.
סמדר פלק־פרץ
במים הוא רואה אותי
פִימָה מִמְּלוֹן "הֵרוֹדְס" לֹא יוֹדֵעַ הַרְבֵּה מִלִּים עִבְרִית
יֵשׁ לוֹ יָדַיִם גְּדוֹלוֹת לְהָרִים
מִזְוָדוֹת
וְחִיּוּךְ שֶׁנִּפְרָשׂ
כְּמוֹ מְנִיפַת אֵשֶׁת הַצָּאר נִיקוֹלַאי הַשֵּׁנִי
כְּשֶׁנּוֹתְנִים לוֹ טִיפִּים שְׁמֵנִים.
בַּלַּיְלָה הוּא מוֹצֵא אוֹתִי כּוֹתֶבֶת לְיַד הַבְּרֵכָה
בַּמַּיִם הוּא רוֹאֶה אוֹתִי, אוֹסֵף
אֶת הַזֶּבֶל בְּשֶׁקֶט, עֵינָיו מֻשְׁפָּלוֹת לְמֶחֱוַת בְּרָכָה,
נִשְׁמָתוֹ דְּרוּכָה
כְּאֶקְדָּח
שְׁלוֹשִׁים כַּדּוּרֵי עוֹפֶרֶת מַסָּתוֹ
הַאִם רוֹאִים אוֹתוֹ
.
בבית הנסן
"וְהִנֵּה כִסְּתָה הַצָּרַעַת אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ וְטִהַר אֶת הַנָּגַע"
(פרשת תזריע, ויקרא יג, יג)
בְּבֵית הַנְסֶן אֲשֶׁר בְּטַלְבִּיָּה
סְטוּדֶנְטִיּוֹת צַחוֹת צַוָּאר לוֹמְדוֹת
הַיּוֹם
אָמָּנוּת עַכְשָׁוִית.
הֲלֹא תָּבִין:
מֻרְסַת הָעַכְשָׁו הַמַּרְעִיד
תִּהְיֶה לְתַקְשִׁיט הֶעָתִיד.
.
.
סמדר פלק־פרץ, דוקטור לספרות השוואתית, חוקרת ספרות וספרות ילדים. מרצה לספרות עברית ואנגלית במכללת דוד ילין ואחרות. שיריה התפרסמו בכתבי העת מאזניים, משיב הרוח, נתיב ועוד. השיר "בבית הנסן" לקוח ממיזם אמנותי שהקימה עם הצלמת ד"ר ויטלא ארזי, "קול ותמונה בפרשה" – שירים ותצלומים המתכתבים עם פרשיות השבוע ועם המציאות בת ימינו.
.
.
רוני צורף
בבוקר
אֲנִי כְּבָר לֹא זוֹכֶרֶת אִם דִּבַּרְתִּי יָפֶה בַּבֹּקֶר
(אִם לֹא אִכְזַבְתִּי אוֹתָךְ
לִפְנֵי שֶׁנָּסַעְתְּ מִכָּאן)
הָיִיתִי צְרִיכָה לֶאֱסֹף צִמּוּקִים מֵהָרִצְפָּה
תָּמִיד אֲנִי מוּכָנָה לַעֲיֵפוּת בְּרֶגַע שֶׁכָּזֶה
מִמֵּילָא יְפֻזְּרוּ בַּשֵּׁנִית
וְאוּלַי טוֹבִים הֵם לְאוֹר הַחֶדֶר הָאָפֹר
לַזְּמַן שֶׁנִּשְׁכַּח בֶּחָלָל
…………נְשִׁימוֹתַי גָּדְלוּ הַלַּיְלָה
וְהִנֵּה, גַּם הַבַּיִת מִגְדָּל פּוֹרֵחַ
אוּלַי אוֹתִיר לַךְ דְּבַר מָה
רַק דְּבַר מָה אֶחָד
לְלַקֵּט.
.
מה שלא מתערבב
מָה שֶׁלֹּא מִתְעַרְבֵּב נִשְׁמָר,
אַתְּ אוֹמֶרֶת.
לְמוּל עֵינַיִךְ יְלָדִים שָׁטִים לַצַּד הַנָּכוֹן
עוֹבְרִים בַּחֲלֻקָּה הַמִּשְׁתַּחְזֶרֶת
הִיא מַכְפִּילָה אֶת עַצְמָהּ
בִּמְרוּצַת הַמִּסְדְּרוֹן אֶל עַצְמוֹ
נִבְלַעַת בַּנָּהָר הָאָיֹם
עִם נַהֲמוֹת דֻּבֵּי־לַיְלָה
זֶה שֶׁמַּתִּיז עַל גּוּפִי שֶׁצֶף בּוּעוֹת בֵּןבָּנוֹת.
הִנֵּה הוּא –
דָּג כְּחֹל עֵינַיִם
דּוֹבֵר יָם.
עִם בֹּקֶר נִלְקָחוֹת מִמֶּנִּי כָּל הַיְּדִיעוֹת.
אַתְּ אוֹמֶרֶת,
לְכוּ רְעוּ בְּאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ הַגְּדוֹלָה
הִיא אֵינָהּ מוֹתִירָה אַף לֹא כַּפְתּוֹר אֶחָד שֶׁאֵינוֹ פָּתוּר
בְּחֻלְצוֹתֵיכֶן הַמְּגֹהָצוֹת הֵיטֵב,
בְּחֻלְצוֹתֵיכֶן הַמְּגֹהָצוֹת דַּיָּן,
בְּחֻלְצוֹתֵיכֶן
הַמְּגֹהָצוֹת
עַד
בְּלִי
דַּי.
רוני צורף, חוקרת אמנות יהודית וישראלית. שיריה פורסמו בכתבי העת עיתון 77, הכיוון מזרח, משיב הרוח, המוסך, ובבמות נוספות.
.
.
טובי לין קמנץ
TERMINAL
זֶה לֹא הַזְּמַן, זוֹ הַתְּנוּעָה שֶׁפָּסְקָה.
הַתְּנוּעָה הָעִלִּית, הָעֲתִידִית, וְעַכְשָׁו גַּם בַּיַּבָּשָׁה. שְׂדֵה הַתְּעוּפָה כְּבָר חָבוּשׁ,
אֶגֶד מִדַּבֵּק עַל עֲתִידִים אֱנוֹשִׁיִּים שֶׁתֻּכְנְנוּ, מִי בִּקְפִידָה, מִי מִתּוֹךְ יֵאוּשׁ, מִי מִתּוֹךְ כֹּרַח,
הִתְאַדּוּ אֶל תּוֹךְ הַשֶּׁקֶט הָאִטִּי בְּאוּלַם הַיּוֹצְאִים, אוּלַם הַנִּכְנָסִים. פּוֹעֵל בָּרִיא שֶׁבְּעֶצֶם רַק לֹא נִבְדַּק, מְחַטֵּא סַפְסָל כְּמוֹ תִּקְוָה רְדוּמָה בַּגּוּף הַיָּשֵׁן שֶׁל הָעִיר נַתְבָּ"ג – וְלָהּ רִבּוֹנוּת זְמַנִּית מִשֶּׁלָּהּ, אַךְ עַתָּה, הֻפְקְעָה בְּהֵעָדֵר נוֹסְעִים. אֲנִי מַמְתִּינָה כְּמוֹ חֲתוּל בַּיִת הַצָּד לְטָאָה עַל קִיר, קְפוּאָה. תָּמוּת אֲדוֹנִיתוֹ הַקְּשִׁישָׁה בְּעוֹד כְּשָׁעָה, אֶכְתֹּב. כְּבָר יוֹמַיִם קֹצֶר הַנְּשִׁימָה, וְאִישׁ לֹא מוּדָע. עַתָּה, כְּבָר הֻכְרַע מוֹתָהּ
וְיִתְמַמֵּשׁ.
.
הַשָּׁמַיִם אָמְרוּ אֶת דְּבָרָם. הַנּוֹף גַּם מָאַס בַּשְּׂרִיטוֹת הַקַּלּוֹת בְּכִפָּתוֹ, בָּאֲנָשִׁים הַמְּמַהֲרִים אַחַר חֲלוֹמוֹתֵיהֶם בְּקֻפְסָאוֹת מְכֻנָּפוֹת. הַטֶּבַע הֵעִיר הֶעָרָה בְּעִנְיָן זֶה. חָבַט בִּזְנָבוֹ שֶׁל זְבוּב הַפַּח. לֹא יַטְרִיד עוֹד אֶת הַבְּרִיאָה הָאֲדִישָׁה – אֶרֶץ פִּרְחוֹנִית, שְׁלֵוָה. לְצִפּוֹרִים וְחַיּוֹת הַשָּׂדֶה, אַף לְחַיּוֹת הַבַּר –
הֻתַּר. וְעַל הַצִּמְחִיָּה שֶׁאִישׁ לֹא שַׁיָּךְ לָהּ, דָּבָר לֹא נִגְזַר – גַּם אִם אָדָם וְאָדָם יִטְמְנוּ בְּשָׁרְשֵׁיהֶן הַלַּחִים,
(הֲרֵי יֵשׁ מָקוֹם לְכֻלָּם), אֵין בְּהֶכְרֵחַ מִי שֶׁיִּטְרַח מִבֵּין הָעֵצִים לְמָשָׁל, דַּוְקָא מִתַּחְתָּם – עֲצֵי הַתְּאֵנָה, גַּם לֹא בִּנְאוֹת הַדֶּשֶׁא עֲלֵיהֶם יִרְבְּצוּ וְיַחְסְמוּ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ בְּמִשְׁקַל גּוּפָם, תִּמָּצֵא מְנוּחָה, בְּרַם, סְבִיבָם הַתִּפְרַחַת תִּתְפָּרֵץ כְּמוֹ מַחֲלַת בְּרִיאוּת, אֲדִישָׁה לַשִּׂמְחָה הָאֱנוֹשִׁית
מִיָּפְיָהּ.
.
יָכֹלְתִּי לָשִׂים אֶת עַצְמִי בִּנְקֻדָּה כָּלְשֶׁהִי בַּנּוֹף. לְתָאֵר אֶת הַנּוֹכְחוּת הָעוֹיֶנֶת, שָׁמַיִם וָאָרֶץ
בַּאֲוִיר הַחֹלִי אוֹתוֹ נוֹשֶׁמֶת, אֲוִיר הַמֻּנְשָׁם בְּתַחְלִיף לִבִּי הַמְּמֻכָּן, בְּשָׁכְבִּי. וְעִם קוּמִי,
אָקִים אַף אֲנִי אֶת הַזַּעַם בַּזְּלִילָה הַגְּדוֹלָה, בִּדְחִיקַת הַבַּר. וְהַטֶּבַע יִתְפַּתֶּה, יַאֲמִין. יַסְכִּים שׁוּב לִשְׂרִיטוֹת קְטַנּוֹת בָּאוֹזוֹן, לְחֹרִים קְטַנִּים בָּאַטְמוֹסְפֵרָה, כִּי לְעוֹלָם אֶרֶץ אַחֶרֶת מוֹכֶרֶת תִּרְגּוּמִים שֶׁל יֵאוּשׁ לְשָׂפוֹת אֲחֵרוֹת. וַאֲנִי מַגְשִׁימָה אֶת חֲזוֹן הַחֲלִיפִין כְּדַרְכִּי, בְּטִיּוּל קַיִץ מִשְׁפַּחְתִּי הָעוֹבֵר דֶּרֶךְ הָעִיר נַתְבָּ"ג, אֵם כָּל הֶעָרִים, וְיַחְדָּו כָּל שְׂדוֹת הַתְּעוּפָה, לְהָקוֹת, לְהָקוֹת שֶׁל חֲבָרוֹת מִסְחָרִיּוֹת יִנְדְּדוּ בָּעוֹנָה אֶל הַנּוֹף הַבָּא, הַמַּפְעִים, וְאֶסַּע עִמָּם כְּשֶׁאַבְרִיא, וְאַגִּיד אַף אֲנִי, מִי הָיָה מַאֲמִין שֶׁכָּךְ, לִפְנֵי שָׁנָה, אִישׁ לֹא יָצָא אוֹ נִכְנַס, מִלְּבַד מְנַקִּים נַיָּחִים עִם חֹמֶר חִטּוּי, וְנִבָּדֵק אִם נִמָּצֵא חִיּוּבִיִּים אוֹ לְכָל הַיּוֹתֵר
נַשָּׂאִים.
.
טובי לין קמנץ, בעלת תואר שני מהחוג לספרות ובלשנות אנגלית באוניברסיטת בר־אילן, כותבת ומפרסמת שירה בעברית ובאנגלית. בשנים האחרונות עוסקת בכתיבת פרוזה, וכן בתרגום פרוזה מעברית לאנגלית. קובץ שיריה, "ארכיון של פיזור דעת", זכה בפרס הרי הרשון של האוניברסיטה העברית. ספר שיריה הראשון, "בגדגוף, נפש" (הוצאת עיתון 77, 1995) זכה במקום השני בפרס רון אדלר.
» במדור שירה בגיליון הקודם של המוסך: שירים מאת ספיר יונס וענת חנה לזרע
לכל כתבות הגיליון לחצו כאן
