"מעל ערבות הנגב והרי הגליל
משק כנפי יונה משמיע צליל
מעל שדות קטל, מחושך לאור
עושה יונה אלמונית דרכה אלי דרור
היונוגרמה עבור תעבור"
במילים אלו נפתח השיר "היונוגרמה עבור תעבור" שחיבר סא"ל (מיל') חגי גרי ז"ל מחיל הקשר, לזכר היונים האמיצות שלקחו חלק בפעולות צבא ההגנה לישראל ועוד לפני כן. כן כן – יוני דואר היו בשימוש במסגרת כוחות הביטחון הישראליים עוד מאז מחתרת ניל"י במלחמת העולם הראשונה (אחת מהן תרמה בעקיפין לגילוי רשת הריגול). לאחר מכן, בשנות השלושים, יזם אדם עם השם המהודר אברהם עץ־הדר, מראשוני שירות הידיעות (ש"י) של "ההגנה", חזרה לשימוש ביוני דואר. הוא השיג אישור לעבודה עם היונים מהשלטון הבריטי, בתמורה לאספקת יונים לצורכי הצבא הבריטי בארץ ישראל ובמצרים. למרות זאת, השימוש הביטחוני ביוני דואר היה אסור. השובך המרכזי הוסתר בשלב מאוחר בפעילות היחידה בלא אחר מאשר גן החיות בתל אביב, ששכן אז בגן העיר.
בספרו של עץ־הדר "יונת־הדאר", שעסק בגידול יונים, הפליג חובב היונים בשבחי העוף המוכשר, שאותו תיאר "מלאך גואל". הוא סקר את הופעותיה של היונה במקורות היהודיים והזכיר כמה סיפורי הרפתקאות מן ההיסטוריה שבהם כיכבו יוני דואר. עץ־הדר סיפר לדוגמה על נתן רוטשילד, שקיבל באמצעות יונה את הידיעה על תבוסתו של נפוליאון שלושה ימים לפני שהידיעה הגיעה לבירות אירופה. הוא מסר את הידיעה לממשלה הבריטית שסירבה להאמין לו, והופתעה – כך על פי הסיפור – לכשהתאמתה הידיעה.
השירות ביחידה היה מיועד בעיקר לנשים שאילפו וטיפלו ביונים. הן היו אחראיות לטיפול בהן, לדאגה לבריאותן וטיפחו היכרות קרובה עם הציפורים. כדי להסתיר את השימוש המדויק ביונים חולקו לחברות היחידה כרטיסי חבר של "אגודת חובבי היונים". גם לאחר הקמת צה"ל והעברת היחידה אל חיל הקשר פעלו במסגרתה נשים רבות.
היונים השתתפו במגוון רחב של פעולות בחלוף השנים. ביונים נעשה שימוש למשל כדי להעביר הודעות מיישובי חומה ומגדל, עדכונים על הנעשה ב"ליל הגשרים", או במבצעי העפלה שבהם נדרשה דממת אלחוט כדי להימנע מהתגלות על ידי השלטון הבריטי. סיפורי גבורה במעורבות יונים נרשמו גם במלחמת העצמאות, כשיונה בודדה הודיעה בתוך פחות מרבע שעה על הצורך בחילוץ מעטרות הנצורה הסמוכה לירושלים. בשיירת יחיעם המפורסמת נפלו עם 47 החללים גם 11 יונים שהם נשאו עימם.
עם הקמת המדינה שימשו אנשי יחידת היונאים גם אנשי מכ"מ לעת מצוא: מפאת מחסור במכ"מים, אנשי היחידה ששוכנו באזור הכפר שיח' מוניס שצפה על תל אביב, נדרשו להתריע מפני חדירת מטוסי אויב למרחב האווירי. ביונים עוד נעשה שימוש בצה"ל לאורך שנות החמישים, כולל הטמעת השימוש ביחידות עד לכדי התקנת כלובים ניידים על ג'יפים. אולם ב-1957 הוחלט להפסיק את פעילות יחידת היונאים וחיל הקשר עבר להשתמש בדרכי תקשורת מעט יותר מודרניות באופן רציף.
אבל טיפול ביונים הוא לא עניין של מה בכך; המגויסות והמגויסים נדרשו לעבור הכשרה מתאימה. בשביל הקורס המיוחד הופקו במרוצת השנים חוברות מידע לטובת חניכי ומדריכי קורס הטיפול ביונים, אחת מהן עוד בתקופת "ההגנה". אותה חוברת כינתה את המטפלים ביונים שַבָכים, מלשון שובך. בספרייה הלאומית שמורה עוד חוברת דומה מתוצרת חיל הקשר, שהופקה לאחר הקמת המדינה. החוברות עמוסות בפרטים חשובים שיש לדעת על יונים.
זה מתחיל בדברים הבסיסיים ביותר: כיצד לאחוז ביונה בצורה נכונה, כך שלא תעשה מה שיונים נוטות לעשות ותעוף מבין אצבעותיך, וגם לא תחוש במצוקה. פרקים נוספים עוסקים בסידור השובך, בסוגי השובכים שבהם נעשה שימוש במהלך הפעילות ואופן ניקיונם. מידע חשוב נוסף שמספקות החוברות עוסק במזונן של היונים, בדרכי ההזדווגות שלהן ובטיפול בגוזלים.
חלק אחר עוסק בעניין שלשמו התכנסנו: השימוש הצבאי ביונים. לצד הוראות למילוי נכון של שדרים (הנקראים יוֹנוֹגרמות), מופיעות הוראות לאימון היונים ואילופן, וגם מוסבר כיצד לפרוש בשטח תחנות לקליטת היונים. בשורת איורים משעשעים מאוד במבט לאחור מתוארות גם דרכי הנשיאה של היונים בשדה הקרב, על גופם של החיילים או בסלי נשיאה מיוחדים. באימונים לקראת מבצע קדש ב-1956, חיילי גדוד הצנחנים אף התאמנו בצניחה מבצעית עם יונים בחגורתם.
בבסיס ההדרכה של חיל הקשר, בה"ד 7, הוקמה אנדרטה לזכר היונה האלמונית – כל היונים שנפלו בעת מילוי תפקידן. למרבה הצער, בעת שהורחב הבסיס נהרסה האנדרטה המקורית, וניתן לראות אותה כעת רק בתמונות. אנדרטה אחרת הוקמה במקומה, כך שמקומן של היונים בדפי ההנצחה לא נפקד.
פעילות היונאים ויוני הקשר האמיצות תועדה גם בספרו של מאיר שלו "יונה ונער". הסיפור מאחורי הספר הזה ראוי למקום מיוחד משלו ועוד יסופר בו בבוא העת.
כתבות נוספות
הכירו את דינה ברזילי ארבע תשע שש שלוש חמש אחד
ירושלים במלחמה: המפה החשאית של צה"ל מתש"ח
המדריך המלא למגויס הטרי – מודל 1953
