"ליל חניה": נתן אלתרמן חוזר אל ימי שירותו במלחמת השחרור

הסיפור מאחורי "ליל חניה" שכתב נתן אלתרמן והלחין יאיר רוזנבלום

משה דיין ונתן אלתרמן בנגב במהלך מלחמת העצמאות. צילום: אוסף משפחת דיין אליהו ושמואל, אוספי ביתמונה

לעוד סיפורים מאחורי השירים האהובים הצטרפו לקבוצה "הסיפור מאחורי"

 

לֵיל חֲנָיָה. בְּקוֹל דְּבָרִים, בִּשְׂחוֹק, בְּגֶדֶף
בַּהֲמֻלַּת מְלָאכוֹת הוּא קָם, הִנֵּה הִנּוֹ
כְּמוֹ פְּנֵי עִיר נִבְנֵית פָּנָיו שֶׁל שְׂדֵה הַקֶּטֶל
בְּהִתְפָּרֵשׂ הַמַּחֲנֶה אֲשֶׁר דִּינוֹ
לִהְיוֹת שׁוֹפֵךְ דַּם הָאָדָם וּמָגִנּוֹ.

לֵיל חֲנָיָה, לֵיל זֶמֶר, לֵיל שְׁחָקִים רָקוּעַ
לֵיל רֹב מְלָאכוֹת חָפְזוֹת, לֵיל אֵד מִן הַדְּוָדִים
לֵיל שֶׁמּוֹסֵךְ אֶת כִּשּׁוּפָהּ שֶׁל רְעוּת רוּחַ
בְּבִנְיָנָהּ שֶׁל מַמְלָכָה, לֵיל נְדוּדִים
נִצָּב פָּרוּשׂ עַל הַיָּחִיד וְהַגְּדוּדִים.

מִתּוֹךְ אַשְׁמֹרֶת רִאשׁוֹנָה, בֵּין חוֹף וָגֶבַע
הָיָה נִשְׁקָף פִּתְאֹם מַרְאֶה הַמִּלְחָמָה
כְּמוֹ הֲוַי צוֹעֵן, חָבוּר יָתֵד וְחֶבֶל
בּוֹ חֵרוּתָם שֶׁל מַסָּעוֹת וְחֵרוּמָם
בּוֹ הַכֵּלִים וְהַחֻקּוֹת בְּעֵירֻמָּם.

לֵיל חֲנָיָה, לֵיל זֶמֶר…

בּוֹ מְלִיצַת סִסְמוֹת הַזְּמַן, אֲשֶׁר לֹא פֵּרֵק
שִׁירָה צְרוּפָה בָּן יַעֲסֹק, חָלִילָה לוֹ
וְרַק הַזֶּמֶר הַנָּפוֹץ, שֶׁלֹּא דְּבַר עֵרֶךְ
וְלֹא שְׂכִיַּת חֶמְדָּה הוּא, יִשָּׂאָן בִּמְלוֹא
צִוְחַת צְבָעָיו הַחֲרִיפִים עַל חֲלִילוֹ.

עַל אַהֲבָה הוּא מְדַבֵּר (בָּהּ הוּא פּוֹתֵחַ)
וְעַל חוֹבָה וּקְרָב וְעֹל, הַכֹּל בַּכֹּל
אֵין הוּא אוֹמֵר אֶת זֹאת בְּכָל דַּקֻּיּוֹתֶיהָ
שֶׁל הַשִּׁירָה, אֲבָל אוֹמֵר בְּקוֹל גָּדוֹל
בְּלִי מֹרֶךְ לֵב וּבְלִי חֲשָׁשׁ מִפְּנֵי הַזּוֹל.

לֵיל חֲנָיָה, לֵיל זֶמֶר…

עֵת מִלְחָמָה גַּם צֶלֶם הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה
הָיָה צַלְמָהּ לְקוֹל זִמְרַת פִּזִמוֹן תּוֹעָה
עוֹד יִמָּשְׁכוּ הֵמָּה כְּמוֹ נְיָמָה מֵחָלָב
נַפְשׁוֹ שֶׁל דּוֹר, גַּם בַּשָּׂדֶה זְרוּעָה
לִזְכֹּר, לֹא רַק לְרֵעַ, יְמֵי רָעָה.

גַּם זֶה נְשַׁלֵּב בַּמִּלְחָמָה כָּל זֶה גַּם יַחַד
כְּמוֹ אִבְחַת אָבִיב נִמְסָךְ בָּעַם מִלֵּיל וּמְשַׁחֲרִים.
כָּל זֶה מִתֵּל וּמִגְּדוֹת נַחַל יִהְיֶה
עוֹלֶה בִּיעָף וְשָׁב נִקְטָע בִּילֵל
שֶׁל אִישׁ זוֹנֵק וְאִישׁ יוֹרֶה וְאִישׁ נוֹפֵל
שֶׁל אִישׁ זוֹנֵק וְאִישׁ יוֹרֶה וְאִישׁ נוֹפֵל…

 

חיי היום-יום של החייל והמלחמה מורכבים מהרבה שילובים של מצבים קיצוניים ותחושות מנוגדות. ההווי החיילי – "הווי צוען" – הוא פשוט ויום-יומי, ואפילו גס – "שחוק וגדף". ההכנות לקרב גם הן "כמו פני עיר נבנית". בו בזמן, המלחמה היא גם מצב נשגב והרה גורל – "הכלים והחוקות בעירומן". "היחיד והגדודים".

כל זה נכון לכל מלחמה, אבל השיר נכתב על מלחמת השחרור. אלתרמן מדגיש בפנינו שבמלחמת העצמאות של ישראל הייתה המלחמה נשגבת שבעתיים – "ליל שמוסך את כישופה של רעות רוח בבניינה של ממלכה". התיאור הזה הוא עדין ומדויק, רחוק ממה שבדרך כלל אנחנו מוצאים לגבי תיאורים של מלחמות – אידיאליזציה ורהב מצד אחד, ומבט צר של החייל הקטן מצד שני.

סביר מאוד להניח שהשיר, המתאר את הווי הצבא לקראת הקרב ובמהלכו, נכתב בהשראת שירותו הקרבי של אלתרמן במלחמת השחרור בנגב. כפי שנרמז בשיר: ("בין חוף וגבע") "כל זה מתל ומגדות נחל יהיה" – מבצע יואב באוקטובר 1948. תל גת ונחל לכיש – המיקום המדויק של הקרב הראשון במבצע יואב, ליד קיבוץ גת.

 

כוחות צה"ל בזמן כיבוש באר שבע, אוקטובר 1948. מתוך לשכת העיתונות הממשלתית (לע"מ)

 

אלתרמן בן ה-38 גויס בסוף אוגוסט 1948. על אף גילו ומעמדו הוא סירב לשרת בעורף ודחה את ההצעה לשמש כ"קצין תרבות".

ידידו יצחק שדה דאג להציב אותו בחטיבה 8 שתחת פיקודו, מתוך כבוד לרצונו של אלתרמן להיות לוחם אבל תוך שהוא מרחיק אותו ככל האפשר מקו החזית אל גדוד המרגמות החטיבתי שהוצב בעורף הגדודי. לאחר כחודשיים של אימונים נשלחה החטיבה לקו החזית בנגב, לקראת מבצע "יואב" לכיתור המצרים בכיס פלוג'ה (קריית גת של היום).

 

תדריך לפני מבצע יואב, בו השתתף המשורר נתן אלתרמן, אוקטובר 1948. התמונה לקוחה מתוך הספר "תולדות מלחמת הקוממיות" שיצא לאור בשנת 1959

אלתרמן לא היה הנועז שבלוחמים ולמרות זאת השקיע באימונים ובעבודה המפרכת של הגשת פגזי המרגמה לרגמים היורים, והיה חייל למופת. ביום הקרב הראשון (16.10), שהיה אחד הקרבות הקשים (והלא מוצלחים) של המלחמה, הופגזו העמדות של גדודו ע"י המצרים.

כבר אז היה אלתרמן משורר אהוב ונערץ, המבטא במידה רבה את מצפון העם. טוריו השבועיים בעיתון "דבר" – שהתפרסמו בשם "הטור השביעי" – ליוו את תהפוכות העם היהודי והיישוב במשך העשור הרה הגורל. רק כמה חודשים קודם לכן, בתחילת המלחמה, כבש שירו "מגש הכסף" את הלבבות.

 

השיר "מגש הכסף" התפרסם לראשונה ב-19 בדצמבר 1947 בעיתון "דבר". לחצו על התמונה לגיליון המלא

 

יצחק שדה סיפר שנחרד פתאום שמא ייפגע "המשורר", שגם כך הקדיש לשלומו דאגה יתרה שאולי פגעה בשיקול דעתו בקרב, ולכן שחרר אותו בעל כורחו מהחזית ושלח אותו חזרה לתל אביב.

בלי להיכנס לשאלה האם צדק יצחק שדה והרווחנו את אלתרמן שלא נפגע (אלתרמן עצמו חשב שלא), בטוח שאנחנו הרווחנו שיר נפלא שיכול לכתוב רק משורר שהתוודע באופן בלתי אמצעי למציאות המורכבת של המלחמה.

אז יש לנו שיר שנכתב באמצע שנות החמישים, המתייחס לשנת תש"ח. ועכשיו אנחנו מגיעים לתחילת שנות השבעים.

אלתרמן היה קפדן בענייני הלחנה וביצוע של שיריו. הוא טען שכשהוא רוצה ששיר שלו יולחן, הוא פונה ישירות למלחין. ואכן, הוא עבד הרבה עם משה וילנסקי, וגם עם מרדכי זעירא, סשה ארגוב ואחרים. כל זה נכון בחייו. לאחר מותו בשנת 1970 נפרצו מיד הסכרים והגיע פרץ של הלחנות של מלחינים צעירים. יאיר רוזנבלום שעבד עם הלהקות הצבאיות היה הבולט שבין המלחינים את אלתרמן באותן שנים.

מלבד העושר הלשוני הרב של השיר, גם המבנה, המשקל והחריזה שלו קשים מאוד להלחנה. ובאמת, כמעט בלתי אפשרי לעקוב אחרי השירה ולהבין את המשמעות השיר, אלא כאשר קוראים אותו מן הספר. רוזנבלום, שהיה מלחין וירטואוזי ומתוחכם, הלחין את השיר כניסיון לעשות את הבלתי אפשרי. אפרים שמיר סיפר שרוזנבלום אמר: השיר יגיע למקום אחרון, אבל אותו יזכרו יותר מכל האחרים. הוא היה קרוב לאמת – הגיע למקום רביעי (הדירוג נקבע אז לפי ניקוד של המשתתפים בשבע הופעות ברחבי הארץ, האחרונה שבהן בפסטיבל עצמו ביום העצמאות). הלחן, והעיבוד והביצוע הנפלאים מקבלים חיזוק מתזמורת רשות השידור שניגנה בפסטיבלים והוסיפה עומק צלילי רב לשיר, שהולם גם את העושר הלשוני שלו.

 

נתן אלתרמן, שנת 1957. מתוך אוסף דן הדני

 

רוזנבלום סיפר שערב אחד בשנת 1973 התקשר אליו יהורם גאון ושאל אותו אם יש לו שיר מתאים עבורו לפסטיבל הזמר של אותה שנה. הוא כה נדהם מפניית יהורם גאון, ולא רצה להפסיד את ההזדמנות לעבוד עם אחד הזמרים הפופולריים ביותר בישראל של אז, עד שענה לו מיד, בשליפה מהמותן, שיש לו שיר מתאים – "ליל חניה" – אף שמעולם לא ניסה להלחין אותו. גאון ענה לו שייפגש איתו למחרת כדי לקבל את השיר, ורוזנבלום ההמום התיישב לעבוד במשך כל הלילה על הלחנת השיר עד שבבוקר היה השיר מוכן בידיו. יהורם גאון לא התקשר עוד (הוא מכחיש את הסיפור…).

אפשר שהבחירה של רוזנבלום ב"ליל חניה" לא הייתה אקראית לגמרי. פסטיבל הזמר של אותה שנה הוקדש לציון חצי יובל – 25 שנה – למדינה, וההנחיה של המארגנים הייתה לבחור בשירים שיציינו את המאורע החגיגי. באחד הראיונות האחרונים לפני מותו אמר רוזנבלום: "לו היו מציעים לי לחזור אחורה לנקודה אחת בחיי, הייתי רוצה לחזור לנקודה שבה אוכל לקרוא את שירי אלתרמן לראשונה".

כמעריץ של אלתרמן, שהלחין כאמור באותן שנים כמה משיריו ללהקות הצבאיות, טבעי היה שיבחר לאירוע כזה את היצירה השירית הגדולה שלו – "עיר היונה", משנת 1957, המספרת את סיפור הקמת המדינה. הפרק ב"עיר היונה" המתייחס למלחמת השחרור ולמעשה הקמת המדינה כולל 6 שירים. רק שניים מהם אינם מרובי פרקים ולכן יכולים להתאים להלחנה ולביצוע. את הראשון – "שבחי החושך" הוא כבר הלחין שנה קודם לכן. נשאר רק "ליל חניה", שהיה מספיק קצר, אף שרוזנבלום הלחין רק 7 בתים מתוך 10 (יכול להיות שגם הפאתוס הלאומי שבו, להלחנה ולביצוע, במיוחד ע"י יהורם גאון).

כשהבין שלא יהיה זה הזמר המפורסם ביותר יהורם גאון שיבצע את השיר, רוזנבלום פנה לכיוון ההפוך. הוא איתר שלושה צעירים מבני טיפוחיו בלהקת הנח"ל (שהוא היה המנהל המוזיקלי שלה) – חנן יובל (המבוגר שבחבורה), ושניים שרק השתחררו מהלהקה – ירדנה ארזי (הופעה ראשונה שלה לאחר השחרור מהלהקה) ואפרים שמיר (שבדיוק הצטרף אז ל"כוורת" שהוקמה אז) – והרכיב אותם אד-הוק יחד לבצע את השיר (בליווי ווקאלי של שלישיית אף אוזן גרון) בפסטיבל הזמר.

חנן יובל מספר שבמלחמת יום הכיפורים הוא הופיע בפני חיילים בחזית עם "ליל חניה" שיצא לאוויר העולם כמה חודשים לפני כן. שוב "איש זונק ואיש יורה ואיש נופל". השיר היה בעיני הלוחמים המגויסים הביטוי החזק ביותר של העם היוצא למלחמה – "להיות שופך דם האדם ומגינו", על חייו ועתידו – "נפשו של דור גם בשדה זרועה". שהרי השיר הזה, כמו המפקד בתדריך שבשיר: "על אהבה הוא מדבר, ועל חובה וקרב ועול, הכל בכל".

 

לעוד סיפורים מאחורי השירים האהובים הצטרפו לקבוצה "הסיפור מאחורי"

 

כתבות נוספות

מהמדבר הפוליטי אל הג'ונגל: משה דיין בווייטנאם

כשהצנזורה מחליטה, גם משורר הפלמ"ח לא חסין

מאיר אריאל כותב מהחזית

ד"ר חזי עמיאור

חזי הוא חוקר היסטוריה יהודית מודרנית, ומתמחה בהתיישבות הציונית ובימי העלייה השנייה והשלישית. ספרו "משק בית האיכר" העוסק במשק המעורב במחשבה הציונית, יצא לאור בשנת 2016.

לכתבות נוספות של ד"ר חזי עמיאור >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו