גבורתה של גיזי פליישמן

סיפורה של האישה שהאמינה שתוכל להציל את יהדות אירופה אם רק תצליח לגייס מספיק כסף

הדר בן-יהודה
11.04.2018
גיזי פלייזמן בצעירותה בברטיסלבה
מר מאייר היקר, מצ"ב כמה מכתבים: אין צורך להוסיף דבר. אפשר להשתגע כשיודעים שהמוני אנשים ממשיכים למות.   החדשות שקיבלנו מהשליחים שלנו בשבוע שעבר, עוד לא נשמעו כמותן.  אני לא מאמינה שנפגוש שוב אי פעם מי מחברינו. כל עיכוב יכול לסכל את הסיכוי להצלת חיים, ולכן אני מתחננת שתתגבר על כל הקשיים הטכניים כדי שהעזרה תוכל להגיע בזמן. הפתגם: מי שנותן מהר נותן פי שתיים, מעולם לא היה נכון יותר. שלך, גיזי מתוך מכתב של גיזי פליישמן לסאלי מאייר, נשיא הג'וינט בשוויץ בימי השואה *

בברטיסלבה שבסלובקיה, בימי מלחמת העולם השנייה, עמדה גיזי פליישמן בראש קבוצת פעילים יהודים שהתנגדו לנאצים. הם נקראו "קבוצת העבודה". פליישמן שהייתה נשיאת ויצ"ו ונציגת הג'וינט בסלובקיה חברה אל הרב מיכאל דב בר וייסמנדל, נציג אגודת ישראל, ויחד הקימו את הקבוצה שלקחה על עצמה לשמור על קשר עם היהודים ששולחו לפולין, לפרסם מידע על גורלם, ולהציל מיהודי סלובקיה כמה שרק אפשר באמצעות ניסיון לעצור את המשלוחים מסלובקיה לאושוויץ ולהבריח יהודים להונגריה. הם הצליחו להציל כך אלפים לכל הפחות.

כדי לעשות זאת הם פנו לפוליטיקאים, לשגרירים ולראשי ארגונים וגם לאנשי הכמורה הסלובקית. הם לא עצרו בכך ואף העזו לקשור קשרים עם פקידים נאצים רמי דרג, ולשחד אותם.

בזכות כספי שוחד בסך 100,000 שהעבירו לנאצים, עלה בידם לעצור לזמן מה המשלוחים מסלובקיה לפולין, ואז נרקמה תוכנית חדשה – "תוכנית אירופה" – תוכנית להצלת כל שארית יהדות אירופה תמורת שני מיליון דולרים שאותם דרשו אנשי הקשר הנאצים. הקבוצה וזיגי פליישמן בראשה פעלו ללא ליאות ותוך סכנת חיים ממשית כדי לגייס את הסכום מארגונים ומאישים, מיהודים ומלא יהודים, מכל קצווי תבל. ללא מורא, הם ניהלו משא ומתן עם פושעים נאצים נאלחים, בראשם דיטר ויסלציני, מעוזריו הבכירים של אדולף אייכמן.

כל המכתבים המובאים כאן בכתבה הם מכתבים מגיזי, מכתבים ששלחה לפעילים יהודיים בארץ ובעולם בשנות המלחמה. במכתביה החליפה פליישמן את שמות האישים והמקומות בשמות קוד כדי שהמכתבים יוכלו להגיע ליעדם בלי להסגיר תוכניות הצלה ושמות של פעילים בקבוצת המחתרת. גיזי דיווחה במכתבים על מאמצי ההצלה שנעשים ועל מה שמעוללים באותו זמן הנאצים ליהודים בסלובקיה ובשאר השטחים שכבשו. היא הפצירה בנמעני המכתבים לגייס ולשלוח כספים -"אמצעים" – כי האמינה שזאת הדרך היחידה להציל את יהדות סלובקיה ואת שארית יהדות אירופה.

ברבות השנים שמה של גיזי פליישמן כמעט ונשכח ומעטים מדי מכירים היום את סיפור גבורתה של פליישמן ואת סיפורה של "קבוצת העבודה". הייתי רוצה שהמכתבים האלה יזרו מעט אור על חייה של האישה שהקדישה את חייה להציל רבבות, בלי שביקשה להציל את עצמה.  

גיזי פליישמן כותבת
 

17.7.1943

יש לי אומץ להגיש את שלוש ההצעות כפי שנתן כתב לי, אבל אינני יכולה לבוא ביד אחת בדרישות כבדות משקל, כאשר ביד השנייה אין לי כלום.

אם אני באה בידיים ריקות, אני מסכנת את כל היהודים בארצות הצורר, וגם מולדתה של ELLA תוכל לבוא מחדש בדרישות.

דוד יקר! אם חיים במצב ובאווירה כמוני, קשה להבין שאמצעים חשובים יותר מהחיים.

אני יודעת להעריך את מה שמשפחת טרופר עושה למען הכלל. זו לבטח הדוגמה היפה ביותר לנכונות וסולידריות אנושית. אבל המרחק מהארצות בהן צרות כשלנו יוצר, כנראה, התקבעות פסיכולוגית שונה, שאנחנו לא מסוגלים לקבל. אנחנו חלק מאלה הסובלים והכוונה היא להציל את שארית החברים.

אם אנחנו מחשבים, אפילו בצורה אופטימית מאוד ומוסיפים גם את מיקלוש לחישוב, יש באירופה שישה מיליון יהודים, וכבר עתה יש ארבעה מיליון קורבנות עליהם נתאבל.

כאן מדובר באפשרות להשאיר את הנותרים האבלים בחיים.

הבן שאיננו מסוגלים להבין את ההחלטות שהתקבלו במולדתו של טרופר, כי לכללים נוקשים אין נשמה והם אינם מכילים את הצער. אנחנו, במיוחד אלה הנמצאים תחת שבטו של הצורר, סבורים שגם אם האמצעים יהיו נגישים, תוצאות המלחמה לא תשתננה וגם נקודת הזמן הסופית לא תושפע מכך.

על כן, בהכרח, חייבת כל החלטה להתחשב בהצלת חיים.

דוד סאלי היקר, אני מקווה כבר שאצליח לשוחח עם וילי. אין לי רעיון איך להסביר לו את כשלון מאמצי. מובן מאליו שאשתדל לעשות זאת בדרך של דיפלומטיה וטקטיקה.

אך אני מסירה מעצמי כל אחריות במקרה שווילי לא יסכים לקיים, בתנאים אלה, שיחה על איום הגירוש. 

דוד יקר, אני לא באה אליך בטענות, אבל נוסחאות בלתי גמישות גרמו לכך בדברי ימי עמים, שעזרה לא הגיעה בשעתה. אתה, דוד יקר, עושה כמיטב יכולתך, ואני מקווה שגם בעתיד תהיה נכון לעזור. 

בהערכה. 

גיזי מתוך מכתב של גיזי פליישמן לסאלי מאייר  

עמוד שני מתוך מכתבה של גיזי פליישמן לסאלי מאייר

אותו "וילי" שאליו מתייחסת גיזי פליישמן במכתב הוא האיש שמולו ניהלה "קבוצת העבודה" את המשא ומתן להפסקת המשלוחים מסלוביקה לפולין. שמו האמיתי היה דיטר ויסלציני והוא היה מעוזריו של אייכמן. הגרמנים מינו אותו לתפקיד יועץ הס.ס. לשאלת היהודים מטעם המדינה הסלובנית העצמאית. ויסלציני נעשה לאחד האחראים לחייהם של יהודי סלובקיה, סלוניקי והונגריה. בסופו של דבר היה ויסלציני אחד האחראים העיקריים להשמדתם של 100,000 מהם.

אך בטרם קרה כל זאת, ויסלציני כן הסכים לקבל שוחד והצליח לעצור לזמן מה את משלוח היהודים מסלובקיה אל פולין. לגבי המשלוחים משאר אירופה, ויסלציני רמז לקבוצת העבודה שאפשר יהיה לעצור גם אותם תמורת הסכום המתאים. הסכום שנקב בו היה 2 מיליון דולרים שאותו קיוותה הקבוצה לגייס מיהדות התפוצות.  

דיטר ויסליצני, מעוזריו הבכירים של אדולף אייכמן
1.9.1943

בנוגע לווילי,

ביום שישי, ה-27.8.1943 התחדש המשא ומתן. בתחילה הודיע וילי שהצעתו מ-10.5.1943 מותנית בהתייעצות עם הממונה עליו. היות שמצבו ומצב עמו השתנו, הוא חייב לקבל ייפוי כוח מהממונה עליו כדי להבין אם ההצעה שלהם עדיין עומדת בעינה. עניתי לו שחבריי מעבר לגבול מסכימים לקבל את ההצעה ומוכנים לשחרר את האמצעים, אבל רק בתנאים אלה: 1. הפסקת כל הגירוש – כולל JAKOBSTADT ואלה שנשארו בשטח הרייך. 2. הפסקת כל הרציחות בציביה ללא תנאי, והשארתם בחיים של היהודים שם. 3. אישור מתן עזרה רחבת היקף לאלה הנמצאים בציוויה – וזאת, תחת פיקוח הצלב האדום. יוקמו מרכז ושלוחות שלו ברחבי ציוויה, ותחת הנהלתו תתבצענה פעולות העזרה.

עזרה זו תכלול שלושה תחומים: א. עזרה משותפת לחלוקת ביגוד, מזון ותרופות. ב. עזרה מיוחדת למקרים מיוחדים. ג. אישור לפעולות דואר חופשיות.

4. אישור לתנועה פנימית ומעבר ויציאה לנושאי מסמכים זרים – כגון, דרכונים וויזות ליציאה, או מעבר. זה מתבקש ליהודים הנמצאים לא רק בשטח ציוויה, לא גם בשטח הרשע כולו. 5. אישור לאפשרויות של בידוק מסוים, על מנת לוודא שההסכמים נשמרים.

עמוד הראשון מתוך מכתבה של גיזי פליישמן

12.9.1943

… כבר הצבעתי בדיווחי הקודמים על כך שאוספים את היהודים בציביה במרכזים גדולים. פעולת יישוב מחדש זו מתבצעת כעת. בהקשר זה מגיעים לצערי הפליטים האחרונים מבוחניה וקרקוב, שיכלו לחמוק מפעולת היישוב מחדש. ביניהם ישנם עד כה 50 ילדים, שאנחנו רוצים להוביל במסגרת מבצע ההצלה שיזמנו. 

הפליטים שהגיעו אלינו בשלושת הימים האחרונים מחוסרי כל אמצעים כי ככל הנראה הבריחה התבצעה בחופזה יתרה. יש לנו חשש גדול שההצלה לא תוכל להציע אפשרויות גדולות, למרות שאנחנו עושים הכול כמו קודם לכן, בכדי שכמה שיותר יוכלו להינצל. עדיין יש לנו חששות מבוססים. 

דרך השליחים דווחנו שישנם ביערות עוד מספר גדול יותר של פליטים שרק מחכים, שייאספו על ידינו. 

… כרגע אנחנו מחוסרים כל אמצעים ונעשה הכול, בכדי שנבטיח אשראי חדש, על מנת להמשיך את המבצע בצורה הזאת. אם לא תאפשר לנו ותעמיד לרשותנו את הסכום הדרוש בשביל ההצלה-פליטה על ידי השליח, אתה לוקח את האחריות הנוראה על עצמך, שהעבודה הזאת תעצר מתוך חוסר באמצעים. המשמעות הישירה של זה היא שהשליחים ישאירו את הפליטים מאחור על הגבול, אתה יודע, שזה גזר דין מוות. 

בתוך ייסורינו הכבדים אנחנו מבקשים ממך לחשוב בעיקר על כך שעבודת הצלת החיים לא יודעת מעצורים. 

… בעוד אני כותבת את השורות האלה הגיע טלפון מצוקה (SOS) בו דורשים מאיתנו מאה רבבות כתרים, בכדי לשלם את החובות הלוחצים אצל השליחים. אתה כבר בתמונה ויודע, שהגופים המבצעים החיוניים למבצע זה לא פועלים מתוך מניעים של נדיבות לב. אם תשלום מאה הרבבות לא יתבצע, יפסיקו השליחים את העבודה וכל השאר הרי ברור לך. לכן אני מבקשת ממך בפעם המי-יודע-כמה, מה שלא יקרה לשלוח עם השליח את האמצעים הדרושים לכך, משום שאנחנו מצידנו עושים כל מה שיש בידו של בן אנוש לעשות, אולם ההחלטה נתונה בידך.  *

בסוף שנת 1939 הצליחו גיזי פליישמן ובעלה יוסף למלט את בנותיהם עליזה (ליצי) ויהודית, מאירופה אל ארץ ישראל. במהלך המלחמה נהרג גוסטב פישר, אחיה האהוב של פליישמן ואחריו מתה גיסתה, וב-1942 מת גם בעלה של פליישמן, יוסף. גיזי נותרה בסלובקיה עם אמה החולה.

גיזי המשיכה לשלוח קריאות לעזרה לעולם כולו, אבל התשובה לא הגיעה. היא עשתה זאת ביודעה שכל מי שפועל למען הצלת היהודים מסתכן במוות. היא עשתה זאת ביודעה שהגסטפו כבר פקח עין על מעשיה.

במכתב הבא מ-1943, מבקשת גיזי פליישמן לשמוע חדשות מבנותיה עליזה (ליצי) ויהודית, שאותן שלחה למקום מבטחים בארץ ישראל, ולא ראתה מאז.

ברטיסלבה, 2.12.1943 חבר יקר,

תודה עמוקה על מכתבך מ-15.11 משנה זו. אני יודעת, שאתה והחברים האחרים תעשו הכול, בכדי שאקבל מליצי (Lici) כמה שיותר מהר מכתב. אתה יכול לתאר לעצמך את מצבי הנפשי, עד כמה אני דואגת ולא יכולה להירגע עד שאקבל חדשות טובות תודות לתיווך שלך. עם תוכן המכתב של הבת האחרת אני מאוד מאושרת.

אחרי הימים הקשים שמתכלים מהר, נרגעתי מאוד להכיר אתכם החברים משום שהייתי משוכנעת שתדאגו לילדים. אין  מילות תודה בשביל זה! לא רק שתרמתם לי הרבה על ידי חברותכם וקשריכם הכנים, שמצאתי את האיזון הנפשי שלי עוד פעם, אלא גם בנוסף לכך סיפקתם תרומה עשירה כך שאני יכולה שוב להאמין באנושיות אמיתית ובסולידריות ממשית. על ידי כך נתתם לי המון, משום שאנחנו חיים באווירה, שבה האמונה באידאל גבוה באנושות מתערערת. מתוך מכתבה של גיזי פליישמן אל נמען שהיה ככל הנראה נתן שוואלב, איש תנועת "החלוץ" שפעל בשוויץ בזמן השואה

מכתבה של גיזי פליישמן
 

במהלך שנות פעילותה הפצירו בגיזי פליישמן שוב ושוב להציל את עצמה. היא יצאה לשליחויות אל לונדון, פריז ובודפשט, היא הייתה בקשר עם אנשים שיכלו לסייע לה להימלט אך היא מעולם לא ביקשה להימלט או לעזוב את סלובקיה. היא האמינה שעליה להישאר שם ולעשות הכול כדי להציל כל עוד ניתן להציל.

באוקטובר 1944 נעצרה גיזי פליישמן. על אף חקירות קשות תחת עינויים היא לא מסרה דבר על המחתרת ועל פעולות ההצלה. היא שולחה למחנה בשם סרד בסלובקיה, ומשם גורשה באוקטובר 1944 לאושוויץ עם הוראה מפורשת לשלטונות המחנה – "שיבתה אינה רצויה". היא נרצחה בתאי הגזים באושוויץ בסתיו 1944. במכתב הבא אל בתה ליצי (עליזה) בארץ, כתבה גיזי על הפרידה ועל משמעות השליחות שקיבלה על עצמה. 6 בספטמבר 1942

הגורל רצה שלא נוכל להיות ביחד… אך אותו גורל גם רצה שבשנות הסבל הקשות ביותר של עמנו ממלאת אמך שליחות להקל על סבל גדול זה. אם אעבור תקופה קשה זאת, אני חושבת שאוכל לומר שלא חייתי את חיי לשווא. ברוח זו את חייבת לשאת את הפרידה, היות שמעל לכל סבל אישי עומד כלל ישראל.

  .
גיזי פליישמן 1944-1897
    על מאמצי ההצלה של גיזי פליישמן וחברי "קבוצת העבודה" בסלובקיה – סרטון של יד ושם:

מכתבי גיזי פליישמן מפורסמים באדיבות אברהם לינהרט עוד על גיזי פליישמן אפשר לקרוא בספרו של חיים כפרי: "גיזי פליישמן כלוחמת ומצילה בסלובקיה במלחמת-העולם השנייה"

השואה: מסמכים, מאמרים, תמונות, ספרים ועוד

כתבות נוספות:

המשורר שחולץ במטוס מיערות הפרטיזנים "המכתב מוחזר לשולח: מועצת היהודים איננה קיימת עוד" הכדור שנורה במיכאל וייכרט בגטו קראקוב רגינה יונאס – סיפורה של הרבה הראשונה

 

תגיות

תגובות על כתבה זו

טוען כתבות נוספות loading_anomation