"שאלה: כיצד נוכל להלבין כביסה בתנאים הבאים?". כך נפתח העמוד הראשון בחוברת שבה נדון ועוסקת, אם כן – בכביסה. לאחר מכן מפורטים שישה עשר תנאים שלקוראי התקופה – אמצע המאה ה-18 – ודאי נשמעו בלתי אפשריים.
- בלי סבון כביסה
- ללא מים רותחים
- ללא חימום מיוחד, ולעיתים גם בלי עץ או אש
- בלי דוד חימום
- ללא מרזב
- בלי קנקנים וכלי כביסה
- בלי הרבה הכנות או בלי לעשות כמעט דבר
- בלי כובסת
- מבלי לשים לב שמכבסים בכלל
- ללא מגע יד אדם
- בלי שהכביסה תיקרע, תתלכלך או תיפגע בכל אופן אחר
- מבלי להזדקק לחלל ששטחו יותר מ-120 סנטימטרים רבועים
- בלי שהמקום בו מכבסים יירטב
- בלי להצטנן בחורף או לסבול מחום רב במהלך הקיץ
- אין צורך להשרות בסבון יותר מפעם אחת ומעט ככל שניתן
- ולבסוף הכביסה תתייבש בכרבע שעה בלבד
כיצד אפשר לעשות את הפלא הזה? האם באמת אפשר לכבס בלי לשקוע עד ברכיים במי הנהר ובלי לשפשף בגדים הלוך ושפשוף על לוח מתכת? לאותם צרפתים שהחוברת שעליה אנחנו מדברים התגלגלה לידם ודאי היו הרבה שאלות. "בשביל לעשות את כל זה תצטרכו להשתמש במכונת הכביסה שהומצאה זה עתה, והנה תיאורה", ממשיך הכתוב.
הקוראים המעודכנים יותר מביניהם, אולי שמעו על פטנט אנגלי שנרשם כבר בסוף המאה ה-17, או חזו באיור של מכונת כביסה מוקדמת שפורסם בכתב העת הבריטי "The Gentleman’s Magazine" ב-1752. אבל מאופן טיבו של העולם במאה ה-18, שרק החל לגלות את ניצני הגלובליזציה, סביר להניח שלא. סביר להניח שהם הופתעו לשמוע על ההמצאה החדשה, ואולי גם לא האמינו.
אנחנו קוראים חוברת שהודפסה בצרפתית בשטרסבורג בשנת 1767, אך כפי שמופיע על הכריכה, תורגמה מגרמנית. החוברת מבטיחה בכותרתה "תיאור של המכונה שהומצאה באנגליה, ושוכללה בגרמניה, להלבנת כביסה – בנוחות ובזול יותר מכפי שהתרגלתם". החוברת כולה, כולל רשימת ההבטחות שתוארה לעיל, תורגמה מגרמנית. בגרמניה באותה שנה, שכלל את מכונת הכביסה אדם בשם יעקב כריסטיאן שֶייפֶר.
שייפר היה איש דת, ממציא ומדען: הוא חקר צמחים, ציפורים, פטריות וחרקים שחיו בסביבת עיר מגוריו רגנסבורג. מחקריו השתרעו על פני תחומי ידע נרחבים, והוא אף היטיב לאייר את החיות והצמחים שאותם חקר. מכונת הכביסה המדוברת לא הייתה המצאתו היחידה. הוא ערך ניסויים בתחום הצבע והאופטיקה, ייצר עדשות והמציא שיטות לייצור נייר.
מגרמניה הגיעה החוברת על מכונת הכביסה בקלות לשטרסבורג – בירת חבל אלזס, שלאורך ההיסטוריה עבר פעמים רבות בין גרמניה לצרפת. וכאן, נטען בתחילת החוברת, הצליח "מכונאי פיקח" לייצרה בהצלחה. בהמשך הספרון מפורטים חלקי המכונה השונים. כפי שאפשר לראות באיור המצורף, המכונה הורכבה ממעין מיכל גדול שאליו הושלכו הבגדים, וממוט שהוכנס אליו וביצע את פעולת הסיבוב המוכרת לנו ממכונות הכביסה של ימינו. בהמשך מפורטות הוראות השימוש ו"פתרון" השאלה שהופיעה בפתיחת החוברת. בסיום, כמו בכל עלון פרסומת שמכבד את עצמו, מפורטים יתרונות השימוש במכונה: החל מחיסכון בעץ, בסבון ובזמן, וכלה בשמירה על בריאותם של הכובסים. לסיכום, כתב שייפר, "אני חושב שאוכל לשים כאן סוף לעבודתי. מה שאמרתי כאן מוכיח שניתן בזכות לתאר את ההמצאה החדשה כמכונה נוחה, יעילה ורווחית מכל הבחינות".
ההתפתחות הבאה הייתה המצאת "תוף" שבו הונחו הבגדים ואותו סובבו באמצעות ידית. נדרשו עוד קרוב למאה שנים עד לקפיצה המשמעותית הבאה: השימוש במנוע קיטור שסובב את המכונה, והפעם באמת ללא מגע יד אדם. בתחילת המאה העשרים הופיעו מכונות הכביסה החשמליות.
ואם הגעתם עד כאן, אתם בטח רוצים לדעת מה עושה מכונת כביסה שהיא המצאה אנגלית, בשכלול גרמני ובתרגום לצרפתית, באוסף הספרייה הלאומית של ישראל. לא נשאיר אתכם במתח: העותק שנמצא בידי הספרייה הלאומית כרוך בספר קטן וירוק שנקרא "אוסף על הכביסה". הוא כולל בתוכו חיבורים נוספים על מכונות כביסה, בעיקר כאלו שהונעו בקיטור. הספר הוא חלק מאוסף אדלשטיין, אוסף הספרים הגדול שנתרם לספרייה הלאומית על ידי הכימאי היהודי־אמריקני סידני אדלשטיין וקרוי על שמו. אדלשטיין חקר את ההיסטוריה של הבדים וצביעתם, וידוע במיוחד בתרומתו למחקר הטקסטיל הארכיאולוגי בארץ ישראל. אוסף הספרים שלו הוא הבסיס לאוסף המדעי של הספרייה הלאומית. אתם מוזמנים לבקר באוסף ולבקש לחזות בספר, שעותקים שלו עדיין ניתנים לרכישה ברחבי המרשתת.
כתבות נוספות:
בואו לטוס בספינת האוויר "שוורץ"
סיפורו של גז סארין: הנשק הכימי שאפילו היטלר לא העז לעשות בו שימוש
