שירים מאת אוסטפ סליווינסקי, בתרגום אלכס אוורבוך
את מה שמזמן הייתי חייב לכתוב
סָבִי לֹא אָהַב מְשׁוֹרְרִים
אָמַר שֶׁאֵלֶּה תָּמִיד כְּאִלּוּ מִתְנַצְּלִים
אֲפִלּוּ כְּשֶׁהֵם מַעֲנִישִׁים אוֹ מְקַלְּלִים.
לָכֵן סְלַח לִי, סַבָּא, עַל עוֹד שִׁיר אֶחָד
וְעַל כָּךְ שֶׁתָּחַבְתִּי אוֹתְךָ לְתוֹכוֹ.
סְלַח לִי עַל שֶׁחֵצִי מֵהַחַיִּים אֲנִי מְבַקֵּשׁ סְלִיחָה, וְלֹא לָמַדְתִּי
לֹא לְהַעֲנִישׁ וְלֹא לְקַלֵּל,
שֶׁעַל "תּוֹדָה" וּ"סְלִיחָה" – עַל שְׁנֵי חוּטִים אֵלֶּה אֲנִי תּוֹלֶה כָּל מִלָּה
כְּאִלּוּ מְקַשֵּׁט אֵיזֶה עֵץ חֲתֻנָּה מֻפְקָר
וּמִשְּׁאַר הַמִּלִּים אֲנִי נִמְנָע.
תַּגִּיד שֶׁאֲנִי מוֹלִיךְ גִ'ירָפָה מִנְּיָר דֶּרֶךְ הַסָּוָנָה –
וְאֶצְחַק יַחַד אִתְּךָ.
פְּקֻדּוֹת, קְלָלוֹת, דְּרִישׁוֹת וְתוֹכֵחוֹת,
תְּשׁוּבוֹת לֹא נְכוֹנוֹת וּנְכוֹנוֹת –
נוֹשְׁרוֹת וּמְרַשְׁרְשׁוֹת כְּעָלִים בַּסְּתָו
וְנִהְיָה בָּהִיר יוֹתֵר.
אֲנִי מְדַמְיֵן אֵיךְ אַתָּה מַבִּיט בִּי
מִבַּעַד לָעֲנָפִים שֶׁנִּהְיוּ שְׁקוּפִים סוֹף־סוֹף
וְסוֹלֵחַ.
.
אלינקה בגינה עם כלב גדול
אָז כַּמָּה הוּא חַי? כָּל הַיְּלָדִים – כָּל הַחֲמִשָּׁה –
רָכְבוּ עָלָיו.
כְּשֶׁהִגִּיעַ תּוֹרִי
הוּא כְּבָר הִתְעַוֵּר וְהִסְתּוֹבֵב בַּמָּקוֹם כְּמוֹ כְּלַבְלַב
שֶׁצָּד אֶת זְנָבוֹ –
כֶּלֶב יַלְדוּתִי עָצוּב. מֵאָז קָרָה כָּל כָּךְ הַרְבֵּה
שֶׁלֹּא הִתְרַחֵשׁ כְּלוּם.
טוֹב שֶׁהַשְּׂרֵפוֹת לְעוֹלָם לֹא קוֹשְׁרוֹת קֶשֶׁר בֵּינֵיהֶן,
וּמֵהֶן הָיִיתִי חוֹמֶקֶת.
שֶׁהָרוּחוֹת, כְּמוֹ דַּרְדַּקִּים כַּפְרִיִּים, לִוּוּ אוֹתִי בִּשְׁרִיקוֹת.
רַק אֵלֶּה שֶׁלָּקְחוּ אֶת הָאַחִים וְהֵצִיצוּ בַּסִּירִים
יָדְעוּ הֵיטֵב אֶת מְלַאכְתָּן.
מִצַּד שֵׁנִי, הָיוּ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה מַצִּילִים, לָהֶם רָצִיתִי לִצְחֹק בַּפָּנִים.
כָּל כָּךְ הַרְבֵּה יוֹעֲצִים שֶׁפָּחֲדוּ לִשְׂרֹף אֶת הַשַּׁרְווּל.
כָּל כָּךְ הַרְבֵּה מוֹרִים, עַד שֶׁאֲנִי מַמְשִׁיכָה לְהִסְתּוֹבֵב בַּמָּקוֹם –
כְּמוֹ בַּתְּמוּנָה הַיְּשָׁנָה הַהִיא –
אִשָּׁה קְטַנָּה עַל כֶּלֶב גָּדוֹל.
.
אורפיאוס
לְמַעַן הָאֱמֶת לַסִּפּוּר הַזֶּה
יֵשׁ סִפּוּר מַקְדִּים וְהוּא
עַל יֶלֶד שֶׁפָּחַד מִמַּיִם.
אֲבָל הָלַךְ עִם כֻּלָּם לַחוֹף וְטִפֵּס
עַל אֶבֶן אֲרֻכָּה
וְכַאֲשֶׁר הַיְּלָדִים קָפְצוּ לַיָּם, הוּא נִשְׁאַר
לַעֲמֹד שָׁם, רָזֶה וְאָבוּד
וְהִסְתַּכֵּל אֵיךְ מִתְרַחֲקִים
הָרָאשִׁים בִּמְנִיפוֹת נְתָזִים
וְקִוָּה רַק לְדָבָר אֶחָד –
שֶׁאַף אֶחָד מֵהֶם לֹא יַבִּיט לְאָחוֹר.
וְאָז הָלַךְ לְעֵבֶר הַבָּתִּים
הַקְּרוֹבִים וְעָרַף בְּחֹסֶר אוֹנִים
אֶת רָאשֵׁי הַבַּרְקָנִים,
שׁוֹנֶה מִכָּל הַשְּׁאָר כָּאן
כְּמוֹ מֵיתַר נְחֹשֶׁת שָׁזוּר
בְּטָעוּת בְּסַלְסִלַּת נְצָרִים.
אַתָּה מַכִּיר אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה?
אַתָּה מַכִּיר אֶת הָרֶגַע
שֶׁבּוֹ מוּזִיקָה בּוֹקַעַת מִזַּעַם כְּמוֹ פַּרְפַּר
מִגֹּלֶם קָפוּא?
אַתָּה יוֹדֵעַ אֵיפֹה הוּא הָיָה עַד הַבֹּקֶר כַּאֲשֶׁר
הוֹרָיו מָצְאוּ אוֹתוֹ מְיֻזָּע בָּעֵשֶׂב
עִם שִׁנַּיִם קְפוּצוֹת?
וְעוֹד: תַּגִּיד כַּמָּה זַעַם יָכוֹל הַשִּׁיר לְהָכִיל –
מַסְפִּיק בְּדִיּוּק כְּדֵי
לְהַחְרִישׁ אֶת הַסִּירֵנוֹת?
.
כמעט אלתור
הָעֵץ שֶׁתַּחְתָּיו הִתְפַּשַּׁטְנוּ פַּעַם
כְּשֶׁהָיִינוּ כִּמְעַט יְלָדִים, וְלֹא יָדַעְנוּ מָה לַעֲשׂוֹת הָלְאָה.
הָעֵץ שֶׁסָּבְתָא זִהֲתָה לְפִיו אֶת מִקּוּם
בֵּית נְעוּרֶיהָ.
הָעֵץ שֶׁלְּתוֹכוֹ זָרַקְתִּי סַכִּינִים.
הָעֵץ הַמָּלֵא בְּקִנֵּי צְרָעוֹת שֶׁהָיָה מְלַמֵּד אוֹתָנוּ זְהִירוּת
לַשָּׁוְא.
הָעֵץ שֶׁהָיִינוּ שׁוֹדְדִים אוֹתוֹ רָדוּם, כְּשֶׁמִּתַּחַת לַכְּפוֹר
עוֹד הִצְהִיבוּ הַתַּפּוּחִים.
הָעֵץ שֶׁבְּמֶשֶׁךְ עֲשׂוֹרִים רַבִּים תָּלְתָה עָלָיו נַדְנֵדַת
יְלָדוֹת, עַד שֶׁאֲחוֹתִי נָפְלָה מִמֶּנָּה
וְנִפְצְעָה.
הָעֵץ שֶׁפַּעַם חַי בּוֹ סוּס.
עַל מָה הֵם יְדַבְּרוּ כַּאֲשֶׁר
בְּעוֹד קֵיצִים רַבִּים יִתְכַּנְּסוּ אַחֲרֵינוּ
כְּדֵי לָנוּחַ סוֹף־סוֹף בְּצֵל־צִלָּם.
.
.
.
.
» במדור "וּבְעִבְרִית" בגיליון המוסך הקודם: שירים מאת ריקרדו דומֶנֶק, נטשה פליקס ופרד סְפּאדה, בתרגומה של טל ניצן
תגובות על כתבה זו