בשביל דיוויד סלומונס, ביטול המגבלות הדתיות שהוטלו על היהודים באנגליה ואשר אסרו עליהם להשתתף בחיים הפוליטיים והאזרחיים היה למשימת חיים
מבחינתם של יהודי אנגליה באמצע המאה התשע-עשרה, הרעיון שיחזיקו במשרה ציבורית לא היה רק מוזר אלא כמעט בלתי-אפשרי, בשל מגבלות שנודעו בשם "ההגבלות הדתיות", שהוטלו על הקהילה היהודית והדירו את חבריה מהשתתפות בחיים הפוליטיים, העירוניים והאזרחיים במדינה.
אדם בשם דיוויד סלומונס הפך את האמנסיפציה של יהודי אנגליה למשימת חייו. סלומונס נולד בלונדון בשנת 1797 ללוי סלומונס, חבר מצליח בבורסה של לונדון, ובהמשך אף הצטרף סלומונס הבן לעסק המשפחתי ובהדרכת אביו היה לאיש בורסה מצליח בעצמו.
דיוויד חש שאמונתו הדתית של אדם נועדה להיות דבר פרטי ולא אמורה להיות עניינו של הציבור – בהנחה שעיקרי אותה אמונה הם מוסריים ואינם עומדים בסתירה לעמדותיה של המדינה – וכי אמונותיו ודתו לא צריכות בשום אופן להגביל את זכויות הפרט שלו או את יכולתו לשרת את הציבור.
בלהיטותו להסיר את ההגבלות הדתיות שהוטלו על הקהילה היהודית, החליט דיוויד שבשלה העת לפרוץ את החסמים והכריז בתעוזה על מועמדותו למשרת השריף של לונדון. אף שבתחילה נתקלה מועמדותו בהתנגדות, ביום 24 ביוני 1835 היה דיוויד סלומונס ליהודי הראשון שאי פעם נבחר למשרת השריף בעיר. לא היה ביכולתו לנחש, שזוהי רק תחילתו של המאבק הקשה שעימו ייאלץ להתמודד לאורך כל הקריירה הפוליטית שלו.
על מנת שיוכל להיכנס רשמית לתפקיד השריף נדרש דיוויד להישבע למשרה – שבועה שכללה את המשפט "אני מצהיר כך לפי אמונת האמת של הנוצרי". אף יהודי מאמין לא יכול היה לשאת שבועה כזאת. למרבה המזל, ממש כשנדמה היה שדיוויד ייאלץ לוותר על המשרה, התערבה הממשלה בעניין ומיהרה לחוקק את "חוק הצהרת השריף", שהתיר לדיוויד להיכנס לתפקיד מבלי להצהיר כאמור. ההצהרה נחגגה כניצחון על הדעות הקדומות וכהתקדמות בתחום הזכויות וזכויות היתר האזרחיות.
למרבה הצער, כשנבחר דיוויד בדצמבר 1835 לכהונה כחבר מועצת העירייה של לונדון – לא עמד החוק לצידו. דיוויד לא נשא את השבועה, בחירתו בוטלה ובחירות חדשות נערכו.
בעזרתם של יהודים נודעים אחרים, עתר דיוויד לבית המשפט ודרש לשנות את החוק – אך ללא הועיל. הוא החליט להמר, ורץ פעם נוספת לתפקיד חבר מועצת העירייה – הפעם מטעם אזור הבחירה פּוֹרְטְסוֹקֶן (Portsoken), שנכלל ברובע "הסיטי" של לונדון. המירוץ הפוליטי עורר גל חדש של רטוריקה אנטישמית שזקפה את ראשה המכוער בכתבות ובקריקטורות בעיתונות המקומית. אף שהצליח להיבחר למשרה, פעם נוספת נאסר על סלומונס לכהן בה בפועל, מאחר ושוב סירב לשאת את השבועה כלשונה.
לבסוף, אחרי שנים של עתירות ופעולות משפטיות אחרות נחקק בשנת 1845 חוק הסרת ההגבלות הדתיות היהודיות ולטובת היהודים הנבחרים למשרה ציבורית נוסחה הצהרה שונה. במקום להצהיר על אמונה בדת הנוצרית יכלו כעת היהודים להישבע שלא לפעול בשום דרך שתחתור תחת סמכותה של הכנסייה:
"בהיותי אדם המאמין בדת היהודית ולפיכך מנוע מטעמי מצפון להצהיר ככתוב בחוק… מצהיר בזאת חגיגית, בכנות ובתום לב, שבשום אופן לא אשתמש בכוח, בסמכות או בהשפעה שיעמדו לרשותי… על מנת לפגוע בכנסייה הפרוטסטנטית או להחליש אותה, כהוראת החוק באנגליה."
כאשר רץ שוב סלומונס בשנת 1847 לתפקיד חבר מועצת העירייה הותר לו לכהן בתפקידו אחרי שדקלם את השבועה בנוסחהּ החדש. הדבר לא מנע מהאנטישמים להוסיף ולהטיף לו מוסר מעל דפי העיתונים, כאשר עיתונאים התייחסו לסלומונס כ"רק חצי חבר מועצה".
כעבור שנים, אחרי שכיהן גם כשריף וגם כחבר מועצת העירייה, והפעם ללא כל מכשולים דתיים בדרכו, נבחר דיוויד למשרה הבכירה של הלורד ראש העיר של לונדון. בתשעה בנובמבר 1855, הושבע הלורד ראש העיר הנבחר, חבר מועצת העירייה דיוויד סלומונס, לתפקיד לורד ראש העיר, ונשא שבועה שלא עמדה בסתירה לאמונתו הדתית.
על פי המסורת נערך "מופע הלורד ראש העיר" – חגיגה מפוארת שכללה תהלוכה ומשתה לכבוד ראש העיר החדש. ראש העיר היהודי הטרי סבב ברחובות העיר בלוויית דגלנים, חיילים, מתופפים וחצוצרנים שצעדו לפני הכרכרה שלו בדרכו אל המשתה הגדול, שכלל למעלה מאלף בקבוקי יין וארוחה נהנתנית. עלות החגיגות הסתכמה ב – 2,813 פאונד, שהם שווי ערך לכ- 100,000 דולר כיום.
ליהודי לונדון היתה זו חגיגה לא רק של מינויו של ראש עיר חדש; היתה זו חגיגה של זכויות חדשות ושל הזדמנות חדשה.
חרף ההתנגדות העצומה והרטוריקה האנטישמית המדהימה שמולן ניצב, דיוויד סלומונס מעולם לא שכח את מטרתו העליונה: להביא לשיוויון של הקהילה היהודית באנגליה ולרחשי כבוד כלפיה. התמדתו והלהט שלו דחפו אותו לשרת בפרלמנט הבריטי – כהונה שהצריכה שינויים נוספים בחוק, כדי לאפשר ליהודים לשרת בתפקידי ממשל ברמה הלאומית. מסירותו של סלומונס ונחישותו לשנות את החוקים המפלים סייעו לסלול את דרכם של מנהיגים ופוליטיקאים יהודים בריטיים עתידיים להטבעת חותמם בהיסטוריה.
רשימה זו נכתבה במסגרת יוזמת "גשר לאירופה" של הספרייה הלאומית לחיבור עם אירופה והנגשת האוספים שלנו לקהלים מגוונים באירופה ומעבר לה.
האם הבריטים הם צאצאי עשרת השבטים האבודים?
על גבורה והקרבה: הספר שחיבר הרב הראשי של האימפריה הבריטית
כשהמלך העתידי של בריטניה חגג את ליל הסדר עם הרב הראשי
סיפורו של הסוחר (האמיתי) מוונציה
תגובות על כתבה זו