1932: הניצחון האדיר של יהודי בולגריה על האנטישמיות

בשנות ה-30 של אירופה, כאשר כוחות האופל עלו בבולגריה, הצליחו היהודים – במשפט מתוקשר אחד – להביא לניצחון הצדק על השנאה. הצצה נדירה אל הפרוטוקולים של משפט קאלפקצ'ייב

בוריס מלך בולגריה באחת מפגישותיו הרבות עם היטלר, נובמבר 1940

עליית היטלר לשלטון וההתרחשות הסוערת שהובילה אל מלחמת העולם השנייה, השכיחה אירועים דרמטיים שעמדו במרכז ההתעניינות של העולם היהודי זמן קצר בלבד קודם לכן. אירוע רב משמעות כזה, אשר ריכז את תשומת לבם של יהודים בכל רחבי העולם, היה משפט ראווה שנערך בעיר סופיה, בירת בולגריה, בקיץ 1932. במחלקת הארכיונים של הספרייה הלאומית שמור אוסף נדיר של תיעוד המספר את תולדותיה של פרשה מרתקת זו.

אחד העמודים של פרוטוקול המשפט. לחצו לגודל מלא

על-אף שבדרך כלל בולגריה ויתר מדינות הבלקן אינן מזוהות בתודעה הכללית כמדינות הנגועות באנטישמיות ושנאת יהודים, הרי שלמעשה, בין שתי מלחמות העולם פעלו שם ארגונים אנטישמיים שצברו עוצמה פוליטית ואהדה ציבורית לא-מעטה. אחד מהם היה ארגון "רודנה זאשצ'יטה" ("הגנת המולדת"), אשר תחת מסווה של תנועה לאומית-פטריוטית הפיץ תעמולה אנטישמית וקרא לפגוע ביהודים, כאויבי המולדת הבולגרית.

סמל הארגון "רודנה זאשצ'יטה" ("הגנת המולדת")

דברי ההסתה הפרועים שפרסם הארגון באין-מפריע נפלו על אזניים קשובות. צעירים בולגרים חמומי-מוח החלו ליישם את אשר הטיפו לו מנהיגיה האנטישמיים של "רודנה זאשצ'יטה" ובלילות של סוף 1931 החלו להתקיף יהודים שהלכו לתומם ברחובות הבירה סופיה. התקפות אלימות אלו היו מלוות, פעמים רבות, גם במקרי שוד. מעשי האלימות אורגנו בידי מכונאי צעיר, יליד אחת מערי השדה בבולגריה, בשם דמיטר קאלפאקצ'ייב.

בשנת 1928 הגיע קאלפאקצ'ייב המובטל אל הבירה סופיה, כדי למצוא שם פרנסה. בד בבד עם קשייו להשתלב במקום עבודה אחד, הוא התקרב אל הארגון האנטישמי "רודנה זאשצ'יטה" והפך לאחד מן הפעילים המרכזיים בו. את מעשי ההתנפלות על יהודים, שהחלו באופן בלתי מאורגן, הוא הפך לפעילות מתוכננת של כנופיית פושעים שקיבץ סביבו.

דמיטר קאלפאקצ'ייב

חוסר המעש של משטרת סופיה כלפי אותם מעשי אלימות עודד את קאלפקצ'ייב להרחיב את הפעילות, והוא החל לתכנן מעשי חטיפה של יהודים עשירים, לצורך מיקוח וקבלת דמי כופר. החרפת המעשים והתעוזה שהלכה וגברה, לאחר חטיפתם של שלושה קרבנות, בהם הבנקאי ראובן אלקלעי שגם נשדד, הגיעה לשיאה בנסיון לחטיפת ראש הקהילה היהודית. כשלון פעולה זו, שבמהלכה נחטף בטעות שכנו הבולגרי, הביאה למצוד נרחב של המשטרה הבולגרית אחרי הכנופייה, ובסופו של דבר חבריה נתפסו, ובראשם המנהיג, דמיטר קאלפקצ'ייב.

המשטרה והתביעה הכללית פעלו במהירות וביעילות: זמן קצר בלבד לאחר שנתפס, הועמד קאלפאקצ'ייב לדין, ומשפטו נפתח ביום 25 במאי 1932 בבית המשפט המחוזי של סופיה. חיים קשלס, ההסטוריון של יהדות בולגריה, מתאר את אירועי היום הדרמטי ההוא: "באותו יום הופצו ברחובות סופיה כרוּזים מטעם הארגונים האנטישמיים להגנתו והציגיהו כגיבור לאומי.

קריקטורה אנטישמית על כריכת אחת מהחוברות שהוציאו לאור חברי המפלגה הלאומנית בבולגריה באותה תקופה

עורכי הדין מטעם התביעה האזרחית קיבלו מכתבי איוּם." השלטונות הבולגרים, שראו כי האווירה הולכת ומתלהטת וחששו מהתפרצותן של מהומות, ביקשו לסיים את המשפט במהירות.

משפט קאלפקצ'ייב נמשך, אמנם, חודש ימים בדיוק (הוא נסתיים ביום 25 ביוני 1932) אך הדיונים האינטנסיביים שנערכו במסגרתו, מבוקר עד לילה, הפכו לזירה גועשת של בירור היחסים שבין בולגרים ליהודים, שבה נטלו חלק מיטב המשפטנים היהודים ומנהיגי הקהילה בסופיה. קאלפקצ'ייב וכנופייתו כמעט נשכחו מלב, במשפט שהפך להיות תביעה ציבורית כנגד תופעת האנטישמיות בכללותה בבולגריה.

הקהילה היהודית ארגנה מטעם התביעה שורה ארוכה של עדים מומחים, אשר עלו אל הדוכן בבית המשפט ונשאו נאומים נלהבים בזכות נאמנותם של היהודים למולדת הבולגרית. טענותיהם של האנטישמים בבולגריה הופרכו בזו אחר זו, כאשר באמצעות היסטוריונים, כלכלנים, קצינים בכירים בדימוס מצבא בולגריה ואישים נוספים, הוכחה תרומתם המכרעת של היהודים להתפתחותה ובנייתה של האומה הבולגרית. הבירור היסודי של היחסים בין העם הבולגרי לעם היהודי גלש גם אל מחוץ לכתלי בית המשפט, ובאותם ימי דיונים אינטנסיביים נערכו ברחבי העולם כולו עצרות המוניות של הזדהות עם יהדות בולגריה, ובכלל זה גם כאן בארץ, מטעם "האגודה לידידות בולגאריה – ארץ ישראל".

הרשעתו של דמיטר קאלפקצ'ייב היתה בלתי נמנעת. זמן קצר לאחר תום המשפט, הוקרא בפני הנאשם פסק הדין המפורט והארוך שנחתם בידי שלושת השופטים, ובהם נשיא בית המשפט המחוזי של סופיה. בפסק הדין הורשע הנאשם בכל סעיפי האשמה, אך עונשו נקבע, בסופו של דבר, ל-15 שנות מאסר בלבד. עורכי דינו של קאלפקצ'ייב מיהרו לערער לבית המשפט העליון, אך התעודה המפורטת שיצאה תחת ידם של השופטים בערכאה העליונה ביותר, הותירה את העונש על כנו.

עד למועד שחרורו, בשנת 1940, הציף קאלפקצ'ייב את שלטונות הכלא ורשויות החוק בבולגריה במכתבי תלונה, מנשרים, מכתבים וגם מעין "שירים" אנטישמיים נוטפי ארס, שהגיעו גם אל חוג חבריו שמחוץ לכותלי בית הסוהר. על אף שאחדים מהם נדפסו, הם זכו להד מועט ביותר, בייחוד לאחר האיסור שהטילה המשטרה על הפצת חומר זה.

עמודו הראשון של גזר הדין. לחצו לגודל מלא

פרשת משפט קאלפאקצ'ייב, אולי הפרשה המסעירה ביותר בתולדות המלחמה באנטישמיות שבין שתי מלחמות העולם, נסתיימה בנצחון סוער. עורך הדין דוידוב, אחד מן הפרקליטים היהודים שהשתתפו במשפט זה, הגיע לביקור בארץ ישראל בקיץ 1933. כיהודי נאמן ובעל הכרה בחשיבותו של בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי כבית גנזיה של האומה היהודית כולה, הוא העניק לה את התיעוד שנצבר ברשותו מימי המשפט.

הפרוטוקולים המפורטים (כמעט 2,000 עמודים מודפסים בצפיפות!), פסק הדין והערעור, כל אלה שמורים היום במחלקת הארכיונים של הספרייה הלאומית, מזכרת לאירוע מימים רחוקים – ואולי תזכורת לכך שדברי ימיה של האנושות הם רק גלגל החוזר…

 

 

כתבות נוספות

אלבום תמונות נדיר: כשהאמת ניצחה את עלילת הדם

המברק ששלח מפקד הס"ס היינריך הימלר אל המופתי חאג' אמין אל-חוסייני

מכתבים אישיים: כך לחמה לוסי דרייפוס למען בעלה

קפטן אמריקה – מגן היהודים!

איירין הרנד: האישה שיצאה כנגד היטלר

 

 

 

 

 




תגיות

גיל וייסבלאי

ד"ר גיל וייסבלאי הוא ארכיונאי וחוקר תולדות הספר העברי במאה העשרים.

לכתבות נוספות של גיל וייסבלאי >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו