פרוזה | "מה שקרה עם מרתה", סיפור מאת טלי כהן צדק

"מרתה הוציאה ביצה מהסל, העבירה אותה מיד ליד, כמה פעמים, ושברה אותה לתוך הצלחת. כל האנשים התכופפו לראות מקרוב. הביצה הייתה יפה מאוד. היה לה חלבון שקוף, והחלמון שלה היה כתום ומבריק."

פרדס פרוזה טלי
מרגו גראן, רביעייה, שמן על בד, 45X35 ס"מ, 2014

.

מה שקרה עם מרתה / טלי כהן צדק

.

מה שקרה עם מרתה זה שאחרי היום הראשון ואחרי היום השני, היא לקחה ארגז ריק של תפוחים והלכה לדוברוויל, שמונה אקרים ברגל בלי כובע, והפכה את הארגז, ועמדה על הארגז באמצע השוק, וככה, עם כל השיער שלה פרוע לגמרי, זרקה את הביצה שהייתה לה בכיס של הסינר ישר על הפרצוף של מלאני דונובן, וצעקה: מלאני דונובן המזוינת מערבבת נסורת באוכל של התרנגולות!

אחר-כך עמדה, ושמה את הידיים על המותן, ולא זזה.

כל האנשים הסתכלו.

מלאני דונובן מיששה את המצח, לקחה ארגז ריק של תפוחים, יצאה מאחורי הדוכן והלכה בצעדים גדולים לכיוון מרתה. אחר-כך הפכה את הארגז ועמדה על הארגז וצעקה: מרתה המזוינת שקרנית! פעמיים, ובפעם השנייה צעקה: מרתה המזוינת שהבעל שלה ברח שקרנית!

כל האנשים הסתכלו.

מרתה ירדה מהארגז, הסתובבה, והלכה בחזרה לחווה, שמונה אקרים בלי כובע, אבל לפני שהלכה קירבה את האצבע לפנים של מלאני דונובן ואמרה: שלא תזוזי מפה! וחזרה, עם סל מלא ביצים, ובעטה בג’ונסי, שבינתיים התיישב על ארגז התפוחים הריק שלה, ועמדה על הארגז.

כל האנשים הסתכלו.

ג’ונסי הביא למרתה כוס עם מים והיא שתתה.

אחר-כך סידרה את השיער, הרימה את הסל באוויר וצעקה: תביאי ביצה נראה מה הצבע כולם יראו בעצמם מי שקרנית מי מוכרת שני סנט פחות מי אומרת כבר שני ימים אל תעברו בחווה של מרתה כי היא מוכרת ביוקר.

כל האנשים הסתכלו על מלאני דונובן.

מלאני דונובן ירדה מהארגז, והלכה לדוכן, ולקחה ביצה מהסלסלה של הביצים, וחזרה, ועמדה על הארגז, והרימה את היד גבוה באוויר, עם הביצה, וצעקה: בסדר!

ג’ונסי רץ, וחזר, והביא את הצלחת של המשקל מהעגלה, ושם את הצלחת על האדמה בין שני הארגזים, וזז אחורה.

כל האנשים הסתכלו על הצלחת.

אחר-כך נהיה שקט. מרתה הוציאה ביצה מהסל, העבירה אותה מיד ליד, כמה פעמים, ושברה אותה לתוך הצלחת.

כל האנשים התכופפו לראות מקרוב.

הביצה הייתה יפה מאוד. היה לה חלבון שקוף, והחלמון שלה היה כתום ומבריק.

מרתה נחרה לכיוון של מלאני דונובן, סידרה את הסינר, שילבה ידיים על החזה ובעטה בג’ונסי חזק עד שאמר: עכשיו התור שלך, מיס דונובן.

כל הזמן הזה מלאני דונובן החזיקה את הביצה שלה באוויר, בלי לזוז, וחיכתה. היא חיכתה עוד קצת עד שנהיה שקט, ואז עשתה שני סיבובים על הארגז, ושברה את הביצה לתוך הצלחת.

הביצה הייתה יפה מאוד. היה לה חלבון שקוף, והחלמון שלה היה כתום ומבריק.

מרתה ומלאני דונובן התכופפו מעל הצלחת, והסתכלו, ואז בלי להגיד כלום מרתה שרטה את מלאני דונובן והתחילו מכות. כל המצח של מלאני דונובן התמלא דם וכל השיער של מרתה התמלא באדמה. מלאני דונובן אמרה: אין לי כסף לתערובת, מרתה, ומרתה אמרה: לא מעניין אותי מלאני, ומלאני דונובן אמרה: בבקשה מרתה, אני עוד פעם בהיריון.

כל האנשים צעקו: ג’ונסי!

ג’ונסי הרים את הצלחת ואמר: מרתה בעטה בצלחת, אי-אפשר לדעת, תעשו עוד פעם, ומרתה אמרה: ג’ונסי עוף מפה לבית שלך, ולקחה את הסל, ולקחה את הארגז הריק של התפוחים, ובעטה בג’ונסי, והלכה שמונה אקרים בלי כובע עד לחווה.

כל האנשים. נו.

 

 

לכל כתבות הגיליון לחצו כאן

mussach_39_420-315

להרשמה לניוזלטר המוסך

לכל גיליונות המוסך לחצו כאן

תגיות

הַמּוּסָךְ מוסף לספרות

חברות מערכת: תמר וייס, דפנה לוי, טל ניצן, לאה קליבנוף־רון, מיכל קריסטל, דורית שילה ▪ אוצרת אמנות: הדר גד ▪ רכזת מערכת: יעל אברבוך ▪ מערכת מייסדת: תמר וייס, ריקי כהן, לי ממן, טל ניצן, גיא פרל, לאה קליבנוף־רון, דורית שילה, נטלי תורג'מן ▪ גיליונות המוסך רואים אור אחת לשבועיים בימי חמישי.

לכתבות נוספות של הַמּוּסָךְ מוסף לספרות >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו