בית ראשית' בשביל העיר תל-אביב".
לאחר שהחלה לכהן כראש ממשלה, הביעו הרבנים הבכירים בארץ דעות שונות ביחס למינוי. הרב הראשי לישראל דאז, איסר יהודה אונטרמן, סירב להתייחס לפניות בנושא. לדבריו, כל עוד גורמים רשמיים לא ביקשו את דעתו בנושא, אין סיבה שיביע אותה; חתן פרס ישראל ואב בית-הדין של חב"ד, הרב שלמה יוסף זוין, בחר להודיע כי דעתו שלילית, בהסתמכו על קביעת הרמב"ם בספרו "הלכות מלכים". הראשון לציון, הרב יצחק ניסים, קבע כי אין בעיה במינוי; והרב עובדיה יוסף, אז הרב הספרדי הראשי של תל-אביב, לא מיהר לחוות את דעתו וענה כי יש צורך לעיין בנושא בהרחבה לפני שניתן יהיה לענות.
ביום העצמאות בשנת 1973 ערך צה"ל את מצעד הראווה האחרון שלו, לכבוד ציון שנת ה-25 למדינת ישראל. המצעד, שהחליטו על ביטולו באופן קבוע עקב העלויות הגבוהות הכרוכות בו, נערך בפעם האחרונה במעמד ראש הממשלה גולדה מאיר, שהופיעה על הבמה הראשית. זמן קצר לאחרי המצעד התפרסם בעיתון "מעריב" מכתב-תלונה "רשמי" מטעם "איגוד הכובענים הישראלי" במסגרת טורה של תמר אבידר "מחוץ לשעות המטבח" על הופעתה המרושלת של ראש הממשלה, שלא חבשה כובע בעת המצעד. אנשי האיגוד כתבו כי "הופעתה משמשת דוגמה שלילית לכל נשות ישראל" ודרשו ממנה להפוך למובילת אופנה שתגרום לנשות ישראל לאמץ את אופנת הכובעים. עוד הוצע בטור ליצור דגם מיוחד של כובע על-שמה של מאיר, שמכירתו תפצה על הנזקים הכלכליים להם גרמה גולדה בהופעתה.
האם מראש ממשלה גבר היו דורשים להיות מודל אופנתי מוביל, או בכלל מעבירים עליו ביקורת מסוג זה?
לאחר המלחמה, שהפכה טראומה לאומית קשה מאוד, הואשמה גולדה באחריות לתוצאות, וחרף העובדה שוועדת אגרנט לא מצאה אותה אשמה באופן ישיר – התפטרה מתפקידה.
גולדה מאיר הפכה לאישה מפורסמת מאוד בארץ ובעולם בזכות שבירת תקרת הזכוכית והקריירה הפוליטית הארוכה שלה. בארץ מורשתה ודמותה מוכרות מאוד אבל נתונות לעתים לדיון ומחלוקת, גם בגלל תוצאות מלחמת יום הכיפורים והתקופה השאננה שקדמה לה. בעולם, לעומת זאת, זכתה גולדה להערצה וכבוד גדולים יותר, עוד בחייה. היא קיבלה לתקופה קצרה את התואר "האישה הנערצת ביותר בארצות הברית" (עם מספר קולות כפול מזה של אשת הנשיא). לאחר מותה, נקראה כיכר בניו-יורק על שמה וסרט הוליוודי על חייה עלה למסכים.
לאחרונה נדמה כי זכרה של מאיר בעולם זוכה לעדנה מחודשת. בחודש האחרון פורסם כי הבמאי הישראלי זוכה האוסקר, גיא נתיב, עובד על סרט חדש הסוקר את דמותה של גולדה, שתגולם על-ידי השחקנית המפורסמת ועטורת הפרסים הלן מירן. במקביל, פרויקט נוסף קורם עור וגידים בימים אלו – סדרה על גולדה מאיר בהפקת ברברה סטרייסנד ובכיכובה של שירה האס. הסדרה, שתקרא "לביאה", תתבסס על ביוגרפיה של גולדה מאיר שכתבה הסופרת פרנסיס קלגסבורן ותציג את דמותה של מאיר בזמן מלחמת יום כיפור.
גם במנועי החיפוש של הספרייה הלאומית, גולדה מאיר פופולרית יותר באנגלית מאשר בעברית. ניכר כי עברה בארץ נתפס בישראל כדבר אחד בעוד שבעולם רואים אותו בעיניים אחרות, אבל כמו שהיא אמרה בעצמה – "אסור לאדם לנסות ולמחוק את העבר רק משום שהוא לא מתאים להווה".
תגובות על כתבה זו