הפזמונאית, המשוררת והסופרת חנה גולדברג מספרת את הסיפור מאחורי השיר
שנים חיפשתי את אהבת חיי, מגיל 17. כל החברות שלי כבר התחתנו, הולידו ילדים, התגרשו, ורק אני המשכתי לחפש. האמנתי שיש מישהו בעולם הזה שהוא "אהבת חיי", וכל מה שאני צריכה לעשות זה רק למצוא אותו.
ואז, בגיל 27 התאהבתי. הוא היה חכם, מצחיק, מושך, יפה. כל הזמן רציתי לנשק אותו. לא יכולתי להוריד ממנו את הידיים. הייתי כל-כך מאושרת. וחשבתי שמעכשיו והלאה אני פשוט אהיה מאושרת לנצח. אבל אחרי שנה הסתבר לי שהגבר הזה, אהבת חיי, עושה לי כל כך רע. הקשר הזה פשוט הרס אותי. נהייתי כל כך קטנה, חסרת ביטחון ואומללה. שנה שלמה התלבטתי מה לעשות: להישאר עם אהבת חיי, שהתגלתה כאהבה שלא בריאה לי, או להציל את חיי?
החלטתי לעזוב אותו. זה היה המעשה הכי אמיץ שעשיתי בחיים. זה היה כמו לכרות לעצמי רגל. הכאב כמעט הרג אותי. ואז, כתבתי: תַּחַת שָׁמַיִם רֵיקִים נִשְׁעָן עָל מִלִּים בָּאֲוִיר בַּיָּד עוֹד אוֹחֵז אֶת הָרֵיחַ שֶׁל גּוּפֵךְ הַמָּקוֹם שֶׁנָּגַעַתְּ בִּי שׂוֹרֵף וְאַתְּ אֵינֵךְ. תַּחַת שָׁמַיִם שְׁחֹרִים עוֹמֵד מְקֻפָּל מִכְּאֵב חוֹזֵר לְחַפֵּשׂ שׁוּב אוֹתָךְ בְּתוֹךְ הַחֲשֵׁכָה לִרְאוֹת אִם אַתְּ עֲדַיִן בּוֹכָה וְאַתְּ אֵינֵךְ. בַּמָּקוֹם בּוֹ עָמַדְתְּ נִשְׁאָר רַק אֲוִיר בְּלִי חַמְצָן וַאֲנִי עוֹמֵד, נֶאֱחָז בָּאֲוִיר נֶאֱחָז בַּאֲוִיר וְאַתְּ אֵינֵךְ. תַּחַת שָׁמַיִם שׁוֹתְקִים אֲנִי מְדַבֵּר אֶל הַקִּיר מַבְטִיחַ לוֹ שׁוּב לְהִשְׁתַּנּוֹת בִּשְׁבִילֵךְ וְיוֹדֵעַ שֶׁזֶּה לֹא יֵלֵךְ וְאַתְּ אֵינֵךְ. השיר יצא לרדיו ב-17 בינואר 1991, בדיוק ביום שבו פרצה מלחמת המפרץ הראשונה, וסדאם חוסיין התחיל לירות עלינו טילים. כולנו חששנו מטילים כימיים. עם כל אזעקה נכנסנו לחדר האטום ושמנו מסכות אב"ך על הפנים. ובכל אזעקה השמיעו ברדיו את "נאחז באוויר". ופתאום התקשרו אלי יום אחד מגלי צהל ושאלו: "חנה, איך הספקת לכתוב שיר לכבוד המלחמה הכימית?" וככה שיר הפרידה שלי הפך ל…שיר המלחמה הכימית. למזלי, עם השנים, השיר התנתק מההקשר הזה וחזר אל מחוזות הרגש.
תגובות על כתבה זו