הכיבוש הבריטי של מצרים שהחל בשנת 1882 נחשב לתור הזהב של מצרים מהטעמים הבאים: חדרו למצרים הלכי רוח מודרניים והישגים טכנולוגיים משמעותיים והגיעו למצרים מהגרים זרים ובמיוחד יהודים.
עם תום מלחמת העולם הראשונה החל גם תור הזהב של העיתונות המצרית ועמו, גם של העיתונות היהודית המצרית. היהודים הוציאו יותר כתבי עת בהשוואה למיעוטים האחרים במצרים: 90 כתבי עת, כששני שליש מהם פנו ליהודים בדרך כלל בצרפתית, ולעיתים על פי עדותיהם ובשפתם: ערבית-יהודית, יידיש ולדינו. שליש מכתבי העת שהיו בבעלות יהודית, פנו לציבור הרחב.
דפדפו בגיליונות העיתון באתר עיתונות יהודית היסטורית
אחד מהעיתונים היהודיים החשובים במצרים היה L'AURORE (השחר). בעליו ועורכו הראשון היה לוסיאן שיוטו LUCIEN SCIUTO (סלוניקי 1886- אלכסנדריה 1947). שיוטו, עיתונאי סופר ומחנך, ייסד את L'AURORE בקונסטנטינופול שבתורכיה. סכסוכים עם ראשי הקהילה היהודית במקום הביאו לסגירת השבועון. שיוטו היגר למצרים בשנת 1919 וייסד את L'AURORE, שבועון בצרפתית שהופיע בקהיר בין השנים 1924–1941.
השבועון התאפיין בזיקה ציונית ויהודית אופיינית, וכיסה תחומי עניין רבים: הקהילה הדתית וראשי הקהילה, הקשר עם היהדות בעולם ובארץ ישראל, קשרי הגומלין עם המשטר המצרי, תרגום של מאמרים בעיקר מארץ ישראל וגם נושאים קלילים יותר כבידור וספורט. בשנת 1938 צירף העיתון גם דף בשפה האיטלקית.
L'AURORE נחשב לעיתון ביקורתי ופרובוקטיבי שלא חשש לבקר את ראשי הרבנות וראשי הקהילה היהודית במצרים. הוא אף היה העיתון הראשון, מבין העיתונות היהודית במצרים, לשלוח כתבים לשטח, להפעיל מקורות ולבצע תחקירים כדי לחשוף בפני הקורא ליקויים בקרב המנהיגות היהודית.
חודשים מספר אחרי שהחל לצאת לאור, טען העיתון:
את מנהיגות הקהילה צריכים לנהל אנשים היכולים לתת מזמנם יותר מאשר מכספם. מה הטעם בנשיא שאינו ממלא את תפקידו ונעדר תקופות ארוכות? לפני שנדאג לזהותו של הנשיא, יש לדאוג שמועצת קהילה תורכב מאנשים פעילים, מכובדים ומעורים בחיי הקהילה, שיירתמו מיד לביצוע הרפורמות הנדרשות במנגנון המנהלי, שאינו מתפקד."
(L'AURORE, גיליון 14, 23 במאי 1924, עמ' 2).
שיוטו פעל במלוא המרץ, האופייני כל כך עם אישיותו, והחל להיאבק למען התעוררות והתחדשות לאומית של הציבור היהודי והגנה על זכויותיו. בכותרת העיתון בחר לכתוב:
"הבה נהרוס כדי לבנות מחדש: כולנו נחנקים באותה אווירה חשוכה של קהילה הנתונה כולה בידי רודפי בצע ותאוות ממון. בואו הצטרפו אלינו ונשתלט על המבצר הזה ואבן אחר אבן, נהרוס אותו כדי לבנות את הבית היהודי שחלונותיו פתוחים לרווחה אל הקדמה."
(L'AURORE, גיליון 22, 18 ביולי 1924, עמ' 1).
שיוטו הרבה לתקוף את ראשי הקהילה היהודית ומשך אליו אש מצד הממסד הקהילתי שהחרים את העיתון והתנפל על שיוטו בהיותו כביכול "מחפש בעיות".
בשנת 1931 שיוטו החליט לפרוש מניהול העיתון ולהעבירו למנהל שיעבירו לפסים שקולים וכלכליים. הוא מינה לעורך העיתון את ז'אק מאלח, יליד קהיר, משכיל ובנקאי, לעורך העיתון. מאלח הפיח חיים בעיתון על-ידי שיפור ניהולו הפיננסי ושיקום תדמיתו. הוא הצליח לרקום יחסים תקינים עם ראשי הקהילה היהודית וגייס אישים בכירים מארגון "בני-ברית".
עם עליית היטלר לשלטון בינואר 1933 ותחילת הרדיפות נגד היהודים בגרמניה פתחו יהודי מצרים במערכת ציבורית נגד האנטישמיות הגרמנית. הם הקימו ארגון-גג: "הליגה למאבק נגד האנטישמיות", שבראשה עמד לאון קסטרו (איזמיר/תורכיה 1883 – קהיר 1948). קסטרו, עורך דין, עיתונאי ואיש ציבור מראשי הפדרציה הציונית בקהיר, רכש חלק מהבעלות על L'AURORE, נטל חלק בעריכתו והפך את העיתון לשופרה של "הליגה".
לדוגמה, במכתב גלוי לממלא מקום ראש ממשלת מצרים, טען העיתון:
"ההיטלריזם במצרים: גילוי זה הכשיר את הקרקע לאזהרה שאם לא יגייסו יהודי העולם את כל משאביהם כדי לדכא את האנטישמיות בעודה באיבה היא תתפשט כמו מגפה"
(L'AURORE, גיליון 50, 16 בפברואר 1933, עמ' 1).
המערכת התעמולתית של יהודי מצרים והחרם הטוטלי מצידם על מוצרים גרמניים הביאו לאיום מצד הגרמנים להטיל חרם נגדי על יבוא הכותנה המצרית. חוגים לאומיים במצרים הזהירו את היהודים שאם ימשיכו בחרם על גרמניה ועל יבוא מוצריה אזי תסייע מצרים לערביי פלשתינה במאבקם נגד היישוב היהודי.
על אף המכשולים והמשברים הצליח L'AURORE לשרוד שנים רבות, אולם ההשלכות הכלכליות של מלחמת העולם השנייה הכריעו את גורלו של השבועון והביאו לסגירתו בשנת 1941.
בחודש דצמבר 2018 הועלו גליונות העיתון לאתר עיתונות יהודית היסטורית מבית הספרייה הלאומית ואוניברסיטת תל-אביב, ובסיוע התאחדויות עולי מצרים בישראל, בריטניה וצרפת.
מקורות ביבליוגרפים
- L'AURORE, 1924- 1941.
- הגר, הלל/ "ישראל" בקהיר, עיתון ציוני במצרים הלאומית 1920 – 1939, תל אביב: המכון לחקר הציונית ע"ש חיים וייצמן, אוניברסיטת תל-אביב, הוצאת עם עובד, תשס"ה.
- מצרים, עורך: נחם אילן. מסדרת "קהילות ישראל במזרח במאות התשע-עשרה והעשרים", ירושלים: מכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, התשס"ח.
- קמחי, רות/ ציונות בצל הפירמידות, התנועה הציונית במצרים 1918 – 1948, עם עובד, תשס"ט.
כתבות נוספות
העיתון שעדכן את יהודי מרוקו ב"חדשות על אחינו בארץ ובגולה"
"שם, בעיראק, יודע כל יהודי שהוא יושב על הר געש"
הסיפור מאחורי השיר "הבלדה על יואל משה סלומון"ההוגה היהודי-מרוקני שקרא להקמתה של ממשלה עולמית אחת
