חג השבועות ומלחמות המים של יהודי מרוקו

חג המים מתחיל את דרכו דווקא כדרך סמלית לגזור את דינו של אדם

חן מלול
20.05.2020
ילדים בעיר דמנט (הסמוכה למרקש) משחקים במים.

מספרים לנו שמנהג התזת המים בשבועות הולך ונעלם. גם אם זה נכון – וזה בכלל לא בטוח – אנחנו זוכרים אותו היטב. זרמי מים מצינורות משקים את העוברים והשבים, שקיות מים עפות לכל עבר. הקישור בין חג שבועות להתזת מים על העוברים והשבים איננו מובן מאליו. מקורו במרוקו.

מתי התחיל המנהג? העדות המוקדמת ביותר למנהג היא בת כ-450 שנה. החכם המרוקאי רבי משה בן מימון אלבז מספר על מקרה שקרה בעירו תרודאנת, השוכנת בעמק הסוס בדרום מרוקו. בערב חג השבועות התקיימה בבתי כנסת במרוקו תחרות קריאה של פיוטי אזהרות, העוסקים במניין תרי"ג (613) מצוות היהדות. חוקי התחרות פשוטים: מי שנגזר דינו לסיים ולקרוא את האזהרות נלקח בתום הקריאה אל חצר בית הכנסת ושם זכה למקלחת של מים צוננים מידי המשתתפים בתחרות והנוער המחכה – מי בכד ומי במחבת.

באותה שנה, מספר אלבז, סיים הילד שלמה פחימה בן החמש לקרוא את האזהרות ביום הראשון של שבועות. אביו של שלמה ביקש מהציבור שיניחו לבנו ולא יתיזו עליו מים. גם לאחר התערבות הסב, שהיה מנכבדי הקהילה, בקשתם נדחתה. טענת הציבור הייתה שמנהג אבותינו בידינו ואין לשנותו. העדות הראשונה של המנהג מעידה כבר היא שמדובר במנהג מבוסס.

אזהרות לרבי יצחק בן ראובן אלבג'לוני, מתוך "מנחת ביכורים", ליוורנו 1844, אתר היברובוקס

המים המותזים בשבועות זכו במרוקו לכינוי 'מי הישועות'. האמונה היא שבכוחם של מים אלו לרפא מחלות שונות ולהבטיח את בריאות המותז. המנהג הדתי נפוץ מחוץ לבית הכנסת ונעשה נחלתן של כל קהילות מרוקו. באוצר המנהגים והמסורות לקהילות תאפילאלת שחיבר מאיר נזרי, מציין החוקר שבספרי המנהגים אנחנו מוצאים ניסיונות של חכמים לבטל את חגיגות המים של שבועות. בצד האוסרים, היו מרבני מרוקו שסיפקו גם הסברים הלכתיים למנהג. בכל ההסברים הללו מומשלת התורה למים.

ההסברים ההלכתיים שנוסחו כדי להצדיק או לתקוף את המנהג מזכירים את הניסיונות להצדיק את הסביבון, הרעשן או קרנבל הפורים. מתברר שגם במקרה זה, מדובר בסך הכל בניסיון להסתיר את העובדה שגם הפעם שאבו היהודים השראה מסביבתם. השערת החוקרים היא שמנהג התזת המים בשבועות הגיע אל יהודי מרוקו מהסביבה הלא יהודית. בצפון אפריקה חגגו התושבים בכל קיץ את חגיגת האנסארה. החגיגות כללו מלחמות מים שבמהלכם נרטבו כל הנוכחים.

בארץ ישראל העדיפה התנועה הקיבוצית כבר משנות העשרים את חג הסוכות כחג המים נוכח הקשר לשמחת בית השואבה בבית המקדש בסוכות. מדובר בהמשכה של מסורת בת אלפי שנים, שמקורותיה כבר בתלמוד, הקושרות בין סוכות לבין פולחנות להורדת המים. אם לשפוט מאזכורי החג בעיתונות העברית, העדויות המאוחרות ביותר לחגיגות חג המים בסוכות מגיעות רק עד תחילת שנות השישים של המאה הקודמת. בפעם הבאה שמוזכר "חג המים" בעיתונות הוא מוזכר בהקשר אחר לגמרי: השלמת מפעל-המים בגליל התחתון. נראה כי העליות הגדולות של ראשית קום המדינה הפיצו את מלחמות המים של שבועות, שהתחילו בכמה קהילות יהודיות בצפונה של אפריקה לכלל ישראל.

חג המים בקיבוץ גניגר עם שרה הופמן, אוסף ביתמונה, הספרייה הלאומית
 

לקריאה נוספת

מאיר נזרי, קהילות תאפילאלת / סג'למאסא : כרך שלישי – אוצר המנהגים והמסורות לקהילות תאפילאלת/סג׳למאסא, הוצאת בר-אילן, תשע"ח יואל רפל, נדודי שינה ומים על הרצפה, מוסף 'שבועות', 'מקור ראשון'  

כתבות נוספות

לא רק חלב: המנהגים האחרים של חג השבועות ספר התורה של המלך ליום אחד כך גייסה הציונות את חג השבועות

תגיות

תגובות על כתבה זו

טוען כתבות נוספות loading_anomation