ירושלים במלחמה: המפה החשאית של צה"ל מתש"ח

מפת ירושלים שהנפיק צה"ל בחשאי מתעדת את בירת המדינה העברית הנלחמת על חייה

רחוב יפו פינת המלך-דוד. מפת צה"ל, 1948

רחוב יפו פינת המלך-דוד. מפת צה"ל, 1948

במפת ירושלים בת ארבעה גליונות שהודפסה ע"י צה"ל ב-1948, ממש רגע אחרי קום המדינה, נוכל לעקוב אחר חיי הכלכלה בעיר לצד אילוצי מלחמת השחרור, לזהות מפעלים בצד מסלולי נחיתת מטוסים, שכונות ובניינים היסטוריים ואנקדוטות הקשורות להתפתחות העירונית:

1

נעלי ארצנו היה מפעל ייצור נעליים ששכן בגבעת שאול, וסיפק כבר בתקופת המנדט נעליים לכוחות הביטחון. מצאנו בארכיון המדינה מכתב הממוען אל שר המשטרה, בכור שטרית, 1953, ובו הנהלת המפעל מפצירה בשר הנכבד (נשים לב לפנייה אליו – רום מעלתך) לפעול למען רכישת נעליים על ידי המשטרה מן המפעל, כשם שנוהג צה"ל:

1

בית החרושת לקרח בפאתי בית צפאפא סיפק בלוקים של קרח, בתקופה בה רק במיעוט משקי הבית בישראל היה מקרר חשמלי:

2

 

בעקבות ניתוק התחבורה הסדירה לירושלים עקב מאורעות מלחמת העצמאות, היה כורח למצוא דרכי תחבורה חליפיות, וכך נסלל מסלול המראה באזור רחוב כנפי נשרים של היום, בואכה הכפר דיר יאסין, שבשטחיו ניצב היום בית החולים כפר שאול בשכונת הר נוף. מסילת המראה נוספת נמצא במפה מסומנת באזור גן סאקר.

 

3

4

 

על מסלול רחוב יפו נמצא את שכונת אבו בסל (שמה העממי של שכונת שערי ירושלים שנוסדה בסוף המאה ה-19, והקרויה על שום כינויו של מקימה, יצחק ליפקין סוחר הירקות), מול המבנה הישן של בית החולים שערי צדק:

 

45

 

במרכז העיר אנו עדים לניסיון לשנות את שמו של רחוב יפו לרחוב הרצל, וכן רחוב המלך ג'ורג' מכונה במפה רחוב דוד המלך.

ב-1949 עדיין עמדו על מכונם הבניינים ההיסטוריים של קולנוע עדן וטליתא קומי (אשר חלק מחזיתו המשוחזרת ניצבת היום בסמוך לבנין המשביר הישן בצומת הרחובות קינג' ג'ורג' ובן יהודה):

6

גלו עוד על ירושלים – תמונות נדירות מירושלים, מפות עתיקות, סיפורים ועוד >>

 

שכונות היהודים הגאורגים ושכונת ניסן בק שהוקמו בשלהי המאה ה-19 מסומנות בסמוך לשער שכם.

7

 

בצפון העיר מסומנת "הגבעה הצרפתית", הרבה לפני הבנות עליה השכונה המכונה כך. שם המקום נגזר מכך שהאדמות היו שייכות לכנסייה הצרפתית סנטה אנה ומסדר האבות הלבנים הפעיל שם משק חקלאי.

שטח האוניברסיטה העברית בהר הצופים מפורט ביותר. נוכל למצוא בו את המכון לפיסיקה, מכון לכימיה, בית העתיקות, מועדון, מכון לביולוגיה, מכון למדעי היהדות, אולם להתעמלות, גן בוטאני, בית הספרים (ששמו מודגש בהבלטה רבה – היום הספרייה הלאומית), תאטרון המעלות וכן "גן חיות". גן החיות התנכ"י הועבר ממשכנו ברחוב שמואל הנביא לשטח האוניברסיטה בהר הצופים בשנת 1947, לתועלת לומדי הזואולוגיה באוניברסיטה. החיות שכנו בהר הצופים עד סוף אוקטובר 1950, אז הועבר הגן למשכנו באזור תל ארזה.

8

 

המפה מבוססת על תצלומי אויר מ- 1946:

9

 

להלן הסבר לטכניקת הכנת המפה, הלקוח מראיון עם פרופ' פנחס יואלי, לשעבר ראש "שירות מפות וצלומים" וסגן מנהל מחלקת המדידות. הראיון מופיע באתר האינטרנט של המרכז למיפוי ישראל:

שילבנו בתיקים גם תצלומי אוויר. את תצלומי האוויר עשינו באמצעות חברת "אווירון" שהייתה בבעלות המוסדות הלאומיים. היו לחברה שניים-שלושה מטוסים. בסיס החברה היה בלוד. השתמשנו במצלמת "לייקה" שהחבאנו על הגוף מחשש לביקורת של השלטונות הבריטיים (זה היה בשנים 1947-1946). אחד הכיסויים לטיסות היה שהטיסה טובה לחולי אסטמה. לקחנו איתנו לטיסות את הילד של גליליה פלוטקין, שהיה חולה אסטמה. מאוחר יותר ביצעה את טיסות הצילום המחלקה האווירית של הפלמ"ח, שישבה בעיקרון. 

לקראת סוף שנת 1947 הגיתי את הרעיון להקמת "שירות מפות וצילומים" (שמו"צ). הרעיון היה להפריד בין גוף המיפוי לבין ההדרכה בטופוגרפיה. הרעיון קרם עור וגידים, ובמרץ 1948 הוקם השירות כגוף מטכ"לי עצמאי בראשותי. הייתי מפקד "שירות מפות וצילומים" במשך כארבע שנים.

עדות נוספת בנושא סיפור הכיסוי לצילומי האוויר, מנקודת מבטה של גליליה פלוטקין עצמה, מתוך הבלוג של ציפורה דגן המבוסס על קטעים מתוך ריאיון שנערך עם גליליה פלוטקין-קטינקא ביום 18.7.2000 (קלטות הריאיון המלא הופקדו בארכיון המרכזי של ההגנה, בבית אליהו גולומב בתל-אביב).

"בשנת 1944 הגיע הבמאי גרשון פלוטקין לקיבוץ, כדי לביים מחזה. מעבר להיותו במאי, היה גרשון פעיל בתחומים שונים בארגון ההגנה. באחד הימים  הודיע לגליליה להתכונן ל"טיול עם התינוק שלה", שהיה בן תשעה חודשים. הגיעו השלושה לשדה התעופה בלוד, שם המתין להם פיניה הטייס, שהסדיר את כל הסידורים הנדרשים לתאום עם שדה התעופה ועם האנגלים. כשנשאל הטייס על ידי המפקח הבריטי מהי מטרת הטיסה, הוסבר הדבר בכך:

"לתינוק ישנה 'אסטמה מיוחדת' וחשוב לקחתו מפעם לפעם לשאוף אוויר בגבהים"!!

בידיהם היו מפות בריטיות של הארץ, הטייס חתם על מסלול טיסה בו הורשה לטוס והחבורה הקטנה עלתה לאווירון והמריאה.

באווירון ישבו פיניה הטייס ועמו גרשון, גליליה והתינוק. גליליה הביאה עימה סלסלה, בה ארוזים היו בקבוקי האכלה לתינוק וחיתולים ובין החיתולים הוסתרה מצלמת לייקה וסרטי צילום. גם המימייה שימשה כ"סליק", כשבחלקה העליון היה תא קטן עם מעט חלב או מים. רק המריא האווירון, ותרדמה עמוקה נפלה על התינוק. כך היו גליליה וגרשון פנויים לעסוק בצילומים. גליליה צילמה כשראשה ומחצית גופה העליון מוטה אל מחוץ לאווירון ובשעת הטיסה היו גרשון וגליליה מחליפים בינהם תפקידים, כשהאחד מצלם והשני מנווט את הטיסה על פי המפות שהיו בידיהם.

מובן שהם טסו ליעדים שתוכננו בעבורם ב'הגנה' ולא במסלולים שנקבעו להם על ידי הבריטים.

באחד הימים, המפקח על ההמראות בשדה התעופה הציע לגרשון:

 "כדאי לך להחליף את הטייס, כי הטייס הזה אינו מכיר את הארץ". אך גרשון הסביר להם:  "שאינו יכול למצוא טייס אחר ובעבור התינוק חשוב הגובה והאוויר הצח שבגבהים"… ".

[הבמאי גרשון פלוטקין היה גם קרטוגרף ולימים בעלה השני של גליליה].

סייעה בהכנת הכתבה איילת רובין, מנהלת אוסף המפות ע"ש ערן לאור בספרייה הלאומית

 

חובבי מפות? פתחנו קבוצה במיוחד בשבילכם!
הצטרפו לקבוצת הפייסבוק שלנו "מפות גדולות לארץ קטנה":

 

גלו עוד על מלחמת העצמאות: הסיפורים, התמונות, עיתוני התקופה ועוד

 

כתבות נוספות

הכירו את מפת התיירות הראשונה של ירושלים

"אמבטאות די נקיות" בירושלים ו"בתי המרחץ התורכים" בדמשק

מסמכים חושפים: כך ריגל ההגנה אחר בתי קפה ערביים בחיפה

פרוזה | "מה שקרה עם מרתה", סיפור מאת טלי כהן צדק

"מרתה הוציאה ביצה מהסל, העבירה אותה מיד ליד, כמה פעמים, ושברה אותה לתוך הצלחת. כל האנשים התכופפו לראות מקרוב. הביצה הייתה יפה מאוד. היה לה חלבון שקוף, והחלמון שלה היה כתום ומבריק."

פרדס פרוזה טלי

מרגו גראן, רביעייה, שמן על בד, 45X35 ס"מ, 2014

.

מה שקרה עם מרתה / טלי כהן צדק

.

מה שקרה עם מרתה זה שאחרי היום הראשון ואחרי היום השני, היא לקחה ארגז ריק של תפוחים והלכה לדוברוויל, שמונה אקרים ברגל בלי כובע, והפכה את הארגז, ועמדה על הארגז באמצע השוק, וככה, עם כל השיער שלה פרוע לגמרי, זרקה את הביצה שהייתה לה בכיס של הסינר ישר על הפרצוף של מלאני דונובן, וצעקה: מלאני דונובן המזוינת מערבבת נסורת באוכל של התרנגולות!

אחר-כך עמדה, ושמה את הידיים על המותן, ולא זזה.

כל האנשים הסתכלו.

מלאני דונובן מיששה את המצח, לקחה ארגז ריק של תפוחים, יצאה מאחורי הדוכן והלכה בצעדים גדולים לכיוון מרתה. אחר-כך הפכה את הארגז ועמדה על הארגז וצעקה: מרתה המזוינת שקרנית! פעמיים, ובפעם השנייה צעקה: מרתה המזוינת שהבעל שלה ברח שקרנית!

כל האנשים הסתכלו.

מרתה ירדה מהארגז, הסתובבה, והלכה בחזרה לחווה, שמונה אקרים בלי כובע, אבל לפני שהלכה קירבה את האצבע לפנים של מלאני דונובן ואמרה: שלא תזוזי מפה! וחזרה, עם סל מלא ביצים, ובעטה בג’ונסי, שבינתיים התיישב על ארגז התפוחים הריק שלה, ועמדה על הארגז.

כל האנשים הסתכלו.

ג’ונסי הביא למרתה כוס עם מים והיא שתתה.

אחר-כך סידרה את השיער, הרימה את הסל באוויר וצעקה: תביאי ביצה נראה מה הצבע כולם יראו בעצמם מי שקרנית מי מוכרת שני סנט פחות מי אומרת כבר שני ימים אל תעברו בחווה של מרתה כי היא מוכרת ביוקר.

כל האנשים הסתכלו על מלאני דונובן.

מלאני דונובן ירדה מהארגז, והלכה לדוכן, ולקחה ביצה מהסלסלה של הביצים, וחזרה, ועמדה על הארגז, והרימה את היד גבוה באוויר, עם הביצה, וצעקה: בסדר!

ג’ונסי רץ, וחזר, והביא את הצלחת של המשקל מהעגלה, ושם את הצלחת על האדמה בין שני הארגזים, וזז אחורה.

כל האנשים הסתכלו על הצלחת.

אחר-כך נהיה שקט. מרתה הוציאה ביצה מהסל, העבירה אותה מיד ליד, כמה פעמים, ושברה אותה לתוך הצלחת.

כל האנשים התכופפו לראות מקרוב.

הביצה הייתה יפה מאוד. היה לה חלבון שקוף, והחלמון שלה היה כתום ומבריק.

מרתה נחרה לכיוון של מלאני דונובן, סידרה את הסינר, שילבה ידיים על החזה ובעטה בג’ונסי חזק עד שאמר: עכשיו התור שלך, מיס דונובן.

כל הזמן הזה מלאני דונובן החזיקה את הביצה שלה באוויר, בלי לזוז, וחיכתה. היא חיכתה עוד קצת עד שנהיה שקט, ואז עשתה שני סיבובים על הארגז, ושברה את הביצה לתוך הצלחת.

הביצה הייתה יפה מאוד. היה לה חלבון שקוף, והחלמון שלה היה כתום ומבריק.

מרתה ומלאני דונובן התכופפו מעל הצלחת, והסתכלו, ואז בלי להגיד כלום מרתה שרטה את מלאני דונובן והתחילו מכות. כל המצח של מלאני דונובן התמלא דם וכל השיער של מרתה התמלא באדמה. מלאני דונובן אמרה: אין לי כסף לתערובת, מרתה, ומרתה אמרה: לא מעניין אותי מלאני, ומלאני דונובן אמרה: בבקשה מרתה, אני עוד פעם בהיריון.

כל האנשים צעקו: ג’ונסי!

ג’ונסי הרים את הצלחת ואמר: מרתה בעטה בצלחת, אי-אפשר לדעת, תעשו עוד פעם, ומרתה אמרה: ג’ונסי עוף מפה לבית שלך, ולקחה את הסל, ולקחה את הארגז הריק של התפוחים, ובעטה בג’ונסי, והלכה שמונה אקרים בלי כובע עד לחווה.

כל האנשים. נו.

 

 

לכל כתבות הגיליון לחצו כאן

mussach_39_420-315

להרשמה לניוזלטר המוסך

לכל גיליונות המוסך לחצו כאן

שירה | שיר מאת אורנה סוסק

הֲלוּמוֹת חֲלוֹף הַזְּמַן, הֲלוּמֵי קִרְבַת הַמָּוֶת וַהֲלוּמוֹת זִכָּרוֹן. / הֲלוּמֵי הָאֲגַם שֶׁיָּבַשׁ, הַגֶּזַע שֶׁנִּכְרַת, הָעֵגֶל שֶׁנִּשְׁחַט. / הֲלוּמוֹת הַשִּׁטָּפוֹן הַבִּיוֹכִימִי הַלֹּא יֵאָמֵן שֶׁל הַהִתְאַהֲבוּת.

שירה פרדס אורנה

ציבי גבע, ללא כותרת, אקריליק על בד, 240X178 ס"מ, 1992

.

אורנה סוסק

 

*

הֲלוּמוֹת חֲרָדָה.
הֲלוּמֵי הַמֶּרְחָבִים, הַטִּיסָה וְהַפְּסָגוֹת.
הֲלוּמוֹת קַיְפִּירִינְיָה, שַׁרְדוֹנֶה וּבִירָה זוֹלָה.
הֲלוּמֵי אַהֲבַת הָאֵל, נוֹצְצֵי עֵינַיִם, מְפִיצֵי בְּשׂוֹרוֹת.
הֲלוּמוֹת זִקִּית הַקְּפוּאָה בִּמְקוֹמָהּ וְעֵינֶיהָ נָעוֹת, עָלֶה יָבֵשׁ מִתְפַּצֵּחַ
וּמָעוֹף רָחוֹק עַל רֶקַע שְׁמֵי תְּכֵלֶת.
הֲלוּמֵי שֵׁנָה.
הֲלוּמֵי הַתּוֹר לְקֻפַּת חוֹלִים, דּוּחַ מַס הַכְנָסָה, לוּחַ הַזְּמַנִּים, הַמַּחְשֵׁב,
גּוֹרֵד הַשְּׁחָקִים הֶחָדָשׁ.
הֲלוּמוֹת רֵיחַ שֶׁל נַרְקִיס, מִקָּרוֹב, בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת.
הֲלוּמֵי סִיבוּב הַפַּרְסָה, הַגָּז, הַבְּרֶקְס, הַחֲרִיקָה.

הֲלוּמֵי קְרָב וַהֲלוּמוֹת פְּגִיעוֹת מִינִיּוֹת הַמִּתְנַגְּשִׁים אֵלֶּה בְּאֵלֶּה לְלֹא הֶרֶף,
חֲזִית אֶל חֲזִית.

הֲלוּמֵי הַסַּטְלָה, הַקְּסֵסָה, הַשּׁוּרָה, הַמָּנָה, הַקַּרְטוֹן, הַטִּפָּה.
הֲלוּמוֹת חֲלוֹף הַזְּמַן, הֲלוּמֵי קִרְבַת הַמָּוֶת וַהֲלוּמוֹת זִכָּרוֹן.
הֲלוּמֵי הָאֲגַם שֶׁיָּבַשׁ, הַגֶּזַע שֶׁנִּכְרַת, הָעֵגֶל שֶׁנִּשְׁחַט.
הֲלוּמוֹת הַשִּׁטָּפוֹן הַבִּיוֹכִימִי הַלֹּא יֵאָמֵן שֶׁל הַהִתְאַהֲבוּת.
הֲלוּמֵי הִתְפַּכְּחוּת, חֲרָטָה וְאַשְׁמָה.
הֲלוּמוֹת רַכּוּת הַכָּרִית בַּלַּיְלָה.
הֲלוּמֵי עִטּוּשׁ, אוֹרְגַּזְמָה וַחֲבָטָה,
הֲלוּמוֹת הַבָּס־תֻּפִּים, הֲלוּמֵי הַחֲצוֹצְרוֹת
וַהֲלוּמַת הַכִּנּוֹר הַבּוֹדֵד, הַחֲרִישִׁי,
שֶׁעוֹד נִתָּן לֶאֱחֹז בּוֹ כִּמְעַט,
אֲבָל הוּא מִתְרַחֵק וְהוֹלֵךְ, כְּיַתּוּשׁ.

 

 

אורנה סוסק

אורנה סוסק

 

לכל כתבות הגיליון לחצו כאן

mussach_39_420-315

להרשמה לניוזלטר המוסך

לכל גיליונות המוסך לחצו כאן

שירה | "ביקור בשוק של טבריה", מאת אורנה סוסק

כְּדֵי לְהָזִין אֶת דְּבֻקַּת הָאוֹרְגָּנִיזְמִים הַחוֹלֶקֶת אִתִּי גֵּנִים וְטֵרִיטוֹרְיָה, הָיָה עָלַי לִכְבֹּל עַצְמִי לְקֻפְסַת פַּח הַנָּעָה בְּכוֹחַ דָּמָם שֶׁל ג'וּנְגְּלִים נִכְחָדִים.

שירה פרדס אורנה

מרגו גראן, מצפון מזרח לדרום מערב, צבעי מים על נייר, 29X21 ס"מ, 2018

.

אורנה סוסק

 

ביקור בשוק של טבריה

כְּדֵי לְהָזִין אֶת דְּבֻקַּת הָאוֹרְגָּנִיזְמִים הַחוֹלֶקֶת אִתִּי גֵּנִים וְטֵרִיטוֹרְיָה,
הָיָה עָלַי לִכְבֹּל עַצְמִי לְקֻפְסַת פַּח הַנָּעָה בְּכוֹחַ דָּמָם שֶׁל ג'וּנְגְּלִים נִכְחָדִים.
יָדַעְתִּי כֵּיצַד לְכַוֵּן אוֹתָהּ לְיַעֲדָהּ.
בַּשֵּׁבֶט שֶׁלִּי מְכִינִים אֶת הַנֹּעַר לְאֶתְגָּרִים מֵעֵין אֵלֶּה.

כְּדֵי לְהַנִּיחַ אֶת קֻפְסַת הַפַּח בְּמָקוֹם שֶׁבּוֹ אוּכַל לְהֵחָלֵץ מִתּוֹכָהּ,
הָיָה עָלַי לְהַפְעִיל מַכְשִׁיר קָטָן הַמְּשַׁדֵּר אוֹתוֹת הַנִּקְלָטִים עַל יְדֵי מַכְשִׁיר אַחֵר,
גָּדוֹל מְאוֹד, הַסּוֹבֵב אֶת כּוֹכַב הַלֶּכֶת שֶׁבּוֹ בָּקַעְתִּי.
הָאוֹתוֹת נוֹעֲדוּ לִמְנֹעַ מֵאוֹרְגָּנִיזְם בַּעַל תַּפְקִיד וְסִימָנִים מְזַהִים,
לְהָטִיל עָלַי אֶת הָעֹנֶשׁ הַקָּבוּעַ בַּחֻקִּים שֶׁלָּנוּ
לְמִי שֶׁמּוֹתִירִים אֶת קֻפְסַת הַפַּח שֶׁלָּהֶם
בַּמֶּרְחָב הַצִּבּוּרִי, לְלֹא לְקִיחַת הָאַחְרָיוּת הַנִּדְרֶשֶׁת לִשְׁלִיחַת הָאוֹתוֹת הַמַּתְאִימִים
אֶל הֶחָלָל.

הָיָה חַם מְאוֹד וְהָיִיתִי צְמֵאָה.
שָׁלַפְתִּי אֶת הַכְּלִי הַתְּכַלְכַּל שֶׁלִּי,
הֶעָשׂוּי מִיץ קָרוּשׁ שֶׁל ג'וּנְגְּלִים עַתִּיקִים.
הוּא הָיָה מָלֵא בְּנוֹזֵל שָׁקוּף חֲסַר טַעַם,
שֶׁזֻּקַּק בַּעֲבוּרִי בְּמִתְקָן אַדִּיר וּמְמֻגָּן
שֶׁאוֹרְגָּנִיזְמִים נְבוֹנִים שֶׁכְּמוֹתִי הֵקִימוּ אֵי־שָׁם,
כְּדֵי שֶׁיַּפְרִיד אֶת הַמֶּלַח מִמֵּי הַיָּם.
שָׁמַעְתִּי אֶת שִׁמְעוֹ וְהוּא מְכַלְכֵּל אוֹתִי,
אֲבָל מֵעוֹלָם לֹא רְאִיתִיו.
(אֶת הָאֲגַם אֲנִי דַּוְקָא נוֹהֶגֶת לִפְקֹד,
אֲבָל הוּא יָבֵשׁ וְהוֹלֵךְ.)

דָּאַגְתִּי מִבְּעוֹד מוֹעֵד לְהַצִּיב אֶת מְכַל הַנּוֹזְלִים הָאִישִׁי
בְּמִתְקַן אִחְסוּן הַנִּצָּב בַּמַּחֲסֶה שֶׁלִּי,
וּמְקָרֵר דְּבָרִים בְּכוֹחָן שֶׁל בֻּכְנוֹת עֲנָק הַמַּעֲלוֹת עָשָׁן בְּמָקוֹם אַחֵר,
כְּדֵי שֶׁיִּצְטַנְּנוּ מֵעַי וְיֶעֱרַב לִי בַּקַּיִץ.

מִשֶּׁלָּגַמְתִּי וְשִׁדַּרְתִּי וְנֶחְלַצְתִּי, יָצָאתִי אֶל הַשּׁוּק,
שֶׁבּוֹ הָיוּ אוֹרְגָּנִיזְמִים מֻקָּפִים בְּתוֹצָרִים בּוֹטָנִיִּים
שֶׁהוּבְלוּ לְשָׁם מֵרַחֲבֵי הַמֶּרְחָב הַגֵּאוֹ־פּוֹלִיטִי שֶׁלָּנוּ.
הֵם נֵאוֹתוּ לְהַעֲבִיר לְחֶזְקָתִי חֵלֶק מֵאוֹתָם תּוֹצָרִים בּוֹטָנִיִּים
תְּמוּרַת כַּמָּה פִּסּוֹת נְיָר מְצֻיָּרוֹת,
אִם כִּי מֵעוֹדִי לֹא רָאִיתִי מִנַּיִן מַגִּיעוֹת הַפִּסּוֹת אוֹ כֵּיצַד הֵן מֻטְעָנוֹת בְּאוֹתוֹ עֵרֶךְ
הַמְּאַפְשֵׁר לִי לְסַפֵּק סֻכָּרִים וּוִיטָמִינִים
לְתָאֵי אוֹתָם אוֹרְגָּנִיזְמִים שֶׁאֲנִי מֻפְקֶדֶת לִכְאוֹרָה עַל הֲזָנָתָם.

הָאֲבַטִּיחַ, עַל כָּל פָּנִים, הִשְׁמִיעַ צְלִיל עָמֹק וּמַבְטִיחַ,
וְהַנֶּקְטָרִינוֹת הִדִּיפוּ אֶת הַנִּיחוֹחַ הַנָּכוֹן.

 

 

לכל כתבות הגיליון לחצו כאן

mussach_39_420-315

להרשמה לניוזלטר המוסך

לכל גיליונות המוסך לחצו כאן