כבדוני נא אחי ורעי לבא להתעלס אתי באהבים ויקח חלק בשמחתי הוא יום כלולת נכדי היקר
חתונה היא לא רק אחד האירועים המשמחים ביותר בחייו של אדם, היא גם האירוע שמותיר אחריו את שובל הפריטים הארוך ביותר. חותמים על כתובה, מפרסמים בעיתון, שולחים הזמנה ולא פעם מכינים ומחלקים ספרון להנצחת האירוע – כך היה נהוג פעם, כך נוהגים לעשות חלק מהמתחתנים גם היום (בתוספת תמונה מגנטית להדביק על המקרר). זו הסיבה שאין להתפלא על כך שמתוך אוסף ההזמנות של הספרייה הלאומית – המאגד הזמנות לאירועים שונים ומשונים בחיי היחיד והקהילה היהודית בארץ ובתפוצות, אוסף הזמנות לחתונה הוא הגדול ביותר. האוסף מאפשר, לדברי הארכיונאי אריאל ויטרבו האחראי על קטלוגו, "לבצע מחקר השוואתי בסדר גודל עצום". בכתבה זו נסתפק בהארת כמה פינות מרתקות בנושא הרחב שלפנינו.
בניגוד לאוסף האוטוגרפים של הספרייה הלאומית, הבנוי על אוספו הפרטי של אברהם שבדרון, אוסף הזמנות החתונה (השני בגודלו רק לאוסף הכרזות של הספרייה) לא התחיל את דרכו ביוזמת אספן אחד, אלא הלך וגדל בחלוף השנים כתוצאה מהצטברות הזמנות ספונטנית. לימים תרם ציון שורר, מנהל הקטלוג העברי בספרייה, את אוספו הפרטי. בשנת 1974 נרשמו ההזמנות באוסף רשמי.
אם לכתובה מסגרת הלכתית ברורה, ההזמנה לחתונה מאפשרת שוליים רחבים בהרבה של התנסות וטעם אישי – בייחוד בתקופתנו המשוחררת יותר. זה לא אומר שאי אפשר לזהות מגמות רחבות יותר – בסגנון, באיכות הנייר ובמידה שבה קושטה ההזמנה.
הזמנת החתונה המוקדמת ביותר השמורה באוסף חוברה שלא במפתיע בירושלים. השנה היא 1883, והאדון הנכבד משה פישל מזמין את מכריו ומשפחתו לחתונת הנכד יצחק יעקב עם מרת רחל "בת הרב המופלג משכיל דורש אלקים וכו' חיים פרעסס".
ספרה המקיף של תחיה ספיר, שהוא המחקר הכמעט בלעדי בנושא, מוקדש (כפי שמבהירה כותרת המשנה), רק ל"הזמנות לחתונות מארץ ישראל מסוף המאה המאה הי"ט ועד היום". בספרה אנו מוצאים תובנה חשובה על ההזמנה שלפנינו ועל התחום כולו: בהזמנות מתחילת המאה ה-20 מופרדות המשפחות בהזמנה, ובעצם הן אלה המזמינות בנפרד את האורחים לחגוג בשמחתם.
מאוחר יותר חוברו המשפחות יחדיו בהזמנות.
משנות השבעים לערך, אנו מוצאים שהזוג המתחתן הוא המזמין, ולא בני המשפחה.
את שמותיהם של חלק מהמזמינים והמוזמנים שבאוסף נזהה על נקלה. התיק שהרכיב לשם כך אריאל נקרא "הזמנות של אישים מפורסמים", ובו אנו מוצאים חתונה שבה שימשו המשורר הלאומי ביאליק ורעייתו בתור נציגי המשפחה. וזאת אף על פי שהיה הזוג חשוך ילדים. ההזמנה משנת 1927.
נוסף על כך, הזמנת החתונה של הילד העברי הראשון ורעייתו לאה אבושדיד, ומי שקרא קצת דבורה עומר בזמנו זוכר ודאי את המורכבות האיומה של השידוך ההוא.
ומה עם חתונת הבעלים של ידיעות אחרונות נוני מוזס?
תיק שלם מוקדש להזמנות מפרס/ איראן. רובן מ-1954 ועד 1972. נראה שזוגות יהודים-פרסיים רבים לא הסתפקו בברכת "אם אשכח ירושלים" הנאמרת בחופה, והצהירו על רגשות ציוניים כבר בהזמנת החתונה עצמה. מגן דוד הוא דימוי החוזר פעם אחר פעם בהזמנות.
בשנים האחרונות הגיעו לספרייה גם כמה הזמנות לחתונות להט"ביות, דוגמת האירוע של גל ויונתן שנערכה ב-2018.
והחתונה של שי שלייפר ועדי שבי.
שאלה נוספת שאוסף ההזמנות יכולה לענות עליה היא היכן נערכות החתונות? בעשורים הראשונים של המאה העשרים נערכו רוב החתונות במלונות או בחצר בית הורי החתן או הכלה. אולמות אירועים הם חידוש של העשורים האחרונים.
רק בשנות השישים מתחילים לצוץ אולמות האירועים הייעודים שיחליפו את המלונות כיעד המועדף לעריכת חתונות ואירועים משמחים אחרים. דוגמה אחת שמצאנו היא אולם "תל-אביב".
כך גם גילינו שהספרייה הלאומית לא רק אוספת הזמנות. מתברר שחתונה אחת לפחות נערכה בשטחה.
ומה עם מראה ההזמנות? בשנות השבעים נכנסים המעצבים הגרפים לתמונה, וההזמנות מקבלות צורות חדשות. למשל דף ביומן תאריכים.
או ההזמנה הזו, המעוצבת ככתובה.
השיטוט שלנו באוסף העלה בליבנו שאלה בוערת. מה עושים עם הזמנה ישנה? באחוריה של יותר מהזמנה אחת מצאנו פתקים שכתב אדם לעצמו או לאחר, דוגמת ההזמנה הזו משנת 1935, שבאחוריה נכתב פירוט כספי שיש לחלק בין "הכולל שלנו והחצי השני עבור הישיבות שלנו".
לסיום נציין שגם כיום ממשיכה הספרייה לאסוף הזמנות חתונה. עיקר ההזמנות מגיעות מהקהילה החרדית בארץ, וכך אנו למדים על "השמרנות" בעיצוב ההזמנות העכשיוויות, המזכירות את ההזמנות הראשונות של היישוב הישן.
להזמנות אלה נשמח להוסיף גם את ההזמנות שלכם. מעוניינים לתרום הזמנה אחת לאוסף ההזמנות של הספרייה? צרו איתנו קשר במייל: [email protected] ובנוסף ניתן למסור פריטים לדלפק ההשאלה שבו נמצא תמיד מיכל איסוף למחלקת ארכיונים.
כתבות נוספות
הבדחן, השדכן והתזת מי הקולון: מנהגי החתונה של יהודי התפוצות
את האלילה של בית-המקדש שלי: מחברת השירים שנכתבה לשרה אהרונסון
