בארכיונו של הצלם בנו רותנברג, מהבולטים שבצלמי ראשית המדינה, נמצאת סדרת תצלומים המציגים את חברי ארגון "ההגנה" מתאמנים במחנה הצבאי שנקרא "מחנה יונה". ארכיון התצלומים נסרק ונשמר לאחרונה באוספי הספרייה הלאומית באדיבות אוסף מיתר, וכך יכולים המבקרים להתרשם גם הם מהתמונות: בתצלומים נראים חברי "ההגנה" מאזינים לתדרוכים, רצים, קופצים, זוחלים, וגם סתם כך מצטלמים, ביחד ולחוד. אימונים אלו התקיימו בצפון הישן של תל אביב, ממש ליד המקום שבו נמצאים היום מלון הילטון וגן העצמאות; וכך התעוררה סקרנותי לגלות את סיפורו של המחנה, שלא רק אירח את אימוני "ההגנה", אלא מצא את עצמו עד למספר פרשיות בולטות בסיפור הציוני.

לא תמיד התאמנו שם אנשי "ההגנה". אותם אימונים ראשונים במחנה התקיימו בסוף שנת 1947, כשפינה הצבא הבריטי בדצמבר באותה שנה את גוש דן. חברי "ההגנה" מיהרו להשתלט על הבסיסים המפונים ששכנו בתל אביב, בהם כמובן מחנה שרונה הבריטי (בסיס המטכ"ל בקריה), וגם המחנה הזה. שלושה ימים לאחר הפינוי נהרג בדרכו לירושלים אחד ממפקדי "ההגנה", יונה רסין, וחבריו מיהרו לקרוא את הבסיס הצבאי המפונה על שמו.

 

מה היה שם לפני כן? בתחילת המאה ה-20 הורחב על גבעה זו בית קברות מוסלמי "חדש". בית הקברות שימש את תושבי יפו שסבלו ממגפת כולרה באותם ימים, ונאלצו לקבור את מתיהם רחוק מן העיר (באותה תקופה הוקם גם בית הקברות היהודי ברחוב טרומפלדור, מאותה סיבה בדיוק). בשנת 1942, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, הקימו הבריטים על המצוק מחנה נופש לטייסי חיל האוויר המלכותי. למה דווקא שם? מאותן סיבות שגם היום רוצים אנשים להגיע לתל אביב. המחנה שכן סמוך לחוף הים, בעיר שיש בה בתי קפה, אירועי תרבות, נשפים וכמובן – אלכוהול. חיילים בריטים מכל רחבי המזרח התיכון הגיעו לשהות במקום להתרעננות וצבירת כוחות.

למרגלות המחנה ששכן על מצוק הכורכר השתרע החוף הקרוי היום על שם המלון שהוקם מעליו, חוף הילטון. על חולות החוף הזה, לאורך שפת הים התיכון, טיילו בליל שבת ה-16 ביוני 1933 סימה וחיים ארלוזורוב, אחרי שעזבו את בית הקפה ששכן מעט דרומה משם, במקום שבו נמצא היום מלון דן. שם הם הבחינו בשני זרים שעקבו אחריהם זמן מה, ושם שלף אחד מהעוקבים אקדח וירה בארלוזורוב, שהיה באותה עת ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, מעין "שר החוץ" של התנועה הציונית. הרצח הסעיר את היישוב העברי, ואצבעות מאשימות הופנו כלפי התנועה הרוויזיוניסטית.

נרוץ שוב כמה שנים קדימה. 15 שנה בדיוק למען האמת, אל יוני 1948. אל מול חופי תל אביב עלתה על שרטון ספינת האצ"ל "אלטלנה", לאחר שנמלטה מחוף כפר ויתקין, שבו החל העימות מול כוחות צה"ל. בבטן הספינה משלוח נשק שביקש האצ"ל לספק לחייליו. לצה"ל ניתנת ההוראה לעצור את האונייה בירי סוללת תותחים. היכן עמדו אותם תותחים שהפגיזו את האונייה? נכון מאוד, במחנה "יונה" שעל רכס הכורכר. פרט מעניין נוסף: על האלטלנה נהרג אברהם סטבסקי, אחד מאנשי תנועת בית"ר שהואשם ברצח ארלוזורוב.

 

רצה המקרה ובקרבת המחנה שאינו קיים יותר התרחשו שניים מאירועי המפתח בסכסוך בין פלגי הימין והשמאל ביישוב היהודי בארץ ישראל. מה עוד היה במקום? כזכור, השתלטו אנשי "ההגנה" על המחנה מיד עם פינויו, עת החל השלב הראשון במלחמת העצמאות. שם הוקמו חלק מגדודי חטיבת "קרייתי", ושם אומנו טירונים שהגיעו לאחר מכן לחטיבת "גבעתי". מחנה "יונה" שימש גם בסיס חיול ראשוני לחלק מכוחות "ההגנה" בפרוץ מלחמת העצמאות. במשך תקופה שימש מחנה "יונה" את חיל הרפואה בראשיתו, וגם בסיס ההדרכה לאימון גופני ולכושר קרבי, כמו גם בית הספר לחינוך גופני שכנו במקום עד שעברו במהלך שנות החמישים למכון וינגייט.

בשנות החמישים והשישים ניטש מאבק מר בין הממשלה לבין עיריית תל אביב שביקשה לפנות את המחנה ולהקים בשטחו גן ציבורי גדול. לקראת יום העצמאות הראשון פונה חצי משטחו של מחנה "יונה" ובמקומו החלה באפריל 1949 נטיעת "גן העצמאות". רק בתחילת שנות השישים פינה צה"ל את מלוא השטח והושלמה נטיעת הגן. בחלק מהשטח הוקם בשנת 1965 מלון הילטון שעומד שם עד היום.

תוכלו לעיין בתמונות המופיעות בכתבה זו, ובתמונות נוספות מאימוני "ההגנה" במקום, בקישור הזה. מזהים את עצמכם או קרוביכם בתצלומים? ספרו לנו בבקשה: כאן בתגובות, בפייסבוק, או בטוויטר.

תודה לפלג לוי ולמודי שניר, אנשי פרויקט "תולדות ישראל" על המידע שסייע בכתיבת כתבה זו. תודה לד"ר ניר מן על עזרתו המחקרית.

 

תוספת קטנה לסיום

לא רק אירועים מציאותיים התרחשו במחנה "יונה", בחוף הילטון ובסביבתם. גם אחת מחבורות הילדים המפורסמות ביותר של ישראל הצעירה בילתה את ימיה שם – חסמב"ה. אלו שקראו את הספרים ודאי יודעים שהמערה החשמלית המפורסמת, המפקדה הסודית של ירון זהבי וחבריו, שכנה ממש שם: בין סלעי הכורכר שמתחת לבית הקברות המוסלמי ומאוחר יותר מתחת למלון הילטון. תוכלו לקרוא עוד על המערה – הבדיונית או שמא האמיתית? – בכתבה שפרסם אלי אשד בקישור זה.

 

כתבות נוספות

הנשק הסודי של "ההגנה": עלון הקיר "החומה"

האמת על פיצוץ מלון "המלך דוד"

יוני הדואר האמיצות מגינות על המולדת

מה מסתתר במנהרה הסודית שהתגלתה בספרייה?

הסכם סייקס־פיקו המפורסם מתח קו במזרח התיכון והפריד בין ארץ ישראל, עבר הירדן ועיראק שניתנו לבריטים, לבין סוריה ולבנון שהוענקו לצרפתים. קו הגבול הזה לא היה קשיח כמו הגבולות שאנחנו מכירים כיום. אם היו מתחים, הם נתגלעו בעיקר בין בני העדות והדתות השונות שבמרחב, בין השאר בין יהודים לערבים. אך בין שלטונות ארץ ישראל ללבנון (ולסוריה) היו יחסים תקינים: סחורות הגיעו ממקום למקום, מסילת הרכבת שהניחו העת'מאנים פעלה, ובעיקר – נרשמה תנועה של אנשים.

וכך קרה שכפי שסוחרים יהודים נעו בין ירושלים, דמשק, חלב וביירות בימי האימפריה העת'מאנית, גם בשנות המנדט הבריטי המשיכו תושבי ארץ ישראל – היהודים והערבים – להגיע לשכנות הצפוניות. בפרט, פרחה במקומותינו תעשיית התיירות. לבנון נחשבה יעד מרתק ומושך: מחופי הדרום, ביירות התוססת או ההרים המושלגים. העיתונות העברית ולוחות המודעות התמלאו בפרסומות שקראו לקוראים היהודים לנפוש קצת בלבנון.

 

מאות רבות של פרסומות ואיורים מושכים התפרסמו בתדירות גבוהה בעיתונים. המודעות לבתי המלון הרבים הדגישו את מזג האוויר הקריר והכמעט אירופי, את העצים המחטניים שאפשר לראות מהחלון, ולא פעם בחרו בשמות צרפתיים כדי להגביר את יוקרתם בעיני הנופשים. ממש כמו בתי מלון כיום, הדגישו כולם את המרחק הקצר מביירות, ואת ההוד וההדר המובטח לשוהים בהם.

 

 

מה עוד משך את ליבם של הלקוחות הפוטנציאליים קוראי העברית? סקי! בארץ ישראל השחונה לא היו הרבה מקומות לגלוש בהם בשלג, אבל בלבנון לעומת זאת, ספורט החורף פרח גם באביב. מורים לגלישה יובאו מאירופה, וההבטחה ליהנות משלג קרוב כל כך לבית בוודאי משכה את נפשם של רבים.

 

אז נגיד שהחלטתם שאתם רוצים לבלות את חופשת הקיץ שלכם בלבנון. איך תסעו? אתם יכולים לנסוע ברכבת כמובן, אבל למה להסתפק בזה? אתם מוזמנים לעלות על אחת הספינות שיוצאות מנמל חיפה ועוצרות בנמלים שונים בדרך עד ביירות, ומעבר לה. הפרסומות לא מפרטות האם נערכה על הסיפון הופעה של זמר מפורסם. אתם יכולים גם לבחור לנסוע באוטובוס, שיוצא אפילו מן התחנה המרכזית בתל אביב, ובמוזיאון אגד שמורים עדיין כרטיסי נסיעה ליעדים האקזוטיים. אם תסכימו להיפרד מכמה מאות לירות ארץ ישראליות, תוכלו אפילו לקחת מונית מחיפה.

 

יכולתם כמובן לבחור לבלות את חופשתכם בטיול מאורגן. חברת הנסיעות כבר תדאג לכל. כך גם תוכלו להיות בטוחים שלא תפספסו אף יעד משמעותי ואף אטרקציה מושכת. איפה ביקרו הנוסעים האלו? לא יכולתם לסיים טיול בלבנון ללא סיור לאורך ערי החוף, עלייה להרי הלבנון ולרוב גם ביקור בעתיקות בעלבכ.

אין ספק שלבנון נחשבה יעד מושך, מסקרן ואטרקטיבי עבור רבים. בשנות השלושים התחרות הייתה עזה כל כך שמלונות אפילו התחרו על לב הנופשים היהודים בהבטחה לאוכל כשר. בעיתונות העברית התפרסמו מודעות לרכישה או שותפות בבעלות על בתי המלון הללו, ולא אחת נערכו הרצאות על הגיאוגרפיה של סוריה ולבנון על ידי בכירי המורים, המחנכים והגיאוגרפים של היישוב העברי בארץ ישראל.

 

הנוהג היה כנראה כה נפוץ שמודעות על טיולים ללבנון בימי הקיץ המשיכו להתפרסם גם בתחילת ימי המרד הערבי של 1939-1936. עם זאת, נראה שאלו גם הימים שבהם מקצת המלונות פשטו רגל. מלון במטולה קרא לעצמו "שלג הלבנון" וקרא לקייטנים העבריים להגיע אל שעריו במקום להוציא כסף בחוץ לארץ בימי מצוקה שכאלה.

מודעות על נסיעות ללבנון התפרסמו אפילו בימי מלחמת העולם השנייה, על אף שלאחר נפילת צרפת בידי הגרמנים היו חיילי אויב גם בסוריה ובלבנון. עם זאת, בעצמאות לבנון ב-1943 חזרו הנסיעות, גם אם במידה פחותה, נוכח ההסלמה בסכסוך היהודי-ערבי בארץ ישראל.

מובן שמלחמת העצמאות והקמת מדינת ישראל הביאה קץ מוחלט על הנוהג הפופולרי הזה. ועד שנוזמן לשוב לגלוש במורדות הרי השוף או להשתזף בחופה של ביירות, אנו מזמינים את אלו מכם שאולי זוכרים טיול משפחתי ללבנון, לספר לנו עליו כאן בתגובות, בפייסבוק או בטוויטר.

 

כתבות נוספות

שבויים בלבנון: סיפורה של ה"מארין קארפ"

חלומות או הזיות? תוכנית השלום הנשכחת של אורי אבנרי

הגיבורה שהצילה את הנערות היהודיות מלבנון ומסוריה

ביום של הפצצה: כשהמצרים הפציצו את תל אביב