הגדות פסח של חיילים מהיישוב בצבא בריטניה במלחמת העולם

כדי להבין מה מיוחד בהגדות שכתבו החיילים שהתגייסו לצבא הבריטי, יש להבין תחילה מה היו תחושותיהם באותם ימים הרי גורל.

אלה הן השנים הראשונות של מלחמת העולם השנייה, כאשר באירופה מובלים היהודים למחנות הריכוז וההשמדה והדי השואה מתחילים להגיע ארצה. במדבריות צפון אפריקה מתקדם רומל "שועל המדבר", כאשר צבאו נוחל הצלחה רבה ומאיים להגיע לארץ ישראל. בארץ ישראל עסוקים חיילי המנדט הבריטי בשמירה על הסדר ובמאבק במחתרות, והאוכלוסייה הערבית – המתנגדת ליישוב היהודי המוקם בארץ ולתנועה הציונית – מארגנת התפרעויות והתנפלויות רצחניות במקומות שונים.

הגדה — איור מהגדת פסח המשקף את תחושותיהם של החיילים המגויסים במלחמת העולם השנייה

למתנדבים היה רצון עז לתרום למאמץ המלחמתי ורובם התגייסו מתוך הכרה ברורה בקושי העומד בפניהם. אומנם המחשבה שיש לעזוב את המשפחה והחברים ולצאת לדרך לא ידועה הרתיעה רבים, אך הרצון העז ללחום באויבי העם היהודי גבר. לא עוד יהודים המובלים כצאן לטבח, אלא לובשי מדים המעוטרים בסמלים המציינים "אנחנו גדוד עברי", חדורים ברצון לנקמה ומסופחים לצבאות בנות הברית.

הגדה של פסח — איור מהגדת פסח שנכתבה על גבי דפי טלגרמות כחלחלים, פלוגה 178, לוב, 1943

הגיוסים הראשונים לפלוגות החפרים ולפלוגות הרגלים ה"באפס" החלו בתחילת שנות הארבעים, ובהמשך גויסו רבים והוקמו פלוגות התובלה ופלוגות הנשים המגויסות. חיילים רבים מהמגויסים שובצו במרבית היחידות תומכות הלחימה שהתנהלו באותם ימים במדבריות לוב. כשרומל וגייסותיו נוצחו, הלחימה הועברה לאיטליה באוניות דרך מלטה לאחר פסח 1943.

בהגדות שנכתבו באותם ימים שולבו קטעים המבטאים את תחושותיהם של המתגייסים כלפי הצבא הבריטי.

הגדות פסח אלה נדירות ביותר מכמה סיבות:

באותם ימים לא היה מימון ולא היו תנאים מינימליים לכתיבת ההגדות. הן נכתבו על פי רוב על נייר זול שהיה זמין, ובכמה מקרים אף על קופסאות קרטון. את ההגדה של פלוגת מובילי המים 405, לדוגמה, כתבו החיילים על צידן האחורי של טלגרמות איטלקיות שנמצאו במחסן בלוב. לא היו תנאים נאותים לשכפל אותן, ולעיתים מספר ההגדות שהוצאו לקראת החג היה מצומצם ביותר.

כיוון שמדובר על סדרי פסח שנערכו בעת מלחמה, הושארו לעיתים ההגדות על שולחן הסדר, משום שהיחידה נאלצה לעזוב במהירות את המקום שבו שהתה. נוסף על כך, גודלן של הגדות אלה לא אפשר את אכסונן בכיסי המדים.

החיילים שילבו בהגדה של פסח את סיפורם הם. הסיפור המקראי בספר שמות מתמקד ביציאה מעבדות לחירות; משה גואל את העם היוצא ממצרים לדרך חדשה. סיפור יציאת מצריים נמשך בהווה, הם אלה היוצאים דרך מצריים כדי לגאול את שארית העם ממחנות העקורים באירופה ולהעלות אותו לארץ כנען להתנחל בה. הם ראו עצמם חוליה בשרשרת ההיסטורית של העם היהודי.

אותם חיילים שירתו צמוד לחיילים הבריטים, אבל בשנים הראשונות לא ניתנה להם ההזדמנות להגדיר את עצמם כגדוד עברי. יתרה מזאת, חל עליהם איסור לענוד סמלים עבריים שלא אושרו בידי מנהלת הצבא הבריטי, ומובן שחל איסור על הנפת הדגל העברי. היו הנחיות ברורות באשר לזהותם כיחידה עברית לוחמת וכן הגבלות ומשפטים לעוברים על החוק. כיוון שלא ויתרו על זהותם הלאומית הם חיפשו דרכים אחרות לביטוי עצמי, וההגדה של פסח וברכות ה"שנה טובה" בראש השנה העברית היו הזדמנות לעשות זאת. בהגדה של פסח שילבו בטקסט עצמו את סיפורם ובראש השנה שילבו את סמלי היחידות שבהן שירתו על גבי כרטיסי הברכה שיצרו.

סמלי היחידות שאותם יצרו באופן בלתי לגלי מופיעים לעיתים על שערי ההגדות. כל סמל אפיין את תעסוקת היחידה ושולב בתוך מגן דוד. לדוגמה, הסמל של פלוגת מובילי המים היה ברז בתוך מגן דוד, ושל פלוגת ההסוואה נמר בתוך מגן דוד. מתברר, אפוא, שהחיילים העברים ניצלו את העובדה שהבריטים לא הגבילו את חופש הביטוי בכתב, ורצונם העז והבלתי מתפשר להבלטת זהותם הלאומית מצא לו אפיק ממשי משלו. ראוי לציין שחלק מהחיילים המתנדבים המשיכו לטפל בשארית הפליטה והעלתה לארץ ישראל גם בסיום המלחמה.

רוב הגדות החיילים נכתבו על דפים שהיו בנמצא, שוכפלו בסטנסיל ואוירו בידי אומנים ששירתו ביחידתם. האיורים והטקסט מבטאים את תחושותיהם בצל המאורעות באותם ימים קשים. ההגדות מלוות לעיתים באיורים ובטקסט הומוריסטי המתאר את שירותם לצד החיילים הבריטים.