.
שירה ברזילאית עכשווית
מפורטוגזית: טל ניצן
.
ריקרדו דומֶנֶק (Ricardo Domeneck)
איזיס דיאס דה אוליביירה
אוּלַי
הָיְתָה עַכְשָׁו
מְשֻׁעֲמֶמֶת בְּיוֹם רִאשׁוֹן,
עֲגוּמָה עַל הַסַּפָּה
אוֹ יְשֵׁנָה
אוּלַי גְּרוּשָׁה.
אוּלַי הָיְתָה חַיָּה
עִם שְׁלוֹשָׁה יְלָדִים
שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הָיוּ לָהּ
בְּדִירָה שְׂכוּרָה
זְעִירָה, מְאֻשֶּׁרֶת
אוֹ אֻמְלָלָה, כְּמוֹ
שֶׁקּוֹרֶה תָּמִיד, אוּלַי. אוּלַי
הָיְתָה נוֹעֶלֶת בְּיוֹם שִׁמְשִׁי
אֶת נַעֲלֶיהָ הָאֲהוּבוֹת,
שֶׁנִּשְׁחֲקוּ כְּבָר, שֶׁנִּגְנְבוּ
מֵחֲבֵרָה שֶׁאִתָּהּ
לֹא הָיְתָה מְדַבֶּרֶת עוֹד,
אוּלַי. אוּלַי כְּבָר הָיְתָה נוֹפֶלֶת
בִּידֵי הַהִתְאַבְּדוּת,
אוֹ הַבַּעַל הַשֵּׁנִי,
אוּלַי רַק סוֹרְבֶּה
תָּמָרִינְדִּי, אוּלַי.
אוּלַי הָיְתָה צוֹחֶקֶת,
מְסַפֶּרֶת בְּדִיחָה
תְּפֵלָה
שֶׁכָּל הַחֲבֵרִים
כְּבָר לֹא מְסֻגָּלִים
לִשְׁמֹעַ, אוּלַי. אוּלַי
הָיְתָה תּוֹהָה
בַּמֶּה הוֹעִיל הַמַּאֲבָק
וְכָל הַחַיִּים הָאֵלֶּה
כְּדֵי שֶׁהַמְּדִינָה
תִּהְיֶה בַּסּוֹף כָּכָה
כְּמוֹ שֶׁהִיא, אוּלַי.
אוּלַי
הָיְתָה מְהַגֶּרֶת
וּמַבִּיעָה אֶת שִׂמְחוֹתֶיהָ
עַכְשָׁו בְּאַקְלִימִים אֲחֵרִים,
מִתְבַּטֵּאת עַכְשָׁו בְּשָׂפוֹת אֲחֵרוֹת,*
לֹא זוֹכֶרֶת שׁוּם מַאֲבָק
וְשׁוּם גֵּרִילָה, אוּלַי.
אֶצְבְּעוֹתֶיהָ הָיוּ עַכְשָׁו אוּלַי
מֻכְתָּמוֹת מִן הַדְּיוֹ
שֶׁל עִתּוֹן הַבֹּקֶר
שֶׁמְּשַׁקֵּר לְעִתִּים קְרוֹבוֹת,
כְּפִי שֶׁשִּׁקֵּר כְּבָר אָז,
אוּלַי, וְהַדְּיוֹ הָיְתָה
נִטְמַעַת עַכְשָׁו בְּלֹבֶן
הַסֵּפֶל, כְּפִי שֶׁחֹמֶר
עוֹבֵר מֵחֹמֶר אֶל חֹמֶר,
אִלּוּ הָיְתָה חַיָּה,
אוּלַי.
* מלבד פורטוגזית, דה אוליביירה שלטה באנגלית, ספרדית וצרפתית.
.
.
איזיס דיאס דה אוליביירה (סאו פאולו 1941 – ריו דה ז'ניירו 1972?) הייתה פעילה בתנועת מחתרת שנאבקה בדיקטטורה הצבאית בברזיל. היא נעצרה בריו ועקבותיה לא נודעו מאז (משערים שנרצחה ביום שנעצרה), כמוה כעוד מאות קורבנות של המשטר הצבאי.
.
ריקרדו דומנק (בֵּבֵּדוֹאוּרו, מחוז סאו פאולו, 1977) הוא משורר, מספר, עורך ומבקר. פרסם שישה ספרי שירה. שירים, סיפורים קצרים ומאמרים פרי עטו פורסמו בכתבי עת בברזיל ובעולם, ושיריו נכללו באנתולוגיות בשפות רבות. הוא מרבה ליצור בווידאו ובפרפורמנס שירה ולשתף פעולה עם מוזיקאים. מבחרים משיריו ראו אור בגרמניה, בהולנד ובספרד. מתגורר בברלין.
.
.
נטשה פליקס (Natasha Felix)
לאיש שמתעורר איתי
ל־ל'
אֲנִי מְחַכָּה שֶׁיִּצְמְחוּ הַצִּפָּרְנַיִם,
רַק אַחַר כָּךְ תְּבִיעוֹת, שְׁבוּעוֹת,
מִסְפָּרִים.
אֲנִי מְקַוָּה שֶׁאַתָּה לֹא.
אָנָּא.
הַקְפֵּד לְהַמְשִׁיךְ לִנְשֹׁם
נַשֵּׁק אֶת אִמְּךָ עַל רֹאשָׁהּ, בַּקֵּשׁ אֶת בִּרְכָתָהּ.
אַל תַּבִּיט לַשּׁוֹטֵר בָּעֵינַיִם
בְּמִקְרֵה הַצֹּרֶךְ הִסְתַּתֵּר הֵיטֵב.
.
שמונה שמות אחרי שמךָ
שְׁמוֹנָה שֵׁמוֹת אַחֲרֵי שִׁמְךָ. אָבָק אַחֲרֵי אָבָק.
לֵךְ תִּזְדַּיֵּן.
כֵּן, אֲנִי נִשְׁאַרְתִּי פֹּה.
בְּצִפִּיָּה שֶׁהַשִּׁלְטוֹנוֹת יַגִּיעוּ בְּכוֹחוֹת מְתֻגְבָּרִים
מִישֶׁהוּ, מִי שֶׁלֹּא יִהְיֶה
שֶׁיִּמְנֶה אֶת הַצְּבָעִים
שֶׁיֵּדַע אֶת הַאַלְגּוֹרִיתְם שֶׁל אֱלֹהִים
תְּנוּעוֹת פְּשׁוּטוֹת שֶׁנִּקְבְּעוּ מֵרֹאשׁ
דֵּי מַהֵר הַכֹּל יִתְאַרְגֵּן
בְּתוֹךְ הָרֹאשׁ שֶׁלִּי אוֹ מָה זֶה מְשַׁנֶּה.
שֶׁמִּישֶׁהוּ יוֹצִיא אוֹתִי מִכָּאן
שֶׁיְּפַצְּחוּ אֶת הַתַּעֲלוּמָה סוֹפְסוֹף
אֶצְבָּעוֹת כִּמְעַט עֲדִינוֹת, יָדַיִם שֶׁל פֵיָה
מְבַקְּרוֹת אֶת כָּל פַּרְצוּפַי.
אַחַר כָּךְ, יְנַשְּׁקוּ אוֹתִי עַל הַפֶּה.
עַד יַשְׁכִּיחוּ מִמֶּנִּי סוֹפְסוֹף
אֶת הַשֵּׂעָר שֶׁלְּךָ הַנֶּאֱבָק בַּשֶּׁמֶשׁ
מְתֻלְתָּל וּבִלְתִּי־מְנֻצָּח
אֶת מְעִיל הַמֵּדוּזָה שֶׁלְּךָ
רֵיחַ טַחַב וְזֵעָה
אֶת הַשִּׁיר הַהוּא שֶׁשַּׁרְתָּ לִי.
כְּמוֹ מָתֵמָטִיקָה, כְּמוֹ פִּתְרוֹן
אִם אַמְשִׁיךְ לִשְׁתּוֹת וּלְהִשְׁתַּרְלֵל
וְלִחְיוֹת עִם אֲנָשִׁים שֶׁצּוֹחֲקִים עַל בָּבֶל.
שְׁמוֹנָה שֵׁמוֹת אַחֲרֵי שִׁמְךָ. אָבָק אַחֲרֵי אָבָק.
חֲלוֹם אַחֲרֵי חֲלוֹם, אַכְזָרִי.
הכנה לקראת הזירה
יָכֹלְתִּי לְלַמֵּד אוֹתְךָ לְלַטֵּף לִי אֶת הַשָּׁדַיִם כְּמוֹ שֶׁהֵם אוֹהֲבִים לְהִתְלַטֵּף.
יָכֹלְתִּי לְהַסְבִּיר בִּיסוֹדִיּוּת. לְאַשֵּׁר פֹּה וָשָׁם חֲרִיגוֹת.
יָכֹלְתִּי לְהַרְאוֹת לְךָ אֵיךְ הַשֵּׂעָר שֶׁלִּי צָרִיךְ שֶׁיִּמְשְׁכוּ אוֹתוֹ.
יָכֹלְתִּי לְהִתְאַזֵּר בְּסַבְלָנוּת. לְבַזְבֵּז אֶת הַזְּמַן שֶׁלִּי.
יָכֹלְתִּי לְהַדְרִיךְ אוֹתְךָ בִּזְמַן שֶׁאַתָּה הוֹלֵךְ לְאִבּוּד בְּלִי לָשִׂים לֵב.
אַתָּה לוֹחֵם שְׁוָרִים שֶׁהִסֵּס רֶגַע אֶחָד.
לֹא חָמַקְתָּ.
אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים מָה קוֹרֶה לִפְזוּרֵי הַנֶּפֶשׁ.
עַכְשָׁו אֶפְשָׁר רַק לְהַכִּיר בַּקֶּרֶן שֶׁמְּפַלַּחַת אֶת יָדְךָ בְּאַלִּימוּת.
נִשְׁאָר לְךָ רַק לְקַבֵּל אֶת הַטַּעַם הַמַּתַּכְתִּי בְּתוֹךְ הַפֶּה.
לְהַזִּיל רֹק.
הַכְּאֵב בָּחַר בְּךָ הַפַּעַם.
לַקֵּק אֶת הַדָּם, מְצֹץ אֶת הָאֶצְבָּעוֹת.
אַל תִּקְרָא לִי אֲהוּבָה.
.
נטשה פליקס (סנטוס, מחוז סאו פאולו, 1996), פרסמה שלושה קונטרסים לשירה, וספרה הראשון, "תשתמש בפּלייר עכשיו", הודפס עד כה בארבע מהדורות. מרבה להופיע בפרפורמנס שירה.
.
.
פרֶד סְפּאדה (Fred Spada)
מתוך "מבחר חורבות" (ברזיל, 2017)
I
Gering Dome Theater
ניו יורק, ארצות הברית
שֶׁפַע וְתִפְאֶרֶת
לֹא עוֹד מִתְלַכְּדִים בַּהוֹוֶה.
חֶלְקִיקֵי הָאָבָק הַדָּרִים בּוֹ
מְפַזְּזִים בְּאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ
מְחַפְּשִׂים אֶת מְקוֹמוֹתֵיהֶם.
הַמָּסָךְ הַדּוֹמֵם מְגַלֶּה אַךְ מְעַט:
דָּבָר לֹא מֻצָּג פֹּה –
הַמּוֹנוֹלוֹג הָאַחֲרוֹן,
עוֹדוֹ מְהַדְהֵד,
הוּא הַשֶּׁקֶט.
.
.
II
Lungenkrankenhaus
הורנברג, גרמניה
קִירוֹת מִתְקַלְּפִים כְּמוֹ עוֹר.
עֹבֶשׁ וְלַחוּת
דְּבֵקִים בַּדַּקִּים שֶׁבַּמִּרְוָחִים.
שִׁעוּלִים עוֹד מְהַדְהֲדִים לְבַדָּם.
הָאֲוִיר הַיּוֹם כָּבֵד מִדַּי.
.
.
.
III
ארמון אל־פארד
מדיין סאלח, ערב הסעודית
הָיֹה הָיָה פַּעַם בְּלֵב הַמִּדְבָּר יַעַר
שֶׁגִּלְּפוּ יְדֵיהֶם הָרְעֵבוֹת
שֶׁל אַלְפֵי צְמִיתִים נֶאֱמָנִים
לְחֶרֶב שֶׁתִּכְרֹת אֶת צַוָּארָם
אִם יִתְעַיְּפוּ.
הַשַּׁעַר הַנִּפְתָּח אֶל הַדְּיוּנוֹת
חוֹשֵׂף חֶזְיוֹנוֹת תַּעְתּוּעִים מִיָּמִים עָבָרוּ:
שַׁיְּרוֹת סוֹחֲרִים, רַקְדָנִיּוֹת,
מְשׁוֹרְרִים, נְבִיאִים וְאַסְטְרוֹלוֹגִים
שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא יָדְעוּ לַחְזוֹת
בַּשָּׁמַיִם
אֶת הָרִיק שֶׁיִּשְׁכֹּן בָּהֶם.
.
.
.
IV
קוסטרומה, רוסיה
מָה שֶׁאֲנָשִׁים שׁוּב אֵינָם יְכוֹלִים לְסַפֵּר
מְגַלֶּה לָנוּ מָה נוֹתַר מֵאָחוֹר.
הַדְּיוֹקְנָאוֹת הַשְּׁכוּחִים עַל הַקִּירוֹת,
הַדְּמוּיוֹת הַמְּקַשְּׁטוֹת אֶת הֶחֳרָבוֹת,
הַכֹּל מֵעִיד עַל חֶפְזוֹן מְנוּסָתָם.
הַחַלּוֹנוֹת וְהַדְּלָתוֹת הַפְּתוּחִים מְעִידִים
שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא חָשְׁבוּ לַחְזֹר.
.
.
.
V
המגדלור העתיק בכֵּף אייר
טלאקר, בריטניה
……………………………………………………אֵינִי
…………………………………………………….מֵ
…………………………………………………….אִ
……………………………………………………..י
…………………………………………………….ר
……………………………………………….דָּבָר סְבִיבִי.
.
.
.
VI
קתדרלה תת־מימית
(ציור מאת דידייה מסאר)
מֵדוּזוֹת־מַלְאָכִים צָפוֹת מֵעָלֵינוּ,
נֵס הַדָּגִים חוֹלֵף מוּל עֵינֵינוּ,
עַנְפֵי הָאַצּוֹת נָעִים,
נִסְחָפִים בֶּאֱמוּנַת הַזְּרָמִים הַחִוֶּרֶת.
לַהוֹלְכִים מִתַּחַת לַמַּיִם,
הַנֵּס הָאֲמִתִּי הוּא הַנְּשִׁימָה.
.
התצלומים – מתוך אלבום שיצר המשורר בדף הפייסבוק שלו.
פרד ספאדה (בֶּלו הוריזונטֶה, מחוז מינאס ז'ראיס, 1982) הוא משורר, מתרגם ועורך, דוקטור לספרות ולתרבות עכשווית. פרסם שלושה ספרי שירה. כיום הוא העורך הראשי בהוצאת גרליה (Gralha Edições) לשירה.
» במדור "וּבְעִבְרִית" בגיליון המוסך הקודם: "בועז הנרדם" מאת ויקטור הוגו, בתרגומה של דורית פרידמן
לכל כתבות הגיליון לחצו כאן
