כל בר דעת יודע ש"המגילות הגנוזות" שוכנות כבוד בהיכל הספר. אבל לפעמים מזדמנות כמה הפתעות גם בספרייה הלאומית. כך קרה כשמצאנו לאחרונה מגילה גנוזה בארכיון של הסופר א. ב. יהושע, לא סתם מגילה, אלא מגילת אסתר, וכל זה כמה ימים לפני פורים. האם זה מקרה? ונהפוך הוא!
יהושע החל להפקיד את ארכיונו האישי, העשיר והעמוס כל-טוב בספרייה הלאומית לפני יותר משלושים שנה, ומאז דואג הסופר להעביר אלינו בקביעות עוד ועוד אוצרות המצטברים בחדר עבודתו. כעת, במסגרת סידור החומרים החדשים, מצאנו בארכיון מגילת אסתר בכתב ידו של יהושע הילד, כשהיה תלמיד כתה ג' או ד' בגימנסיה רחביה בירושלים.
האמת, זאת לא ממש מגילת קלף כשרה לקריאה. מגילת יהושע בנויה מ-15 דפי נייר המחוברים זה לזה בנייר דבק, ומגוללים בקצרה ובדילוגים את עיקר סיפור המגילה מתחילתו ועד סופו. יהושע מצטט את עיקרי הפסוקים, ובכך יוצר המחבר הצעיר מעין סיפור חדש למגילה – סיפור לילדים, כשהוא מוסיף כמה איורים ילדותיים לקישוט המגילה.
מגילת יהושע כתובה בעט, בכתב מרובע ילדי, בשטף, פה ושם השלמות מדעת, וניכר שהטקסט יושב היטב בראשו של הכותב. הילד אברהם טרח גם לנקד את המגילה עד האמצע, אז נראה שהתייאש והרים ידיים. בתחילת המגילה יש אפילו "קולופון" של יהושע הצעיר, ובסופה הוא טרח לכתוב "סוף", כמו בכל סיפור טוב. זאת ועוד, המגילה מגולגלת על כפיס עץ צבוע בגודל מקל ארטיק עבה, ועטופה בבד גזור ותפור, כנראה מעשה ידי אמו או אחותו הגדולה של הילד אברהם.
מגילת אסתר נותרה צרובה בתודעתו של הכותב גם בבגרותו. במסה שהופיעה בחוברת אלפיים (28) בשנת 2005, בשם "ניסיון לזיהוי והבנה של תשתית האנטישימיות", חוזר יהושע המבוגר אל סיפור המגילה, ומנתח את מקומה וחשיבותה בהיסטוריה היהודית. יהושע טוען שהמגילה העתיקה, שנכתבה בוודאי זמן רב לפני הנצרות, האיסלאם והאנטישמיות המודרנית, מציגה על רגל את תמצית הגישה האנטישמית מנקודת מבטה של הציונות. "אילו היהודים, אומרים הציונים, היו באמת מבינים את מלוא המשמעות של הטקסט שהם עצמם חיברו כדי לנתח את מצבם, הם לא היו צריכים לחכות יותר מאלפיים שנה לעיתונאי תיאודור הרצל שיבהיר להם את העניין, אלא היו קמים ומתקבצים במולדתם, ונמנעים מן הפיזור והפירוד המסוכנים הללו". המאמר של יהושע עורר הדים רבים, וגיליון אלפיים מוקדש כמעט כולו למאמר ולתגובות המובאות סמוך לו.
שאלנו את יהושע הסופר מה הוא זוכר היום, במרחק של כ-70 שנה. את דבר המגילה ואת נסיבות כתיבתה הוא לא זכר, אבל הוא תרם לנו זיכרון באשר לחוסר אהבתו לתחפושות: "תמיד שנאתי להתחפש בפורים, וכשהייתי נאלץ לעשות זאת הייתי שם אקדח צעצוע קטן בכיס המעיל ואומר שהתחפשתי לבלש".
נקווה שנמשיך לקבל מא. ב. יהושע עוד הרבה חפצים מעניינים ועוד הרבה סיפורים.
הכתבה הוכנה בעזרתו של ירון סחיש
הסידור והרישום הקטלוגי של ארכיון א. ב. יהושע התאפשרו בעזרת הסיוע הנדיב של קרן ליר.
כתבות נוספות
תגלית: "השפן הקטן" והבתים הגנוזים
הכירו את מלכת אסתר – מלכת היופי הראשונה של ארץ ישראל
מי באמת הלחין את השיר ה"עממי" "ומרדכי יצא"?
