מהירות הבזק בה בוצע האנשלוס, הכיבוש והסיפוח של אוסטריה בידי גרמניה הנאצית במרץ 1938, הדהים אפילו את הפיהרר עצמו. ההמונים הצוהלים שקיבלו את פניו של אדולף היטלר הסתירו מאחוריהם אמת נוראה: מתנגדי המשטר הנאצי, אנשי שמאל ומעל הכל – יהודי אוסטריה – החלו מרגישים את נחת זרועה של הרודנות הנאצית מיד עם כניסת כוחות הכיבוש. אלפי יהודים הידפקו על דלתות השגרירות האמריקנית בווינה במטרה לזכות באשרת יציאה מהמדינה שסופחה זה עתה לרייך השלישי.
11 ימים לאחר ביצוע האנשלוס, הציע נשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט את הקמתה של ועידת פליטים מיוחדת שתסייע בהגירתם של פליטים מגרמניה ומאוסטריה. על פניו נראה הנשיא כמי שמעוניין בפתרונה המהיר והמלא של בעיית הפליטים משטחי הרייך השלישי המתרחב, אך רוזוולט מיהר להבהיר שאין לצפות מאף מדינה – כולל ארה"ב – לשנות את מדיניות ההגירה שלה בצורה רדיקלית. הטון המסויג הזה הכתים את ישיבות הוועידה מתחילתה ועד לניסוח מסקנותיה הסופיות.
דיונים בוועידת אוויאן, יולי 1938. מקור: ENCYCLOPEDIA OF AMERICA'S RESPONSE TO THE HOLOCAUST
במשך תשעה ימים, מה-9 ועד ה-15 ביולי 1938, התכנסו נציגי 32 מדינות בהוטל רויאל בעיר אוויאן שלחוף אגם ז'נבה בצרפת. טענות מטענות שונות העלו נציגי המדינות המשתתפות כנגד העלאת מכסות אשרות הכניסה לפליטים: ארה"ב עמדה במילתה ולא הסכימה להגדיל את מכסות הקליטה הקיימות (שעמדו על 27,370 מהגרים מגרמניה ואוסטריה בשנה), אך הבטיחה לנצל אותם במלואן – דבר שלא עשתה בשנים קודמות. נציגי הממלכה המאוחדת סירבו בתוקף לדון באפשרות יישוב הפליטים בארץ ישראל. צרפת השמיעה טענה דומה, והוסיפה שמצבה הכלכלי לא מאפשר קליטה של פליטים נוספים.
בלגיה הסכימה עם רוח הדברים וסירבה אף היא להעלות את מכסות הקליטה. הולנד הציעה לקלוט פליטים נוספים, אך צירפה את התנאי הדרקוני: הולנד תשמש נמל מעבר של הפליטים בדרכם ליעד אחר. מעל כל חברי הועידה התעלה נציג אוסטרליה בטענו ש"עד כאן לא הייתה אצלנו בעיית גזע, ואין אנחנו מוכנים להסתכן בשינוי מצב זה עם בואם של יהודים".
"האם ועידת אוויאן תוביל אותו לחירות?", קריקטורה שהתפרסמה לפני פתיחת דיוני ועידת אוויאן ב-3 ביולי 1938
המדינה היחידה שהסכימה לקלוט כמות משמעותית של פליטים הייתה הרפובליקה הדומיניקנית. נציג הרפובליקה, מאחרוני הדוברים בוועידה, הבטיח שמדינתו תקצה שטחים נרחבים להתיישבות חקלאים של פליטים מאירופה. המדינה הזעירה אכן עמדה במילתה. כך נולדה שנתיים לאחר מכן, ההתיישבות הידועה בשם "התיישבות סוסואה".
בארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי שמור אוסף המתעד את ההתיישבות היהודית במקום, הכולל גם אלבום תמונות המציג את חייה של הקהילה היהודית בסוסואה ממאי 1940 – החודש בו הגיעו ראשוני הפליטים היהודיים מאירופה – ועד יולי 1947. הטקסט היחיד באלבום הוא הכיתוב המתווסף לתמונות השונות, אך למעיין באלבום אין ספק בחשיבות התיעוד.
עמוד הפתיחה של אלבום התיישבות סוסואה
אלבום התיישבות סוסואה
העיר "סוסואה", מילה שמשמעותה תולעת בפי ילידי האי המקוריים, קיבלה את שמה מנהר סוסואה הנמצא בקרבת העיר. לפני הגעת הפליטים היהודיים לאזור וצמיחתה של סוסואה לממדים של עיר, הייתה סוסואה בגדר יישוב קטנטן – תחילה כמקום מושבם של עובדי מטעי הבננות, ומשעה שמטעים אלו נזנחו – שימש היישוב את עשירי האי כיעד לחופשת הקיץ שלהם.
בול שהנפיקה ממשלת הרפובליקה הדומיניקנית לציון יום הולדתו ה-42 של הנשיא והדיקטטור רפאל טרוחיו
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה העביר שליטה הדיקטטורי והרצחני של הרפובליקה הדומיניקנית, רפאל טרוחיו, את השטח שבאזור סוסואה לניהולו של ג'ימס רוזנברג, אחד מראשי "איגוד ההתיישבות של הרפובליקה הדומיניקנית".
יוזם ההתיישבות סוסואה, ג'ימס רוזנברג
חתימת החוזה עם הרפובליקה הדומיניקנית
המכסה הראשונה שהנפיקה הרפובליקה הדומיניקנית לפליטים הסתכמה בחמשת אלפים ויזות. רק 757 יהודים הצליחו לנצלם. המתיישבים הראשונים הגיעו ב-7 במאי 1940 ממדינות הגובלות בגרמניה.
הגעת המתיישבים הראשונים
חוף ימה של סוסואה
למרות שמדובר באלבום תדמית שהפיקה החברה המיישבת, התמונות באלבום תואמות את הידוע לנו על התפתחות הקהילה החדשה. רבים מהפליטים הפנימו את הצורך בזניחת משלח ידם הקודם כרופאים, עורכי דין ושאר מקצועות חופשיים, ומיהרו לאמץ את מקצוע החקלאות. כל מהגר קיבל 80 אקרים של אדמה, יחד עם פרדה, סוס ועשר פרות. קואופרטיב בשם Productos Sosua הוקם במטרה לשווק את התוצרת החקלאית, החלב והבשר שהפיקו המתיישבים.
הילדים זוכים בשיעורים בחקלאות
בית וגינה
המוצר המרכזי של סוסואה
חולבים פרות
האכלת העופות
האלבום מציג בניית תשתיות נרחבת: הקמת בניינים, סלילת כבישים וטיפול מסור בגידולים החקלאיים.
עבודות בגן הירק
המודד
עבודות בנייה
תשתיות מים
סלילת כבישים
זניחת המקצועות שעסקו בהם הפליטים באירופה לא הובילה להתנערות מהמסורת והתרבות אותה הביאו עמם המתיישבים החדשים: הם הקימו גנים ובתי ספר בהם למדו הילדות והילדים הצעירים ספרדית, השתלמו בחקלאות וחגגו את חגי ישראל.
חוגגים חנוכה
מתחפשים בפורים
שיעור גיאוגרפיה
גן הילדים של סוסואה
הגירה טבעית בסוסואה
גם בתי כנסת ובית עלמין יהודי הוקמו בעיר. כמו גם חדרי קריאה וחנות כללית במודל האירופאי.
בית הכנסת
חדר קריאה
לאחר מלחמת העולם השנייה הגיעו לסוסואה עוד כמה אלפי פליטים יהודיים מאירופה ומשנגחאי. גם עולים אלה מקבלים ביטויי באלבום.
ילדים משנגחאי
משפחת שטראוס משנגחאי
מתיישבים חדשים משנגחאי מגיעים לסוסואה
בשנות החמישים והששים היגרו מרבית בני הקהילה לארצות הברית – רובם התיישבו בניו יורק ובמיאמי. ההערכות הקיימות לגבי מספר היהודים החיים כיום בסוסואה נעות בין עשרות יהודים לכמאה. ראשת העיר כיום היא אילנה נוימן, בעצמה צאצאית של פליטים יהודיים שהגיעו לסוסואה בזמן מלחמת העולם השנייה.
***
כתבות נוספות:
בתחפושות, באומץ ומתחת לעיני הבריטים: סיפור גבורתם של המעפילים מלוב
***