המוצא האחרון: כך הציל מרדכי זאב חבקין את העולם משתי מגפות

תארו לעצמכם שמצאתם את החיסון לקורונה, אבל אף אחד לא מאמין לכם. אף אחד לא נותן לכם הזדמנות להוכיח שאתם יכולים להציל את העולם. האפשרות היחידה שנותרה בידכם: להזריק לעצמכם נוזל מלא בחיידקי קורונה מוחלשים ולקוות לטוב. המזרק בידכם – הייתם עושים זאת?

אודי אדרי | 19.03.20 |
Share
מרדכי זאב חבקין

שערורייה, אנטישמיות, וניסויים בבני אדם – כשפתחנו את הארכיון המרתק הזה, איש לא שיער כיצד יתפתח סיפורו המופלא של מדען ציוני שהיה נחוש להציל את העולם ממגפות הדבר והכולרה כנגד כל הסיכויים. הכירו את מרדכי זאב חבקין.

מסלולו של חבקין, יליד האימפריה הרוסית של 1860, נקבע ברגע שסיים את לימודיו בשוויץ בסוף המאה ה-19 והחליט להפוך את חקר היצורים הקטנים לעבודת חייו. היותו של לואי פסטר אחד המדענים הידועים בתחום באותה התקופה, כמו רבים מאיתנו ששולחים קורות חיים כי למה לא בעצם, הביא את חבקין לדרוש עבודה במכון פסטר בפריז – והוא גם קיבל אחת: ספרן. למה? כי זה התקן שהיה פנוי במכון, בירוקרטיה.

אחרי שעבד עם מומחים כמו פסטר ומחניקוב, התפרצויות הכולרה ברוסיה ובהודו נעשו איום של ממש. חבקין חש שהגיעה שעתו, ואחרי מחקר מאומץ הוא הצליח לפתח חיסון לכולרה המבוסס על חיידקים מוחלשים. בהתחשב בעובדה שאנשים מתו בחוץ ממגפה משתוללת, ובעקבות הסירוב לתמוך במחקרו, חבקין לקח את את הצעד הדראסטי לעבר המוצא האחרון להוכיח את אמינותו של החיסון: הוא הרים את המזרק שהיה מלא בחיידקי כולרה מוחלשים, החדיר את המחט לזרועו, והזריק לעצמו באחת את המגפה ישירות לתוך זרם הדם. הייתם מעיזים לעשות זאת?

תכנונים לקראת סיור של חבקין עם משלחת ממשלתית, שבו יחסן חבקין תושבי כפרים

לאחר כמה ימים שסבל מחום ומתסמינים מדאיגים – הגיעה התפנית המיוחלת, ובתאריך 30 ביולי של אותה שנה (1892) דיווח חבקין לגוף המחקר הביולוגי בצרפת על הצלחת החיסון. המדינות האירופאיות נשארו ספקניות וחשדניות כלפיו, ולא קיבלו את ממצאיו. הממסדים ביבשת אירופה לא התלהבו כל כך מרעיון החיסונים באופן כללי.

חבקין סירב להאמין שהתרופה שיכולה להביא מזור לסבלם של מיליונים לא תראה אור יום ולכן החליט לנסות את מזלו באנגליה, שם המצגת שלו דווקא צלחה, ופתחה לו דלת במוקד התפרצות שבאסיה – בהודו, אם לדייק. וכך יצא חבקין להודו והגיע סוף סוף לתת היבשת, והתכונן להתחיל בעבודתו. התפרצות הכולרה הנרחבת בהודו גרמה, בין השאר, לממשל הבנגלי, ששיווע לכל עזרה, לאשר לחבקין באופן רשמי לחסן אנשים בשטחה של הודו.

אישור מהממשלה של בנגל לחבקין לבצע חיסונים בהודו
אישור מהממשלה של בנגל לחבקין לבצע חיסונים בהודו

התפרצות מחלה נוספת, מגפת הדבר במומביי, הביאה את הרשויות בהודו לפנות אל חבקין לעזרה במציאת חיסון. לאחר שלושה חודשים של עבודה אינטנסיבית, בינואר 1897, שוב חיסן חבקין את עצמו בחיסון נסיוני למגפת הדבר – כי היי, אם זה הצליח פעם אחת, מה הסיכוי שזה לא יצליח בפעם השנייה? וזה הצליח! מהר מאוד עבר חבקין לניסויים בבני אדם מלבד עצמו: הוא חילק שתי קבוצות אסירים מתנדבים שהסכימו לקחת חלק בניסוי בבית הסוהר, והשווה את התוצאות בין שתי קבוצות האסירים כדי לוודא שהחיסון באמת עובד. במהלך עבודתו על החיסון לדבר, חבקין אף הקים מעבדה בעיירה בייקולה. לימים תיקרא המעבדה 'מכון חבקין', על שמו.

מכתב מתושב הודו בשם דאדי, שכתב לחבקין וביקש שיחסן את כל משפחתו

הצלחת החיסונים באוכלוסיית הודו הייתה פנומנלית. עד 1900 חבקין הציל ארבעה מיליוני אנשים הודות לחיסוניו. אפילו הרוסים פנו אליו בערוצים חשאיים וביקשו אספקה מחיסון הכולרה. אבל כמו שאנשים נהנים לראות כוכב עולה, לא חסרים אנשים שישמחו לאיד לראות כוכב נופל, וחבקין התקדם לקראת הפרשה שתכתים את שמו ותעלה בחייהם של עשרות אנשים.

בשנת 1902 הגיע חבקין לכפר בשם מולקוואל בהודו על מנת להעניק חיסונים לתושבי הכפר, ובימים שלאחר מתן החיסון, 19 מהתושבים מתו ממחלת הטטנוס. אנשים מיד החלו להפנות אצבע מאשימה כלפי חבקין, וטענו שמשהו השתבש עם אחד מבקבוקי החיסון.

פנקס החיסוני הכולרה של חבקין בהודו, 1908: ילדים בני 9, 13 ו-16 חוסנו נגד כולרה

מהר מאוד נפוצה השמועה שהחיסון היה נגוע בטטנוס. הוקמה ועדת חקירה שמצאה את חבקין אשם, ולאחריה, באווירה טעונה וכואבת, הוא גורש מהודו לאנגליה. הפרשה כונתה "פרשת דרייפוס הקטנה", וכל העת אפף אותה בושם אנטישמי, שגם ככה לא הייתה זרה לחבקין מחייו ברוסיה.

עם זאת, בהיותו טיפוס שלא מוותר, ובעזרתם של חבריו ומדענים מפורסמים, מדענים חשובים באנגליה התרצו והעניקו לו גיבוי במכתב שהתפרסם בעיתון הבריטי 'הטיימס'. הם הסכימו כי מחמת הספק הסביר, אי אפשר לקבוע שהאחריות היא של חבקין – וחתמו על המסמך. הזיכוי העצל הזה עזר לחבקין לחזור להודו ולהמשיך בעבודת החיסון נגד הכולרה והדבר. הוא הוכיח את עצמו כמדען כה יעיל, עד שלאחר שחזר לכלכותה בשנת 1907, הוציאו השלטונות ההודיים דו"ח שזיכה אותו לגמרי ב"פרשת דרייפוס הקטנה", וקבע שאין מקום לזכותו מחמת הספק הסביר בלבד – אלא שהוא זכאי לחלוטין.

הדו"ח המזכה את חבקין: 'תקרית הטטנוס במולקוואל (הודו) של 1902'

אבל להציל את העולם לא הספיק לחבקין. לאחר שיצא לפנסיה ב-1914 וחזר לצרפת שנה לאחר מכן, הוא המשיך להשקיע את זמנו בעבודתו המדעית ובענייני היהדות והציונות. השקעה זו התבטאה בתמיכה בארגונים ציוניים, תמיכה בטיפול בקורבנות המלחמה היהודים במהלך מלחה"ע ה-1 ואחריה, ואף ייסוד 'קרן חבקין לחינוך יהודי במזרח אירופה' אחרי המלחמה. לקראת סוף המאה ה-19 הוא אפילו נועד עם הסולטן בארץ ישראל, וניסה לשכנעו למכור ליהודים אדמות, אבל הסולטן לא ממש התלהב מהרעיון.

סיפורו המטלטל של חבקין ואפילו ארכיונו ממשיכים לרתק עד עצם היום הזה. ומה שבטוח הוא שבימים סוערים אלו, כשמגפה חדשה משתוללת בחוץ, חבל מאוד שחבקין לא נמצא איתנו כאן היום. מי יודע, אולי היה מזדמן לו להציל את העולם בפעם השלישית? הוא ודאי היה קופץ על ההזדמנות.

 

תודה לרחל משרתי ממחלקת ארכיונים, על סיועה בהכנת הכתבה.

 

כתבות נוספות

תפילות, קמעות ולחשים למניעת המגפה

פעם ב-100 שנה: מה קרה כאן בהתפרצות המגפה העולמית הקודמת?

כך נוצחה המחלה ששיתקה את ילדי ישראל

מה גרם ללואי פסטר להילחם על החיים?

 

 

תגיות

אודי אדרי

אודי אדרי הוא רכז המדיה החברתית של הספרייה הלאומית. בעברו שידר, כתב וערך ברדיו קול הים האדום באילת, הפיק עשרות פסטיבלים בינלאומיים באילת ובתל-אביב ולאחרונה ניהל את הדיגיטל במרכז האקדמי שלם בירושלים.

לכתבות נוספות של אודי אדרי >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו