לא רק חלב: המנהגים האחרים של חג השבועות

סולמות, ענפים ומים הם רק מקצת הסמלים המוכרים פחות של חג השבועות

1

חג המים בגן הילדים בקיבוץ גניגר, 1942

בתודעה הישראלית כיום, חג השבועות חוסה בצילם של שני הרגלים הארוכים והמרכזיים יותר: פסח וסוכות. לצד זאת, מנהגי החג עברו בחלוף השנים תהפוכות משמעותיות יותר על רקע ההיסטוריה של העם היהודי, והוא אחד החגים שעברו "מהפך" ציוני עם השיבה לארץ ישראל. כל התהפוכות הללו, עם שני האספקטים המרכזיים שלו – הפן החקלאי והפן הדתי המתמקד בקבלת התור ובמעמד הר סיני – יצרו בחלוף השנים כמה מנהגים מעניינים ברחבי העולם היהודי.

את עניין האוכל בחג השבועות כולנו מכירים. אתם כבר צועקים שם "אוכלים מאכלי חלב". אך מתברר שנוסף על כך, בקהילות היהודיות השונות נהגו להכין מאכלים מיוחדים נוספים לרגל החג. חוקר הפולקלור ד"ר יום טוב לוינסקי כתב על מנהגן של קהילות מסוימות להכין עוגות שנקראו "עוגות הר סיני" והיו ממולאות בדבש ובצימוקים. בקהילות הספרדיות הכינו "עוגות שבעת הרקיעים (סייטה סיילוס)", מעין חלות בעלות שבע קומות שסימלו את שבעת הרקיעים שדרכם ירד הקב"ה אל הר סיני בעת מתן תורה.

בקהילות איטליה אפו חלות בצורת סולם, שסימל גם הוא את ירידת האל אל ההר, אך לוינסקי מספק לו טעם נוסף: ערכה של המילה "סֻלָּם" בגימטריה זהה לזה של המילה "סיני". בקהילות צפון אפריקה נוהגים לאפות עוגיות בצורת סולם ובצורות נוספות שנקשרו למתן תורה: ציפורים, משקפיים, לוחות הברית ועוד. את העוגיות נוהגים לכרוך בחוט כמחרוזת, ולחלק לילדים.

 

תיאור משנת 1973 של מנהג אפיית העוגיות מופיע במסמכי החברה הישראלית לפולקלור "ידע עם"
תיאור משנת 1973 של מנהג אפיית העוגיות מופיע במסמכי החברה הישראלית לפולקלור "ידע עם"

 

חלק אחר ממנהגי החג עסק בתחום העיצוב. בקהילות שונות באירופה לא זנחו לחלוטין את הפן החקלאי של החג, ובהן פשט המנהג לעטר את בתי הכנסת ואת בתי המגורים בענפים ירוקים, בפרחים ולעיתים אף בעצים ממש. הינה תחילת סיפורו מאת ילד אחד, שפורסם בעיתון הילדים "עולמי הקטן" ויצא בעברית בפולין בסוף שנות השלושים:

 

שבועות

 

 

אם אתם במתח תוכלו לקרוא את הסיפור המלא כאן.

בגלויה שעליה ציור מאת הצייר היהודי דניאל מוריץ אופנהיים, נראית הוצאת ספר תורה בבית כנסת בגרמניה בזמן שבועות.

 

1

 

על החלונות הדביקו מגזרות נייר צבעוניות, רובן בצורות פרחים, שנקראו "שושנתונות". בשירו "חג השבועות" מתאר שאול טשרניחובסקי את המנהג:

 

1

 

לבסוף, נחזור לעוד מנהג שמקורו בקהילות צפון אפריקה – חג המים. במסגרת החג היו מתיזים מים על העוברים והשבים, ועל פי האמונה העממית אדם שנרטב ייהנה ממזל טוב. מעבר לכך, נקשר המנהג לזיכרון מתן תורה, משום שהתורה נמשלה למים. הסברים אחרים עסקו בצורך להתיז מים כדי לעורר את הלומדים בזמן תיקון ליל שבועות, או בסיפור שלפיו התעלפו בני ישראל לאחר ששמעו את הדיבר הראשון בקולו של הקב"ה, והוא הזליף עליהם מי שושנים להחיותם.

אלו רק מקצת מנהגי חג השבועות בחלוף השנים. מוזמנים לספר לנו על המנהגים המיוחדים שאתם מכירים!

 

כתבות נוספות:

ספר התורה של המלך ליום אחד

כך גייסה הציונות את חג השבועות

המגילה שגילתה לעולי הרגל היהודיים היכן ממוקמים המקומות הקדושים בארץ

מחיבור זה, שהועתק פעמים רבות ואף אוייר, נשמרו עד היום פחות מעשרה כתבי יד – שלושה מהם שמורים בספרייה הלאומית, שלושתם כמגילות עם שינויים קלים בטקסט בין האחת לשנייה.

התנועה הציונית לא הייתה הראשונה להדגיש את הצורך בידיעת הארץ: מאז ימי הביניים ועד המאה ה-17 נפוצה בארץ-ישראל סוגה המוקדשת לא להיכרות עם הארץ לשם פיתוחה, אלא כדי לסייע לעולי הרגל מכל קצוות העולם היהודי לאתר את המקומות והקברים הקדושים הממלאים את ארץ ישראל. מבין שלל החיבורים המשתייכים לסוגה זו עומד חיבור אחד מעל כל השאר: "ייחוס האבות", ובשמו המלא "יחוס האבות והנביאים והצדיקים ותנאים ואמוראים, עליהם השלום, בארץ ישראל ובחוצה לארץ, השם יעמיד לנו זכותם אמן".

2
מגילת ייחוס אבות

מחיבור זה, שהועתק פעמים רבות ואף אוייר (ובכך מתייחד משאר חיבורים בני מינו), נשמרו עד היום פחות מעשרה כתבי יד – שלושה מהם שמורים בספרייה הלאומית, שלושתם כמגילות עם שינויים קלים בטקסט בין האחת לשנייה.

לדעת שלמה צוקר, עובד מחלקת כתבי היד בספרייה הלאומית שחקר את החיבור, המעניינת שבשלוש המגילות השמורות בספרייה נוצרה בצפת בשנת שכ"ד/ 1564 בידי השד"ר אורי בן שמעון מביילא, שכתב בקולופון היצירה (כיתוב קצר של המעתיק המופיע לעיתים בסוף כתבי יד):

"העתקתי זה אות באות מאגרת שנעשה בשנת רצ"ז לפ"ק [1537] ולפי שהייתי אני בעצמי ברוב המקומות הנ"ל וראיתי שלא נפל מדבריו ארצה וכל דבריו היו [בכ]יוון [גדול בא]מיתות האמנתיו גם על הנשאר והעתקתי הכל [בנחיצה רבה] והיה זה ביום חמשי בתענית אסתר [בש]נת ה'שכ"ד ליצירה פה צפת תוב"ב [=תיבנה ותכונן במהרה בימינו] נאם אורי ב"ר שמעון מבילא".

1
מערת המכפלה

היות שעיקר עניינה של המגילה הוא בקברי קדושים, היא פותחת – בתום השבועה "אם אשכחך ירושלים…" – לא בתיאור ירושלים, אלא דווקא בתיאור קברי האבות בחברון וקבר רחל בבית לחם. רק אחר כך פונה המגילה לירושלים וממשיכה משם צפונה לשכם, מזרחה לבית שאן וטבריה ושוב צפונה לצפת, מערבה לחיפה ולכרמל ומשם לגליל התחתון.

1
קבר הרמב"ם בטבריה

המגילה לא עוצרת בגבולות הארץ וכוללת תיאור מקומות קדושים וקברים גם בחוץ לארץ – בדמשק, בנציבין, בשושן הבירה ובמצרים (בית הכנסת המיוחס למשה רבנו שבדמוה).

1
'ואלה הצדיקים אשר בחוץ לארץ עליהם השלום'

במאמר העוסק באיורים הממלאים את מגילות "ייחוס האבות" השונות, טוענת רחל צרפתי כי "כתבי-היד של "ייחוס האבות" הם בעיקרם ביטוי אומנותי לפעילותם הענפה של שליחי ארץ-ישראל… לצורך גיוס הכספים התפתחה תעשייה ענפה של תעמולה, אשר כללה הפצת ספרים שעסקו בשבחה של ארץ-ישראל, קמיעות אשר נכתבו בידי סופרי הארץ וציורי המקומות הקדושים, כדוגמת כתבי-היד המאוירים של "ייחוס האבות". חשיבותם של חפצים אלו היתה בהיותם עדות מוחשית לקיומו של היישוב בארץ ובכך הזכירו ליושב בגולה שוב ושוב את התמורה שהוא מקבל על תרומתו – תושבי הארץ שומרים על המקומות הקדושים ונושאים בהם תפילה בעדו כפרט ובעד כלל עם ישראל".

אם כך, ראוי שנייחד מילה או שתיים על השד"ר שאייר את המגילה שלפנינו: אורי בן שמעון מביילא [ייתכן שמדובר ב-Biala שבפולין, או ב-Biella שבאיטליה] היה תלמיד חכם שקבע את מושבו בצפת, ויצא בשליחות עירו לערי אירופה. בהיותו באיטליה הדפיס את "ייחוס האבות" עם הציורים בוונציה, בשנת 1574 או 1575.

האיור הבולט ביותר במגילה הוא ציור בית המקדש והשערים המקיפים במבט ממזרח למערב. בית המקדש מתואר בצורת מסגד כיפת הסלע, ולשמאלו "מדרש שלמה" – המוכר לנו בשם אחר – מסגד אל-אקצא. ההסתמכות על כיפת הסלע ומסגד אל-אקצא כמודל לבית המקדש ההיסטורי והעתידי מקבלת ביטוי בטקסט עצמו, שמחברו לא ידוע אך ככל הנראה חי ויצר את יצירתו במאה ה-15, ובו נמצא תיאור בן הזמן של בית המקדש על בסיס שני המסגדים: "ובבית המקדש שתי כיפות גדולות מכוסות מבחוץ עופרת… הגדולה שבהן היא קובת העזרה… מקום קודש הקודשים ובתוכה אבן-השתייה. והכפייה השנייה קורין לה מדרש שלמה המלך…"

1
בית המקדש

השילוב הקבוע בחיבור בין המציאות לדמיון, המתבטא הן באיור והן בטקסט, הוא שהוביל את רחל צרפתי לקבוע כי כתבי היד של "ייחוס האבות" לא שימשו כמדריכי עלייה לרגל, "וכך גם האיורים שבהם אינם מתיימרים לתת תמונה מציאותית של מראי המקומות הקדושים. באיוריהם הדמיוניים והעשויים עושר רב, נועדו כתבי-היד הללו בעצם לשמש מזכרות ליושבים בגולה, ואפילו מעין קמיעות לבעליהם".

לקריאה נוספת:

רחל צרפתי, "איורי "ייחוס האבות": אמנות עממית מארץ-ישראל", בתוך הספר: מנחה שלוחה: תיאור מקומות קדושים בידי אמנים יהודים, מוזיאון ישראל, 2002

שלמה צוקר, ""יחוס האבות" או "אלה מסעי": מגילת המקומות הקדושים באוצרות בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי", אריאל, 123-122, תשנ"ז

אלחנן ריינר, "'מפיהם ולא מפי כתבם': על דרכי רישומה של מסורת המקומות הקדושים בארץ-ישראל בימי הביניים", בתוך הספר: וזאת ליהודה: מחקרים בתולדות ארץ-ישראל ויישובה מוגשים ליהודה בן פורת, 2003

 

כתבות נוספות

כמו כפפה לכתב-יד

הנדוניה לא מספיקה? ערכו הגרלה לטובת הכנסת כלה!

כך הוברחו בחשאי נשים יהודיות למקום מקלט

שיר המלחמה של הרב ברזאני: "רואה היטלר, והשטן עומד על ימינו למשטמה"

האלמנך מג'מייקה נחשף

כמאה וארבעים שנה לאחר שכבשו הבריטים את האי הקאריבי פורסם אלמנך לסוחרי האי המכיל עמוד מיוחד המוקדש לחגים ולמועדים בלוח העברי, המאפשר לשחזר פריטים נשכחים מחיי מהקהילה היהודית באי

1

לקראת סוף המאה ה-18 התפרסם בג'מייקה אלמנך חדש לסוחרי האי, הכולל עמוד מיוחד המוקדש לחגים ולמועדים בלוח העברי. עיון בעמוד מגלה שפרט לציון השנה העברית 5558 ו-5559, הדבר הראשון שמצוין בדף הוא "כל שבת לכל אורך השנה", כלומר שכל שבת היא יום חג שהיהודים שומרים. לאחר מכן מצוינים ראשי החודשים העבריים, החגים והמועדים  – פורים, פסח, שבועות, תשעה באב, ראש השנה, יום כיפור, סוכות וחנוכה. כן מצוינים צומות: "צום אסתר", "צום תמוז", "צום גדליה" ו"צום טבת", פרט לתשעה באב.

1
חגים ומועדים יהודיים, ג'מייקה, 1798

כמאה וארבעים שנה לפני מועד פרסום הפריט ההיסטורי הנדיר שלפנינו, אלמנך שהכיל מידע שימושי לסוחרים בג'מייקה, כבש הצבא האנגלי את האי הקריבי מידי הכתר הספרדי. היה זה כבר בשלבי ההתבססות הראשונים של השלטון האנגלי באי בו שיחקו היהודים תפקיד חשוב.

בתוך המושבה הספרדית שנכבשה לא מכבר חי מיעוט פורטוגלי שהיה שנוא על הספרדים, בין השאר כיוון שרבים מבני מיעוט זה היו למעשה יהודים אנוסים שהיגרו לעולם החדש בניסיון להשתחרר מאחיזתיה החונקת של האינקוויזציה ביבשת האם. לכן, שמחו הפורטוגלים האנוסים לסייע לאנגלים בכיבושם את האי והעבירו לכובשים מידע מודיעיני יקר ערך מבעוד מועד.

1
Jamaica Survey, 18th century

רצה הגורל ובאותה השנה שבה כבשו האנגלים את ג'מייקה, שנת 1655, השיג מנשה בן-ישראל מידיו של אוליבר קרומוול היתר ליהודים להתיישב באנגליה. דרכם של היהודים למושבה ג'מייקה נסללה בשני אופנים: הם יכלו להתיישב בה כחלק מהתיישבותם באנגליה, ויהודים אנוסים פורטוגלים ואחרים יכלו לשוב בה ליהדותם ולפתח בה חיים נורמליים, ללא הרדיפות שחוו מידי הרשויות הספרדיות.

בטרם הכיבוש האנגלי הייתה ג'מייקה לסיפור הצלחה כלכלי: האי שימש מפעל ענק לייצור סוכר ונגזרותיו (הנסמך, כמובן, על עבודת עבדים אפריקנים שהובאו בכוח לאי).עם השנים והתבססות השלטון האנגלי הפכה ג'מייקה למרכז מסחרי חשוב בזהב, בכסף ובאבנים טובות שנשדדו מספינות ספרדיות החוצות את הים הקריבי בדרכן לספרד.

ובחזרה לאלמנך שרכשה הספרייה ולסיפור שהוא מספר: אלמנכים היו לרוב פנקסים עבים או ספרים קטנים שהכילו מידע שימושי פרט ללוח השנה. במקרה שלפנינו, האלמנך הוא The New Jamaica Almanack and Register ותוכנו מעיד שקהל היעד שלו היו סוחרים שהיו פעילים בסחר הימי בג'מייקה באותם הימים. לכן כוללים דפי האלמנך מידע רב על גרמי השמיים שהיו חיוניים לניווט בסוף המאה ה-18.

1
דף השער של האלמנך

מעניין לראות כי מי שסידר את הדפוס של האלמנך בוודאי לא ידע עברית, וכך נפלו שגיאות, ויש לשער שמקורן הוא הנחת האותיות אחת לאחת, ומניסיון, לעיתים כושל, לזהות איזו אות עברית אמורה לשמש את המדפיס כעת. כך, למשל, במקום "רח טבת" (ראש חודש טבת) הודפס "רח פכת". במקרה של ראש השנה, סדר הדפוס קרס כליל וגרם להדפסת הרצף "אשנההשר-". לרשות הסדר גם לא עמדה אות "י" ראויה, והוא השתמש בגרש.

האלמנך מג'מייקה מעניין לא רק בשל הדף המוקדש לחגים ולמועדים של היהודים. מדובר בפריט חי, שאפשר לראות בו את מהלך חייו על פני עשרות שנים. בדפים ריקים בספר הכרוך בכריכת עור מתועד מסלול חייו: הקדשה של אדם שנתן אותו לאחיו, תיעוד קבלתו בשנת 1799, ורישומים שונים בדפים ריקים, שכן בכל חודש הושאר דף ריק. וכך רשמו ידיים שונות אירועים שהתרחשו בשנים שלאחר קבלת היומן: מותו של משרת אהוב, איטום ספינות בנמל, וגם "שמעתי את הקוקייה", הערה שנרשמה פעמיים, בחודש אפריל, בשנים שונות, ובאותה היד. הדף של חודש מאי ריק: אולי כיוון שזהו חודש של סערות וגשמים עזים בקריביים, חודש שלא היטיב עם השיט בים. בסוף האלמנך יש דפים ריקים נוספים, ובהם רשמו הבעלים השונים, עד שנת 1865, קטעי ספרות ומזמורים נוצריים, ובאחד הדפים ציטוט בצרפתית מכתבי וולטר. תמיד בכתב קליגרפי מוקפד, והדברים נקראים בקלות גם היום.

1
דף חודש פברואר 1799

 

כתבות נוספות

כמה עבדים צריך כדי לצבוע את השמלה הזו בכחול?

"ציון הטרופית" נחשפת

כך הציל סרן אייזיק בנקוביץ את עולם הספר היהודי

האם בני ישראל באמת חצו את ים סוף?

מפות עתיקות מתארות מסלול מפתיע ושונה מאוד מזה שכולנו מכירים

קריעת ים סוף

מפות עתיקות רבות נמצאות באוסף לאור שבספרייה הלאומית. רובם של ארץ ישראל וירושלים אך ישנם גם כאלו המתארות מקומות אחרים בעולם.

מקצת מהמפות השמורות באוסף לאור בספרייה הלאומית מספרות את סיפורי התנ"ך, והן אכן נכרכו בתנ"כים או בספרי היסטוריה. אנו מוצאים בהן תיאורים ויזואליים של מסע בני ישראל במדבר. רוב תיאורים אלו מתחילים ביציאה ממצריים ובקריעת ים סוף.

"ויט משה את ידו על הים… ויבקעו המים. ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה והמים להם חומה מימינם ומשמאלם"
(שמות פרק י"ד)

כצפוי, בחלק מהמפות ניתן לראות את המסלול החוצה את ים סוף וממשיך הלאה למדבר סיני. דוגמאות למסלול זה מופיעות בשתי מפות:

 

מפת Heinrich Bunting 1585,
מפת Heinrich Bunting 1585

 

מפת Guillaume Postel 1562
מפת Guillaume Postel 1562

 

ב-1817 פרסם יעקב אוישפיץ חוברת בשם "באר הלוחות", ובה חמש מפות מקראיות. אחת מהן נקראת "אלה מסעי בני ישראל במדבר עד שעברו את הירדן".

במפה זו רואים בבירור את הקו האדום הנכנס לים סוף, אך למרבה הפלא הוא מתפצל לשניים. חלק אחד חוצה אל הגדה השנייה למדבר סיני, והחלק האחר חוזר חזרה ליבשה בקרבת מקום, לנקודת הכניסה. משם הוא מקיף את צפון ים סוף ומתחבר למסלול הראשון.

 

יעקב אוישפיץ, 1817
יעקב אוישפיץ, 1817

 

כמה שנים לאחר מכן, בשנת 1836, פרסם אהרון בן חיים ספר בנושא גאוגרפיה מקראית, בשם "מורה דרך". גם הוא מביא את התיאור הכפול של חציית הים.

 

מורה דרך
אהרון בן חיים, 1836

 

ייתכן שאת רעיון שרטוט שני הנתיבים השונים לקחו שניהם ממפה מפורסמת מאת אברהם בר יעקב משנת 1695. בר יעקב היה נזיר פרוטסטנטי שהתגייר ונעשה מדפיס ספרים. את מפת ארץ ישראל פרסם בתוך הגדה של פסח. המפה מבוססת על מפות נוצריות קדומות יותר, אך היא מעובדת בהתאם להבנתו של בר יעקב ומתורגמת לעברית. במפה זו רואים שני פסים מקווקוים המציינים את המעבר בים סוף. אחד חוצה מצד לצד, ואילו השני חוזר חזרה.

 

אהרון בן חיים, 1836
אברהם ב"ר יעקב 1695

 

להבדיל ממפתו של בר יעקב, ציינו אוישפיץ ובן חיים באותיות קטנות על גבי מפותיהם את המקור לשני המסלולים:

 

אצל אויפשיץ "לדעת תוס' (תוספות) ערכין ט"ז"
אצל אויפשיץ "לדעת תוס' (תוספות) ערכין ט"ז"

 

מדובר בעצם בטעות דפוס, שכן התוספות הזו מופיעה דווקא בדף ט"ו. הטעות תוקנה במפתו של בן חיים. דברי התוספות מבוססים על אגדה המובאת בגמרא שם במסכת ערכין.

"מלמד שהיו ישראל ממרים באותה שעה ואומרים כשם שאנו עולים מצד זה כך מצרים עולים מצד אחר"

התוספות נותן תיאור גיאוגרפי מפורט אך קשה להבנה, ובה הוא מסביר שבני ישראל נכנסו לתוך ים סוף אך בתוך המים הסתובבו, וחזרו ליבשה:

"ישראל לא עברו הים לרחבו מצד זה לזה… אלא רצועה אחת עברו בים לאורך הים עד שפנו למדבר לצד אחד… ואח"כ יצאו לאחר שהלכו כחצי גורן עגולה ויצאו בצד צפוני שלהם"

כבר במאה ה-18 ואולי אף לפני כן, הוסיפו המדפיסים בגמרא מפה קטנה בין שורות התוספות בניסיון להסביר את הדברים. עם זאת, בהגהותיו מסביר הרב יעקב עמדין (היעב"ץ) שהמפה לא מתאימה לכתוב שם, ווודאי שלא לגיאוגרפיה האמיתית.

 

מפת תיאור דברי התוספות
מפת תיאור דברי התוספות

 

ניסיון להסביר את דברי התוספות ניתן לקרוא במאמרו של הרב אריה כרמל בכתב העת "המעיין".

פרופ' ריכב רובין מביא את המפות בספרו, ומציין שלמרבה הפלא לא היה אברהם בר יעקב הראשון שציין את המסלול החלופי בים סוף. היה זה דווקא נזיר פרנסיקני מאיטליה בשם Franciscus Quaresmius שנסע רבות במזרח והתיישב בירושלים לתקופות ארוכות. הוא כתב כמה ספרים ובהם את Historica, theologica et moralis Terrae Sanctae elvcidatio שבו מופיעה מפה.

המפה אשר כותרתה היא Imago Transitus Filiorum Israel per Mare Rubrum מוקדשת כולה לאירוע שבו חוצים בני ישראל את ים סוף. לפי מפה זו Franciscus דגל בשיטת התוספות בלבד ולא בדיעה המקובלת. הוא משרטט רק את מסלול חצי הגורן המחזיר את בני ישראל פחות או יותר למקום התחלתם.

 

 Franciscus Quaresmius, 1639
Franciscus Quaresmius, 1639

 

כיצד ידע נזיר איטלקי את התוספות בערכין?

פירוש דומה לזה של התוספות, כותב הרב דוד קמחי (הרד"ק) על ספר שופטים. פירושו הודפס בסונצינו (איטליה) ב-1486 ויתכן ש-Franciscus התוודע לאפשרות "חציית חצי הגורן" משם.

אפשר להשאיר את התעלומה כשאלה לליל הסדר.

 

לעוד פריטים נדירים על פסח והגדות עתיקות 

כתבות נוספות

נדיר: ההגדות של הלוחמים היהודים בצבא הבריטי

תשורה קטנה לפסח: הגדת החרות של סטאלין

ההגדה שהחליפה את המצרים בנאצים