החיפוש אחר חילזון התכלת

בפרשת "שלח" מציינת התורה את המצווה לצבוע בצבע התכלת את פתילות הציצית. מה מאחורי ציווי זה?

talit-715x537

"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת".

בתקופת המקרא ולאחר מכן בימי בית שני, התעטף עם ישראל בטליתות, כאשר חלק מפתילות הציצית היו צבועות בצבע התכלת. צבע זה לא מגיע מן הצומח, אלא מנוזל המצוי בגופו של חילזון ימי מסוים. מנוזל זה ניתן להפיק את הצבע המיוחד. וכך אומרים חז"ל בתוספתא במסכת מנחות:

"תכלת אינה כשרה אלא מן החילזון"

במסכת מנחות, דף מד', חז"ל מתארים לנו את החילזון, אבל מה שהיה ברור בזמנם נשאר חידה בימינו:

"תנן רבנן: חילזון זהו גופו דומה לים וברייתו דומה לדג ועולה אחת לשבעים שנה ובדמו צובעין את התכלת לפיכך דמיו יקרין"

ישנן גרסאות ותיאורים נוספים שלא בהכרח מקילים על הזיהוי. דיו רב נשפך במעבר הדורות בניסיון להבין את הדברים ולזהות את החילזון.

תעשיית צבע התכלת באזורינו נעצרה אי שם סביב התקופה הערבית הקדומה. לפי חז"ל הצבע נגנז, אבל יש המסבירים שאין מדובר בגניזת סודות ההפקה (כי הרי מדובר בטכניקות תעשייתיות ידועות), אלא שהתכלת נשמרה בגנזי המלכים, ורק בעלי תפקידים בכירים ואנשי השלטון יכלו להשתמש בו. כך משתמע גם בדברי הרמב"ן (שמות כ"ח):

"ותכלת גם היום לא ירים איש ידו ללבוש חוץ ממלך גוים"

הצבע המלכותי בימי קדם נודע בשם פורפורה או Purpura. חוקר הטבע הרומי פליניוס הזקן התייחס לצבע זה ולתהליך יצירתו מחלזונות החיים לאורך חוף ים התיכון. אומנם הוא מדבר על צבע הארגמן, אבל משערים שניתן היה להפיק ממנו צבעים שונים בספקטרום שבין אדום- סגול- כחול. מובן שהנושא מורכב מאוד; הוא נחקר היטב, וקיימות על אודותיו דעות שונות.

החל מהמאה ה-17 ניסו מדענים לזהות את חלזונות הפורפורה ואת קונכיותיהם. ניתן למצוא כמה ספרים ישנים הדנים בנושא זה באוסף אדלשטיין להיסטוריה של המדע בספרייה הלאומית.

(תמונה 1) תמונת קונכיות מתוך הספר Memorias sobre la púrpura de los antiguos, restaurada en España, מדריד 1779
תמונת קונכיות מתוך הספר Memorias sobre la púrpura de los antiguos, restaurada en España, מדריד 1779
תמונה מתוך הספר Purpur-Sneglen, הולנד 1777
תמונה מתוך הספר Purpur-Sneglen, הולנד 1777

ייתכן שבעקבות הכיבוש הערבי תעשיית הפקת צבע התכלת עברה מאזור חופי מזרח התיכון לאירופה לתקופת מה, ונראה שהשימוש בחילזון הוסב לשימוש בהפקת הצבע מן הצומח. חז"ל מזכירים את ה"קלא אילן" כחומר צמחי שצבעו זהה לתכלת החילזון. דעות רבות ישנן באשר לפירוש ולשפת מונח זה.

ספר הערוך, מילון תלמודי מהמאה ה-12, מתאר את הצבע כתכלת, ובלועזית "אינדיקו". צבע האינדיגו מוכר כיום בין השאר בצבע הג'ינס. ה"קלא אילן" היה זהה בצבעו לתכלת מן החי, אבל נאסר מבחינה הלכתית לצביעת פתילי הציצית.

"אני הוא שעתיד להיפרע… ממי שתולה קלא אילן בבגדו ואומר תכלת הוא" (בבא מציעא ס"א ב')

בכל מקרה, שיטת ההפקה מהחילזון אבדה, ויותר מאלף שנה לא הטילו יהודים תכלת בציציותיהם אלא לבשו רק ציצית לבנה. הפוסקים מדגישים את חשיבות מצוות התכלת, אבל מודעים לכך שכרגע היא בלתי אפשרית.

הראשון שניסה להחזיר את צבע התכלת לציצית היה האדמו"ר מראדזין, הרב גרשון חנוך העניך ליינר (1890-1839).

(תמונה 3) כתב ידו של האדמו"ר מרדזין מתוך אוספי הספרייה הלאומית
כתב ידו של האדמו"ר מרדזין מתוך אוספי הספרייה הלאומית

הספר הראשון שכתב, "מאמר שפוני טמוני חול", נדפס בוורשא ב-1887 ועוסק באפשרות למצוא בימיו את החילזון המוזכר בחז"ל ליצירת צבע התכלת. זמן קצר לאחר מכן פרסם ספר נוסף בשם "מאמר פתיל תכלת". בספר זה טוען הרב ליינר שהצליח לזהות את החילזון.

מאמר "שפוני טמוני חול"
מאמר "שפוני טמוני חול"

מאמר "פתיל תכלת"
מאמר "פתיל תכלת"

לשם מחקריו הגיע הרב ליינר עד לאיטליה:

"העמסנו עלינו ליסע למרחקים ארחות ימים ובאנו לגבול ים התיכון במדינת איטליא בעיר נעאפולי אשר שם מקום היותר נמצא כל חית הים ושם מקום אוסף חית ורמש הים תחת חבורת עושי שכר אגמי נפש חית הים והוא בנין גדול של אבנים במעמקי ארץ על שפת ים התיכון והוא שדרות בנינים חדרים בנוים מזכוכית לבנה (אקווריום) ומי הים תמיד יחלופו חליפות ובהם כל חית הים הולכים חפשים ויתראו ע"י כותלי הזכוכית ושם יתראה כל חיה בכל תהלוכותיה וסדר מאכלה והלוכה וכל פרטי מעשיה וראיתי שם את החילזון חי הולך חפשי והנני לרשום בל סימניו וסדר תהלוכתו"

לדעתו, החילזון הוא בעצם ייצור ימי המוכר בעברית בשם דיונון הרוקחים (sepia officinalis).

מיד קמו מתנגדים לשיטה. מקצתם אף פרסמו ספרים התוקפים את הרב ליינר, לפעמים באופן בוטה מאוד.

ביטול הראשון למאמר, ווארשא תרמ"ח
ביטול הראשון למאמר, ווארשא תרמ"ח

 

בקרת תכלת מאיי אלישה, קראקא תרמ"ח
בקרת תכלת מאיי אלישה, קראקא תרמ"ח

הרב ליינר התייחס להתקפות הללו וניסה להסביר את שיטתו. הוא אף כתב תשובות רבות לשאלות שנשאלו וקיבל הסכמות ממספר רבנים. את הכול העלה הרב על הכתב בספר "עין התכלת" שיצא לאור בידי בנו לאחר פטירת אביו.

כתוצאה מהגילוי של הרב ליינר החלו אלפי חסידי ראדזין לצבוע את ציציותיהם בתכלת לפי נוסחתו. הנוסחה המיוחדת אבדה בזמן השואה, אך התגלתה מחדש בכתביו של הרב הראשי לישראל, הרב יצחק אייזיק הרצוג. הרב הרצוג חלק על שיטתו של הרב ליינר, אך בהתכתבויות עם בנו של הרב עוד לפני השואה קיבל את נוסחת התכלת של חסידות ראדזין. כך יכלו החסידים להמשיך ביצירתו גם לאחר השואה.

לרב הרצוג הייתה שיטה משלו.

בהיותו בעל השכלה אקדמית ויכולת מחקרית, הכיר הרב את כתביהם של פליניוס, אריסטו ואחרים המתייחסים לתעשיית צביעת הבדים בעת העתיקה.

הוא הכיר גם מחקרים מודרניים יותר של כימאים אירופאיים, ואף היה בקשר עם מקצתם. את ידיעותיו ומחקריו פרסם בעבודת דוקטורט בשנת 1913 בשם Hebrew Porphyrology. הוא סבר שאת התכלת הפיקו מחילזון הסגולית (Janthina) למרות שהיה מודע לעובדה שהזיהוי בעייתי ובוודאי לא מוחלט.

צילום עבודת הדוקטורט של הרב יצחק אייזיק הרצוג בנושא חילזון התכלת, עמוד 1
צילום עבודת הדוקטורט של הרב יצחק אייזיק הרצוג בנושא חילזון התכלת

צילום עבודת הדוקטורט של הרב יצחק אייזיק הרצוג בנושא חילזון התכלת, עמוד 2
צילום עבודת הדוקטורט של הרב יצחק אייזיק הרצוג בנושא חילזון התכלת

בין השאר מסר הרב הרצוג ציציות ראדזין לבדיקה מדעית במעבדה. התוצאות לדעתו הראו שהאדמו"ר מראדזין וחסידיו רומו בידי כימאי איטלקי, וצבע התכלת שלהם מתבסס על חומרים כימיים אחרים.

כ-60 שנה לאחר מכן ד"ר סידני אדלשטיין ערך בדיקה דומה בציציות של חסידי ראדזין והגיע לאותה מסקנה. מדובר בתהליך כימי המוכר כבר משנת 1740. אז יצרו את צבע התכלת מדם שוורים, אבל אפשר היה להכינו מכל חומר מהחי, גם מחילזון. התוצאה זהה; הצבע מגיע מתרכובת חומרים כימיים, החילזון מספק רק את החנקן.

סידני אדלשטיין היה כימאי יהודי אמריקאי ומומחה לצביעת בדים. בעת מחקריו על צבע התכלת הוא נחשף לעבודתו המקיפה של הרב הרצוג ויזם את הוצאתה לאור מחדש. הדוקטורט הודפס בספר, בתוספת מאמרי מחקר חדשים משנת 1987 שנכתבו בידי הביולוג הימי פרופ' אהוד שפניר, ובידי מנהל אוסף אדלשטיין לשעבר ד"ר משה רון.

הדוקטורט הרב הרצוג במהדורה חדשה
הדוקטורט של הרב הרצוג במהדורה חדשה

אדלשטיין היה גם אספן של ספרים בנושא התפתחות המדע והטכנולוגיה. האוסף המקיף שלו הכיל ספרים מהמאה ה-16 ועד היום. תחומי האוסף היו בעיקר ספרים בהיסטוריה של הכימיה והאלכימיה, טכנולוגיה של המדע והיסטוריה של הצביעה, ההלבנה והניקוי היבש של טקסטילים. הוא תרם את ספרייתו לספרייה הלאומית בשנת 1976. באוסף נמצא גם עותק מצולם של הדוקטורט מאת הרב הרצוג.

סידני אדלשטיין
סידני אדלשטיין

בעקבות מחקרים הלכתיים, היסטוריים, ארכיאולוגיים וכימיים, בדורות האחרונים מקובל לזהות את חילזון התכלת עם ארגמון קהה הקוצים (Murex trunculus). צבע התכלת מופק מנוזל הנמצא בבלוטה תת-זימית שבארגמון, ולאחר הוספת חומרים כימיים וחימום בטמפרטורה קבועה מתקבל הצבע המבוקש.

ארגמון קהה הקוצים בקונכיתו (ויקישיתוף)
ארגמון קהה הקוצים בקונכיתו (ויקישיתוף)

בשנים האחרונות התפרסמו ספרים ומאמרים רבים בנושא גילוי צבע התכלת וצביעת הציצית שניתן למצוא גם אצלנו בספרייה הלאומית. ראוי לציין בין השאר את ספרו המקיף של הרב מנחם בורשטיין – "התכלת", ואת הפרסומים הרבים של אגודת פתיל תכלת.

 

1 2

 

כתבות נוספות

מי אתה המלאך מטטרון?

הספרים הנדירים ששמרו על גחלת התפילה בנדידות היהודים

האם בני ישראל באמת חצו את ים סוף?

 

 

דניאל ליפסון

דניאל ישמח לעזור לכם לנווט בין מאגרי המידע, הקטלוגים המקוונים והפרויקטים הדיגיטליים השונים בחיפוש אחר מבוקשכם בספרייה הלאומית. תחביבים: גילוי אוצרות, הפתעות וסודות בנבכי האוספים. מילתו האהובה (באנגלית), serendipity היא הערך המוסף לעבודה המאתגרת בספרייה.

לכתבות נוספות של דניאל ליפסון >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו