בזמן מסעו של נפוליאון בארץ ישראל הוצעה לו תכנית פעולה מפורטת להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. עיקריה: היהודים "בעלי הממון" יקימו מדינה ועל הדרך גם "ינחיתו מכת מוות לאשראי של האויב הבריטי".
בין אוספי הספרייה הלאומית מצוי אוסף מסמכים הקשורים לפעילותו של נפוליאון בונפרטה. רבות מן התעודות שייכות לתקופת שהותם של בונפרטה וצבאו במצרים ובארץ ישראל (1789 – 1801).
בתערוכה "נפוליאון היה פה!", שנפתחה לפני כשבוע בספרייה הלאומית, מוצגות לראשונה תעודות, ציורים, מפות ומדליות המייצגים את המסע למצרים ולארץ ישראל. האוסף, שהינו חלק מעזבונו המרשים של המזרחן המלומד אברהם שלום יהודה, נרכש על ידיו בעקבות מכירה פומבית של נפוליאוניקה שנערכה בסות'ביס בלונדון ב-1936.
מבין 1,013 המסמכים שרכש, היה ליהודה עניין מיוחד במכתב אחד יוצא דופן. היה זה מכתבו של חייל אירי מורד ופרוטסטנטי אדוק, בשם תומס קורבט, שיחד עם אחיו הצטרף לצבא צרפת וב-1798 נלחם שכם אל שכם עם הצרפתים נגד אירלנד. עיקרו של המכתב – הצעה לפעולה שתביא להקמתה של מדינה יהודית בארץ ישראל, כמעט מאה שנים לפני שרעיון זה הועלה ע"י תיאודור הרצל.
ממכתבו של תומס קורבט
המכתב מ-17.2.1798, ימים ספורים לפני שנפוליאון צר עם צבאו על עזה, הופנה אל פול באראס, שעמד בראש הדירקטוריון בפריס, והיה פטרונו של בונפרטה. בפתח דבריו מציין קורבט כי הוא כותב אל באראס כידידו של בונפרטה, שידע להבחין בגאונותו המבריקה, ומפנה אליו תכנית שהתעוררה אצלו בהשראת הגנרל עצמו. מדבריו משתמע כי יש לו עניין כי הדברים יובאו לידיעת בונפרטה.
במכתב, שכתוב בצרפתית עילגת למדי, מציין קורבט כי היהודים הם "עם גאה ונכבד… שחש השפלה במצבו" וממתין "בקוצר רוח לעידן שבו ישוקם מחדש כאומה". "תקווה זו", כך כותב המחבר, "נתמכת ומטופחת בקרבם על ידי שפע נבואות וחזונות שמבטיחים את התגשמותו של אירוע זה. אין ספק שיהיו מוכנים לקרבנות גדולים, ויפנו את כל מאמציהם להגשמה המהירה של הזדמנות כה נחשקת". יתר על כן, מאחר והם מחזיקים בידיהם "חלק גדול של הכספים באירופה", הם זקוקים אך "לבסיס ממנו יוכלו לפעול" על מנת להגשים את חלומם הגדול, זאת כיוון שאפילו לאחר שיקבלו זכויות אזרח בצרפת, עדיין יראו בה אך "קורת גג זמנית" ו"יחושו שעדיין אינם העם היהודי".
באמצעות פול באראס, מציע לפיכך קורבט לנפוליאון לקרוא ליהודים לבוא למצרים, לרכוש בה חלקת אדמה ולהגשים בכך את הנבואות על פיהן ישובו למצרים (דב' כח' 68; ישע' יא' 12 ועוד). על קרקע זו "יבססו את הרפובליקה המחודשת שלהם" שתשמש "כצעד, מדרגה בלבד, בדרך לפלסטינה", הלא היא "אותה ארץ מפורסמת בה ייפסקו עבודות הפרך שלכם ואושרכם יהיה מושלם". לא רק היהודים יפיקו תועלת ממהלך זה, אלא צרפת כולה. כאן מקבל המכתב ניחוח אנטישמי מעט. היהודים הם הלא בעלי הבנה גדולה בכספים. ה"רוח הלאומית לספסרות" (בה ניחנו היהודים) "תתערב ותסיט כספים שיועדו להלוואות של Pitt [הכוונה לראש ממשלת בריטניה באותה עת, ויליאם פיט הצעיר] למטרה של קניית חלקות… כך ניתן יהיה להנחית מכת מוות לאשראי של אומה אויבת גדולה שגדולתה מושתתת על אשראי יהודי".
מכתבו של קורבט מעלה במפורש אם כן, את רעיון הקמתה של מדינה יהודית בפלסטינה, אותה מדינה אותה משתוקקים היהודים לשוב ולהקים מאז שיצאו לגלות. קורבט, שהיה ככל הנראה פרוטסטנטי אדוק, מושפע בבירור מרוחות פרוטסטנטיות מילניאריסטיות שנשבו באותה עת באנגליה. חוגים אלה ראו במהפכה הצרפתית ובעלייתו המטאורית של בונפרטה סימן מובהק לקץ הימים המתקרב והולך. גירושו של האפיפיור מרומא על ידי בונפרטה ב-1797 אושש ציפיות אלו, ואלו מסעו של בונפרטה למזרח התיכון היה שלב ראשון בדרך לשיבת היהודים לארצם, שיבה שבסופה עתיד העם היהודי להמיר את דתו לנצרות ושבעקבותיה תגיע מלכות השמיים. השנה – 1799 – הייתה אף היא אות וסימן ברור לשיטתם של מחשבי קיצין, שציפו בקוצר רוח לשנת 1800.
"קול רנה" מאת יהודה ליב בן-זאב לכבוד חתונתם של נפוליאון ומארי לואיז, 1810
מכתב מרתק זה, הרואה בהתגשמות החלום היהודי חלק מהתרחשויות אחרית הימים לא היה קול קורא במדבר. למעשה, קדמו לו מספר קריאות מסוג זה. שנה קודם לכן, ב-1798, פורסם מסמך דומה בשם "מכתב לאחי היהודים", שנכתב לכאורה על ידי יהודי, שגם בו הוצע ממש אותו רעיון על פיו היהודים יקימו מועצה שתשתף פעולה עם הדירקטוריון על מנת להקים מדינה יהודית שתשתרע בין מצרים התחתונה ופלסטינה. באפריל אותה שנה, כשמסעו של נפוליאון למזרח היה עדיין בגדר סוד, פורסם מאמר אנונימי דומה בעיתון צרפתי בן הזמן, שהציע לקבץ את היהודים יחד עם אוצרותיהם הרבים מארבע כנפות תבל ולסייע לצרפתים בכיבוש מצרים וסוריה כדי שיוכלו לשוב לפלסטינה.
הרוחות סערו לא רק בקרב המילניאריסטים הפרוטסטנטים אלה גם בקרב היהודים. מאז שיחרר בונפרטה ב-1797 את היהודים מן הגטו באנקונה ומגטאות אחרים, ראו בו היהודים מושיע. בפברואר 1799 כתב מפקח צרפתי לפיליפ אנטואן מרלין, אחד מחברי הדירקטוריון, כי פגש ביהודי שאמר לו שנפוליאון הוא המשיח, ושהוא עומד לבנות מחדש את המקדש. היהודי התעקש לדבריו כי "ישנם מיליון וחצי יהודים באירופה שיקריבו את חייהם והונם למען מבצע מזהיר זה! נפוליאון הוא המשיח!"
מזמור שיר לנפוליאון הגדול הקיסר, 1806. לחצו על התמונה למזמור המלא
לכאורה קרמו תכניות אלו שרווחו באירופה עור וגידים בזמן שהותו של בונפרטה בארץ ישראל. ב-22.5.1799, פורסמה בעיתון הצרפתי הרשמי "Le Moniteur Universel" ידיעה על פיה "בונפרטה פרסם הודעה בה הוא קורא ליהודי אסיה ואפריקה לבוא ולחסות תחת דגלו על מנת להקים מחדש את ממלכת ירושלים. הוא כבר צייד רבים מהם בנשק וגדודיהם כבר מאיימים על חלב." ידיעה זו נראית מגוחכת בהתחשב בעובדה לילה קודם, בין ה-20 ל-21 במאי, נערך צבאו של בונפרטה לנסיגה חשאית מעכו, תותחיו ומרגמותיו של הצבא הצרפתי נקברו בחול, והוא יצא למסע קשה בדרכו חזרה למצרים כשהוא נושא עמו מספר עצום של חיילים פצועים וחולים בדבר המוטלים כריחיים על צווארו.
האם אמנם קרא בונפרטה ליהודים לבוא ולהקים בסיועו מדינה בארץ ישראל?
שאלה זו עלתה במפגיע ב-1940 בעקבות פרסומה של תעודה בידי פרנץ קובלר הקרויה "מנשר נפוליאון ליהודים". תעודה זו, שהייתה העתק במכונת כתיבה של תעודה בגרמנית של המאה היח', הייתה אולי תרגום של מסמך שנכתב במקור צרפתית. תאריך המסמך הוא ה-20.4.1799, בעת התעלות רוח צרפתית ארבעה ימים בלבד לאחר הנצחון המזהיר בקרב תבור, כאשר הצרפתים שלטו בגשר בנות יעקב וכפסע היה בינם ובין דמשק. במנשר, הנסמך על נבואות מקראיות, נקראים היהודים לנקום אלפיים שנות השפלה ו"לגאול את אדמת ישראל" בסיועו של "הצבא הצעיר שנשלח לכאן על ידי ההשגחה העליונה.. עשה את ירושלים לבירתו, ותוך מספר ימים יעלה על דמשק…"יורשיה החוקיים של פלסטינה! האומה הגדולה שאינה סוחרת באנשים ובארצות.. קוראת לכם בזאת, לא רק לכבוש את אדמתכם, כי אם לקחת את מה שנלקח מעמכם, ובערבותה ותמיכתה של אומה זו, להישאר אדוניה, ולשמור עליה מפני כל הבאים אליה."
שיר לכבוד נפוליאון הראשון, 1811. לחצו על התמונה לשיר המלא
דיו רב נשפך על השאלה האם אמנם פורסם מנשר שכזה על ידי בונפרטה. בעקבות גילוי מכתבו של קורבט, פרסם אברהם שלום יהודה מאמר בו טען כי תכניתו של האחרון אכן הגיעה לידיו של בונפרטה, וכי זה בחר להוציאה לפועל ואף פרסם מנשר ליהודים ברוח זו. ייתכן כי בונפרטה אמנם התכוון לנסות ולהסתייע ביהודים לו היה מסעו הצבאי לארץ ישראל נוחל הצלחה כפי שציפה. הדבר אינו מופרך, שכן לאחר הנצחון בתבור ב-16.4.1799 הציעו לו אנשי שכם, הדרוזים והמרונים את תמיכתם. אולי תכנן אם כן, לפרסם את המנשר מ"מפקדתו בירושלים", המקום בו לכאורה נכתב, לאחר שיכבוש את עירו של דוד המלך. ייתכן כי גם הידיעה ב"מוניטר אוניברסל" מעידה אולי על קריאה ליהודים שמעולם לא הבשילה.
רוחות אפוקליפטיות ומשיחיות אכן נשבו בקרב הנוצרים והיהודים באירופה עם עלייתו המטאורית של בונפרטה, ועוד יותר מכך עם כיבושה של מצרים. בונפרטה היה מצביא בעל חלומות גדולים, וככזה, בהחלט ייתכן כי נכון היה לאמץ רעיונות משיחיים אלו – אך המסמכים שבידינו אינם מוכיחים כי כך היה. ברור רק כי מאה שנים לפני הרצל כבר נסחפו יהודים ונוצרים לחלום המדינה היהודית בעקבות דמותו ופועלו של בונפרטה.
הרצל: ספרים, מאמרים, תמונות, ועוד
עוד כתבות מרתקות על מסע נפוליאון:
פרויקט מיוחד: הצטרפו למסע נפוליאון לארץ ישראל!
אבן רוזטה: כך נחשפו סודות הפרעונים
כשכדורים שורקים מעל הראש, האמן הצרפתי חולם על קלאופטרה
