מסע הייסורים של יונתן הקטן

הַאנְס? גד? דן? שמואליק? הכירו את הילד עם משבר הזהות הגדול ביותר בספרות העברית, שבסך הכל רצה לטפס על העץ

הרבה עבר על יונתן הקטן. אם לא די בטרגדיה של החור במכנסיו, אפילו זהותו לא ממש הייתה ברורה לו. האם הוא באמת יונתן? או אולי גיבורנו נקרא בכלל גד? ואולי בכלל שמואל? אז אחת לתמיד, אנחנו גאים להציג את גלגולי שיר הילדים הכי מפורסם שיש.

 

הַאנְס הקטן

נתחיל בעובדה די ידועה. הלחן הפשוט של השיר הומצא מתישהו בגרמניה של תחילת המאה ה-19, ואולי אפילו קצת קודם. ללחן הכה מוכר, בן חמישה תווים בסך הכול, נכתבו כמה טקסטים, שאחד מהם הוא השיר "Hanschen Klein" של פרנץ וידמן מדרזדן שבגרמניה:

Hänschen klein
Ging allein
In die weite Welt hinein.
Stock und Hut
Steh'n ihm gut,
Ist gar wohlgemut.
Aber Mama weinet sehr,
Hat ja nun kein Hänschen mehr!
„Wünsch dir Glück!“
Sagt ihr Blick,
„Kehr’ nur bald zurück!“

 

 

והנה מצאנו בארכיון הצליל את הגננת חנה צפירה שרה את השיר בגרמנית:

והנה התרגום לעברית לבית הראשון של "הַאנְס הקטן":

הַאנְס הקטן
יצא לבדו
לעולם הרחב.
מקל הליכה וכובע
הולמים אותו מאוד
ורוחו אפילו עולצת.
אבל אמא בוכה מאוד,
עתה הרי כבר אין לה הַאנְס קטן.
"בהצלחה!"
מאחל מבטה,
"רק שתשוב במהרה!"

 

גד הקט

כמו שירים רבים שעליהם גדלנו, גם שיר זה הגיע לארץ ישראל דרך העולים שהכירו אותו מילדותם ועיבדו אותו לעברית. מי שהיו כוח החלוץ בתחום הזה, הן כמובן הגננות של היישוב היהודי שחיפשו שירים ללמד את הילדים.

"כולנו העתקנו את הגן הגרמני על חומריו, מכשיריו שיריו וסיפוריו", שחזרה אחת הגננות הראשונות של היישוב העברי תרצה קטינקא במאמר שכתבה בגיליון "הד הגן" בשנת 1937. "את החומר הספרותי היינו שואבות מתוך ספרים גרמנים: ספר שירים מגרמניה היה איתנו והיינו מתרגמות כל שיר, אשר היה דרוש לנו. לא היה שיר מקורי לגן".

בהמשך מציגה קטינקא את אחד השירים המתורגמים:

 

 

בתיעודים הראשונים של השיר בעברית, אנחנו מוצאים אותו בעיקר תחת השם "הנודד הקטן", ובדומה לגרסה המקורית הוא מדבר על ילד קטן שיוצא למסע.

הנה השיר כפי שמביא אותו הסופר והמתרגם פסח קפלן ב"ספר הזמירות" שהוציא לאור בוורשה, בשנת 1913:

 

כעבור שלוש שנים, גם כן בוורשה, מופיע תרגום דומה לשיר במקראה הפופולרית לילדים "ראשית דעת". גם בה הופיע השיר תחת השם "הנודד הקטן" וגם בה הגיבור שלנו נקרא "גד":

 

 

שמואליק שנעק / הערשל קליין

דרך אגב, "הַאנְס הקטן" זכה לחיים לא רק בשפה העברית המתחדשת, אלא גם ביידיש.

את הַאנְס / יונתן מצאנו מככב תחת השם שמואליק בשיר שפורסם בכתב-עת בווילנה, בשנת 1935:

 

 

וכמה עשרות שנים מאוחר יותר, מצאנו אותו בקובץ השירים "אזוי האבן מיר געזונגען" בעריכת חנן פאזניאק שיצא בשנות ה-70 בישראל. הפעם, הַאנְס / יונתן נקרא בכלל הרשל:

 

 

 

דן נחמד

ואם לא התבלבלתם עדיין, אז בשנת 1938, גד הפך לדן. זה קרה בין דפי הספר בעל השם הארוך במיוחד: "אל המטבח בא כלב: ושירים אחרים לתינוקות ולילדים טובים, מתורגמים לעברית פשוטה ומצוידים בתוי הנגינה ומעוטרים בציורים רבים" שיצא לאור בתל אביב. גם כאן הגיבור יצא לנדודים למגינת לבה של אמו:

דָן נָחְמָד
לו לבד
פעם הלך לְמֶרחָקים
בָּילקוט
שׂם פשוט
כָּל הצעצועים

אבל אמא עצובה
נשארה כה עזובה
אז חשב השובב
והביתה שב

 

 

יונתן הקטן 

קשה למצוא את נקודת הזמן המדויקת שבה התרחש המעבר הדרמטי מ"הנודד", "גד" או "דן" ל"יונתן הקטן". נראה שזה קרה מתישהו בסוף שנות ה-20 או בשנות ה-30 של המאה ה-20. מה שבטוח הוא שהשינוי שעבר על הילד הקטן היה גדול: לא רק השם שהתקבע "יונתן", גם המסר שונה מאוד. הגיבור כבר איננו אותו נודד שרוצה לתור את העולם, אלא רק ילד שובב, שמשלם בסופו של דבר מחיר על שובבותו.

וככה שרה את השיר שרה יערי בשנת 1954:

את הגרסה הכתובה והמוכרת של "יונתן הקטן" אנו מוצאים רק בתחילת שנות ה-50 בספר "עוגה … עוגה … עוגה : שירי פעוטות" שכינסה סופרת הילדים מירה לובה.

יוֹנָתָן הַקָּטָן
רָץ בַּבֹּקֶר אֶל הַגָּן
הוּא טִפֵּס עַל הָעֵץ
אֶפְרוֹחִים חִפֵּשׂ

אוֹי וַאֲבוֹי לוֹ לַשּׁוֹבָב
חוֹר גָּדוֹל בְּמִכְנָסָיו
הוּא טִפֵּס עַל הָעֵץ
אֶפְרוֹחִים חִפֵּשׂ

 

 

דרך אגב, בספר זה, אין כל אזכור לאיש שמייחסים לו את כתיבת הנוסח העברי המוכר – ישראל דושמן.

 

 

ככל הנראה האזכור הראשון לכך שישראל דושמן חיבר את המילים שכל ילד בישראל מכיר בעל פה, היה רק בשנת 1957.

 

ישראל דושמן ותלמידיו, 1912. מתוך אוסף: הגמנסיה העברית "הרצליה" – יפו

 

זה נכתב בספרון חמוד שהוציאה ההסתדרות הציונית העולמית "זמירות י"ד: שירי תנועה ומשחק". בספרון זה קובצו 49 שירים פופולריים בקרב ילד ישראל, שירים שמתאימים מאוד, לפי המצוין בתחילת הספרון, ללימוד בגני ילדים ובבתי ספר. שימו לב להבדלים בין הגרסה הזו לגרסה שאנחנו שרים היום.

 

יונתן הקטן שאת עונשו קיבל

בקרב החוקרים אין הסכמה כי ישראל דושמן, מחלוצי ההוראה העברית בארץ ישראל, הוא אכן האיש שכתב את הנוסח העברי לשיר. כך למשל, במחקר שערכה המוזיקאית אוכמא שפרן בשנת 1996, מובאת עדותה של אורה פיין מקיבוץ עין חרוד, כי מי שכתבה את השיר, בגרסה מעט שונה שגם השתרשה בספרים רבים, היא בכלל חברת הקיבוץ והמחנכת שושנה צ'נסטוחובסקה.

 

אשת החינוך שושנה צ'נסטוחובסקה

 

"יונתן הקטן הוא בעין חרוד", העידה פיין, "הוא חובר על ידי המורה שושנה צ'נסטוחובסקה מעין-חרוד ללחן גרמני. בטקסט המקורי מסופר על הילד הַאנְס שהלך לשוטט בעולם למגינת לב אימו. בנוסח העברי שכתבה צ'נסטוחובסקה טמון בסופו של השיר מוסר השכל ואילו בנוסח שהשתרש בארץ – אין לכך זכר."

 

יוֹנָתָן הַקָּטָן
רָץ בַּבֹּקֶר אֶל הַגַּן
עַל הָעֵץ הוּא טִפֵּס
אֶפְרוֹחִים חִפֵּשׂ

אוֹי וַאֲבוֹי לוֹ לַשּׁוֹבָב
חוֹר גָּדוֹל בְּמִכְנָסָיו
מִן הָעֵץ הִתְגַּלְגֵּל
וְעָנְשׁוֹ קִבֵּל

 

ולקינוח

ואיך זה נשמע בקוריאנית?

 

 

 

הכתבה מתבססת בין היתר על המקורות הבאים – שקריאה בהם מומלצת בחום:

מחקריה של חוקרת ספרות הילדים ד"ר סלינה משיח, ובעיקר מאמרה "בעקבות יונתן הקטן" שפורסם ב"עתון 77" באוגוסט 1996.

המאמר "יונתן, גד מיכאל ודן – ארבעה שהם אחד" של המוסיקולוג ד"ר נתן שחר

"יונתן הקטן" בפרויקט "זמרשת"

 

 

רוצים לגלות את כל הסיפורים שמאחורי השירים האהובים?
הצטרפו לקבוצת הפייסבוק שלנו "הסיפור מאחורי":

 

 

כתבות נוספות

סע לאט: נוסעים במכונית הישנה עם אריק איינשטיין

הימים הלבנים של לאה גולדברג

אוֹמְרִים, אַהֲבָה יֵשׁ בָּעוֹלָם – מַה-זֹּאת אַהֲבָה?


כיצד נגיע למקור שמות ישובים בארץ בהדרגה תוך הגשמה עצמית?

הצצה למפות הישנות של ארץ ישראל חושפת בפנינו פרטים מפתיעים

חדש בספרייה!
קורס בנושא: "לצייר עיר, לצייר ארץ: מפות ירושלים וארץ ישראל מראשיתן"
לפרטים ולהרשמה

 

 

 

כיצד נגיע למקור שמות ישובים בארץ בהדרגה תוך הגשמה עצמית?

"בחרתי להקים את ביתי בישוב בהדרגה".

האם פירוש הדבר שלא נחפזתי בבניית מעוני, ושעבר זמן מהנחת היסודות ועד לבניית הקומה הראשונה, והנחת הרעפים?

לא.
שם הישוב הוא "בהדרגה", כפי שניתן לראות במפה מ-1950. זהו ישוב שהוקם בשנת 1935 מדרום לפתח תקווה והיום הינו חלק מכפר מעש.

ישראל. מפת היובל של הקרן הקימת. הוכנה ע"י מחלקת המדידות, 1950. זיהוי המקום כיום באדיבות ד"ר אריאל לורברבוים. לחצו על התמונה למפה המלאה

וכעת נפנה להגשמה, לא רק במובן המופשט, מימוש חזון ההתיישבות הציוני, אלא במובן הפיזי ביותר, נגיע אל הישוב "הגשמה" שהוקם ב- 1948 – היום ידוע הישוב בשם שורש.

ואיך נקרא הישוב "כפר גליקסון" במקור?

ב-1939, עלה לקרקע הישוב "למקור" שחבריו היו חלוצים יוצאי "הנוער הציוני" מהונגריה ורומניה במיקום המסומן במפה. לאחר כחמש שנים עברו לגבעה סמוכה, וזהו הישוב "כפר גליקסון" שקיבל את שמו החדש על שם משה גליקסון שהיה עורך עיתון "הארץ" וממנהיגי תנועת ההתיישבות "העובד הציוני".

 

מפת ארץ ישראל בעריכת מיכאל אבי-יונה ,הוצאת הספרים של הסוכנות היהודית לארץ-ישראל, [1950] . לחצו על התמונה למפה המלאה

והתשובה לשאלה שבכותרת, כיצד נגיע למקור שמות ישובים בארץ בהדרגה תוך הגשמה עצמית?

נרשם עוד היום לקורס המפות שייפתח באמצע ינואר בספרייה הלאומית, ונלמד על אודות מפות ארץ ישראל וירושלים, עתיקות ומודרניות. פעילות לימוד מעשירה ומהנה לכל המתעניין בלימודי ארץ ישראל, היסטוריה ומיפוי.

***

בואו לצפות באלפי מפות עתיקות ונדירות באוסף המפות ע"ש ערן לאור

 

כתבות נוספות

מה מסתתר בנחלות שבט זבולון, יששכר וחצי המנשה?

איך נראתה ירושלים לפני 1967? הצצה במפות משני עברי הגבול

מפה נדירה: חורבנה של ירושלים בעיניים נוצריות

איך מפה שנתלשה מעיתון עזרה להכריע את הקרב הקריטי בגולן במלחמת יום הכיפורים

המהנדס האיטלקי שהביא את המודרניזציה (וההתנשאות) האירופאית לארץ ישראל

 




למוסקבה? למצרים? או לירושלים? גלגוליו של הַמְפֻזָּר מִכְּפַר אֲזַ"ר

"אִישׁ אֶחָד הָיָה בָּעִיר, כָּל תִּנוֹק אוֹתוֹ הִכִּיר: זֶה הָאִישׁ הַמְפֻזָּר, הַמְפֻזָּר מִכְּפַר אֲזַ"ר." ומה אם נגלה לכם שאתם לא מכירים אותו כלל וכלל?

את מקור היצירה "הַמְפֻזָּר מִכְּפַר אֲזַ"ר" כתב ברוסית סמואיל יעקבלביץ' מַרשַׁק (מהרשק), מגדולי המשוררים לילדים בברית-המועצות. זה היה בשנת 1932 ושם היצירה המקורי היה: "הנה איזה מְפֻזָּר" (Вот какой рассеянный). הגיבור, "פרופסור מְפֻזָּר" רוצה לנסוע בחשמלית לתחנת הרכבת בלנינגרד ומשם ברכבת למוסקבה, אך נתקע בקרון מנותק.

שער מהדורה בשפה הרוסית לסיפור "הַמְפֻזָּר", 1956

לאה גולדברג שנתנה ליצירה חיים בעברית, עיבדה אותה שלוש פעמים. לראשונה היא יצאה לאור ב"דבר לילדים" בשנת 1939 בשם: "הַמְפֻזָּר מהֹר הָהָר" בלוויית איוריו של נחום גוטמן. שם היה מצוין במפורש: "על-פי מרשק."

בגרסה זו הגיבור רוצה לנסוע מהֹר הָהָר באוטובוס לתל אביב ומשם ברכבת למצרים, אך נתקע בקרון מנותק בתל אביב.

כעבור כמה חודשים, פרסמה לאה גולדברג ב"דבר-לילדים" קומיקס מאויר על ידי אריה נבון על: "אֶלְעָזָר הַמְפֻזָּר, הַמְפֻזָּר מִכְּפַר אֲזַ"ר": היא מתארת בו את הגיבור נכנס לים עם בגדים, וקופץ קפיצת ראש מן הים לשפת הים.

במקרה אחר הוא רוצה לנסוע באוטובוס, מניח את המזוודה על גג האוטובוס יחד עם עוד מטעני נוסעים, אך מתיישב בתחנה וקורא ספר. המזוודה נוסעת לכפר, והוא נשאר על הספסל בתחנה.

הגרסה השנייה של העיבוד של לאה גולדברג למְפֻזָּר של מרשק יצאה לאור כספר בשנת 1943. השינוי הבולט שהיא ערכה נקשר להמרה של מקום מגורי הגיבור: את "הֹר הָהָר" היא שינתה ל"כפר אז"ר". ייתכן שבעקבות הקומיקס על "אֶלְעָזָר הַמְפֻזָּר מִכְּפַר אֲזַ"ר", החליטה לאה גולדברג לשנות את שם היצירה ל"הַמְפֻזָּר מִכְּפַר אֲזַ"ר". כאן הגיבור רוצה לנסוע מכפר אז"ר באוטובוס לתחנת הרכבת בתל אביב ומשם ברכבת למצרים. גם בגרסה זו מצוין במפורש שהיצירה נכתבה על-פי מרשק. את האיורים ציירה לאה גרונדיג.

 

בשנת 1959 מתרגם בן-ציון תומר את שירי מרשק לעברית במהדורה שאיוריה נעשו על ידי יוסף בס. הגיבור גר ברחוב כוזר, יעד נסיעתו לא צוין, אך הוא נתקע בקרון מנותק בתל אביב.

 

מרשק ש. (1959). "הנה מה מפוזר" שירי פלאים ואגדות ת"א: מסדה. עברית בן-ציון תומר, ציר: יוסף בס.

בגרסה השלישית של לאה גולדברג, שיצאה לאור בשנת 1968 היא מרחיבה את היצירה ואף מאיירת אותה, וזו הגרסה המוכרת והנמכרת. כאשר חזרה לאה גולדברג לעדכן ולשכתב את היצירה היה זה אחרי מלחמת ששת הימים. לא רק שאי אפשר היה לנסוע ברכבת למצרים כמו ב-1943, אלא גם שמצרים הייתה אז מדינת אויב. לכן היא החליפה את "מצרים" בירושלים.

בתקופה זו הייתה כבר גולדברג חולה במחלה ממארת ויתכן שהשמטת שמו של מרשק לא נעשתה על דעתה. אך ייתכן גם שבגלל השינויים מרחיקי הלכת שערכה לאה גולדברג ובגלל עיצוב דמות של מפוזר שונה, הושמט שמו.

ביצירה של מרשק ניתן לראות ביקורת סמויה ונוקבת על המשטר והחיים בברית המועצות. הסמל של הקרון המנותק יכול לייצג את האמן-האינטלקטואל וגם את החברה הסובייטית. לעומתו, עוסקת גולדברג במבנה הנפשי של האדם, ואצלה הניתוק הוא מצב קיומי.

אֶת סוֹפוֹ אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ,
אֶת קִצּוֹ אֵין אִישׁ מַכִּיר
כַּנִּרְאֶה הוּא עוֹד נוֹסֵעַ
וְנִשְׁאַר בְּזוֹ הָעִיר
בֹּּקֶר, עֶרֶב צָהֳרַים – 
רְחוֹקָה יְרוּשָׁלַיִם.

 

"הַמְפֻזָּר מִכְּפַר אֲזַ"ר", איירה: נטלי וקסמן שנקר. עם עובד, 2011

 

https://www.youtube.com/watch?v=_LHaxFceZDE

סרטון אנימציה רוסי לסיפור "הַמְפֻזָּר" של מרשק, 1975

 

למאמר המלא של ד"ר שמעונה פוגל – המפוזר מכפר אז"ר – למוסקבה? למצרים? או לירושלים? – לברור מהותו של המפוזר ביצירה "המפוזר מכפר אז"ר" במקור ובתרגום.

 

 

כתבות נוספות:

הצצה נדירה אל העולם הפנטסטי של לאה גולדברג

מִי רוֹצֶה, רוֹצֶה לִשְׁמֹעַ מַעֲשֶׂה בְּלֶּפֶת!

כיצד נולד השיר 'חמש שנים על מיכאל'

"הספר ייקרא 'הלב' – והוא יהיה ספר חיי"

 

 

פרויקט מיוחד: גלו את הסיפור מאחורי השירים והספרים האהובים

מכירים סיפורים נוספים שמאחורי השירים? הצטרפו לקהילת "הסיפור מאחורי" בפייסבוק ושתפו אותנו

 




כשאחד העם עבר לגור ברחוב אחד העם

הצצה עצובה אל שנותיו האחרונות של אחד העם בביתו שברחוב: אחד העם, תל אביב

רחוב אחד העם בתל-אביב, גלויה מתוך אוסף ארכיון העיר פתח תקווה.

גלו עוד על התנועה הציונית: תמונות נדירות של אישים וכינוסים של התנועה, סיפורים מאחורי התנועה הציונית, מערכי שיעור למורים ועוד

 

זוועות מלחמת העולם הראשונה, הרדיפות שהביאה על העם היהודי, המחלות והעייפות שפקדו אותו בשנותיו האחרונות, המיאוס מניהול סניף ויסוצקי בלונדון, ההתרגשות לנוכח הצהרת בלפור ובעיקר אותו חלום ישן-נושן: להעביר את שנותיו האחרונות בארץ ישראל, הם ששכנעו את אשר צבי גינצברג – הידוע בכינויו 'אחד העם' – לעלות ארצה בערוב ימיו.

משפרחה לה השמועה, הפכה השאלה איפה ייקבע הוגה זרם הציונות הרוחנית את ביתו החדש לנושא השעה. על פניו הייתה ירושלים הבחירה המתבקשת. האין זאת העיר בה הבטיח שנים קודם לכן לחבר את "ספרו הגדול על היהדות"? מהר מאוד נפסלה העיר הקדושה בגלל החשש שייאלץ להיאבק בה בקנאים ובמתריסים על כל צעד ושעל.

ומה עם חיפה? מדוע שלא יעבור אל עיר העתיד (כפי שהגדירה הרצל, יריבו הגדול). בחיפה התגוררו בתו וחתנו של אחד העם, שמואל ולאה פבזנר, שהיו ממייסדי שכונת "הדר הכרמל" ומראשי היישוב העברי שם, והם בנו להם בית גדול ומרווח שם. אולם גם חיפה נדחתה לבסוף – בעיקר בגלל ריחוקה ממרכז הארץ. קרוב כל כך לשנתו השבעים דחה אחד העם את התענוג שבעלייה ובירידה במורדות הר הכרמל.

לבסוף בחר בתל אביב. בשכונה שצמחה בקצב גידול מהיר, התרכזו רבים מידידיו הוותיקים מימי אודסה, ולעת זקנתו ביקש אחד העם להיות מוקף בסביבה האנושית שכה חיבב והוקיר. העיר המתפתחת, שבה התרכזו חיי התרבות העברית המתחדשת נראתה לו, ודאי, המקום המתאים ביותר לקבוע בו את מושבו.

הידיעה על בואו של המנהיג הציוני הנערץ הניעה את פרנסי תל אביב לפעולה. הם מיהרו לשפץ בית על חשבונם ולהעמידו לרשותו. הבית שנבחר היה ביתו של בן ציון מוסינזון, אחד מראשי הגימנסיה "הרצליה". מוסינזון ויתר בשמחה על הבית, מתוך תקווה שאחד העם יוכל להמשיך ולהיות מעורב בהתפתחותה של הגימנסיה, שהייתה חוד החנית של הפעילות החינוכית הציונית, ויקרה במיוחד ללבו של אחד העם. עם בואו של אחד העם להתיישב בביתו החדש בתל אביב, הסכימה המועצה המקומית פה אחד על הסבת שמו של הרחוב ל"רחוב אחד העם".

 

כתבה המבשרת על בואו של אחד העם ארצה, התפרסמה בעיתון 'דאר היום' בתאריך ה-18 בינואר 1922. לכתבה המלאה לחצו

השמש שסביבה תחוג הספרות העברית ממהרת להנמיך ציפיות

"קבוצת סופרים עברים בתל-אביב": אחד העם, ביאליק, רבניצקי ואחרים. התמונה צולמה בשנת 1925 ונתרמה על ידי מרדכי בן הלל הכהן (המופיע בה). לפריט בקטלוג לחצו

 

משעה שהתמקם בעיר ביקש אחד העם להנמיך את ציפיות כולם: לא, אין הוא מתכוון לחזור ולתפוס את מקומו כשמש שסביבה יתקבצו סופרי הארץ –הוא עייף וחולה ומודאג. כל שהוא מבקש לעצמו היא מעט מנוחה ושהות להשלים את מפעלו הספרותי, כמיטב יכולתו, ולשם כך הוא ביקש מהציבור לכבד את בקשתו ולהניח לו לעבוד.

הציבור לא נענה. ההתלהבות מהגעת 'נביא דורנו' הייתה כנראה גדולה מדי. קשה למנות מוסדות או יחידים שלא ניסו למשוך אותו להצטרף לפעילותם, והאיש שביקש לנוח בארץ כמעט ולא מצא בה רגעי מנוחה ומרגוע. בבוקר כתב איגרות לחברים ותומכים, בצהריים ביקר בגימנסיה הרצליה לפטפט עם המורים על כוס תה, בערב ביקר בוועד העיר, בין לבין שרבט רעיונות, הגיב על ענייני השעה בעיתונות, אירח חברים בביתו ואפילו החל ללמוד שפה חדשה, ערבית.

 

עושים לאחד-העם קצת רעש. שיעור היסטוריה או ספרות שמעביר ד"ר רפאל סופרמן בגימנסיה הרצליה ברחוב אחד-העם. תמונה משנת 1924, מתוך אוסף גימנסיה הרצליה. לפריט בקטלוג לחצו

 

עיסוקיו הקדחתניים הסתירו אך בקושי את הדיכאון שאחז בו בשנותיו האחרונות. מילדות היה ידוע כאדם רציני וחמור סבר, אך עתה לא עמד עוד בדרישות העצומות שהציב לעצמו: "הספר הגדול" כבר לא ייכתב, המאמרים החדשים יאחרו להגיע (אם יגיעו כלל) והוא כבר לא יעמוד כבעבר בראש תנועת התחדשות עברית פורצת דרך. דווקא כשנעשה לדמות קונצנזוס ראה לנכון להחריף את התרסותיו. אולם הפעם הופנו חיצי הביקורת בעיקר כלפי עצמו.

וכך, כשנדמה שהיישוב העברי לא מסוגל לשלוט באצבע המורה שלו מלהצביע על אינספור מוסדות, רחובות ובתי ספר ולקרוא להם בשמו של הפובליציסט והוגה הדעות החד פעמי הזה, התכונן אחד העם בשנתו ה-70 אל מותו הקרב, מאוכזב ומריר מכך שרשימת הישגיו הארוכה להפליא עדיין לא משתווה לרשימת ציפיותיו.

 

חגיגות יום ההולדת השבעים לאחד-העם. במרכז התמונה יושב חתן השמחה, מוקף בסופרים מעריצים, ידידים ובני משפחה. התמונה צולמה ב-28 ביולי 1926 בהדר הכרמל (חיפה). לפריט בקטלוג לחצו

 

שנה לאחר מכן, בתאריך כ"ח בטבת תרפ"ז (2.1.1927) הלך לעולמו והותיר את התנועה הציונית כולה עם שאלה אחת דוחקת: כיצד לכבד את זכר האיש שחי כבר בחייו ברחוב על שמו?

 

על אף שגילו שאחד-העם מפטפט לעתים ברוסית בחוצות תל אביב הגיעו אנשי גדוד מגני השפה לחלוק לו כבוד אחרון. כרזה מתוך אוסף האפמרה של הספרייה הלאומית. לפריט בקטלוג לחצו

מה לא נאמר על האיש עם לכתו?

עם פטירתו התפנו קברניטי היישוב לעסוק בסידורי ההלוויה, הקבורה והזיכרון.

מייד עם פטירתו של אחד העם, בטרם קבורתו, יצר הפסל אברהם מלניקוב מסכת מוות מפניו של המת הדגול.

מסכת המוות של אחד העם, יצר הפסל אברהם מלניקוב. מתוך ארכיון התמונות של הספרייה הלאומית

 

מלניקוב גם התבקש לעצב את המצבה שתוצב על הקבר, בבית הקברות שברחוב טרומפלדור בתל אביב, בצורה שתלכוד את גדולתו של האיש. הוא בחר לפסל אובליסק.

 

דגם המצבה שעיצב הפסל אברהם מלניקוב. מתוך ארכיון התמונות של הספרייה הלאומית

 

בצוואתו הוריש אחד העם את כתביו לספרייה הלאומית בירושלים, "אך לפי שיש ביניהם הרבה דברים הנוגעים לאנשים פרטיים ושלא הגיע עוד זמנם להתפרסם", כתב אחד העם בצוואתו, "לכן הנני מתנה מראש, שלא ישתמשו בארכיב הזה לשם פרסום, או איזה שמוש אחר, במשך עשר שנים מיום מותי, בלי רשיון האפוטרופסים הנזכרים למטה".

עשר, עשרים ושלושים שנה אחרי פטירתו עוד המשיכו מכריו, תומכיו וממשיכי דרכו לשבח ולפאר אותו בתור "נביא דורנו", "מורה נבוכי זמננו" וממשיך דרכם של הרמב"ם ומשה רבנו. עד שנות השבעים של המאה הקודמת נלמדו כתביו בבית הספר. למרות ביטול הנוהג החינוכי הזה תהיה זו טעות לקבוע שהעיסוק בחייו וברעיונותיו פחת עם השנים. על העיסוק הערני הזה יעידו הביוגרפיות שנכתבו על האיש, המאמרים והספרים הרבים, הממשיכים להתפרסם גם בימים אלה, אשר מנסים לחשוף את מלוא עוצמתה של השפעתו על המחשבה היהודית הלאומית בתקופה הדרמטית ביותר בתולדותיה.

 

הכתבה חוברה בעזרתו של ד"ר גיל וייסבלאי.

 

התנועה הציונית: תמונות, סיפורים, אישים, כרזות ועוד