.

מה שקרה עם מרתה / טלי כהן צדק

.

מה שקרה עם מרתה זה שאחרי היום הראשון ואחרי היום השני, היא לקחה ארגז ריק של תפוחים והלכה לדוברוויל, שמונה אקרים ברגל בלי כובע, והפכה את הארגז, ועמדה על הארגז באמצע השוק, וככה, עם כל השיער שלה פרוע לגמרי, זרקה את הביצה שהייתה לה בכיס של הסינר ישר על הפרצוף של מלאני דונובן, וצעקה: מלאני דונובן המזוינת מערבבת נסורת באוכל של התרנגולות!

אחר-כך עמדה, ושמה את הידיים על המותן, ולא זזה.

כל האנשים הסתכלו.

מלאני דונובן מיששה את המצח, לקחה ארגז ריק של תפוחים, יצאה מאחורי הדוכן והלכה בצעדים גדולים לכיוון מרתה. אחר-כך הפכה את הארגז ועמדה על הארגז וצעקה: מרתה המזוינת שקרנית! פעמיים, ובפעם השנייה צעקה: מרתה המזוינת שהבעל שלה ברח שקרנית!

כל האנשים הסתכלו.

מרתה ירדה מהארגז, הסתובבה, והלכה בחזרה לחווה, שמונה אקרים בלי כובע, אבל לפני שהלכה קירבה את האצבע לפנים של מלאני דונובן ואמרה: שלא תזוזי מפה! וחזרה, עם סל מלא ביצים, ובעטה בג’ונסי, שבינתיים התיישב על ארגז התפוחים הריק שלה, ועמדה על הארגז.

כל האנשים הסתכלו.

ג’ונסי הביא למרתה כוס עם מים והיא שתתה.

אחר-כך סידרה את השיער, הרימה את הסל באוויר וצעקה: תביאי ביצה נראה מה הצבע כולם יראו בעצמם מי שקרנית מי מוכרת שני סנט פחות מי אומרת כבר שני ימים אל תעברו בחווה של מרתה כי היא מוכרת ביוקר.

כל האנשים הסתכלו על מלאני דונובן.

מלאני דונובן ירדה מהארגז, והלכה לדוכן, ולקחה ביצה מהסלסלה של הביצים, וחזרה, ועמדה על הארגז, והרימה את היד גבוה באוויר, עם הביצה, וצעקה: בסדר!

ג’ונסי רץ, וחזר, והביא את הצלחת של המשקל מהעגלה, ושם את הצלחת על האדמה בין שני הארגזים, וזז אחורה.

כל האנשים הסתכלו על הצלחת.

אחר-כך נהיה שקט. מרתה הוציאה ביצה מהסל, העבירה אותה מיד ליד, כמה פעמים, ושברה אותה לתוך הצלחת.

כל האנשים התכופפו לראות מקרוב.

הביצה הייתה יפה מאוד. היה לה חלבון שקוף, והחלמון שלה היה כתום ומבריק.

מרתה נחרה לכיוון של מלאני דונובן, סידרה את הסינר, שילבה ידיים על החזה ובעטה בג’ונסי חזק עד שאמר: עכשיו התור שלך, מיס דונובן.

כל הזמן הזה מלאני דונובן החזיקה את הביצה שלה באוויר, בלי לזוז, וחיכתה. היא חיכתה עוד קצת עד שנהיה שקט, ואז עשתה שני סיבובים על הארגז, ושברה את הביצה לתוך הצלחת.

הביצה הייתה יפה מאוד. היה לה חלבון שקוף, והחלמון שלה היה כתום ומבריק.

מרתה ומלאני דונובן התכופפו מעל הצלחת, והסתכלו, ואז בלי להגיד כלום מרתה שרטה את מלאני דונובן והתחילו מכות. כל המצח של מלאני דונובן התמלא דם וכל השיער של מרתה התמלא באדמה. מלאני דונובן אמרה: אין לי כסף לתערובת, מרתה, ומרתה אמרה: לא מעניין אותי מלאני, ומלאני דונובן אמרה: בבקשה מרתה, אני עוד פעם בהיריון.

כל האנשים צעקו: ג’ונסי!

ג’ונסי הרים את הצלחת ואמר: מרתה בעטה בצלחת, אי-אפשר לדעת, תעשו עוד פעם, ומרתה אמרה: ג’ונסי עוף מפה לבית שלך, ולקחה את הסל, ולקחה את הארגז הריק של התפוחים, ובעטה בג’ונסי, והלכה שמונה אקרים בלי כובע עד לחווה.

כל האנשים. נו.

לכל כתבות הגיליון לחצו כאן

להרשמה לניוזלטר המוסך

לכל גיליונות המוסך לחצו כאן

.

אורנה סוסק

*

הֲלוּמוֹת חֲרָדָה.
הֲלוּמֵי הַמֶּרְחָבִים, הַטִּיסָה וְהַפְּסָגוֹת.
הֲלוּמוֹת קַיְפִּירִינְיָה, שַׁרְדוֹנֶה וּבִירָה זוֹלָה.
הֲלוּמֵי אַהֲבַת הָאֵל, נוֹצְצֵי עֵינַיִם, מְפִיצֵי בְּשׂוֹרוֹת.
הֲלוּמוֹת זִקִּית הַקְּפוּאָה בִּמְקוֹמָהּ וְעֵינֶיהָ נָעוֹת, עָלֶה יָבֵשׁ מִתְפַּצֵּחַ
וּמָעוֹף רָחוֹק עַל רֶקַע שְׁמֵי תְּכֵלֶת.
הֲלוּמֵי שֵׁנָה.
הֲלוּמֵי הַתּוֹר לְקֻפַּת חוֹלִים, דּוּחַ מַס הַכְנָסָה, לוּחַ הַזְּמַנִּים, הַמַּחְשֵׁב,
גּוֹרֵד הַשְּׁחָקִים הֶחָדָשׁ.
הֲלוּמוֹת רֵיחַ שֶׁל נַרְקִיס, מִקָּרוֹב, בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת.
הֲלוּמֵי סִיבוּב הַפַּרְסָה, הַגָּז, הַבְּרֶקְס, הַחֲרִיקָה.

הֲלוּמֵי קְרָב וַהֲלוּמוֹת פְּגִיעוֹת מִינִיּוֹת הַמִּתְנַגְּשִׁים אֵלֶּה בְּאֵלֶּה לְלֹא הֶרֶף,
חֲזִית אֶל חֲזִית.

הֲלוּמֵי הַסַּטְלָה, הַקְּסֵסָה, הַשּׁוּרָה, הַמָּנָה, הַקַּרְטוֹן, הַטִּפָּה.
הֲלוּמוֹת חֲלוֹף הַזְּמַן, הֲלוּמֵי קִרְבַת הַמָּוֶת וַהֲלוּמוֹת זִכָּרוֹן.
הֲלוּמֵי הָאֲגַם שֶׁיָּבַשׁ, הַגֶּזַע שֶׁנִּכְרַת, הָעֵגֶל שֶׁנִּשְׁחַט.
הֲלוּמוֹת הַשִּׁטָּפוֹן הַבִּיוֹכִימִי הַלֹּא יֵאָמֵן שֶׁל הַהִתְאַהֲבוּת.
הֲלוּמֵי הִתְפַּכְּחוּת, חֲרָטָה וְאַשְׁמָה.
הֲלוּמוֹת רַכּוּת הַכָּרִית בַּלַּיְלָה.
הֲלוּמֵי עִטּוּשׁ, אוֹרְגַּזְמָה וַחֲבָטָה,
הֲלוּמוֹת הַבָּס־תֻּפִּים, הֲלוּמֵי הַחֲצוֹצְרוֹת
וַהֲלוּמַת הַכִּנּוֹר הַבּוֹדֵד, הַחֲרִישִׁי,
שֶׁעוֹד נִתָּן לֶאֱחֹז בּוֹ כִּמְעַט,
אֲבָל הוּא מִתְרַחֵק וְהוֹלֵךְ, כְּיַתּוּשׁ.

אורנה סוסק

לכל כתבות הגיליון לחצו כאן

להרשמה לניוזלטר המוסך

לכל גיליונות המוסך לחצו כאן

.

אורנה סוסק

ביקור בשוק של טבריה

כְּדֵי לְהָזִין אֶת דְּבֻקַּת הָאוֹרְגָּנִיזְמִים הַחוֹלֶקֶת אִתִּי גֵּנִים וְטֵרִיטוֹרְיָה,
הָיָה עָלַי לִכְבֹּל עַצְמִי לְקֻפְסַת פַּח הַנָּעָה בְּכוֹחַ דָּמָם שֶׁל ג'וּנְגְּלִים נִכְחָדִים.
יָדַעְתִּי כֵּיצַד לְכַוֵּן אוֹתָהּ לְיַעֲדָהּ.
בַּשֵּׁבֶט שֶׁלִּי מְכִינִים אֶת הַנֹּעַר לְאֶתְגָּרִים מֵעֵין אֵלֶּה.

כְּדֵי לְהַנִּיחַ אֶת קֻפְסַת הַפַּח בְּמָקוֹם שֶׁבּוֹ אוּכַל לְהֵחָלֵץ מִתּוֹכָהּ,
הָיָה עָלַי לְהַפְעִיל מַכְשִׁיר קָטָן הַמְּשַׁדֵּר אוֹתוֹת הַנִּקְלָטִים עַל יְדֵי מַכְשִׁיר אַחֵר,
גָּדוֹל מְאוֹד, הַסּוֹבֵב אֶת כּוֹכַב הַלֶּכֶת שֶׁבּוֹ בָּקַעְתִּי.
הָאוֹתוֹת נוֹעֲדוּ לִמְנֹעַ מֵאוֹרְגָּנִיזְם בַּעַל תַּפְקִיד וְסִימָנִים מְזַהִים,
לְהָטִיל עָלַי אֶת הָעֹנֶשׁ הַקָּבוּעַ בַּחֻקִּים שֶׁלָּנוּ
לְמִי שֶׁמּוֹתִירִים אֶת קֻפְסַת הַפַּח שֶׁלָּהֶם
בַּמֶּרְחָב הַצִּבּוּרִי, לְלֹא לְקִיחַת הָאַחְרָיוּת הַנִּדְרֶשֶׁת לִשְׁלִיחַת הָאוֹתוֹת הַמַּתְאִימִים
אֶל הֶחָלָל.

הָיָה חַם מְאוֹד וְהָיִיתִי צְמֵאָה.
שָׁלַפְתִּי אֶת הַכְּלִי הַתְּכַלְכַּל שֶׁלִּי,
הֶעָשׂוּי מִיץ קָרוּשׁ שֶׁל ג'וּנְגְּלִים עַתִּיקִים.
הוּא הָיָה מָלֵא בְּנוֹזֵל שָׁקוּף חֲסַר טַעַם,
שֶׁזֻּקַּק בַּעֲבוּרִי בְּמִתְקָן אַדִּיר וּמְמֻגָּן
שֶׁאוֹרְגָּנִיזְמִים נְבוֹנִים שֶׁכְּמוֹתִי הֵקִימוּ אֵי־שָׁם,
כְּדֵי שֶׁיַּפְרִיד אֶת הַמֶּלַח מִמֵּי הַיָּם.
שָׁמַעְתִּי אֶת שִׁמְעוֹ וְהוּא מְכַלְכֵּל אוֹתִי,
אֲבָל מֵעוֹלָם לֹא רְאִיתִיו.
(אֶת הָאֲגַם אֲנִי דַּוְקָא נוֹהֶגֶת לִפְקֹד,
אֲבָל הוּא יָבֵשׁ וְהוֹלֵךְ.)

דָּאַגְתִּי מִבְּעוֹד מוֹעֵד לְהַצִּיב אֶת מְכַל הַנּוֹזְלִים הָאִישִׁי
בְּמִתְקַן אִחְסוּן הַנִּצָּב בַּמַּחֲסֶה שֶׁלִּי,
וּמְקָרֵר דְּבָרִים בְּכוֹחָן שֶׁל בֻּכְנוֹת עֲנָק הַמַּעֲלוֹת עָשָׁן בְּמָקוֹם אַחֵר,
כְּדֵי שֶׁיִּצְטַנְּנוּ מֵעַי וְיֶעֱרַב לִי בַּקַּיִץ.

מִשֶּׁלָּגַמְתִּי וְשִׁדַּרְתִּי וְנֶחְלַצְתִּי, יָצָאתִי אֶל הַשּׁוּק,
שֶׁבּוֹ הָיוּ אוֹרְגָּנִיזְמִים מֻקָּפִים בְּתוֹצָרִים בּוֹטָנִיִּים
שֶׁהוּבְלוּ לְשָׁם מֵרַחֲבֵי הַמֶּרְחָב הַגֵּאוֹ־פּוֹלִיטִי שֶׁלָּנוּ.
הֵם נֵאוֹתוּ לְהַעֲבִיר לְחֶזְקָתִי חֵלֶק מֵאוֹתָם תּוֹצָרִים בּוֹטָנִיִּים
תְּמוּרַת כַּמָּה פִּסּוֹת נְיָר מְצֻיָּרוֹת,
אִם כִּי מֵעוֹדִי לֹא רָאִיתִי מִנַּיִן מַגִּיעוֹת הַפִּסּוֹת אוֹ כֵּיצַד הֵן מֻטְעָנוֹת בְּאוֹתוֹ עֵרֶךְ
הַמְּאַפְשֵׁר לִי לְסַפֵּק סֻכָּרִים וּוִיטָמִינִים
לְתָאֵי אוֹתָם אוֹרְגָּנִיזְמִים שֶׁאֲנִי מֻפְקֶדֶת לִכְאוֹרָה עַל הֲזָנָתָם.

הָאֲבַטִּיחַ, עַל כָּל פָּנִים, הִשְׁמִיעַ צְלִיל עָמֹק וּמַבְטִיחַ,
וְהַנֶּקְטָרִינוֹת הִדִּיפוּ אֶת הַנִּיחוֹחַ הַנָּכוֹן.

לכל כתבות הגיליון לחצו כאן

להרשמה לניוזלטר המוסך

לכל גיליונות המוסך לחצו כאן