מה מסתתר במנהרה הסודית שהתגלתה בספרייה?

ב-1.8.1958 נחרתה כתובת מסתורית על קיר אבן במנהרה שבמרתפי הספרייה. מסע בלשי בעקבות מנשה פנסו, האדם שמאחורי הכתובת ובעקבות מסתרי הספרייה

הדר בן-יהודה | 31.07.18 |
Share
מנשה פנסו והכתובת על הקיר

יש סיפורים שמתחילים במעברים סודיים, מעברים מעולם לעולם או מתקופה לתקופה, מעברים בזמן ובמרחב, מעברים דרך ארון בגדים (כמו ב"נרניה" וב-"35 במאי"). במעבר סודי כזה מתחיל גם הסיפור הזה.

כשהתחלתי לכתוב סיפורים על הספרייה, שמוליק גיא קב"ט הספרייה סיפר לי בסודי סודות את הסיפור על המעבר הנסתר שנחשף אצלנו. הוא סיפר שגילה אותו ביום ה-1.8.2013 כשיצא לסיור במרתפי הספרייה ונתקל פתאום בקיר כפול, קיר שאליו אפשר להגיע רק דרך מעבר זחילה. בין הקירות הכפולים גילה שמוליק כתובת שהמתינה שנים ארוכות עד שימצא אותה. שמוליק מאמין שהיא המתינה לו בדיוק 55 שנה:

מנשה פנסו 1.8.58
1.8.60-1

הכתובת שהתגלתה בין הקירות הכפולים שבמרתפי הספרייה

שמוליק סיפר לי את הסיפור בהתרגשות. בהתרגשות דומה אולי לזו שחווה ברגע גילוי הכתובת. כשביקשתי לראות את הדברים במו עיני הוא לקח אותי לסיור במנהרות החבויות מתחת לספרייה. כמובן, רק אחרי שהבטחתי לו לשמור בסוד את העניין. שמרתי על הסוד הזה עד עכשיו.

אז איך הגיעה הכתובת אל קירות מנהרות הספרייה? ומי האיש שמאחוריה?

זה דרש קצת מאמץ, אבל מנשה פנסו, גיבור הסיפור שלנו התגלה. ולא רק שהוא התגלה, הוא ביקר אצלנו פעם נוספת כדי לראות שוב את הכתובת שלפני שנים הוא עצמו חרת באבן.

אז גם שמענו את סיפורו:

מנשה פנסו, יליד 1928, נולד וגדל בעיר העתיקה בירושלים, סמוך לבית הכנסת "החורבה". הוריו שבתאי פנסו בן וידה ומסעודה היו צאצאים למגורשי האנוסים בספרד. האב היה חזן, ניהל בית כנסת ואסף תרומות ומצרכים שאותם חילק לעניי הרובע. פנסו התחנך ב"חדר" ואחרי כן למד בבית הספר תלמוד תורה הספרדי.

בשנת 1947 גויס פנסו לארגון "ההגנה", הוא העביר למִפקדה ידיעות מהרובע היהודי ומהאזור הערבי (כיוון שהיה בקיא בערבית) ובהמשך הוכשר להיות מקלען ונבחר להכין סליקים ולהבריח תחמושת וחומרי נפץ, ששימשו להגנת תושבי הרובע.

פנסו ראה במו עיניו את הלגיון הערבי מפוצץ ומחריב את בית הכנסת "החורבה", נוף ילדותו ובגרותו, וב-28.5.1948 הוא וחבריו שלחמו והגנו על הרובע, נפלו בשבי הלגיון הירדני. במשך כ-11 חודשים היה נתון בשבי עד ששוחרר במסגרת הסכם חילופי שבויים.

תמונה אחת ממחנה השבי באום אל ג'מאל בירדן, מנשה פנסו נמצא בשורה העליונה ביותר, החייל השמאלי ביותר עם הכומתה על הראש. תמונה באדיבות המשפחה

ימי השבי השאירו בו כמובן חותם ונדרש לו זמן להתאושש ולהשתקם. במשך שנים אחרי כן, הרצה פנסו בפני תלמידים, חיילים ומבקרים על סיפור חייו ועל סיפור הרובע היהודי שכרוכים זה בזה.

מנשה פנסו לצד השר יואב גלנט מניח זר פרחים לזכר הנופלים במעמד חנוכת אתר הנצחה לנופלים ברובע היהודי. תמונה באדיבות המשפחה

 

פנסו עבד בעבודות שונות ובין השאר השתתף בבניית משכן הספרייה הלאומית, בגבעת רם. באחת ההפסקות, חרת באבן את הכתובת: "החלטתי להשאיר איזה זיכרון, לא יודע למה, אבל הינה הוא כאן".

 

אז איך מגיעים למנהרה הסודית?

שמוליק ואני יצאנו לדרך, ירדנו קומה אחר קומה אל מעמקי מחסני הספרים. המחסנים האלה נמצאים בשלוש קומות מרתף, מתחת למפלס קומת הכניסה, ויש בהם למעלה מארבעה מיליון כרכים. זה אומר שקל ללכת בהם לאיבוד ולא קל להימצא.

מחסן הספרים בספרייה. צילום: חנן כהן

שמוליק ואני צעדנו לאורך שורות המדפים הארוכות ועמוסות הספרים עד שהגענו אל אחד הקומפקטוסים (מדפי אחסון זזים) הרחוקים.

האם המעבר הסודי נמצא מאחורי הקומפקטוס הזה?

"זה צריך להיות כאן," אמר שמוליק. ובאמת, כשהזזנו את הקומפקטוס, היה מאחוריו פתח קטן. התכופפנו וירדנו דרך הפתח ולמטה, ואז מצאנו את עצמנו במנהרה חשוכה.

ששש! המעבר הסודי. צילום: חנן כהן

נעצור לרגע כאן, במנהרה החשוכה ובשיא המתח, ונסתכל עלינו מבחוץ. עלינו, כלומר, על משכן הספרייה בגבעת רם.

בקרוב יהיה לספרייה משכן חדש בקריית הלאום, אבל עד אז ומאז 1960, הספרייה נמצאת כאן, בבניין הזה, בקמפוס האוניברסיטה העברית. הבניין, ששטחו כ-20,000 מ"ר, נקרא על שם ליידי דיוויס מקנדה ובנוי משלוש קומות מרתף ושלוש קומות מעל – קומת עמודים שקופה ועוד שתי קומות.

אתר הבנייה של הספרייה הלאומית בגבעת רם, יוני 1958. צילום: דוד רובינגר. לחצו להגדלה

אבל נחזור לרגע מהטיול בחוץ אל שמוליק ואלי, למטה במנהרות:

שמוליק הדליק את הפנס והתחלנו לצעוד. הכול היה חשוך פרט לאור הפנס, כשטיפסנו על סולמות, דילגנו מעל בורות ושמוליק הושיט לי את היד כדי שלא אמעד. תעינו ופנינו למנהרה הלא נכונה, חזרנו על צעדינו ופנינו למנהרה אחרת. הארנו על הקירות ומדי פעם ראינו ציורים וכתובות – סימנים שהשאירו פה לפני כשישים שנה האנשים שחפרו והניחו את היסודות לספרייה.

מי מכיר את ביטין יוסף?

 

שמואל בכורי היה מבוני הספרייה במסגרת עבודתו בחברת "חרות"

לבסוף, הגענו למחוז חפצנו, הכתובת שחרת פנסו באבני הקיר. ואולי אין זה מקרי שהזיכרון שהשאיר לנו פנסו ב-1.8.1958, נתגלה במשכן הספרייה שאמונה על הזיכרון של העם היהודי ושל מדינת ישראל, בדיוק באותו יום ובאותו חודש, כעבור שנים.

את הסיפור על איך שמוליק ואני כמעט נתקענו לנצח במנהרה, מאחורי הקומפקטוס שהוזז בינתיים, באמת הבטחתי לשמור בסוד, אז לא אוכל להרחיב על יתר ההרפתקאות שלנו במנהרות הנסתרות שמתחת לספרייה.

האם גם אנחנו השארנו זיכרון בצורת כתובת על הקיר? למי שיסייר במנהרות בעוד שנים – הפתרונים.

 

תודה לשמואל גיא על הסיפור ועל הסיור ועל העזרה בהכנת הכתבה 

תודה גם לעובדי הספרייה גליה ריצ'לר ומשה קנר. קנר הוא שהזיז את הקומפקטוסים, ראה את המכסה הרעוע, פתח אותו והבין שאפשר לטייל שם. הוא קרא לגליה שקראה לשמוליק שאיתר את פנסו, והשאר היסטוריה.

*סקרנים לגלות עוד על מסתרי הספרייה הלאומית?
הצטרפו אלינו לסיור חוויתי לילי לאור פנסים בספרייה

סקרנים להציץ אל מאחורי הקלעים של הספרייה הציבורית בניו יורק?
ב-20.8 בשעה 10:00 במסגרת פסטיבל דוקו.טקסט, תתקיים הקרנה מיוחדת ופתוחה לקהל של הסרט "אקס ליבריס"

בעקבות הקרנת הסרט:" אקסליבריס", נציץ גם אנחנו אל מאחורי המדפים של הספרייה הגדולה ביותר בישראל
המטמון – מסע אל מרתפי הספרייה הלאומית

רוצים לשוטט עם הילדים בספרייה בעקבות חתול ומפה מאוירת ולהיפגש עם סופרים ומאיירים?
קיץ לילדים בספרייה הלאומית

*

כתבות נוספות

חידון: מה אתם יודעים על הספרייה הלאומית?

יומן אישי מירושלים הנצורה

תיעוד נדיר של רב הכותל הראשון ורעייתו, שנפלו ברובע היהודי במלחמת השחרור

הסיפור המדהים של החייל שתיעד את עצמו מחלץ גופות בסיוע חיילי אויב

הדר בן-יהודה

מחברת תסריטים, מתרגלת טאי צ'י ויודעת איך להתאים לאנשים את הספר שהכי מתאים להם בדיוק עכשיו. יום אחד אכתוב אותו.

לכתבות נוספות של הדר בן-יהודה >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו