מאת: שושנה וייך-שחק

ברפרטואר המוסיקלי העשיר בלאדינו נשמרות ברפרטואר הנשים שירים מיוחדים הקשורים לא רק למחזור החיים (לידה, חתונה ומוות) אלא גם למחזור השנה (לפסח, לטו בשבט, לשבועות וכו'). אכן קיים רפרטואר מיוחד בלאדינו לכל חג ולכל מועד בלוח העברי. מתוכם נגיש כאן מספר דוגמאות מהשירים שנשים ספרדיות נהגו לשיר בתשעה באב.

כידוע, היום התשיעי של החודש העברי אב חל בדרך כלל בחודש יולי על פי לוח השנה הגרגוריאני. זהו יום אבל לזכר חורבן בית המקדש הראשון בידי נבוכדנצר (בשנת 587 לפני הספירה) וחורבן בית המקדש השני על ידי טיטוס שהוביל לעזיבה הדרמטית של היהודים אל הגלות. זהו יום של תפילה, צום ואבל כבד. גברים התפללו בבית הכנסת, ישובים על הרצפה, קוראים מגילת איכה ושרים קינות על חורבן ירושלים. ואילו נשותיהם גם הן יושבות בבית על הקרקע כנהוג בימי אבל, בעודן שרות שירי קינה הנקראות "אנדיצ"אס (endechas). לרוב מידעניות נרתעות ואף מסרבות לשיר קינות מחוץ לתפקידן הידוע.

היחס לתשעה באב בתמלילי הקינות מובע לעיתים באופן ישיר (נושא ירושלים והחורבן) ולעתים באופן עקיף (ברומנסות על נושא המוות) ובשני המקרים ממלאים שירים אלה את תפקידם העיקרי כביטוי לעצב ולכאב ביום קדוש זה ליהדות. אכן, טקסטים מסוימים מתייחסים במפורש לכאב של נפילת בית המקדש בירושלים, ואחרים, סיפורים עצובים על טרגדיות בהיסטוריה או על מוות אשר עוררו בזמן השירה את העצב והבכי האופיינים למועד. בערב הצום נהוג היה בקהילות הספרדיות לאכול ביצים ועדשים מבושלות.

קינות תשעה באב בספרדית-יהודית כוללות בעיקר קופלאס ורומנסות. הקופלאס, כידוע, הן סוגה יהודית, על נושאים יהודים, העוסקות בחיי היהודים ובעיקר, במועדי מחזור השנה. מתוך הקינות אשר הקלטתי ואשר מקוטלגות בארכיון הצליל בספריה הלאומית, אביא רק שלוש דוגמאות.

מהנושאים האופינים לקופלאס שמשמשות כקינות לתשעה באב בולט נושא השבח לירושלים והכמיהה לעיר הקודש. לנושא זה נביא גרסה, מטורקיה, מושרת בפי בינבינידה (ברטה) אגואדו-מושבאק, ילידת צ"אנקאלה , בהקלטה שערכנו ב-1998, ( עם אבי נחמיאס ז"ל כטכנאי) בבית אחותה בנס ציונה.

כמקובל ברפרטואר הקופלאס של יהודי ספרד, בנויה קופלא זו כמקבץ של בתי שיר, כל בית בן שתי שורות. הבית השלישי בדוגמה הראשונה (מס' 1) , מדגיש את האמונה והבטחון באדון עולם. בגרסאות אחרות הוא משמש כפזמון חוזר אחרי כל בית ובית. כל בית בנוי משתי שורות חורזות. כנהוג בקופלאס של יהודי ספרד, בתמליל כלולות מילים בעברית (כמו "הכותל המערבי").

נושא עיקרי שני בקופלאס בקינות תשעה באב הוא "חורבן ירושלים". שיר קינה על החורבן, על גלות העם, וכן הסברים מפורטים על הסיבות אשר הביאו לאסון: כעסו של אלוהים על חטאי עמו (גילוי עריות ועבודה זרה), שנהגו למצא מחילה על ידי הקרבת הקורבנות. המבנה בבתים בעלי שתי שורות חורזות (בשבעת הבתים הראשונים), ובהמשך, בארבעת הבתים האחרונים, בבתי ארבע שורות (שמהן שלוש חורזות, והשורה הרביעית חורזת עם השורות הרביעיות של יתר הבתים). כמו שנהוג בסוגת הקופלאס, מצוטטת כאן אגדה על תפקידו של המלאך גבריאל אשר, למרות תחנוניו של המלאך מיכאל, חייב היה למלא את צו האל להרוס את בית המקדש. שרה פלורה בנגיו, ילידת טטואן (מרוקו) אותה הקלטתי (יחד עם אבי נחמיאס ז"ל, הטכנאי האגדי) בביתה באשדוד בשנת 1990.

לא רק קופלאס משמשות כקינות לט' באב, אלא גם כמה רומנסות המושרות על ידי הנשים ביום זה. אותו רפרטואר הקינות שרות הנשים גם בנסיבות של אבל פרטי או משפחתי, ומאמינות שיביא מזל רע לשיר אותם שלא בהקשר לארוע ממש. קשה לשכנע אישה ספרדיה שתשיר קינה למען הקלטת סקר ללא קשר פונקציונלי.

הרומנסות, כמו סוגת הבלדות בכלל, הן שירים נראטיבים, בעלות נושא ועלילה. התמליל מנוסח כרצף של שורות חורזות: כל שורה בנויה מ-16 הברות (מחולקות לשתי צלעיות של 8). את התמליל שרים במנגינה אחת, בית מוסיקלי אחד אשר חוזר לאורך כל הטקסט. לרוב המנגינה נושאת ארבע צלעיות מהתמליל. הרומנסות שמושרות כקינות הן אלו המביאות לפנינו סיפור על נושא מוות וכאב, כמתאים להרגשתן של הנשים המבצעות.

כידוע, הרומנסירו מוגדר כז'אנר שמרני למדי, המנציח את המורשת הספרדית של ימי הביניים על ידי שמירת הרפרטואר שהיה ידוע ליהודים לפני גירושם, שהם נשאו עמם ושמרו בגלותם השנייה. אכן, ניתן למצא בין נושאי הרומנסות סיפורים המשקפים את ספרד של ימי הביניים, ואפילו ארועים היסטורים ידועים. כך, בין הקינות שרות הנשים את הרומנסה על מותו של הנסיך דון חואן, שהיה בנם האהוב של המלכים הקאתולים, פרננדו ואיזבל, והם קיוו מאד שדון חואן יימלוך אחריהם. אבל, דון חואן חלה מאד בדרכו מהעיר בורגוס לכיוון סאלאמנקה, לאחר חתונתו עם הנסיכה מרגריטה, בתו של מקסימיליאן, מלך אוסטריה. בנוסח השגור בפי היהודים הספרדים מסופר על כל בני משפחתו ומתאבלים עליו ועל גורל אשתו הצעירה שהיתה אז בהריון.

מוכרות לנו גרסאות ממאורו ומטורקיה. לכן, כיוון שהארוע המתואר ברומנסה התרחש בשנת 1497, כלומר, חמש שנים אחרי צאתם של היהודים המגורשים, סביר להניח שרומנסה זו הועתקה אל שתי הגלויות (ממזרח ומערב הים התיכון) על ידי האנוסים אשר יצאו מספרד מאוחר יותר והצטרפו לקהילות אחיהם המגורשים.

הגרסה המובאת כאן מושרת מפי אליסיה בן דיין, ילידת טטואן (מרוקו), אותה הקלטתי בביתה באשקלון בשנת 1983.

כתבות נוספות

מדוע בחר ש"י עגנון דווקא בתשעה באב להיות יום הולדתו?

כתב יד מגניזת קהיר: ערב תשעה באב והמשיח בפתח

עגנון או הרב הרצוג? מי באמת חיבר את התפילה לשלום המדינה?