ספרי הרמ"ק באוסף גרשם שלום

ר' משה קורדובירו (1522-1570) היה מההוגים הפוריים ביותר בהיסטוריה של הקבלה. גרשם שלום השווה את היקף כתיבתו לזו של תומאס אקווינס וראה בו את גדול התיאורטיקנים של הקבלה. בארבעים ושמונה שנות חייו הספיק לכתוב חיבורים רבים, אך אלו נדפסו רק לאחר מותו, וחלק גדול מכתביו הובאו לדפוס רק החל מהמחצית השנייה של המאה העשרים. עדות

ramak

ר' משה קורדובירו (1522-1570) היה מההוגים הפוריים ביותר בהיסטוריה של הקבלה. גרשם שלום השווה את היקף כתיבתו לזו של תומאס אקווינס וראה בו את גדול התיאורטיקנים של הקבלה. בארבעים ושמונה שנות חייו הספיק לכתוב חיבורים רבים, אך אלו נדפסו רק לאחר מותו, וחלק גדול מכתביו הובאו לדפוס רק החל מהמחצית השנייה של המאה העשרים.

עדות מרגשת על כתיבתו של רמ"ק, נמצאה לאחרונה באוטוגרף של מורו ר' שלמה הלוי אלקבץ. במכתב ששלח למרוקו הוא כתב שהוא מחפש חלקים של הזוהר החסרים בצפת ומספר על כתיבתו הענפה של רמ"ק בזמן אמת:

כי ת"ל יש ויש לומדים בחכמה הזאת, וזכני קוני ויש לי תלמידים אשר הם בקיאים בה, ובפרט גיסי החכם סיני ועוקר הרים הה"ר משה קורדואירו נר"ו אשר מלבד היותו תלמודיי גדול מעיין ופסקן – יש לו יד ושם בחכמה הזאת, וחבר בה ספרים רבים בכמות ואיכות. חבר ספר בכל דרושי החכמה קראו פרדס רמונים – מאתים ניירים. חבר ביאור לאדרת נזיר ואידרת משפטים ואידרת האזינו ומימרות אחרות דומות להם, קראו שיעור קומה. חבר ביאור לס' בראשית מהזוהר, וכן לס' ויקרא, וכן לס' סיני – על דרך מה שתראה מאלה השתי מימרות השלוחות אליך. חבר ביאור לס' התקונים וחלקו לשלש בבות, ועתה הוא בבבא בתרא, וכתב עד עתה בו קרוב לשש מאות ניירים. חבר ביאור התפלות, קראו תפלה למשה. הנו מתפקד בשלומך. לכן הגביר איש האלק'ים אל תשל ואל תתרשל בדבר

אכן, לחיבוריו הרבים של רמ"ק ולמחקר על אודותם מקום נכבד באוסף שלום (110 כותרים שונים מקושרים לרשומה של שמו).

מספרו של שלום, 'כתבי יד בקבלה' משנת תר"ץ ניכרת בקיאותו ביצירותיו הרבות מכתיבתו של רמ"ק שנותרו בכתבי יד, והוא אף העתיק חלקים מחיבוריו שטרם התפרסמו עד אותה עת, כמו הדרישות והחקירות של רמ"ק בענייני המלאכים מתוך פירושו על זוהר שיר השירים.

בארון צילומי כתבי היד של האוסף ניתן למצוא העתקות מראשית שנות השמונים של המאה השש-עשרה בצפון איטליה, של חלקים מאור יקר- פירושו רחב ההיקף לספרות הזוהרית. אור יקר הוא חיבורו הארוך ביותר של רמ"ק המונה עשרים ושישה כרכי פוליו (שישה מתוכם מוקדשים לשלושת הבבות של הפירוש לתיקוני זוהר) שהחל להידפס בשיטתיות רק בשנות השישים של המאה העשרים.

בין הספרים הנדירים שאסף שלום ניתן למצוא מהדורות נדירות במיוחד של הדפוסים הראשונים של החיבורים שבנו גדליה הביא לדפוס בונציה בדפוס של זואן די גארה, כגון פירוש התפילות לראש השנה ויום כיפורים (ונציה שמ"ד), אור נערב (ונציה שמ"ז), תומר דבורה (ונציה שמ"ט).חלק מהמהדורות הללו עברו דיגיטציה וזמינות לעיון דרך הקטלוג.

יודע אל נכון כל מי שהציץ בהערותיו של שלום בספרים שבספרייתו שלבד מהערך המחקרי שלהן, הן גם צוהר לאנקדוטות היסטוריות והאמוציות שליוו את מחקרו.

בעמודי השער של הספרים הנדירים ניתן למצוא הערות בכתב ידו של שלום המעידות על ערכם וגלגולם אל ספרייתו של שלום האספן, כך למשל על מהדורת פירוש התפילות, מונציה שמ"ד: "קבלתי בחליפין מהכפולים" או על מהדורת תומר דבורה משנת שפ"א: "יקר המציאות מאוד".

בין דפיו של עותק פרדס רמונים הנדיר מקרקא שנ"ב, לצד הערותיו הרבות נמצאים גם דפי טיוטה שבהם רשימה של משתתפי סמינר שעסק בפרדס רמונים שהתקיים בשנים 1949-1950. בין המשתתפים הנבחרים בסמינר ניתן למצוא את: מנחם קדרי (שווארץ), יוסף בן שלמה, ו"טברסקי (מאמריקה)".

באלימה רבתי (ה' ע"ב) שלום מתפעל מכישורי המחקר של רמ"ק ומעיר: "אפילו רמ"ק הרגיש בדבר הזה!!" על דבריו שבזוהר כמעט ואין מקומות בהם 'מציאות הכתר מאין-סוף'. בדף לפני כן הוא מסיק מדברי רמ"ק בעניין אחת השאלות המחקריות שהעסיקה אותו ואת תלמידו יוסף בן שלמה וקובע: "אם כן, אין כאן אפשרות לדבר על השקפה פנתיאיסטית".

העניין העכשווי ברמ"ק וקבלתו ניכר הן במדפי המחקר והן במהדורות החדשות של חיבוריו. כך למשל חלקים שלמים של ספר אלימה שהיו גנוזים בכתבי יד במשך מאות שנים, ראו אור במהדורות ביקורתיות בספריה של ברכה זק שהקדישה את עיקר מחקריה להגותו, ובשנת 2013 הוציאו מהדירי 'נזר שרגא' מהדורה של כל המעיינות המוכרים של החיבור. זה המקום לציין גם את שתי המהדורות החדשות ומאירות העיניים של פרדס רמונים של מכון פרדס הרמ"ק משנה שעברה ושל מכון הרמ"ק משנת תשע"ג.

שמואל יודייקין ערך מספר אנתולוגיות לפי נושאים המבוססות על חיבוריו של רמ"ק. האינדקס ערכי נתן של נתן צבי קעניג הוא חיבור מקיף של עשרה כרכים המכיל ציטוטים והפניות לחיבוריו של רמ"ק. ההתעניינות בכתבי רמ"ק מתבטאת גם בתרגומים של חיבוריו של רמ"ק כגון פרדס רמונים ואור נערב, בעיקר לאנגלית וצרפתית.

במדפי ספרות המחקר שבאוסף ניתן למצוא ארבע מונוגרפיות המוקדשות לרמ"ק (בן-שלמה, זק, רביב, קדרי) כמו גם מאמרים רבים המציגים את הגוונים המורכבים של קבלתו  ואת ההקשרים שלה לפריחת הקבלה בצפת והשפעתה. למרות העושר הזה המצפה למבקר באוסף שלום, כתיבתו הענפה של רמ"ק מותירה מקום למחקרים רבים נוספים שבדרך.

הכירו את המן הרשע מפרנקפורט

בשנת 1616 ייסדו יהודי פרנקפורט חג פורים נוסף, לציון נפילתו של המן חדש, שניסה להכחיד את הקהילה היהודית

purim715

גלויה מסוף המאה התשע-עשרה ובה איור מאת הרמן יונקר של משפחה יהודית בגרמניה, החוגגת את פורים. התמונה באדיבות המרכז לחקר הפולקלור, האוניברסיטה העברית

אוסף הספרים של סבי היה מרשים. במקרה שלו היה קשה להקיש על אישיותו של אדם לפי הספרים שברשותו, כיוון שבעשורים המאוחרים של חייו עבד בירושלים ככורך ספרים, וכיוון שאהב מאוד את הספרים עצמם, את החומרים שמהם הם עשויים. מדפי הספרים שלו הכילו מיני ספרים שאנשים השאירו אצלו או כאלו שהוא מצא ותיקן. בהתחשב בכך, אין לי כל דרך לדעת בוודאות אם הסידור הישן שהוא העביר אליי הוא זה שאכן שימש אותו.

סידור 'שפת אמת' הוא סידור ידוע למדי בגרמניה. הוא ראה אור לראשונה בשנת 1799, ברדלהיים (Rödelheim), בבית הדפוס הנודע מיסודו של ר' וולף היידנהיים – ובעולם היהודי דובר הגרמנית שבים ומדפיסים אותו גם כיום. כמעט כל עמוד ועמוד בו מציין את המסורות המיוחדות הנהוגות בפרנקפורט. בפרנקפורט, נוהגים לומר כך וכך, בפרנקפורט נוהגים לשנות את הסדר, בפרנקפורט נוהגים להשמיט מילה זו.

במשך תקופה מסוימת השתמשתי בעותק שקיבלתי מסבי וניסיתי להתרגל אליו, ואז הבחנתי בהערה מעניינת. במסגרת רשימת המועדים לשמחה – חגים וימי מועד שבהם לא מקובל לומר את תפילת התחנון, מציינת ההערה, בפרנקפורט דמיין, גם פורים פרנקפורט [נחגג] ביום כ' באדר".

אני אוהב מאוד את פורים הרגיל, אבל מעולם לא שמעתי על 'פורים פרנקפורט'. החלטתי לחקור מעט את הנושא, וזה מה שגיליתי.

 

ספר מאוסף הספרייה הלאומית, שעוסק במנהגים היהודיים הנהוגים בפרנקפורט, שראה אור בשנת 1723. עמודים אלה מתארים את את מנהגי ה'פורים וינץ'
ספר מאוסף הספרייה הלאומית, שעוסק במנהגים היהודיים הנהוגים בפרנקפורט, וראה אור בשנת 1723. עמודים אלה מתארים את את מנהגי ה'פורים וינץ'

 

'פורים פרנקפורט', המכונה גם 'פורים וינץ', מציין נס מקומי שהתחולל ביום העשרים בחודש אדר, שישה ימים בלבד לפני חג פורים. וינצנץ פטמילך היה אופה ומחולל צרות מקומי בעיר שראה עצמו "המן חדש", ובשנת 1614 הוביל את הגילדות המקצועיות בעיר בהתקוממות נגד הקיסר החדש. בין שאר דרישותיהם להורדת מיסים דרשו המורדים גם לצמצם את מספר היהודים בעיר ולהוריד את שיעור הריבית שגבו יהודים בהלוואות כספים.

כשהקיסר התעלם מדרישותיהן של הגילדות בעיר או דחה אותן, הוביל וינצנץ המון בביזת הרובע היהודי בפרנקפורט, וזה תקף את השכונה, העלה אותה באש ובזז אותה, עד שהיהודים שבה אולצו לנוס על נפשם. שנתיים לאחר מכן, בפברואר 1616, הורה הקיסר מתיאס להוציא למוות בתלייה את וינצנץ פטמילך וחמישה מורדים אחרים, והיהודים הורשו לשוב בבטחה לעיר. סמיכות הזמנים באותה שנה בין ההוצאה להורג לבין חג הפורים, וגם הדי הסיפור הפורימי כולו ברקע, עודדו את הקהילה לציין את השיבה לעיר כגאולה-זוטא, לרבות חיבור שירים מיוחדים והעלאת סיפור המעשה על הכתב – ביידיש, באריכות ובסגנון פואטי – בטקסט שזכה לשם "מגילת וינץ".

 

לוח שנה מהמאה השמונה-עשרה שמציין את חג ה'פורים וינץ'. מארכיון הספרייה הלאומית
לוח שנה מהמאה ה-18 שמציין את חג ה'פורים וינץ'. מארכיון הספרייה הלאומית

 

פרנקפורט אינה היחידה. בקהילות יהודיות רבות בהיסטוריה צוינו אירועים מקומיים של כמעט-חורבן ושל גאולה פתאומית במאפיינים דומים לאלו של פורים. חוויה מרתקת נכונה לקורא בספרי ההיסטוריה, המגלה בהם אזכורים מעטים ל'פורים נרבונה' (Narbonne), 'פורים קהיר', 'פורים חברון', 'פורים של סרגוסה' (Saragossa) וארבעת מועדי הפורים של קהילת אנקונה (Ancona) שבאיטליה, אם נציין רק כמה דוגמאות.

הדי החגיגות הללו עדיין מורגשים גם בימינו. בחיבור ההלכתי שפרסם לאחרונה הרב אליעזר מלמד, "פניני הלכה", הוא מגן על החובה הדתית לחגוג את יום העצמאות נוכח קולות הטוענים שאחרי חורבן בית המקדש חל איסור לקבוע ימי מועד נוספים – והוא עושה זאת תוך ציון התקדים של 'פורים פרנקפורט'.

 

תקריב של לוח ההשנה מהמאה השמונה-עשרה, המציין את 'פורים וינץ'. לוח השנה מציין תענית בי"ט באדר, יום לפני החג, המצוין בכ' באדר. מארכיון הספרייה הלאומית
תקריב של לוח ההשנה מהמאה ה-18, המציין את 'פורים וינץ'. לוח השנה מציין תענית בי"ט באדר, יום לפני החג, המצוין בכ' באדר. מארכיון הספרייה הלאומית

 

כמי שמתגורר בברלין וממשיך שם בלימודיי הרבניים, הסיפורים הללו, על מועדי פורים מקומיים, מוסיפים רבדים של חיוּת ושל מורכבות למדינה שבה אני חי כיום, ומחברים אותי לספריות ולבתי כנסת בפרנקפורט ובירושלים. ככל הידוע לי, כיום אף אחד בפרנקפורט לא חוגג את 'פורים וינץ', ומאז שסבי ז"ל הלך לעולמו, אין לי את מי לשאול – מלבד את הסידור ששימש אותו מנעוריו. הסיפור היהודי הוא סיפור צבעוני ומורכב, וסיפורו מחדש של מעשה כמו זה של פורים – לרבות הרלוונטיות המתמשכת שלו – משמש לי כיום מקור השראה.

 

כתבות נוספות

תגלית: מגילת אסתר של הילד א. ב. יהושע

"השפן הקטן" והבתים הגנוזים

 




עורך הדין היהודי שהגה את חוקת רפובליקת ויימר

מדוע נחשב הוגו פרויס ל"אביה" של רפובליקת ווימר?

Weimar constitution

מתוך אוספי הספרייה הלאומית

התמוטטותו של המשטר המלוכני בעקבות התבוסה במלחמת העולם הראשונה, והמהפכה בנובמבר בשנת 1918, הביאו למצב פוליטי חדש וכמעט בלתי מוכר בגרמניה: דמוקרטיה. הכוחות הפוליטיים החדשים הבינו את הצורך לנסח חוקה חדשה שתתאים למשטר הדמוקרטי ותמתן את כוחו הפוליטי של מעמד האצולה.

אסיפת העם הגרמנית שהתכנסה בעיר ויימר מינתה ועדה מיוחדת לניסוח החוקה החדשה. חברי הוועדה היו משפטנים שהתמחו במשפט חוקתי ובדיני המדינה. דיוני הוועדה נמשכו כמה חודשים, עד שאסיפת העם בוויימר אישרה את החוקה החדשה ב-11 באוגוסט 1919. המשפטן היהודי הוגו פרויס (1925-1860) השתתף בוועדה בקביעות ובמשך חודשים מספר אף שימש יושב ראש הוועדה. תרומתו לחוקת רפובליקת ויימר גדולה, ועד היום הוא נחשב ל"אביה".

 

הוגו פרויס. התמונה לקוחה מאוסף הפורטרטים של שבדרון השמור בספרייה הלאומית.
הוגו פרויס. התמונה לקוחה מאוסף הפורטרטים של שבדרון השמור בספרייה הלאומית.

 

פרויס הציג לוועדה את הטיוטה הראשונה לטקסט החשוב הזה, וחלקים ניכרים ממנה הגיעו לנוסח האחרון שאישרו נציגי העם. בפעם הראשונה אושרה בגרמניה חוקה שכללה זכויות יסוד לאזרחים. נוסף על חידושים רבים אחרים, הציע פרויס בנוסח שהכין חלוקה פנימית חדשה בגרמניה. משמעות הדבר הייתה פירוק המדינות ההיסטוריות, בהן הגדולה מכולן – פרוסיה. הצעה זו לא הייתה מקובלת על הצירים השמרנים באסיפת העם, אך היא הקדימה את זמנה; הרעיון קרם אור וגידים במציאות הפוליטית לאחר שנת 1945, בייסודן של מדינות גרמניה החדשות.

 

הוגו פרויס. התמונה לקוחה מאוסף הפורטרטים של שבדרון השמור בספרייה הלאומית.
הוגו פרויס. התמונה לקוחה מאוסף הפורטרטים של שבדרון השמור בספרייה הלאומית.

 

הוגו פרויס נולד בברלין והיה בן למשפחת סוחרים. הוא למד משפטים בברלין ובהיידלברג וסיים את הדוקטורט באוניברסיטת גטינגן. פרויס החליט להקדיש את זמנו למחקר אקדמי והצטרף בתור "מרצה פרטי" (מעמד מיוחד של מרצה בכיר, ללא תקן אך עם חובות הוראה) לסגל האקדמי באוניברסיטת ברלין. הוא נותר במעמד לא-נוח זה 15 שנה, כיוון שבתקופתו נדרשו היהודים להתנצר כתנאי לקבלת מעמד פרופסור. אומנם כלל זה לא נאכף על פי חוק, אך הוא התקיים בתודעתם של אנשי האקדמיה הגרמנית. רק בהקמתה של המכללה הפרטית למסחר בברלין בשנת 1906 קיבל פרויס את תקן הפרופסור למשפטים באותו מוסד.

משנת 1895 היה הוגו פרויס חבר במועצת העיר ברלין. בשנת 1918 היה ממייסדי המפלגה הדמוקרטית הגרמנית DDP, שבה היה חבר גם וולטר רתנאו. משנת 1919 ועד למותו היה פרויס חבר בפרלמנט הפרוסי, ושימש גם בתור שר הפנים הראשון ברפובליקת ויימר. במחאה על חתימת הסכמי ורסיי בידי גרמניה התפטר מתפקיד זה. בהסכמים אלו ויתרה גרמניה על ריבונותה באזורים מסוימים, והתחייבה לפיצויים גדולים מאוד לבעלות הברית. התפטרותו מתפקיד השר הביאה למצב אבסורדי: חתימתו של הוגו פרויס לא נמצאת בתחתית החוקה שאושרה רק לאחר התפטרותו, אף שמדובר, כאמור, בטקסט שרובו נולד במוחו של המשפטן המבריק.

 

שער החוקה המודפס שקיבלו תלמידות ותלמידים לרגל סיום הלימודים.
שער החוקה המודפס שקיבלו תלמידות ותלמידים לרגל סיום הלימודים.

 

בשנת 1949, כשמשפטנים גרמניים ניסחו את "חוק היסוד" של מערב גרמניה (במקום חוקה רשמית, שאין לגרמניה עד היום), הם נעזרו בחוקת רפובליקת ויימר כבסיס עבודתם. חלקים ניכרים מהחוקה המקורית מצאו את מקומם ב"חוק היסוד", אך נעשו גם תיקונים בסעיפים שהתבררו כלא יעילים או אף מסוכנים ליציבות הדמוקרטיה והמדינה.

יש לזכור שבסופו של דבר היטלר הקים את משטר הטרור בעקבות סעיף 48 של חוקת ויימר, שאיפשר לו לבטל את זכויות היסוד ואת זכויות האדם במצב שבו ביטחון המדינה נתון בסכנה – מה שלימים ניצלו הנאצים לטובת חיזוק מפלגתם.

 

אולי תאהבו גם:

"עתה אני חושב שקפקא אומר לי בעצמו: 'די עשית'"

פריטים נדירים: הצצה אל חייהם של מקס נורדאו ובתו היחידה מקסה

חיילים יהודים בשרות הקייזר

 




ילדי קפריסין חולמים על ישראל

גילופי אבן שיצרו ילדים יהודים במחנות המעצר בקפריסין מספרים על הכמיהה להגיע ארצה

קפריסין

האוסף מוצג בספרייה לקראת הכינוס השלישי של הפורום הבינלאומי של הספרייה הלאומית, שיעסוק בנושא 'הגירה – גבולות – זהות'. הפורום ייערך בירושלים בתאריכים 17–19 במרץ 2019.

כשגלי העלייה של פליטי המלחמה הלכו והתעצמו, נאלצו הבריטים למצוא פיתרון. מחנה עתלית היה מלא עד אפס מקום, ועל כן הוקמו בשנים 1946 ו-1949 מחנות מעצר בקפריסין, ובהם אוכלסו עשרות אלפי יהודים שחיכו להגיע סוף סוף לארץ ישראל. משאלה – שבסופו של דבר התגשמה.

גם הבריטים הבינו שלא יוכלו להתייחס לפליטים היהודים כאל שבויים או אסירים, והעניקו לעצורים סוג של אוטונומיה. בסיוע תרומות גדולות מארץ ישראל ומהעם היהודי כולו, ניסו המנהיגים היהודים במחנות לנסות וליצור שגרת חיים כלשהי. גם הם ידעו שהתעסוקה היא מצרך חובה בניסיון להעניק לפליטים את שגרת חיים זו.

 

קפריסין
אוניית מעפילים שיצר ילד במחנה

 

בתוך גדרות התייל התקיימו פעילויות תרבות, רווחה, חינוך ודת, תוך הניסיון ליצור לשוהים שגרה יום-יומית. הילדים – כמובן – היו בראש מעיניהם.

 

קפריסין
מפת ישראל חרוטה באבן. בצידה השני חרט את שמו היוצר חיים איצקוביץ' מכיתה ה'

 

ביטוי לפעילותם של הילדים, שגם מספרת לנו מה עבר בראשיהם, ניתן לראות באוסף יוצא דופן הנמצא בספרייה. אבנים לא היו חסרות במחנה, וכך הועסקו הילדים בעבודות גילוף במסגרות החינוכיות במחנה.

 

קפריסין
קסת דיו שעליו חרוטות המילים "קפריסין תשח" וראשי התיבות של היוצר ס.ל.

 

מה הם בחרו לגלף?

לא קשה לנחש. הילדים גילפו את האוניות שהיו אמורות להביא אותם ארצה – ויום אחד אף יעשו זאת. הם גילפו גם את מפת ארץ ישראל – כל מה שהזכיר להם כי מחנות המעצר שבהם הם כלואים אינם ביתם, אלא רק לתקופה זמנית.

 

קפריסין
גילוף אבן של תלמיד כיתה ה', דב פלדמן, שהוסיף גם את הכיתוב "יחי עם ישראל"

 

על הגילופים חרטו הילדים גם את שמם ואת כיתתם. אולי עוד נגלה את בעליהם פה, בארץ ישראל?

 

לכתבות נוספות

סיפור ביקורה המרגש של שושנה דמארי אצל הפליטים היהודים במחנות המעצר בקפריסין

משואה לתקומה: ניצולי ברגן-בלזן חוגגים עצמאות

הילד שניצל מהתופת לומד עברית בפעם הראשונה