ירושלים במלחמה: המפה החשאית של צה"ל מתש"ח

מפת ירושלים שהנפיק צה"ל בחשאי מתעדת את בירת המדינה העברית הנלחמת על חייה

רחוב יפו פינת המלך-דוד. מפת צה"ל, 1948
רחוב יפו פינת המלך-דוד. מפת צה"ל, 1948

במפת ירושלים בת ארבעה גליונות שהודפסה ע"י צה"ל ב-1948, ממש רגע אחרי קום המדינה, נוכל לעקוב אחר חיי הכלכלה בעיר לצד אילוצי מלחמת השחרור, לזהות מפעלים בצד מסלולי נחיתת מטוסים, שכונות ובניינים היסטוריים ואנקדוטות הקשורות להתפתחות העירונית:

1

נעלי ארצנו היה מפעל ייצור נעליים ששכן בגבעת שאול, וסיפק כבר בתקופת המנדט נעליים לכוחות הביטחון. מצאנו בארכיון המדינה מכתב הממוען אל שר המשטרה, בכור שטרית, 1953, ובו הנהלת המפעל מפצירה בשר הנכבד (נשים לב לפנייה אליו – רום מעלתך) לפעול למען רכישת נעליים על ידי המשטרה מן המפעל, כשם שנוהג צה"ל:

1

בית החרושת לקרח בפאתי בית צפאפא סיפק בלוקים של קרח, בתקופה בה רק במיעוט משקי הבית בישראל היה מקרר חשמלי:

2

 

בעקבות ניתוק התחבורה הסדירה לירושלים עקב מאורעות מלחמת העצמאות, היה כורח למצוא דרכי תחבורה חליפיות, וכך נסלל מסלול המראה באזור רחוב כנפי נשרים של היום, בואכה הכפר דיר יאסין, שבשטחיו ניצב היום בית החולים כפר שאול בשכונת הר נוף. מסילת המראה נוספת נמצא במפה מסומנת באזור גן סאקר.

 

3

4

 

על מסלול רחוב יפו נמצא את שכונת אבו בסל (שמה העממי של שכונת שערי ירושלים שנוסדה בסוף המאה ה-19, והקרויה על שום כינויו של מקימה, יצחק ליפקין סוחר הירקות), מול המבנה הישן של בית החולים שערי צדק:

 

45

 

במרכז העיר אנו עדים לניסיון לשנות את שמו של רחוב יפו לרחוב הרצל, וכן רחוב המלך ג'ורג' מכונה במפה רחוב דוד המלך.

ב-1949 עדיין עמדו על מכונם הבניינים ההיסטוריים של קולנוע עדן וטליתא קומי (אשר חלק מחזיתו המשוחזרת ניצבת היום בסמוך לבנין המשביר הישן בצומת הרחובות קינג' ג'ורג' ובן יהודה):

6

גלו עוד על ירושלים – תמונות נדירות מירושלים, מפות עתיקות, סיפורים ועוד >>

 

שכונות היהודים הגאורגים ושכונת ניסן בק שהוקמו בשלהי המאה ה-19 מסומנות בסמוך לשער שכם.

7

 

בצפון העיר מסומנת "הגבעה הצרפתית", הרבה לפני הבנות עליה השכונה המכונה כך. שם המקום נגזר מכך שהאדמות היו שייכות לכנסייה הצרפתית סנטה אנה ומסדר האבות הלבנים הפעיל שם משק חקלאי.

שטח האוניברסיטה העברית בהר הצופים מפורט ביותר. נוכל למצוא בו את המכון לפיסיקה, מכון לכימיה, בית העתיקות, מועדון, מכון לביולוגיה, מכון למדעי היהדות, אולם להתעמלות, גן בוטאני, בית הספרים (ששמו מודגש בהבלטה רבה – היום הספרייה הלאומית), תאטרון המעלות וכן "גן חיות". גן החיות התנכ"י הועבר ממשכנו ברחוב שמואל הנביא לשטח האוניברסיטה בהר הצופים בשנת 1947, לתועלת לומדי הזואולוגיה באוניברסיטה. החיות שכנו בהר הצופים עד סוף אוקטובר 1950, אז הועבר הגן למשכנו באזור תל ארזה.

8

 

המפה מבוססת על תצלומי אויר מ- 1946:

9

 

להלן הסבר לטכניקת הכנת המפה, הלקוח מראיון עם פרופ' פנחס יואלי, לשעבר ראש "שירות מפות וצלומים" וסגן מנהל מחלקת המדידות. הראיון מופיע באתר האינטרנט של המרכז למיפוי ישראל:

שילבנו בתיקים גם תצלומי אוויר. את תצלומי האוויר עשינו באמצעות חברת "אווירון" שהייתה בבעלות המוסדות הלאומיים. היו לחברה שניים-שלושה מטוסים. בסיס החברה היה בלוד. השתמשנו במצלמת "לייקה" שהחבאנו על הגוף מחשש לביקורת של השלטונות הבריטיים (זה היה בשנים 1947-1946). אחד הכיסויים לטיסות היה שהטיסה טובה לחולי אסטמה. לקחנו איתנו לטיסות את הילד של גליליה פלוטקין, שהיה חולה אסטמה. מאוחר יותר ביצעה את טיסות הצילום המחלקה האווירית של הפלמ"ח, שישבה בעיקרון. 

לקראת סוף שנת 1947 הגיתי את הרעיון להקמת "שירות מפות וצילומים" (שמו"צ). הרעיון היה להפריד בין גוף המיפוי לבין ההדרכה בטופוגרפיה. הרעיון קרם עור וגידים, ובמרץ 1948 הוקם השירות כגוף מטכ"לי עצמאי בראשותי. הייתי מפקד "שירות מפות וצילומים" במשך כארבע שנים.

עדות נוספת בנושא סיפור הכיסוי לצילומי האוויר, מנקודת מבטה של גליליה פלוטקין עצמה, מתוך הבלוג של ציפורה דגן המבוסס על קטעים מתוך ריאיון שנערך עם גליליה פלוטקין-קטינקא ביום 18.7.2000 (קלטות הריאיון המלא הופקדו בארכיון המרכזי של ההגנה, בבית אליהו גולומב בתל-אביב).

"בשנת 1944 הגיע הבמאי גרשון פלוטקין לקיבוץ, כדי לביים מחזה. מעבר להיותו במאי, היה גרשון פעיל בתחומים שונים בארגון ההגנה. באחד הימים  הודיע לגליליה להתכונן ל"טיול עם התינוק שלה", שהיה בן תשעה חודשים. הגיעו השלושה לשדה התעופה בלוד, שם המתין להם פיניה הטייס, שהסדיר את כל הסידורים הנדרשים לתאום עם שדה התעופה ועם האנגלים. כשנשאל הטייס על ידי המפקח הבריטי מהי מטרת הטיסה, הוסבר הדבר בכך:

"לתינוק ישנה 'אסטמה מיוחדת' וחשוב לקחתו מפעם לפעם לשאוף אוויר בגבהים"!!

בידיהם היו מפות בריטיות של הארץ, הטייס חתם על מסלול טיסה בו הורשה לטוס והחבורה הקטנה עלתה לאווירון והמריאה.

באווירון ישבו פיניה הטייס ועמו גרשון, גליליה והתינוק. גליליה הביאה עימה סלסלה, בה ארוזים היו בקבוקי האכלה לתינוק וחיתולים ובין החיתולים הוסתרה מצלמת לייקה וסרטי צילום. גם המימייה שימשה כ"סליק", כשבחלקה העליון היה תא קטן עם מעט חלב או מים. רק המריא האווירון, ותרדמה עמוקה נפלה על התינוק. כך היו גליליה וגרשון פנויים לעסוק בצילומים. גליליה צילמה כשראשה ומחצית גופה העליון מוטה אל מחוץ לאווירון ובשעת הטיסה היו גרשון וגליליה מחליפים בינהם תפקידים, כשהאחד מצלם והשני מנווט את הטיסה על פי המפות שהיו בידיהם.

מובן שהם טסו ליעדים שתוכננו בעבורם ב'הגנה' ולא במסלולים שנקבעו להם על ידי הבריטים.

באחד הימים, המפקח על ההמראות בשדה התעופה הציע לגרשון:

 "כדאי לך להחליף את הטייס, כי הטייס הזה אינו מכיר את הארץ". אך גרשון הסביר להם:  "שאינו יכול למצוא טייס אחר ובעבור התינוק חשוב הגובה והאוויר הצח שבגבהים"… ".

[הבמאי גרשון פלוטקין היה גם קרטוגרף ולימים בעלה השני של גליליה].

סייעה בהכנת הכתבה איילת רובין, מנהלת אוסף המפות ע"ש ערן לאור בספרייה הלאומית

 

חובבי מפות? פתחנו קבוצה במיוחד בשבילכם!
הצטרפו לקבוצת הפייסבוק שלנו "מפות גדולות לארץ קטנה":

 

גלו עוד על מלחמת העצמאות: הסיפורים, התמונות, עיתוני התקופה ועוד

 

כתבות נוספות

הכירו את מפת התיירות הראשונה של ירושלים

"אמבטאות די נקיות" בירושלים ו"בתי המרחץ התורכים" בדמשק

מסמכים חושפים: כך ריגל ההגנה אחר בתי קפה ערביים בחיפה

הספרייה הלאומית

הספרייה הלאומית של ישראל מופקדת על שמירת אוצרותיה של מדינת ישראל, ושל תרבות העם היהודי.
לכתבות נוספות של הספרייה הלאומית >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו