אל תגידו שלא אמרנו לכם: חוברת שנמצאה באוספי הספרייה חושפת שכבר לפני תשע שנים פיקוד העורף עדכן איך צפויה המגפה להשפיע על אוכלוסיית המדינה, והאם אנחנו צפויים להתנהג בהתאם. בלמ"ס
'התנהגות האוכלוסייה באירוע מגיפה ועקרונות התערבות' שכתב רמי פלץ היא חוברת מידע שפירסם ענף מדעי ההתנהגות של פיקוד העורף בשנת 2011, לפני הקורונה. בתוך החוברת הקטנה הזאת שבה 25 עמודים, הגיש לנו פיקוד העורף תחזית, ובה צפה כיצד אנחנו, האוכלוסייה הכללית, עתידים להתנהג במקרה שתכה מגפה בישראל, או שתגיע לכאן מגפה כלל עולמית. בעקבות התפרצויות ה'סארס' האימתני ו'שפעת העופות' הידועה לשמצה, החליטו בפיקוד העורף להכין את כל הנוגעים בדבר, "רק למקרה שבאמת תהיה פה מגפה יום אחד בעתיד הרחוק".
תשע שנים בלבד לאחר מכן, שוטפת את העולם מגפה של פעם במאה שנה – ה'קוביד 19', או ה'קורונה'. כשקוראים בחוברת קשה להאמין שהיא נכתבה לפני שהכתה בישראל מגפה בסדר גודל שכזה, כי בזמן שאנחנו שומעים כמעט בכל ריאיון משפטים כמו "אף אחד לא ידע שככה יהיה", או, "אנחנו לומדים את הדברים תוך כדי" – מתברר שפיקוד העורף שלח מזכר בן 25 עמודים, ובו הודיע לכולם שככה יהיה בדיוק, ושלדברים האלו כדאי להתכונן:
"התנהגות האוכלוסייה במצבי החירום השונים הנה הבסיס לפעולה של פיקוד העורף, כוחות החירום וההצלה, והרשויות המקומיות… מכאן החשיבות הרבה להבנה מעמיקה של התנהגות זו במטרה להשפיע על מקבלי ההחלטות ולהיות בבסיס הערכת המצב".
או במילים אחרות: זה חשוב, תקשיבו.
כבר בתחילת החוברת מונה פיקוד העורף את המאפיינים שילוו אותנו באירוע מסוג כזה. את כולם אתם כבר מכירים די טוב: פחד (מהלא נודע), אשמה, האשמה, סטיגמה והשפעה על מאפיינים חברתיים, משפחתיים ותעסוקתיים.
אנחנו מתחילים במגפה מסתורית שמתפתחת בחוץ-לארץ, ובישראלים שמדברים קצת על החדשות, אבל מורידים ברמת ותחושת האיום. מעבר לזה גם ככה אין מה לעשות. אבל מה קורה ברגע שמופיעים מקבצי תחלואה קטנים? אנחנו עושים רציונליזציה ומרחיקים מאיתנו את האיום: "זה לא יגיע לכאן", "זה לא יכה בי".
עד כאן בסדר. אבל מהרגע שיופיעו מקבצי תחלואה משמעותיים, בחוברת מזהירים שהמצב משתנה מהר:
"התגובה האנושית היא עזה ומובילה לעלייה בתגובות הרגשיות כולל כעס, חרדה, בלבול והלם". ולרגשות האלה יש השפעה ישירה על ההתנהגות שלנו, שאותה ניסה פיקוד העורף לחזות: "לתגובות הציבור להתפרצויות מגפות בעבר היו תוצאות שליליות כגון התנהגות של זהירות מופרזת, הימנעות ממקומות או מפעילויות עם סיכון נמוך לזיהום ולהידבקות, ואפילו הימנעות מבתי חולים וממוסדות בריאות אחרים מחשש להידבק מאחרים."
פיקוד העורף מלמד שרמות הלחץ והחרדה שלנו יעלו בחדות, שצפויה ביקורתיות רבה והטלת ספק בהנחיות הבידוד, ואמביוולנטיות אל מול ההנחיות של הרשויות והמדינה. וגם באזהרות לא חוסכים כשמתריעים מפני חוסר פתיחות ושקיפות עם הציבור שיביא להחמרת המצב ולהגברת החשש והדאגה, כשמהעבר השני יהיו בינינו כאלו שיגיבו בצורה הרבה יותר קפדנית מאשר הנחיות משרד הבריאות.
אבל מה לגבי הסיקור התקשורתי, וכיצד הוא עלול להשפיע על ההתנהגות שלנו? לפי הכתוב בחוברת למטבע יש שני צדדים: בצד החיובי נמצא העברת מידע על אופן התפשטות הנגיף ואילו צעדי מניעה יש לנקוט. מצד שני, בגלל הסיקור הלאומי אנשים המרוחקים ממקום ההתפרצות עלולים לפתח חרדה ולנקוט אמצעי מניעה מוגזמים. פיקוד העורף מתייחס באופן ספציפי להצטיידות יתר במסיכות ואמצעי מיגון ולפערים שהדבר יוצר:
"לכך יש להיערך כבר בשלבים הראשונים: האם לומר לא צריך מסיכה? האם להמליץ על מסיכה ספציפית? מה יגידו מומחים שלא מסבירים מטעם המערכת הפורמאלית? אנו יודעים שלפרשנים מבחוץ יש השפעה לא קטנה על קבלת ההחלטות בעת משבר".
ברמה החברתית מזהירים אותנו שהמתחים יעלו, שתופנה גזענות כלפי קבוצות מסוימות ושיחפשו שעירים לעזאזל. תחושות קיפוח חברתי יצופו מקבוצות שונות שיושפעו מהצעדים לעצירת התפשטות המגיפה. אבל בפיקוד העורף בוחרים להתעכב דווקא על נושא שמשפיע כעת על כל אחד מאיתנו ברמה האישית:
"דרך התמודדות לא מוכרת לציבור היא ההישארות בבית והעוצר הביתי", והחשיבות של הקמת מערכת תמיכה לטיפול בנושא זה: "אחד המחקרים בנושא מגפת ה'סארס' בהנוג-קונג מדבר על כך שחלק ניכר מהציבור חש אימה, חוסר אונים או חשש. כמחצית מהנשאלים דיווחו על כך שבריאותם הנפשית התדרדרה. רבים העידו שרמות הלחץ במשפחה ובעבודה עלו".
פסקה העשויה לעניין אתכם במיוחד מתייחסת להמשך החיים בשלב המגיפה, ואיך עלינו להתכונן מבחינה מערכתית במקרים של עוצר ביתי והפסקת פעילות לאורך זמן; למשל – "מומלצת היערכות של משרד החינוך עם תוכנית לימודים דרך האינטרנט, הדבר יענה לצרכי חלק מהציבור לפחות". כמו-כן פיקוד העורף מזהיר מפני שני חששות גדולים מאוד שככל הנראה יעלו מהציבור: קשיים רגשיים, ואובדן הפרנסה.
ומה לגבי אסטרטגית יציאה? לפי החוברת יש ארבע נקודות עיקריות ששווה להתעכב עליהן: מנגנוני תמיכה באנשים, תקשורת פתוחה ושקופה בין המדינה לאזרחים, שמירה על שפיות חברתית והחזרת תחושת הביטחון. איך מחזירים את תחושת הביטחון אתם שואלים? זה די פשוט, תוכנית:
"כדי להשיב במידה מסוימת את תחושת הביטחון שנפגעה, יש לנסות ולהעצים את המסרים שהמצב בשליטה (ככל שהוא אכן בשליטה) את הדרכים להתמודדות ואת הזמן שזה צפוי להיגמר ושהדברים הולכים לחזור למסלולם". ובפיקוד העורף גם ממליצים לכם באופן אישי לשים "דגש מועצם על העתיד ועל תחושת התקווה".
אז מה אתם אומרים? איך אנחנו עומדים עד עכשיו בהנחיות פיקוד העורף?
ספרים בבידוד: מגפות בספרות מופת
בפעם הקודמת שעמדנו בתור למכולת: כך זה נראה בתקופת הצנע
המוצא האחרון: כך הציל מרדכי זאב חבקין את העולם משתי מגפות
תגובות על כתבה זו