לקראת סוף המאה ה-18 התפרסם בג'מייקה אלמנך חדש לסוחרי האי, הכולל עמוד מיוחד המוקדש לחגים ולמועדים בלוח העברי. עיון בעמוד מגלה שפרט לציון השנה העברית 5558 ו-5559, הדבר הראשון שמצוין בדף הוא "כל שבת לכל אורך השנה", כלומר שכל שבת היא יום חג שהיהודים שומרים. לאחר מכן מצוינים ראשי החודשים העבריים, החגים והמועדים – פורים, פסח, שבועות, תשעה באב, ראש השנה, יום כיפור, סוכות וחנוכה. כן מצוינים צומות: "צום אסתר", "צום תמוז", "צום גדליה" ו"צום טבת", פרט לתשעה באב.
כמאה וארבעים שנה לפני מועד פרסום הפריט ההיסטורי הנדיר שלפנינו, אלמנך שהכיל מידע שימושי לסוחרים בג'מייקה, כבש הצבא האנגלי את האי הקריבי מידי הכתר הספרדי. היה זה כבר בשלבי ההתבססות הראשונים של השלטון האנגלי באי בו שיחקו היהודים תפקיד חשוב.
בתוך המושבה הספרדית שנכבשה לא מכבר חי מיעוט פורטוגלי שהיה שנוא על הספרדים, בין השאר כיוון שרבים מבני מיעוט זה היו למעשה יהודים אנוסים שהיגרו לעולם החדש בניסיון להשתחרר מאחיזתיה החונקת של האינקוויזציה ביבשת האם. לכן, שמחו הפורטוגלים האנוסים לסייע לאנגלים בכיבושם את האי והעבירו לכובשים מידע מודיעיני יקר ערך מבעוד מועד.
רצה הגורל ובאותה השנה שבה כבשו האנגלים את ג'מייקה, שנת 1655, השיג מנשה בן-ישראל מידיו של אוליבר קרומוול היתר ליהודים להתיישב באנגליה. דרכם של היהודים למושבה ג'מייקה נסללה בשני אופנים: הם יכלו להתיישב בה כחלק מהתיישבותם באנגליה, ויהודים אנוסים פורטוגלים ואחרים יכלו לשוב בה ליהדותם ולפתח בה חיים נורמליים, ללא הרדיפות שחוו מידי הרשויות הספרדיות.
בטרם הכיבוש האנגלי הייתה ג'מייקה לסיפור הצלחה כלכלי: האי שימש מפעל ענק לייצור סוכר ונגזרותיו (הנסמך, כמובן, על עבודת עבדים אפריקנים שהובאו בכוח לאי).עם השנים והתבססות השלטון האנגלי הפכה ג'מייקה למרכז מסחרי חשוב בזהב, בכסף ובאבנים טובות שנשדדו מספינות ספרדיות החוצות את הים הקריבי בדרכן לספרד.
ובחזרה לאלמנך שרכשה הספרייה ולסיפור שהוא מספר: אלמנכים היו לרוב פנקסים עבים או ספרים קטנים שהכילו מידע שימושי פרט ללוח השנה. במקרה שלפנינו, האלמנך הוא The New Jamaica Almanack and Register ותוכנו מעיד שקהל היעד שלו היו סוחרים שהיו פעילים בסחר הימי בג'מייקה באותם הימים. לכן כוללים דפי האלמנך מידע רב על גרמי השמיים שהיו חיוניים לניווט בסוף המאה ה-18.
מעניין לראות כי מי שסידר את הדפוס של האלמנך בוודאי לא ידע עברית, וכך נפלו שגיאות, ויש לשער שמקורן הוא הנחת האותיות אחת לאחת, ומניסיון, לעיתים כושל, לזהות איזו אות עברית אמורה לשמש את המדפיס כעת. כך, למשל, במקום "רח טבת" (ראש חודש טבת) הודפס "רח פכת". במקרה של ראש השנה, סדר הדפוס קרס כליל וגרם להדפסת הרצף "אשנההשר-". לרשות הסדר גם לא עמדה אות "י" ראויה, והוא השתמש בגרש.
האלמנך מג'מייקה מעניין לא רק בשל הדף המוקדש לחגים ולמועדים של היהודים. מדובר בפריט חי, שאפשר לראות בו את מהלך חייו על פני עשרות שנים. בדפים ריקים בספר הכרוך בכריכת עור מתועד מסלול חייו: הקדשה של אדם שנתן אותו לאחיו, תיעוד קבלתו בשנת 1799, ורישומים שונים בדפים ריקים, שכן בכל חודש הושאר דף ריק. וכך רשמו ידיים שונות אירועים שהתרחשו בשנים שלאחר קבלת היומן: מותו של משרת אהוב, איטום ספינות בנמל, וגם "שמעתי את הקוקייה", הערה שנרשמה פעמיים, בחודש אפריל, בשנים שונות, ובאותה היד. הדף של חודש מאי ריק: אולי כיוון שזהו חודש של סערות וגשמים עזים בקריביים, חודש שלא היטיב עם השיט בים. בסוף האלמנך יש דפים ריקים נוספים, ובהם רשמו הבעלים השונים, עד שנת 1865, קטעי ספרות ומזמורים נוצריים, ובאחד הדפים ציטוט בצרפתית מכתבי וולטר. תמיד בכתב קליגרפי מוקפד, והדברים נקראים בקלות גם היום.
