הצצה לאוספים המשונים של הספרייה הלאומית

טלכרדים, סימניות וכרטיסי ישיבה בבית הכנסת: מה מתחבא במחלקת הארכיונים של הספרייה?

חן מלול
15.06.2020

מחלקת הארכיונים בספרייה הלאומית הוקמה על בסיס האוסף של אברהם שבדרון. שבדרון, שעיברת את השם לשרון אבל בספרייה משום מה הוא נשאר בשם הקודם שלו, היה ידוע כאיש עקשן שלא מוותר על אף הזדמנות להשיג את הפריט שהוא מעוניין בו. אותו ספציפית עניינו תצלומים ואוטוגרפים של אישים חשובים בתולדות עם ישראל.

בחלוף השנים הצטברו בספרייה מיני אוספים שונים ומשונים שספק אם היינו מצפים למצוא בין מדפי ספרייה, ואפילו היא לאומית. לפני שנצלול אל המשונה שבהם – אוסף כרטיסי החיוג של הספרייה הלאומית – אנחנו מזמינים אתכם להניח את הספר שאתם קוראים בצד. וכדי שתזכרו היכן עצרתם את הקריאה, בחרו סימניה אהובה מאוסף הסימניות של הספרייה.

במאה הראשונה לספירה הומצא הקודקס – הספר בצורתו המוכרת לנו, שני קונטרסים (= עמודים) הכרוכים יחדיו. היהודים אימצו את הקודקס רק במאה השמינית, אבל כבר במאה הראשונה לספירה – אז הופץ הקודקס החדש – נוצרה הסימניה. הסמן הדק הזה מיוצר על פי רוב מחתיכת קרטון, עור או חוט כלשהו. הוא מאפשר למעיין בספר החדש לאתר בקלות את העמוד שבו עצר.

הסימניות המעוטרות הראשונות ששרדו מתוארכות למאה השישית, אבל כל הסימניות שבאוסף שלנו הן מהמאה העשרים והמאה העשרים ואחת.  

הנחתם את הספר בצד? זמן טוב לחייג לחבר ולקבוע מה עושים הערב. איך עושים זאת? למחלקת הארכיונים הפתרונים – בדמות אוסף כרטיסי החיוג של הספרייה. בארץ זכו כרטיסי החיוג של הטלפונים הציבוריים בשם "טלכרד", ובשנת 1996 רואה אור החוברת "טלכרד: בטאון עמותת אספני הטלכרט בישראל", שממנה אנו למדים שהטלפונים הציבוריים בארץ עבדו מאז 1953 על אסימונים.

בשנת 1988 החלה חברת בזק בניסויי שדה של הטכנולוגיה החדשה, ובאוקטובר 1990 הוכנסו הטלפונים מופעלי הכרטיס לשימוש המוני. הטלכרד החדש הושק עם הסלוגן הקולע, "אין כיס בלי כרטיס".

כמעט שני עשורים היה הטלכרד בשימוש. הטלפון הנייד (הפלאפון בשפת העם) החל מכרסם אט-אט בזמן האוויר של הטלפונים הציבוריים, ובשנת 2007, השנה שבה הושק האייפון של אפל, הפסיק היצרן השוויצרי של כרטיסי החיוג את הייצור.

אוסף הטלכרדים ששמור בספרייה מבוסס על תרומת האספן משה מיכאל רוסמן. בדומה לבולים, גם עטיפות הטלכרדים התייחסו לאירועי השעה (רצח רבין), חגגו תאריכים היסטוריים (מאה שנה לקולנוע) והציגו פרסומות שונות (ידיעות אחרונות – העיתון של המדינה) ונופי טבע וחיות בר.  

אז אחרי שקבענו והתארגנו, שמנו סימניה בספר והתקשרנו לחברים באמצעות הטלכרד, זה הזמן לרכוש לעצמנו כרטיס לערב. כרטיס למה? אוסף הכרטיסים של הספרייה מספק כמה אפשרויות.

אחד התיקים מכיל כרטיסי קונצרטים, מקצתם אירועי התרמה. במלון פלס ברחוב ממילא בירושלים, למשל, מתקיים ב-2 בפברואר 1932 קונצרט גדול מיצירות המאה השבע עשרה והשמונה עשרה לטובת מוסדות "עזרת נים". בבית הספר האיטלקי מתקיים ב-25 בנובמבר 1933 קונצרט לטובת טיפול בילדים עניים ויתומים.  

דרך אחרת לתרום (ועל הדרך גם אולי להיתרם) היא לרכוש "כרטיס הגרלה נושא פרסים".  

הגרלות דומות מתקיימות גם כיום. בציבור החרדי הן נקראות מכירה סינית. היום העניינים השתכללו. הציבור החרדי נחשף להגרלות האלה במודעות ברחוב, במייל ובדואר. בדרך כלל מגיע קטלוג עם פרסים משוכללים – רכבים, דירה, טיסות לחו"ל, מוצרים למטבח ולסלון. הפרסים יכולים להגיע לשווי של עשרות אלפי שקלים. בכל לוח מודעות בעיר חרדית אפשר לראות פרסומים על הגרלה שנסגרת בקרוב וש"ממש ממש אסור לפספס".

ומה עם ביקור בקולנוע? מתברר שגם בשנות החמישים דובר בהוצאה לא זולה, בייחוד אם מכניסים לחישוב את המס הידוע לשמצה, "היטל עינוגים" – שהופסק רק בשנת 1982 על פי צו של שר המשפטים. עד ביטולו הייתה רשאית כל עירייה להטיל מס על "כרטיסים הנמכרים לעינוגים ציבוריים". בין הסרטים המוצגים תוכלו לצפות בלהיטים כמו הרוצחים (1964). התסריט מתבסס על סיפור קצר בשם "הרוצחים" שפרסם ארנסט המינגוויי בשנת 1927. מדובר בסרטו האחרון של רונלד רייגן והיחיד שבו הוא משחק תפקיד של נבל.  

דוגמה לכרטיס ישיבה רב-שימושי מסוג אחר לגמרי אנו מוצאים בתיק הארכיוני המכיל "תעודת מקום תפילה לשנת …". התיק מכיל רק חמישה כרטיסים – אחד לבית הכנסת התל-אביבי "ישורון", שניים לבית הכנסת הירושלמי "ישורון" ועוד שניים לקהילת "שארית ישראל" בארה"ב. הכרטיס המוקדם ביותר הוא משנת תשט"ו, היא שנת 1955-1954. כיום, במידה שנמכרים כרטיסי ישיבה לבתי כנסת, הם נמכרים בעיקר בתקופת הימים הנוראיים.

 

לסיום נציג את האוסף הכי פחות ספרייתי מכולם: אוסף קופות הצדקה של הספרייה. כבר בתקופת התלמוד תיקנו חכמינו תקנה שבכל עיר שבה קהילה יהודית ימונה גבאי צדקה שיאסוף צדקה מבני הקהילה וישמרם בקופה מיוחדת. הרמב"ם הפך תקנה זו להלכה. רבי דובער שניאורי מחב"ד היה הראשון ליזום את יציאתן של קופות הצדקה ממיקומן המקורי בבתי הכנסת ובבתי המדרש, והכנסתן אל הבית היהודי. לימים המליץ האדמו"ר מנחם מנדל שניאורסון לקבוע קופסת צדקה גם ברכב "לשמירה הגנה והצלה, וכדאי לפרסם הוראה זו". הציבור הכללי נתקל בקופות הצדקה בבתי עסק רבים.  

כתבות נוספות

הממתקים העבריים שלא מנסים גם בסגר ההורוסקופ העברי הראשון! אנחנו מזמינים אתכם לשמוח בשמחתנו

תגובות על כתבה זו

טוען כתבות נוספות loading_anomation

חן מלול

הגעתם לספרייה ואתם מחפשים את חן מלול? אין בעיה, רואים את הר הספרים הזה שעומד כל רגע לקרוס? חן יושב מאחוריו. תחביבים: לקרוא על היסטוריה, לכתוב על היסטוריה ולדבר על היסטוריה.

לכתבות נוספות של חן מלול >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו