כך המציאה גרמניה הנאצית את גז סארין.
גרמניה. שנות ה-30. חברת אי גה פארבן – הבייבי של היטלר לייצור כימיקלים – עובדת במרץ לייצר את הנשק המפלצתי הבא.
ב-1938 צוות המדענים של החברה מגיע לפריצת דרך. הכימאים שרדר, אמברס, ריטר, ו-ואן דר לינדה מצליחים לייצר גז חדש וקטלני במיוחד. פריצת הדרך כה משמעותית, עד שהם זוכים שהגז הזה ייקרא על שמם – סארין (SARIN – ראשי התיבות של שמותיהם).
אוטו אמברס משמש באותה תקופה בתור ראש הוועדה המיוחדת של הרייך לגזים רעילים והוא דוחף את ההמצאה בכל הכוח. הנאצים עושים ניסויים על בעלי-חיים, ולפי חלק מההיסטוריונים עושים ניסויים גם על בני אדם במחנות הריכוז. הפרויקט הכימי הזה מסוכן במיוחד. כיוון שמדובר בגז קטלני כל כך, לפחות 300 עובדים נפגעים בתהליכי הייצור – רובם עובדים בכפייה – ולפחות עשרה נהרגים כתוצאה מהחשיפה לחומר הקטלני.
המפתחים והאנשים בסביבתו הקרובה של היטלר מתקשים להתאפק עד הרגע שיוכלו לראות את הנשק הכימי החדש בפעולה. הם מפעילים לחצים להכניס את סארין לארסנל התחמושת הגרמני, אבל הדבר המדהים הוא שלמרות האפקטיביות של החומר, מחליט היטלר בסופו של דבר לא לעשות שימוש בסארין. אחת הסיבות הייתה שהמפעלים שייצרו את החומרים להכנת הסארין נפגעו מאוד מההפצצות בעלות ברית, אך בין השיקולים האחרים היו גם החשש הכבד מחוסר שליטה בנשק ומהתגובה של הצד השני לשימוש בנשק כה הרסני.
כיוון שמדובר בגז, חשש היטלר שכל שינוי במזג אוויר וברוחות עלול לגרום לפגיעה בחיילים הגרמנים במקום לפגיעה באויב. בנוסף על כך, הגרמנים שיערו שאם הם הצליחו לייצר גזים כה קטלניים, כך גם בעלות הברית, ואם הגרמנים ישתמשו בסארין, בעלות הברית לא תהססנה לעשות שימוש בארסנל הכימי שלהן.
מי שלא חשש לעשות שימוש בגז הזה היה סדאם חוסיין, ב-1988 בהתקפה על העיר הכורדית חלבג'ה שהביאה למותם של אלפים, וכמובן – כפי שכולנו יודעים – נשיא סוריה בשאר אסד.
המידע שעל בסיסו נכתבה הכתבה לקוח מספרו של ריצ'רד אוונס The Third Reich at War.
פרויקט מיוחד של הספרייה: גרמניה, היהודים וישראל
המברק ששלח מפקד הס"ס היינריך הימלר אל המופתי חאג' אמין אל-חוסייני
הביקור הסודי של אדולף אייכמן בארץ ישראל
עיתונות היסטורית: כשהיטלר הפך לבדיחה
איירין הרנד: האישה שיצאה כנגד היטלר
תגובות על כתבה זו