אומרים עלינו שאנחנו לא עם נורמלי, אלא משפחה יהודית מרובת ילדים עם אהבות ושנאות לוהטות. למשל אותו ריב-אחים מר ונמהר שכיער את שנות ה-50 ופילג את התנועה הקיבוצית. מחלוקת זו חלפה במשך השנים. לעומתה השתרשו בעומק חברתנו עימותי-קבע כגון האיבה המסורתית והמפחידה בין מפא"י והרביזיוניסטים. היום הם מתבטאים בשמאל-ימין, יונים-ניצים, אוהדי השטחים ומתנגדיהם. כל זאת מבלי לדבר על מלחמות היהודים בנושאי דת, עדות וכו'.
היתכן שאנחנו נהנים מזה?…
מתוך הספר: יליד ארץ חלומותי: בין דוש לשרוליק, הוצאת המוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס בחולון, 2009
44 שנים שימשה המצאתו המוכרת ביותר של דוש בתפקיד פורסט גאמפ גרסת הצבר. מהופעתו הראשונה ב-1956 כישראליק ועד מות יוצרו הקריקטוריסט קָרִיאֵל (דוש) גַרדוֹש בפברואר 2000, הגיב שרוליק על כל תעלול פוליטי, לקח חלק כצופה או כדמות פעילה בכל אירוע טראגי או משמח, ובעצם בכל פעם שמשהו עלה לחדשות היה שם – להגיב, לצחקק, להוכיח וברוב המקרים – פשוט להסתבך על לא עוול בכפו.
היות ששרוליק לקח חלק בכל דבר והיה בכל מקום, אנחנו – הצופים בדיעבד – יכולים ללמוד דרכו על עובדה שהיסטוריונים לא אוהבים להודות בה: כל העדויות מצביעות על כך שבישראל אין עתיד ואין עבר – יש רק הווה מתמשך. אז לכבוד בחירות 2021 אספנו כמה קריקטורות נבחרות שמדגימות כמה מעט, אם בכלל, השתנו הבחירות בישראל.
כל הקריקטורות לקוחות מתוך ארכיון קָרִיאֵל (דוש) גַרדוֹש בספרייה הלאומית. הן התפרסמו בעיתון מעריב.
ראשית כל, כן, גם פעם בחירות הרגישו כמו מלכוד (או כמו מאסר עולם):
או דלת מסתובבת:
רגע, לא הבטיחו לנו ממשלת אחדות יציבה ומאריכת שנים?
כבר כתב מאיר אריאל שמפלגות מנציחות פילוג:
ולקראת כל בחירות יש תעמולת בחירות שמלאה בהכפשות (והשחרות) פוליטיות של מפלגות ופוליטיקאים שאחרי הבחירות ישתפו פעולה:
כנסת הולכת, וכנסת באה ואנחנו יוצאים לבחור:
ורמז לא מאוד דק על כך שאנחנו הבוחרים צריכים לאכול את מה שבישלנו:
