אפשר אולי לקרוא לזה "חד גדיא מוזיקלי". מתנדבת ב"ועדת תרבות" ספרייתית שנדבה את עצמה, שנדבה את חברי מחלקתה, שנדבו מזמנם, שיצרו תכנית ל"הרמת כוסית" לרגל החג המתקרב, שנתבקשו להעלות על הכתב חלק מהתכנים שהוצגו, שהחליטו להעמיק חקר בנושא, שגילו כמה דברים וגם נותרו עם מספר קושיות כיאה לפסח.
"משהו מעניין לפסח, מסורתי ישראלי או כל דבר אחר", היא בקשה, "שיציג את הפעילות והעושר של מחלקת המוזיקה וארכיון הצליל". נזכרתי בהם, בתקליטי השידור הגדולים, מצופים "אצטט" שחור מעוטרים במדבקה מתקלפת. "סדר פסח יגור" נכתב על אחד מתקליטי האוסף בסמוך להוראת נגינת התקליט "כלפי חוץ". התקליט "סדר פסח יגור" (גרסת 1952) הוא אחד מתוך עשרת אלפים תקליטי שידור שהועברו בשעתו מקול-ישראל אל הספרייה הלאומית וטופלו במסגרת פרויקט "לגסי הריטג'" להצלה שימור והנגשה של אוספי ארכיון הצליל. האוסף כולו קוטלג, עבר דיגיטציה ומונגש לקהל הרחב באמצעות אתר האינטרנט של הספרייה.
תקליט קול ישראל מאוספי הספרייה (k-6949)
"ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את התוף בידה ותצאנה כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות…" קוראת בדרמטיות ובהטעמה ילדה צעירה. אז, בהינתן האות, פורצת המולה צלילית, מעין הפגזה מקצבית, זו ב"מקיש עץ", זה ב"מצילה", זו ב"משולש" וזו "בתוף מרים" (חדי האוזן עשויים לזהות מוטיב מוזיקלי מוכר מתוך השיר "הן דמה בדמי זורם.." שכתבה רחל והלחין יהודה שרת). ברקע הדהודי כלי ההקשה נשמע קולם של שאר המשתתפים, "בתופים ובמחולות" הם קוראים בקול, "סוס ורכבו רמה בים"…
"סדר של פסח נוסח יגור", הוצאת המרכז לתרבות בשיתוף עם קרן התרבות של הקיבוץ המאוחד, 1955
"דור מחדש ויוצר איננו זורק אל גל האשפה את ירושת הדורות. הוא בוחן ובודק. מרחיק ומקרב. ויש שהוא נאחז במסורת קיימת ומוסיף עליה. ויש שהוא יורד לגלי גרוטאות, חושף נשכחות, ממרק אותן מחלודתן, מחזיר לתחייה מסורת קדומה שיש בה כדי להזין את נפש הדור המחדש. אם יש בחיי העם משהו קדום מאוד ועמוק מאוד, שיש בו כדי לחנך את האדם ולחסן אותו לקראת הבאות, האם יהא בזה ממידת המהפכה להתנכר לו? חייבים אנו לראות ערכי הווה וערכי עבר בעינינו אנו ולבדוק אותם מבחינת צרכינו העמוקים, מבחינת ההליכה לקראת עתידנו".
(ברל כצנלסון, "במבחן", כתבים ו')
מילים אלו מופיעות בהבלטה כפסקה פותחת ל"פתח דבר" ל"סדר של פסח, נוסח יגור, קריאה וזמרה" מאת יהודה שרת שיצא לאור בשנת תשי"א (1955) בהוצאת המרכז לתרבות בשיתוף עם קרן התרבות של הקיבוץ המאוחד. לא בכדי בחר שרת את הקטע הזה שנכתב בידי ברל כצנלסון כמוטו לסדר הפסח המוזיקלי שיצר. יהודה שרת, יליד רוסיה, מלחין, מוזיקאי, מנצח מקהלות, מורה ואחיו הצעיר של ראש ממשלת ישראל לשעבר משה שרת, יזם בשנת 1937 סדר פסח "חדש", סדר שכלל הגדה קיבוצית חדשה כזו שמתבססת על ההגדה המסורתית ומשלבת בתוכה קטעי שירה ומחול, נגינה והמחזות. כיוצר ומלחין שילב שרת ב"סדר" החדש מנגינות מסורתיות, שירים מוכרים ולחנים חדשים פרי עטו. הגדה זו שימשה למעשה ברבות השנים כ"הגדה קיבוצית" בקיבוצים רבים.
רבים מתלמידיו וממכריו של שרת מתארים מוזיקאי מקצועי, דקדקן וקפדן. יורם טהרלב, פזמונאי, משורר וסופר, בן קיבוץ יגור, ליקט לבקשתי מקצת זכרונות "סדר פסח" אישיים מקיבוץ יגור: "ההגדה של פסח בנוסח יהודה שרת וסדר פסח בניצוחו של יהודה נצרבו בתודעתי בצורה העמוקה ביותר. יהודה היה אדם קשה וקפדן אך השאיר אחריו יצירה מרהיבה. הוא ליקט מתוך ספר שמות ומתוך המדרשים את הסיפור השלם של יציאת מצרים וחרת אותה לנצח במוחות של הילדים בני דורי. חלק גדול מההגדה הולחן וכולנו ידענו בעל פה את המוסיקה ושרנו אותה בהיגוי ה״תנכי״ שהוא הכתיב לנו. אני עצמי לא התקבלתי למקהלה הענקית בגלל שכישורי המוסיקליים לא ענו לסטנדרטים הגבוהים של יהודה שרת. לימים כתבתי שיר על דמותו בעיני כילד:
יהודה שרתוק יהודה שרתוק
כשהייתי שר אמר לי: שתוק!
לא קיבל אותי לשיעורי החליל
פן אזייף חלילה
את 'אל יבנה הגליל
אל יבנה הגלילה׳.
כשהוא כעס
היה צועק: יושלך הס!
ו״בני פקועה״
ו״בני נעוות המרדות״
ומכל הנזיפות שנזף בי בכיתה
למדתי עברית
אשר אין כמותה"
"חד גדיא מוזיקלי" אמרנו? "את יודעת למי כדאי לך לפנות?" יעצה לי בתיה קינן, "תיפני אל ציפי שביט. היא תוכל לספר לך על יהודה שרת ועל סדר יגור".
"עברו כבר עשרות שנים", מספרת ציפי שביט "ואני לא שוכחת את הסדר הזה. זה היה סדר רב רושם, מפואר. אני זוכרת אותו, את יהודה שרת, הוא היה גאון, הוא יצר הגדה מופלאה. זו הייתה הגדה מפוארת. לא היה ילד בקיבוץ שבו גרתי קיבוץ נווה-ים (הקיבוץ אליו עבר שרת בשנת 1953. ת.ז.) שלא הכיר אותה. התאמנו כמה חודשים לקראתו. אני זוכרת את עצמי, ילדה קטנה, עומדת לפני כמה מאות אנשים, שרה את ארבע הקושיות. השירה הזו זכורה לי כ'טראומה', שרתי ורעדתי. אני זוכרת שיהודה שרת הרים אותי בידיים והעביר אותי לאבא שלי. הוא היה פרפקציוניסט, מדייק בכל דבר. הקפדנו על כל תו והברה, כולנו הכרנו את ה'הַס-טַה-טֵה-הַס' שלו, כולם השתתפו בסדר הזה ילדים ומבוגרים, לא רק המוכשרים 'המוצרטים' הקטנים, כולם, גם זה שעבד בפלחה. היה קשה לבצע את ההגדה כי המוזיקה שבה הייתה מורכבת וכללה הרבה קולות לא כמו השירים הרגילים שהאוזן הישראלית רגילה לשמוע. אני חושבת שמה שנקנה בקושי נשאר יותר זמן. הייתה חגיגה ענקית, ישבנו סביב שולחנות עם כלים שמוצאים פעם בשנה, לבושים חגיגי בבגדים תוצרת 'אתא'. אני חושבת שזה היה הדבר הכי טוב, מרתק, מלהיב, הזכרונות הטובים שלי. אנשים היו עסוקים בבניית הארץ. הם שעזבו את אירופה והקימו את המפעל הבלתי רגיל הזה של הקיבוץ, של השיתוף".
מדור לדור וממסורת למסורת
"סדר פסח יגור" כולל בתוכו נעימות מסורתיות לצד חדשות וגם כאלו שדורשות עיון. כזו למשל היא המנגינה לשיר "והיא שעמדה" שיועדה בגרסה המודפסת לביצוע של "מקהלת בחורות וילדים". ממש בסמוך להוראות הביצוע מופיעה כוכבית שמפנה להערה בתחתית העמוד "מפי מורנו חנינא קרצ'בסקי ז"ל, מחלוצי הזמרה בארץ". באופן די מפתיע הלחן שמופיע בהגדה המחודשת הוא גם לחן חסידי שמוכר ומושר בכמה חצרות חסידיות. מהו מקורו של הלחן או מהם תחנות המסע "מדור לדור" או מ"מסורת למסורת" שעבר?
"והיא שעמדה", מתוך: "סדר של פסח נוסח יגור", הוצאת המרכז לתרבות בשיתוף עם קרן התרבות של הקיבוץ המאוחד, 1955
בין "הא לחמא עניא", "שפוך חמתך" ו"חסל סדור פסח" על תקליט אצטט גדול, לפני 62 שנה בדיוק (29.3.1955) הוקלט החזן בנימין אונגר מלווה בפסנתרן אריה גרף שר את "והיא שעמדה" בדיוק באותו הלחן שהושר ביגור. בסמוך לכותר מופיע המקור ללחן כ"רובשיץ". נוסח חסידי רובשיץ כנראה. תחנה שניה במסע.
בליל יום טוב שני של חג הפסח בשנת תשט"ו (1956) פנה רבי מנחם מנדל שניאורסון אל קהל חסידיו ושאל "ווער קען דעם ניגון "והיא שעמדה"? (מי מכיר את הניגון "והיא שעמדה"?). בהמשך פנה אל "חזן הבית" ר' מרדכי טלישבסקי שנכח במקום ושאל אותו האם הניגון מוכר לו. משנענה בשלילה התחיל לשיר את הניגון מספר פעמים (אותו הלחן שהושר ביגור ויוחס לרובשיץ) תוך שהקהל מצטרף. לבסוף אמר "עס איז א פיינער ניגון" (זה ניגון יפה). ואכן הניגון "והיא שעמדה" בנעימה זו נפוץ ומושר בקרב חסידי חב"ד ואף מופיע בספר הניגונים של החסידות. תחנה שלישית.
תחנה רביעית ואחרונה (לעת עתה). בספר "חסידות און יום טוב" שיצא לאור בשנת 1957 בניו יורק מופיע הלחן (בשינויים קלים) תחת הכותרת "קרלינער ניגון" כלומר ניגון המשתייך לחסידות קרלין. ויש אף מי שטוען שהניגון מיוחס לרבי אהרון מקרלין מייסד השושלת.
מי הוא בעל הבית תשאלו? שאלה טובה. ותשובה? נראה שבמקרה הזה, או "בשיר שלנו ידידי, אסור לשאול יותר מדי…"
מיוחד לפסח: סדרת סיפורים על מצות, הגדות ויציאת מצרים
פסח: הגדות, מאמרים, שירים ועוד
כתבות נוספות שאנחנו בטוחים שתיהנו מהם:
תפריט לסדר הפסח: מתכוני האימה של שנות הארבעים בעולם האשה
תעלומה: מדוע נמלטות הארנבות מההגדה של פסח?
הגדת תל אביב משנת 1933 מלמדת כמה מעט השתנה כאן מאז
מה נשתנה: על הגרסאות והגלגולים של שירי ההגדה
