"אורך כזה של שיירה עוד לא ראתה ירושלים"
"שיירת מזון גדולה ובה גם ציוד ותגבורת אנשים גדולה הגיעה בשלום לגוש עציון, בבוקר יום השבת, לאחר כמה התנגשויות קלות עם אנשי כנופיות שנזדמנו לאורך הדרך. השיירה שיצאה מירושלים בבוקר, פירקה את מטענה ויצאה שוב לירושלים אחרי שעה 11."
כך בפשטות מתאר עיתון "דבר" מה-28.3.1948 את תחילת הדרמה הגדולה של שיירת "נבי דניאל" שיצאה יום קודם לכן מירושלים.
נבי דניאל הייתה שיירה ענקית, עמוסה ב-120 טון ציוד ואספקה שהיו מיועדים לגוש עציון הנצור. היו בה כ-45 מכוניות משא, 4 אוטובוסים משוריינים ו-14 משוריינים שאחד מהם פורץ מחסומים וכ-150 איש ואישה שבאו להישאר בגוש עציון הנצור ולעזור בהגנה על המקום. את השיירה ליווה גם מטוס קל שכונה "פרימוס" (בגלל הרעש) שהיה מצויד בפצצות.
"הטור הממוכן – יוצא לדרך. אנשים ברחובות מלווים בעיניים כלות את השיירה החולפת 'שיחזרו בשלום'. ילדים מנופפים בידיהם לשלום. 2000 שנה לא נראה ריכוז כזה של שריון, נשק, קשר ואנשים בידי היהודים כבאותו יום. השיירה חלפה בבטחה ובאיטיות דרך תחנת הרכבת. חלפה על פני בתי מר אליאס והתקדמה לכיוון בית לחם בדרך לגוש עציון. הדרכים עדיין שוממות. בית לחם החלה מתעוררת. נסיעה שגרתית?"
(מיומנו של אהרן (רוניק) גלעד מדגניה א'. מתוך ספרו של יואב רגב 'הגדות נוספות מתש"ח', אחיאסף, 2016)
שיירת האספקה מגיעה לירושלים
שמחת אנשי הגוש הנצור
שיירת נבי דניאל עשתה את הדרך במהירות והגיעה אל גוש עציון בסביבות השעה תשע וחצי בבוקר.
"אין לתאר במילים את שמחת אנשי הגוש הנצור, היה זה חג ממש," סיפר י' בן-יעקב, אחד הלוחמים בשיירה, על קבלת הפנים שזכו לה עם הגיעם אל הגוש הנצור אחרי חודש שבו לא הגיעה אליו אף שיירה.
את האספקה היה על אנשי השיירה לפרוק בתוך חצי שעה ואז לצאת לדרך מיד, בטרם יספיקו ערביי האזור לגייס כוחות ולהקים מחסומים שיעמדו בדרכה.
אנשי השיירה ואנשי הגוש מיהרו לפרוק מהרכבים את הציוד הרב. העבודה התבצעה על פי לוח הזמנים, אך כשהסתיימה, עוד לא הייתה השיירה מוכנה לצאת לדרך.
פריקת שיירת נבי דניאל על יד "האלון הבודד"
הארכיון לתולדות גוש עציון – "אז" – רשת ארכיוני ישראל
העיכוב הגורלי
היו כמה גורמים שתרמו ליציאה המאוחרת מהגוש, אך כפי הנראה, האשמים העיקריים בעיכוב הגורלי היו פר ושתי פרדות שלמרבה הצער לא היה במה להאכיל אותם בגוש עציון ועל כן הסכימו אנשי השיירה להביא אותם לירושלים. העמסת הפר והפרדות על המשוריין הייתה מבצע מורכב שגזל זמן רב. עיכוב משמעותי נוסף נגרם בשל הניסיון לחלץ ולהעמיס מטוס קל שהגיע לגוש עציון באותו החודש, נפגע ונשאר תקוע במסלול הנחיתה.
פינוי הפרדות במשוריין מכפר עציון לשפלה
הארכיון לתולדות גוש עציון – "אז" – רשת ארכיוני ישראל
בזמן המאמצים לחלץ את המטוס ולהעלות את הפרדות לרכב, חיכו אנשי השיירה בשדה פתוח. זמן ההמתנה הלך והתארך והם העבירו אותו במנוחה קלה, בפטפוט עם חברים ואפילו בהנצחת הרגע בתצלומים. אם הם שכחו עד כמה קריטית.
היציאה המהירה לדרך, היה זה רק לרגע, הם ידעו שבזמן הזה מתארגנים הערבים לחסימת הכביש לירושלים ושהעיכוב הגורלי עלול להעמיד את חייהם בסכנה גדולה.
אנשי השיירה נחים ומצטלמים בזמן העיכוב
הארכיון לתולדות גוש עציון – "אז" – רשת ארכיוני ישראל
לבסוף, אחרי יותר משעת של איחור, יצאה השיירה לדרך.
שיירת נבי דניאל עוזבת את הגוש
הקרב
"שיירה שיצאה אתמול לכפר עציון הגיעה בשלום. שיירה שחזרה מכפר עציון לירושלים נתקלה בדרכה בשורת מחסומים והותקפה באש חזקה. מגיני השיירה נכנסו בקרב עם המתקיפים. זה 12 שעות נטוש קרב במקום בין מגיני השיירה ובין ריכוזים רבים של ערבים.
שיירת מזון גדולה ובה גם ציוד ותגבורת אנשים גדולה הגיעה בשלום לגוש עציון, בבוקר יום השבת, לאחר כמה התנגשויות קלות עם אנשי כנופיות שנזדמנו לאורך הדרך. השיירה שיצאה מירושלים בבוקר, פירקה את מטענה ויצאה שוב לירושלים אחרי שעה 11.
מיד עם צאתה אל הכביש הראשי בדרכה חזרה לירושלים, נתקלה השיירה במחסום ופרצה אותו. השיירה פרצה גם כמה מחסומים נוספים והיתה נתונה כל הזמן בקרב אש עם ריכוזים גדולים של כנופיות מסביב אשר נסוגו פעם בפעם, לאחר שנגרמו להן אבידות.
אך ליד בריכות שלמה, מצפון לבית-לחם, ליד הכפר הערבי נאבי-דניאל החולש על הסביבה והנמצא 8 ק"מ מדרום לירושלים, נתקלו במחסום כבד ובאש חזקה של כוחות ערביים גדולים. משעה 12 ועד למסירת הידיעה עדיין נמשך הקרב ופרטים ברורים טרם נודעו.
לפי שמועה אחת הצליחו אנשי הליווי של השיירה לרדת מהכביש לפרוץ פנימה ולכבוש את קבוצת הבתים הקיצוניים של הכפר נבי דניאל.
הם התבצרו בתוכם ועונים באש חזקה ונגרמים אבידות לתוקפים.
הצבא שנתבקש לצאת למקום עוד בשעות הצהרים, סירב לעשות זאת.
ממקור אחר נמסר כי כוחות צבא יצאו בערב לאזור הקרב, אולם לא נודע עדיין דבר על כך ממקורות מוסמכים.
קיים קשר מתמיד עם אנשי המגן במקום ותגבורת של יחידות קרב עבריות יצאה למקום.
עד למסירת הידיעה, נודע ממקור מוסמך על 7 פצועים. לא נתאשרה הידיעה על הרוגים וגם הידיעה ששודרה ב"קול-המגן בירושלים" אשר לפי היה הרוג אחד, התבססה על אי הבנה וכוונתה היתה לישעיהו רייזמן, שנהרג אתמול אחר הצהרים ברמת-רחל."
עיתון "דבר" מה-28.3.1948
מתוך "עיתונות יהודית היסטורית"
נוכח העיכוב פשטה השמועה על השיירה הצפויה ומאות כפריים חמושים הציבו מחסומים בדרך היוצאת מן הגוש, והמתינו לה. המטוס שליווה את השיירה זיהה את האיום והזהיר מפניו, ובמקביל, מטוס משטרה בריטי העביר אזהרה דומה.
את המחסומים הראשונים הצליח פורץ המחסומים שנסע בראש השיירה לפרוץ, אבל במבואות בית לחם, על יד בריכות שלמה, נתקל פורץ המחסומים במחסום שביעי גדול במיוחד. הוא לא הצליח לפרוץ אותו והותקף באש כבדה. הוא הידרדר אל תעלה בצד הכביש וניתק מהשיירה.
מפקד השיירה, צבי זמיר, פקד על הנהגים לשוב לגוש עציון, אבל רק חלק מהרכבים הצליחו בכך. בשטח נותרו 41 רכבים שנפגעו מהאש העזה. היו בהם 180 לוחמים. בטעות, דיווח המפקד על מקום ההיתקלות כעל נבי דניאל, וזה השם שנחרת בזיכרון ושעל שמו נקראת השיירה מאז.
כמאה מאנשי השיירה ממכוניות המשא, מצאו מסתור בבית בודד בצד הכביש. על גגו הקימו עמדה והציבו מקלעים ובפתחו הציבו לוחמים לשמור. אל תוך הבית היה ירי בלתי פוסק במשך שעות ארוכות. בתוכו נחבאו האנשים רעבים, עייפים וצמאים. הכדורים חדרו פנימה ובחוץ ניטש קרב גדול בין הלוחמים העבריים ללוחמים הערביים.
הבית שבו התבצרה שיירת נבי דניאל
הארכיון לתולדות גוש עציון – "אז" – רשת ארכיוני ישראל
באותה עת, ניהלו קרב נפרד 15 הלוחמים בפורץ המחסומים התקוע והמנותק מהשיירה. הם היו במצב ביש: כמה מהם נפצעו ולא היו יכולים לעזוב את המשוריין בגלל מצבם, האחרים חששו לצאת בגלל הערבים שהקיפו את המשוריין וירו עליו ללא הפסק.
כעבור שעות ארוכות שבהן לא הצליחו לחלץ אותם, ציווה מפקד המשוריין על הפצועים קל להימלט מהרכב ולרוץ אל גוש עציון. המפקד שלא נפצע בעצמו, החליט להישאר במשוריין עם הפצועים קשה, וכאשר קרבו אליהם הלוחמים הערבים, הוא פוצץ את המשוריין עליהם ועל היושבים בו. על מעשהו זה זכה המפקד זרובבל הורביץ בעיטור הגבורה.
בבית שבו התבצרו הלוחמים התבוננו באימה בנעשה: "הצליפות לתוך החדר הלכו ורבו, כדורים חדרו ומספר הפצועים הלך וגדל. כדור שחדר פנימה היה גורם לבהלה. כל אחד דימה בנפשו, כי המקום בו יושב רעהו בטוח יותר, ושאף להחליף את מקומו. הפצועים קשה הרגישו רע ולא היה לנו מים לנקות את פצעיהם ולהרטיב את שפתיהם… הצליפות נעשו פראיות יותר ויותר. במעבר בין שני החדרים נפצע אחד הנהגים ברקתו… הוא מת במקום…"
(הדסה אביגדורי-אבידב מתוך ספרו של יואב רגב 'הגדות נוספות מתש"ח', אחיאסף, 2016)
בקרב השתתפו, בפעם הראשונה בקרבות מלחמת השחרור, גם מטוסים. הללו, שיהיו לימים חלק מחיל האוויר הישראלי, הטילו פצצות וניסו להעביר מזון ונשק ללוחמים. הם לא הצליחו להתקרב די ללוחמים ואילו הלוחמים יכולים היו רק בקושי לצאת מהבית המבודד או מהעמדות שלהם, ולהגיע אל הציוד. וכך, גם המטוסים לא הכריעו את הקרב.
הקרב נמשך והסתבך, נעשה יותר ויותר ברוטלי והתארך, ולא הייתה בררה אלא לבקש את עזרת הבריטים. הם הגיעו למקום למחרת היום, ב-28.3 בצהריים, והכריזו על הפסקת אש. על הלוחמים העבריים היה למסור את נשקם. זה היה רגע קשה עבורם, מפני שהם לחמו לשמור על הנשק שלא ייפול בידי הערבים, ונאלצו להתבונן בבריטים מפרקים אותם מנשקם ואז מעבירים אותו לאוייביהם.
קצין בריטי בזמן המשא ומתן
הארכיון לתולדות גוש עציון – "אז" – רשת ארכיוני ישראל
אנשי השיירה, אנשי הצלב האדום והסהר האדום
הארכיון לתולדות גוש עציון – "אז" – רשת ארכיוני ישראל
150 מול אלפים
עיתון "הבקר" מה-30.3.1948
מתוך "עיתונות יהודית היסטורית"
בקרב הקשה עמדו לוחמי שיירת גוש עציון מול אלפי לוחמים ערבים. 15 לוחמים נפלו בקרב (בטעות ציינו במשך שנים רק 14 הרוגים, הנהג חיים פיבלוביץ נחשב לנעדר עד שנת 1996). מהשיירה הארוכה והעמוסה אבדו 10 משוריינים, 4 אוטובוסים, 25, משאיות משוריינות ו-150 כלי נשק. השיירה שהצליחה להבקיע בקלות את הדרך אל גוש עציון ולהביא אליו אספקה רבה ואנשים שייעזרו להגן עליו, הוכתה מכה קשה ואיומה, אך רוב חבריה הצליחו בסופו של דבר לחזור לירושלים בשלום.
אנשי השיירה לפני היציאה לדרך
הארכיון לתולדות גוש עציון – "אז" – רשת ארכיוני ישראל
כתבות נוספות:
יְפֵי הַבְּלוֹרִית וְהַתֹּאַר – הרעות של חיים גורי
הִנֵּה מֻטָּלוֹת גּוּפוֹתֵינוּ: חיים גורי נפרד מחבריו למחלקת הל"ה
הטקס הקבלי העתיק שאיפשר את זיהוים של חללי מחלקת הל"ה
מעשה בתמונה אחת: משה וייצמן, הצלם שנפל במלחמת השחרור
בקרו ב"אז" רשת ארכיוני ישראל:
