מה עושה ארגון מחתרת שמעוניין להעביר את מסריו לציבור הרחב? הימים הם ימי אמצע המאה העשרים. אינטרנט אין, ועדיין אי אפשר להפיץ תעמולה ב"דארק ווב", ואפילו לא לפתוח חשבון טוויטר מצחיק. השלטון לעולם לא יאשר לארגון להדפיס עיתון רשמי, וגם אם היה הארגון מצליח להפיק שידור טלוויזיה – קהל היעד לא מחזיק מכשירים כאלה. ארגון "ההגנה" שנלחם למען תקומתה של מדינה עברית מצא פתרון – כרוזים.
אבל לא רק כרוזים רנדומליים הפיצה "ההגנה", לא רק פשקווילים שהגיבו מיידית לענייני השעה. במשך כשלוש שנים, מאמצע שנת 1945 ועד קום המדינה, מלאו הכתלים בערי ארץ ישראל בפרסום מיוחד, עלון שלם בן עמוד אחד עד שניים, מעין "עיתון קיר". העלון נקרא "החומה – לענייני ביטחון והגנה", וכמה עותקים מגליונותיו הרבים שמורים באוסף האפמרה של הספרייה הלאומית.
העלון הופיע באופן לא סדיר מטעמים מובנים. את הפרסום המחתרתי הדביקו על לוחות המודעות ברחבי הארץ נערים ונערות שהתנדבו ל"הגנה" במסגרת הגדנ"ע, והיו צריכים ודאי לפעול בהיחבא, ובחסות החשיכה. זמני הפרסום השתנו לפי צורכי השעה והיכולת המחתרתית להפיק את העלון, גודלו ואורכו השתנו בהתאם למסרים שביקשו להעביר, וגם הפורמט השתנה מעת לעת. מדי פעם בפעם תחת השם "החומה" הופיע גיליון של ממש, לפי תאריך, עם מספר טורים ועדכונים בנושאים שונים. פעמים אחרות, היה "החומה" ממש פשקוויל – הודעה קצרה יותר או פחות שהגיבה לענייני השעה או מסרה מידע, ידיעות וחדשות עבור אנשי היישוב היהודי.
אילו מסרים היה חשוב לארגון "ההגנה" להעביר לציבור ההולכים ושבים ברחובות? עיקר התעמולה הופנתה נגד השלטון הבריטי ופעולותיו. הארגון תקף את שלטונות המנדט על פעולותיו נגד היישוב, על פשיטותיו ואוזלת ידו בשמירה על הביטחון של היישוב היהודי. ב"הגנה" האשימו את הבריטים בבגידה בעקרונות הצהרת בלפור שלושים שנה קודם לכן.
העלון החל להתפרסם בשנת 1945, אותה השנה שבה הוקם ארגון הגג של המחתרות היהודיות, "תנועת המרי העברי". ואכן, בתחילת תקופת הפרסום, יכולים היו קוראי העלון ללמוד על פעילותה של תנועת המרי. מאוחר יותר, כשהתפרקה תנועת המרי, התמקדו הכרוזים בפעילות "ההגנה" בלבד, ובעיקר בסוגיות הנוגעות למפעל ההעפלה הבלתי לגלית.
מדוע הגיעה פעילות תנועת המרי העברי לסופה? למי שזוכר קצת את ההיסטוריה המקומית, שיתוף הפעולה בין המחתרות הופסק לאחר פיצוץ מלון המלך דוד בירושלים על ידי האצ"ל, והאבדות הגדולות שנרשמו בעקבותיו. מעל הקירות הופיע מיד כרוז שכותרתו מעידה על שינוי כיוון חיצי התעמולה: "כלפי פנים". בארגון החלו לתקוף יותר ויותר את ארגוני "הפורשים" – האצ"ל והלח"י ופעולותיהם.
לא רק הודעות מסוג זה מילאו את עמודי "החומה". מדי פעם בפעם הופיעו בו גם טקסטים מסוגות אחרות. כך למשל, בעלון המתוארך לחודש טבת תש"ו (דצמבר 1945), מופיע שיר החתום בידי אדם בשם "נתן א.". אתם אולי יכולים לנחש באיזה משורר מדובר. השיר, שנקרא "הצי שלנו", מדבר גם הוא על נושא ההעפלה, תחום שהעסיק מאוד את נתן אלתרמן (אם לא ניחשתם) באותן השנים.
"אוניות־הגולים, אוניות הרעב,
אוניות החולי וצלמוות,
כאילו הנן
אוניות-הקרב
של ציינו בן־האלמוות"
דרך אגב, מעניין לראות כי בחלק מהמאמרים שנכתבו על השיר בדיעבד, מצוין שתאריך פרסומו היה רק כמה חודשים אחר כך, במאי 1946. האם עוברי האורח שטרחו לעצור ולהסתכל בכרוזי ההגנה בימי החורף זכו לפרסום מוקדם?
העלון ניסה לא פעם להביך את השלטון הבריטי. הוא פרסם מחדש קריקטורה נגד השלטון שבעטיה נסגר העיתון "דבר" למשך שבוע. הוא הדפיס הודעת רדיו שהעבירו מעפילים בדרכם לארץ ישראל והופנתה אל אנשי האו"ם. טור אחד השווה בין הצבא הבריטי המבצע מעצרים ביישוב היהודי לבין הלגיונות הרומאים של כמעט 2000 שנה לפני כן. גיליון אחד הוקדש רק להודעת יזכור עבור ברכה פולד, לוחמת הפלמ"ח שנהרגה מאש הבריטים בעת מבצע שנועד להנחית מעפילים בחוף תל־ברוך.
העלון הוציא הודעות מיוחדות לקראת ביקורה של ועדת האו"ם ובמהלכה, שבעקבות עבודתה נקבעה תוכנית החלוקה. אירוע היסטורי אחר שמוזכר בעלון הוא הגעתה של אוניית המעפילים אקסודוס – במת העלון נוצלה כדי להזמין את הקוראים להאזין להודעת רדיו מיוחדת מפי נוסעי הספינה.
לעלון "החומה", כמו ל"הגנה" עצמה, היו כמובן מתחרים. האצ"ל הוציא עלון משלו שנקרא "חרות", שעם קום המדינה נעשה עיתון יומי לכל דבר שראה אור עד שנת 1965. ארגון הלח"י הקטן הפיץ גם הוא עלון קיר שנקרא "המעש", על שם עיתון שהוציא האצ"ל ביידיש בפולין בסוף שנות השלושים, ממש עד פרוץ מלחמת העולם השנייה. בעלון הזה התפרסמו גם כן מכתביהם של בכירי הכותבים של הלח"י: נתן ילין־מור, ישראל אלדד ויונתן רטוש. את הקריקטורות צייר לא אחר מהקריקטוריסט הנודע קריאל גרדוש (דוש), תחת השם המחתרתי "שיר".
מתברר שלא רק ארגוני מחתרת זקוקים לעלוני קיר. "החומה" נתן את שמו גם לעלון קיר שהוציא צה"ל בראשית ימיו. גיליון מצויר וחגיגי כזה הופיע על קירות ארצנו ביום השבעת צבא ההגנה לישראל, ביוני 1948. באופן אירוני אפשר להזכיר שקבוצה נוספת השתמשה בשם "החומה" על נטיותיו השונות עבור עלון הקיר שלה שהחל לצאת באותן שנים ומתפרסם מעת לעת גם היום: כך נקרא כתב העת של נטורי קרתא, הקבוצה החרדית שרחוקה ודאי מרחק רב מכל העקרונות שארגון "ההגנה" מייצג.
אתם מוזמנים לעיין בעוד עשרות מגליונות "החומה" השמורים באוסף האפמרה של הספרייה הלאומית. עם זאת, למרבה הצער, לא הרבה נכתב על "החומה לענייני ביטחון והגנה", עלון הקיר שאיפשר להעביר מסרים ליישוב היהודי מתחת לאפו של שלטון המנדט הבריטי. על כן אנו מבקשים גם מכם, הקוראים, לעזור לנו למצוא מידע נוסף: האם ידוע לכם דבר מה על העלון, יצירתו, הפקתו, דרכי הפצתו ותכניו? אולי אתם סייעתם להדביקו על קירות ועמודי חשמל? אולי מישהו מבני משפחתכם? אנא ספרו לנו כאן בתגובות, בפייסבוק או בטוויטר.
תודה לארכיון לתולדות "ההגנה" על הסיוע בכתיבת כתבה זו.
כתבות נוספות:
יוני הדואר האמיצות מגינות על המולדת
מסמכים חושפים: כך ריגל ההגנה אחר בתי קפה ערביים בחיפה
